נמנגן

נמנגן
Namangan
	מראה העיר מהאוויר
מדינה	אוזבקיסטן
מחוז	מחוז נמנגן
תאריך ייסוד	1610
שטח	65.97 קמ"ר
גובה	476 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	661,060 (1 בינואר 2022)
‑ צפיפות	10,021 נפש לקמ"ר (1 בינואר 2022)
קואורדינטות	40°59′43″N 71°40′21″E / 40.995277777778°N 71.6725°E
אזור זמן	UTC +5
	אתר העיר
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת אוזבקיסטן רגילה) טשקנט סמרקנד אנדיז'ן פרגנה קרשי נוקוס דז'יזק בוכרה אפגניסטן טורקמניסטן איראן קזחסטן קירגיזסטן טג'יקיסטן נמנגן

נמנגן (באוזבקית: Наманган/Namangan; בפרסית: نمنگان) היא העיר השנייה בגודלה באוזבקיסטן ובירת המחוז הקרוי על שמה במזרח המדינה. העיר שוכנת בקצה הצפוני של עמק פרגנה (אנ') במרחק 208 ק"מ דרום-מזרחית לבירה טשקנט ובסמוך לגבול עם קירגיזסטן. על פי אומדן רשמי מתאריך 1 בינואר 2022 התגוררו בנמנגן 661,060 בני אדם. הקבוצות האתניות הגדולות בעיר הן אוזבקים וטג'יקים.

אתרים מרכזיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פארק באבור[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממוקם במרכז העיר, פארק באבור הוקם בסוף המאה ה-19 כגנו הפרטי של המושל הרוסי של נמנגן, אך כעת הוא פתוח לקהל הרחב. הפארק נקרא על שמו של הקיסר באבור, שנולד בעמק פרגנה, והוא ידוע בעצי הצ'ינאר הישנים הרבים שבו.^[2]

מדרסת מולא קירגיז[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדרסת מולא קירגיז, שנבנתה בשנת 1910, קרויה על שמו של אדריכל מקומי, אוסטו קירגיז. נוסדה על ידי איל כותנה עשיר מנמנגן, נסגרה על ידי הסובייטים ושימשה חלק ניכר מהמאה ה-20 כמוזיאון ספרותי.^[2] המדרסה שוחזרה על ידי תושבים מקומיים לאחר העצמאות והיא רשומה כאנדרטה היסטורית.

המינרטים והפורטל של המדרסה שוחזרו לחלוטין, ואריחי הפסיפס הלבנים, הכחולים, הצהובים והירוקים יפים במיוחד. יש עבודת עץ מגולפת הן בתקרות והן בעמודים, כולל קצת קליגרפיה מגולפת דק. בפנים יש חצר קטנה מוקפת ב- 35 חדרים, שהיו מאכלסים כמעט 150 תלמידים.

מאוזוליאום ח'וג'מני כברי ומסגד ח'וג'ה אמין[עריכת קוד מקור | עריכה]

המאוזוליאום של ח'וג'מני כברי ומסגד ח'וג'ה אמין השכן הם שניהם משנות ה-20 של המאה ה-18 והם פרי עבודתו של האדריכל המקומי אוסטו מוחמד איברהים.^[2] שניהם שופצו לאחרונה. המסגד בעל כיפת השער, שנפתח מכל ארבעת הצדדים, מארח אריחי טרקוטה מורכבים אשר יוצרו בשיטה שהייתה נפוצה במהלך המאה ה-12 אך נעלמה בעמק פרגנה.^[2] הבניינים פתוחים לתפילה, אך רק גברים רשאים להיכנס.

מסגד אוטה וליחאן טור[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבנה בשנת 1915, מסגד אוטה וליחאן טור ממוקם קילומטר אחד מזרחית לבאזאר של נמנגן. קליגרפיה ערבית מעטרת את הלבנים בחלק החיצוני, עם גילופים מדהימים בצורת כוכב. הכיפות הגדולות מעוטרות בפסי פסיפס כחולים. מסגד זה היה קשור לכת הוהאבית השנויה במחלוקת במהלך שנות ה-90 וקיבל מימון מערב הסעודית לפני שנסגר על ידי הממשלה האוזבקית.^[2] כעת הוא גלריה של איגוד האמנים של נמנגן, המציגה עבודות של אמנים מקומיים.^[2]

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נמנגן הייתה מרכז מלאכה ומסחר חשוב בעמק פרגנה מאז המאה ה-17. לאחר סיפוח על ידי הרוסים בשנת 1867, ייצור כותנה ועיבוד מזון הפכו לפעילות הכלכלית השלטת, כפי שעשה במקומות רבים אחרים במדינה.^[3] מפעלים רבים נבנו בעיר בתקופה הסובייטית. במהלך מלחמת העולם השנייה, הייצור התעשייתי בנמנגן גדל פי חמישה לעומת הייצור בשנים 1926–1927. לאחר המלחמה גדלו באופן משמעותי גם התעשיות הקלה והכבדה (אנ').

