נמנגן

נמנגן
Namangan
	מראה העיר מהאוויר
מדינה	אוזבקיסטן
מחוז	נמנגן
ראש העיר	אנווארז'ן אוטאחודז'אייב (מה-18 בדצמבר 2023)
תאריך ייסוד	1610
שטח	168.8 קמ"ר
גובה	476 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	678,154 (1 בינואר 2023)
‑ צפיפות	4,017 נפש לקמ"ר (1 בינואר 2023)
קואורדינטות	40°59′43″N 71°40′21″E / 40.995277777778°N 71.6725°E
אזור זמן	UTC +5
	אתר העיר
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת אוזבקיסטן רגילה) טשקנט סמרקנד אנדיז'ן פרגנה קרשי נוקוס דז'יזק בוכרה אפגניסטן טורקמניסטן איראן קזחסטן קירגיזסטן טג'יקיסטן נמנגן

נמנגן (באוזבקית: Наманган/Namangan; בפרסית: نمنگان, תעתיק מדויק: נמנגאן) היא העיר השנייה בגודלה באוזבקיסטן ובירת המחוז הקרוי על שמה במזרח המדינה. העיר שוכנת בקצה הצפוני של עמק פרגנה במרחק 208 ק"מ דרום-מזרחית לבירה טשקנט ובסמוך לגבול עם קירגיזסטן. על פי אומדן רשמי מתאריך 1 בינואר 2023 התגוררו בנמנגן 678,154 בני אדם. הקבוצות האתניות הגדולות בעיר הן אוזבקים וטג'יקים.

היסטוריה

מקור שמה של העיר במכרות המלח המקומיים (בפרסית: نمک‌کان - נמכ כאן (מכרה מלח)).^[3] באבור הזכיר את הכפר נמנגן בספרי הזכרונות שלו, באבורנאמה (אנ').^[4] בספרו, היסטוריה קצרה של ח'אנות קוקנד (ברוסית: Краткая история Кокандского ханства) (קאזאן, 1886), האתנוגרף הרוסי ולדימיר פטרוביץ' נאליבקין כתב שנמנגן מוזכרת במסמכים משפטיים משנת 1643.^[4]

העיר הוקמה כיישוב של כורי מלח בצפון עמק פרגנה בתחילת המאה ה-17. תושביה של אקסיקנט (אחסיקט), עיר מבוצרת לגדת נהר הסיר דריה השוכנת כ-20 ק"מ דרום-מערבית לנמנגן, היגרו למקום במאה ה-17 בעקבות רעידות האדמה ההרסניות שפקדו אותה באותו זמן. לאחר מכן, נמנגן הוכרזה כעיר^[5]. כיום, אוכלוסיית העיר מורכבת מצאצאיהם של התושבים שהיגרו אליה מהיישובים הסמוכים ובין השאר גם מאזור שינג'יאנג של ימינו.

נמנגן, כמו מקומות רבים אחרים באזור עמק פרגנה, הייתה מיושבת במקור על ידי סוגדיאנים, למרות שהפכה לעיר דוברת פרסית; המגוון המקומי של הפרסית נודע בשם השפה הטג'יקית. זרם דוברי שפות טורקיות לאזור, שהתחיל בסוף ימי הביניים, הביא לטורקיזציה (אנ'). בזמן שעוד היה בנמנגן רוב טג'יקי עד אמצע המאה ה-19, ההזדהות של תושביה עם תרבויות טורקיות ולא איראניות גדלה. העיר הייתה חלק מח'אנות קוקנד מאמצע המאה ה-18 עד הפלישה הרוסית בשנת 1867^[6]^[7].

בתקופת האימפריה הרוסית

תככים אינסופיים, הפיכות ואי שקט מתמשך הובילו את נמנגן להצטרף למרד נגד מוחמד ח'ודאיאר ח'אן בין השנים 1873–1876.

הצאר אלכסנדר השני, שתמך בח'ודאיאר ח'אן, שלח חיילים כדי לדכא את המרד. ב-26 בספטמבר 1875, הגנרל מיכאיל סקובלב חצה את נהר הסיר דריה וכבש את העיר.

אולם, באוקטובר של אותה שנה, כבשו המורדים את נמנגן, וחיל המצב הרוסי התבצר במבצר, בקושי להדוף את כוחות המורדים.

ואז סקובלב משך כוחות נוספים והכניס את נמנגן להפצצה ארטילרית, הפיל את המורדים מהעיר ולבסוף הצטרף לאימפריה הרוסית.

