חכלילית
 חכלילית
| |
|---|---|
פרט מהמין חכלילית עצים, המין הטיפוסי בסוג. צולם באיטליה
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | עופות |
| סדרה: | ציפורי שיר |
| תת־סדרה: | דמויי־דרור |
| משפחה: | חטפיתיים |
| סוג: | חכלילית |
| שם מדעי | |
 PhoenicurusForster, 1817 | |
| |
חַכְלִילִית (שם מדעי: Phoenicurus) היא סוג של ציפורי שיר ממשפחת חטפיתיים, שמוצאן מאירופה, אסיה ואפריקה. הן נקראות כך בשל הצבע האדום-כתום של הזנב שלהן ("חכלילי" משמעותו אדום, כמו בפסוק ”חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן וּלְבֶן־שִׁנַּיִם מֵחָלָב” (בראשית מ"ט, פסוק י"ב)).[1] זהו גם מקור שמן העממי באנגלית, "Redstart"; המילה "start" היא מילה ישנה לזנב.
בישראל נצפים המינים חכלילית עצים כחולפת נפוצה בעונות הנדידה,[2] חכלילית סלעים חורפת וחולפת נפוצה,[3] ובנוסף נרשמה תצפית בודדת בחכלילית אדומת-גב ב-1988.[4][5]
הסוג Phoenicurus הוצג על ידי חוקר הטבע האנגלי תומאס פורסטר בשנת 1817.[6] המין הטיפוסי בסוג הוא חכלילית עצים (בעל השם הכפול Phoenicurus phoenicurus).[7] השם Phoenicurus מגיע מיוונית עתיקה, מהמילים φοινιξ (phoinix), "ארגמן/סגול (פיניקי)" (ראו גם "פיניקיה" בערך תכלת וארגמן בעולם העתיק), והסיומת ουροσ (-ouros)-"זנב".[8] מחקר פילוגנטי מולקולרי שפורסם ב-2010 הוביל לארגון מחדש של משפחת החטפיתיים, בו שני המינים בסוג לשעבר Rhyacornis והמין היחיד בסוג Chaimarrornis אוחדו למין זה, Phoenicurus.[9][10]
המינים בסוג מפגינים דו-צורתיות זוויגית בולטת: הזכרים ברובם בעלי צבעים עזים, בשילובים שונים של אדום, כחול, לבן ושחור; ואילו הנקבות בעלות צבעי חום-בהיר עם זנב אדום.[11] הן אוכלות חרקים.
מינים בסוג[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסוג מכיל כיום את המינים הבאים:[10]
(הערה: השמות העבריים המסומנים ב-* ברשימה זו מבוססים על תרגומים חופשיים מהשם העממי באנגלית, שכן עדיין לא התקבל להם שם רשמי בעברית)
| תמונה | שם עממי | שם מדעי | תפוצה |
|---|---|---|---|
.JPG) |
חכלילית אלשאן* (אנ') | Phoenicurus alaschanicus | אנדמית לסין, במיוחד באזור הרי חלאן (המוכרים גם בשם אלשאן) |
_(45986006245).jpg) |
חכלילית אדומת-גב | Phoenicurus erythronotus | מרכז אסיה |
_(34973436263).jpg) |
חכלילית כחולת-כיפה* (אנ') | Phoenicurus coeruleocephala | רכס ההימלאיה וצפון תת-היבשת ההודית |
 |
חכלילית סלעים | Phoenicurus ochruros | מרבית המערב הפלארקטי |
_(cropped).jpg) |
חכלילית עצים | Phoenicurus phoenicurus | מרבית המערב הפלארקטי |
 |
חכלילית הודג'סון* (אנ') | Phoenicurus hodgsoni | הודו, נפאל, בהוטן, מיאנמר, ומרכז סין |
 |
חכלילית לבנת-גרון* (אנ') | Phoenicurus schisticeps | הודו, נפאל, בהוטן, מיאנמר, ומרכז סין |
 |
חכלילית סיבירית* (אנ') | Phoenicurus auroreus | מזרח אסיה |
_male.jpg) |
חכלילית צפון-אפריקנית (אנ') | Phoenicurus moussieri | הרי האטלס |
_(31793367158).jpg) |