כיום נמנגן מהווה בעיקר מרכז לתעשייה קלה, במיוחד בתחום המזון^[4]. בעיר פועלות 36 חברות משותפות ולמעלה מ-400 עסקים קטנים ובינוניים.^[5]

חינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם שלושה מוסדות להשכלה גבוהה בעיר נמנגן — אוניברסיטת נמנגן (אנ'), המכון הפדגוגי להנדסה נמנגן והמכון הטכנולוגי להנדסה נמנגן. אוניברסיטת נמנגן היא הגדולה, הוותיקה ובעלת הדירוג הגבוה ביותר מבין השלושה. בעיר יש גם עשר מכללות, שני בתי ספר מקצועיים, ארבעה מוסדות חינוכיים אקדמיים (הטוב ביותר הוא המוסד החינוכי האקדמי לולה תחת אוניברסיטת נמנגן), ו-51 בתי ספר לחינוך כללי.^[5]

תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר משורתת על ידי נמל התעופה נמנגן (אנ') הממוקם 12 ק"מ ממרכז העיר. לעיר יש תחנת רכבת משלה שנבנתה ב-1912. כרגע היא מאפשרת לנוסעים רק יומיים בשבוע. שירותי המוניות והאוטובוסים מנוהלים על ידי ארגונים פרטיים אך כולם משתמשים במסלול ובמודל תשלום דומה.

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קוריאה הדרומית סונגנאם, קיונגי, קוריאה הדרומית (מ־22 בספטמבר 2009)
שאנגחאי, הרפובליקה העממית של סין (מ־2 ביוני 2011)
צ'כיה פראג, צ'כיה (מ־17 במרץ 2012)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא נמנגן בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של נמנגן
נמנגן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ Uzbekistan: Administrative Division (Regions and Districts) - Population Statistics, Charts and Map
^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ Ibbotson, Sophie (2020). Uzbekistan. United Kingdom: Bradt Guides Ltd. pp. 136–137. ISBN 9-781784-771089.
^ BISNIS bulletin. Business Information Service for the Newly Independent States (BISNIS), U.S. Dept. of Commerce, International Trade Administration. 1992. p. 12.
^ Namangan travel guide
^ ¹ ² Haydarov, Murodulla (2000–2005). "Namangan". Oʻzbekiston milliy ensiklopediyasi (באוזבקית). Toshkent: Oʻzbekiston milliy ensiklopediyasi.

הערים הגדולות של אוזבקיסטן אומדן רשמי מתאריך 1 בינואר 2022^{[אוכלוסין 1]}
^ Uzbekistan: Administrative Division (Regions and Districts) - Population Statistics, Charts and Map
	דירוג	שם	מחוז	אוכלוסייה
טשקנט נמנגן
	1	טשקנט	טשקנט	2,862,420	סמרקנד אנדיז'ן
	2	נמנגן	נמנגן	661,060
	3	סמרקנד	סמרקנד	561,700
	4	אנדיז'ן	אנדיז'ן	458,500
	5	נוקוס	קרקלפקסטן	329,000
	6	פרגנה	פרגנה	299,200
	7	בוכרה	בוכרה	284,100
	8	קרשי	קשקדריה	283,200
	9	קוקנד	פרגנה	259,700
	10	מרגילאן	פרגנה	242,500

[1] Uzbekistan: Administrative Division (Regions and Districts) - Population Statistics, Charts and Map

[ספר-2] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ Ibbotson, Sophie (2020). Uzbekistan. United Kingdom: Bradt Guides Ltd. pp. 136–137. ISBN 9-781784-771089.

[3] BISNIS bulletin. Business Information Service for the Newly Independent States (BISNIS), U.S. Dept. of Commerce, International Trade Administration. 1992. p. 12.

[4] Namangan travel guide

[אוז-5] ¹ ² Haydarov, Murodulla (2000–2005). "Namangan". Oʻzbekiston milliy ensiklopediyasi (באוזבקית). Toshkent: Oʻzbekiston milliy ensiklopediyasi.

[6] Uzbekistan: Administrative Division (Regions and Districts) - Population Statistics, Charts and Map

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[אוכלוסין 1]