לאחר ששטחה של ח'אנות קוקנד סופח לאימפריה, העיר הפכה למרכז השלטון של מחוז נמנגן.

עם ההצטרפות לרוסיה, הון תעשייתי, מסחרי ובנקאי החל לחדור למרכז אסיה בקצב מהיר. לפי סטטיסטיקה, בשנת 1892, 28 מפעלים שונים פעלו בנפת נמנגן, והעסיקו 704 עובדים.

תעשיית עיבוד הכותנה התפתחה במהירות. היקף הייצור הגדול ביותר התאפיין ב-20 מפעלי כותנה, שהפיק 81.5% מסך התפוקה התעשייתית הגולמית.

נמנגן נפגעה מרעידת אדמה קשה שפקדה אותה בשנת 1926. 34 נהרגו, 72 נפצעו ו-4,850 בתים נהרסו.^[8]

מאז עצמאותה של אוזבקיסטן בשנת 1991, נמנגן צברה מוניטין של תחייה אסלאמית, עם מסגדים ובתי ספר רבים שמומנו על ידי ארגונים ממדינות המזרח התיכון, כולל הכת הווהאבית הקיצונית מערב הסעודית שייצרה טרוריסטים ג'יהאדיסטים כמו ג'ומה נמנגני שנלחם ומת בשנת 2001, בתמיכה בטליבאן האפגני ובאל-קאעדה.^[9]^[10] זה גם תורגם להתנגדות פוליטית נגד הממשלה החילונית של אוזבקיסטן. כמה נשים השליכו צעיפים צבעוניים מסורתיים עבור רעלות לבנות גדולות או אפילו פרנג'ה שחורה.^[11]

אתרים מרכזיים

פארק באבור

ממוקם במרכז העיר, פארק באבור הוקם בסוף המאה ה-19 כגנו הפרטי של המושל הרוסי של נמנגן, אך כעת הוא פתוח לקהל הרחב. הפארק נקרא על שמו של הקיסר באבור, שנולד בעמק פרגנה, והוא ידוע בעצי הצ'ינאר הישנים הרבים שבו.^[12]

מדרסת מולא קירגיז

מדרסת מולא קירגיז, שנבנתה בשנת 1910, קרויה על שמו של אדריכל מקומי, אוסטו קירגיז. נוסדה על ידי איל כותנה עשיר מנמנגן, נסגרה על ידי הסובייטים ושימשה חלק ניכר מהמאה ה-20 כמוזיאון ספרותי.^[12] המדרסה שוחזרה על ידי תושבים מקומיים לאחר העצמאות והיא רשומה כאנדרטה היסטורית.

המינרטים והפורטל של המדרסה שוחזרו לחלוטין, ואריחי הפסיפס הלבנים, הכחולים, הצהובים והירוקים יפים במיוחד. יש עבודת עץ מגולפת הן בתקרות והן בעמודים, כולל קצת קליגרפיה מגולפת דק. בפנים יש חצר קטנה מוקפת ב-35 חדרים, שהיו מאכלסים כמעט 150 תלמידים.

מאוזוליאום ח'וג'מני כברי ומסגד ח'וג'ה אמין

המאוזוליאום של ח'וג'מני כברי ומסגד ח'וג'ה אמין השכן הם שניהם משנות ה-20 של המאה ה-18 והם פרי עבודתו של האדריכל המקומי אוסטו מוחמד איברהים.^[12] שניהם שופצו לאחרונה. המסגד בעל כיפת השער, שנפתח מכל ארבעת הצדדים, מארח אריחי טרקוטה מורכבים אשר יוצרו בשיטה שהייתה נפוצה במהלך המאה ה-12 אך נעלמה בעמק פרגנה.^[12] הבניינים פתוחים לתפילה, אך רק גברים רשאים להיכנס.

מסגד אוטה וליחאן טור

נבנה בשנת 1915, מסגד אוטה וליחאן טור ממוקם קילומטר אחד מזרחית לבאזאר של נמנגן. קליגרפיה ערבית מעטרת את הלבנים בחלק החיצוני, עם גילופים מדהימים בצורת כוכב. הכיפות הגדולות מעוטרות בפסי פסיפס כחולים. מסגד זה היה קשור לכת הווהאבית השנויה במחלוקת במהלך שנות ה-90 וקיבל מימון מערב הסעודית לפני שנסגר על ידי הממשלה האוזבקית.^[12] כעת הוא גלריה של איגוד האמנים של נמנגן, המציגה עבודות של אמנים מקומיים.^[12]

כלכלה

נמנגן הייתה מרכז מלאכה ומסחר חשוב בעמק פרגנה מאז המאה ה-17. לאחר סיפוח על ידי הרוסים בשנת 1867, ייצור כותנה ועיבוד מזון הפכו לפעילות הכלכלית השלטת, כפי שעשה במקומות רבים אחרים במדינה.^[13] מפעלים רבים נבנו בעיר בתקופה הסובייטית. במהלך מלחמת העולם השנייה, הייצור התעשייתי בנמנגן גדל פי חמישה לעומת הייצור בשנים 1926–1927. לאחר המלחמה גדלו באופן משמעותי גם התעשיות הקלה והכבדה.