חכלילית אדומת-בטן (אנ') | Phoenicurus erythrogastrus | מרכז אסיה והקווקז |
_-_Flickr_-_gilgit2.jpg) |
חכלילית כחולת-ראש* (אנ') | Phoenicurus frontalis | מרכז סין ורכס ההימלאיה |
 |
חכלילית עשנונית* (אנ') | Phoenicurus fuliginosus, בעבר בסוג Rhyacornis | דרום-מזרח אסיה מערבה וצפונה דרך ההימלאיה עד לטג'יקיסטן |
 |
חכלילית לוזון* (אנ') | Phoenicurus bicolor, בעבר בסוג Rhyacornis | אנדמית לפיליפינים, בעיקר באי לוזון |
 |
חכלילית לבנת-כיפה* (אנ') | Phoenicurus leucocephalus, בעבר בסוג Chaimarrornis | דרום-מזרח אסיה, סין, רכס ההימלאיה, ומרכז אסיה |
מינים מוכרים ממאובנים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- † Phoenicurus erikai (הפליוקן המאוחר, מקזרנוטה, הונגריה).[12]
- † Phoenicurus baranensis (הפליוקן המאוחר, מברמנד, הונגריה).[12]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- חכלילית, באתר ITIS (באנגלית)
- חכלילית, באתר NCBI (באנגלית)
- חכלילית, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- חכלילית, באתר GBIF (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ חכלילי, באתר ויקימילון
- ^ ד"ר יואב פרלמן, חכלילית עצים, Phoenicurus phoenicurus, באתר מרכז הצפרות הישראלי
- ^ מידד גורן, חכלילית סלעים, Phoenicurus ochruros, באתר מרכז הצפרות הישראלי
- ^ חכלילית אדומת-גב, Phoenicurus erythronotus, באתר מרכז הצפרות הישראלי
- ^ הדורם שיריחי, The Birds of Israel, London: Academic press limited, 1996, עמ' 429, ISBN 0-12-640255-8. (באנגלית)
- ^ Forster, Thomas (1817). A Synoptical Catalogue of British Birds. London: Nichols, Son, and Bentley. p. 53.
- ^ Mayr, Ernst; Paynter, Raymond A. Jr, eds. (1960). Check-list of Birds of the World. Vol. 10. Cambridge, Massachusetts: Museum of Comparative Zoology. p. 74.
- ^ Jobling, James A. (2010). The Helm Dictionary of Scientific Bird Names. London: Christopher Helm. p. 304. ISBN 978-1-4081-2501-4..
- ^ Sangster, G.; Alström, P.; Forsmark, E.; Olsson, U. (2010). "Multi-locus phylogenetic analysis of Old World chats and flycatchers reveals extensive paraphyly at family, subfamily and genus level (Aves: Muscicapidae)". Molecular Phylogenetics and Evolution. 57 (1): 380–392. doi:10.1016/j.ympev.2010.07.008. PMID 20656044.
- ^ 1 2 Gill, Frank; Donsker, David (eds.). "Chats, Old World flycatchers". World Bird List Version 6.2. International Ornithologists' Union. נבדק ב-20 במאי 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Collar, N.J. (2005). "Phoenicurus". In del Hoyo, J.; Elliott, A.; Christie, D.A. (eds.). Handbook of the Birds of the World. Vol. 10: Cuckoo-shrikes to Thrushes. Barcelona, Spain: Lynx Edicions. pp. 769–773. ISBN 978-84-87334-72-6.
- ^ 1 2 Kessler, E. (2013). "Neogene songbirds (Aves, Passeriformes) from Hungary". Hantkeniana. 8: 37–149.