כיום נמנגן מהווה בעיקר מרכז לתעשייה קלה, במיוחד בתחום המזון^[14]. בעיר פועלות 36 חברות משותפות ולמעלה מ-400 עסקים קטנים ובינוניים.^[15]

חינוך

ישנם שלושה מוסדות להשכלה גבוהה בעיר נמנגן — אוניברסיטת נמנגן (אנ'), המכון הפדגוגי להנדסה נמנגן והמכון הטכנולוגי להנדסה נמנגן. אוניברסיטת נמנגן היא הגדולה, הוותיקה ובעלת הדירוג הגבוה ביותר מבין השלושה. בעיר יש גם עשר מכללות, שני בתי ספר מקצועיים, ארבעה מוסדות חינוכיים אקדמיים (הטוב ביותר הוא המוסד החינוכי האקדמי לולה תחת אוניברסיטת נמנגן), ו-51 בתי ספר לחינוך כללי.^[15]

תחבורה

העיר משורתת על ידי נמל התעופה נמנגן (אנ') הממוקם 12 ק"מ ממרכז העיר. לעיר יש תחנת רכבת משלה שנבנתה ב-1912. כרגע היא מאפשרת לנוסעים רק יומיים בשבוע. שירותי המוניות והאוטובוסים מנוהלים על ידי ארגונים פרטיים אך כולם משתמשים במסלול ובמודל תשלום דומה.

ערים תאומות

קוריאה הדרומית סונגנאם, קיונגי, קוריאה הדרומית (מ־22 בספטמבר 2009)
שאנגחאי, הרפובליקה העממית של סין (מ־2 ביוני 2011)
צ'כיה פראג, צ'כיה (מ־17 במרץ 2012)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא נמנגן בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של נמנגן
נמנגן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

^ Назначен новый хоким Намангана – Новости Узбекистана – Газета.uz, gazeta.uz
^ Uzbekistan: Administrative Division (Regions and Districts) - Population Statistics, Charts and Map, citypopulation.de
^ Lovell-Hoare, Sophie; Lovell-Hoare, Max (8 ביולי 2013). Uzbekistan. Bradt Travel Guides. p. 111. ISBN 978-1-84162-461-7. {{cite book}}: (עזרה)
^ ¹ ² Moʻminov, Ibrohim, ed. (1976). "Namangan". Oʻzbek sovet ensiklopediyasi (באוזבקית). Vol. 7. Toshkent. pp. 527–528.
^ "Namangan". Ensiklopedik lugʻat (באוזבקית). Vol. 1. Toshkent: Oʻzbek sovet ensiklopediyasi. 1988. p. 554. 5-89890-002-0.
^ Pierce, Richard A. (1960). Russian Central Asia, 1867–1917: A Study in Colonial Rule. University of California Press. p. 227.
^ Encyclopædia Britannica: A New Survey of Universal Knowledge. Encyclopædia Britannica. 1964. p. 470.
^ The World Almanac and Book of Facts. Newspaper Enterprise Association. 1928. p. 145.
^ Hughes, James; Sasse, Gwendolyn (בינואר 2002). Ethnicity and Territory in the Former Soviet Union: Regions in Conflict. Psychology Press. p. 185. ISBN 978-0-7146-5226-9. {{cite book}}: (עזרה)
^ Melvin, Neil J. (30 במאי 2000). Uzbekistan: Transition to Authoritarianism. Taylor & Francis. p. 55. ISBN 978-1-135-28751-1. {{cite book}}: (עזרה)
^ Mikhailov, Nikolai Nikolaevich (בדצמבר 1988). A Book About Russia: In the Union of Equals: Descriptions, Impressions, the Memorable. Progress Publishers. p. 167. ISBN 9785010017941. {{cite book}}: (עזרה)
^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ Ibbotson, Sophie (2020). Uzbekistan. United Kingdom: Bradt Guides Ltd. pp. 136–137. ISBN 9-781784-771089.
^ BISNIS bulletin. Business Information Service for the Newly Independent States (BISNIS), U.S. Dept. of Commerce, International Trade Administration. 1992. p. 12.
^ Namangan travel guide, caravanistan.com
^ ¹ ² Haydarov, Murodulla (2000–2005). "Namangan". Oʻzbekiston milliy ensiklopediyasi (באוזבקית). Toshkent: Oʻzbekiston milliy ensiklopediyasi.

הערים הגדולות של אוזבקיסטן אומדן רשמי מתאריך 1 בינואר 2023^{[אוכלוסין 1]}
^ Uzbekistan: Administrative Division (Regions and Districts) - Population Statistics, Charts and Map
	דירוג	שם	מחוז	אוכלוסייה	דירוג	שם	מחוז	אוכלוסייה
טשקנט נמנגן
	1	טשקנט	טשקנט	2,956,384	11	תרמז	סורחן דריה	195,655	סמרקנד אנדיז'ן
	2	נמנגן	נמנגן	678,154	12	דז'יזק	דז'יזק	191,620
	3	סמרקנד	סמרקנד	572,835	13	אנגרן	טשקנט	178,517
	4	אנדיז'ן	אנדיז'ן	468,055	14	צ'ירצ'יק	טשקנט	168,032
	5	נוקוס	קאראקלפאקסטן	334,554	15	נבוי	נבוי	155,985
	6	פרגנה	פרגנה	314,449	16	אורגנץ'	חורזם	149,942
	7	קוקנד	פרגנה	303,620	17	שאחריסאבז	קשקדריה	144,773
	8	בוכרה	בוכרה	289,189	18	אלמליק	טשקנט	141,894
	9	קרשי	קשקדריה	288,887	19	בקאבאד	טשקנט	102,012
	10	מרגילן	פרגנה	246,650	20	חיווה	חורזם	96,974

[1] Назначен новый хоким Намангана – Новости Узбекистана – Газета.uz, gazeta.uz

[2] Uzbekistan: Administrative Division (Regions and Districts) - Population Statistics, Charts and Map, citypopulation.de

[3] Lovell-Hoare, Sophie; Lovell-Hoare, Max (8 ביולי 2013). Uzbekistan. Bradt Travel Guides. p. 111. ISBN 978-1-84162-461-7. {{cite book}}: (עזרה)

[OʻzSE-4] ¹ ² Moʻminov, Ibrohim, ed. (1976). "Namangan". Oʻzbek sovet ensiklopediyasi (באוזבקית). Vol. 7. Toshkent. pp. 527–528.

[5] "Namangan". Ensiklopedik lugʻat (באוזבקית). Vol. 1. Toshkent: Oʻzbek sovet ensiklopediyasi. 1988. p. 554. 5-89890-002-0.

[6] Pierce, Richard A. (1960). Russian Central Asia, 1867–1917: A Study in Colonial Rule. University of California Press. p. 227.

[7] Encyclopædia Britannica: A New Survey of Universal Knowledge. Encyclopædia Britannica. 1964. p. 470.

[8] The World Almanac and Book of Facts. Newspaper Enterprise Association. 1928. p. 145.

[9] Hughes, James; Sasse, Gwendolyn (בינואר 2002). Ethnicity and Territory in the Former Soviet Union: Regions in Conflict. Psychology Press. p. 185. ISBN 978-0-7146-5226-9. {{cite book}}: (עזרה)

[10] Melvin, Neil J. (30 במאי 2000). Uzbekistan: Transition to Authoritarianism. Taylor & Francis. p. 55. ISBN 978-1-135-28751-1. {{cite book}}: (עזרה)

[11] Mikhailov, Nikolai Nikolaevich (בדצמבר 1988). A Book About Russia: In the Union of Equals: Descriptions, Impressions, the Memorable. Progress Publishers. p. 167. ISBN 9785010017941. {{cite book}}: (עזרה)

[ספר-12] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ Ibbotson, Sophie (2020). Uzbekistan. United Kingdom: Bradt Guides Ltd. pp. 136–137. ISBN 9-781784-771089.

[13] BISNIS bulletin. Business Information Service for the Newly Independent States (BISNIS), U.S. Dept. of Commerce, International Trade Administration. 1992. p. 12.

[14] Namangan travel guide, caravanistan.com

[אוז-15] ¹ ² Haydarov, Murodulla (2000–2005). "Namangan". Oʻzbekiston milliy ensiklopediyasi (באוזבקית). Toshkent: Oʻzbekiston milliy ensiklopediyasi.

[16] Uzbekistan: Administrative Division (Regions and Districts) - Population Statistics, Charts and Map

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[אוכלוסין 1]