חמולת מסארווה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דיוואן ששימש בעבר את חמולת מסארווה, בעיר טייבה

חמולת מַסַארְווהערבית: مصاروة, בתעתיק מדויק לעברית: מצארוה) היא אחת המשפחות הגדולות בישראל. שמה של החמולה משמר את מוצאה המצרי.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקרבה הגאוגרפית והעובדה שארץ ישראל הייתה מאות שנים תחת שלטון שמרכזו במצרים גרמו להגירה כמעט מתמדת של פלאחים ובדואים ממצרים לארץ ישראל. החל מהמאה ה-18 התגברה הגירה זו, והגיעה לשיאה בימיו של איברהים פחה שכבש את ארץ ישראל ב-1831 ושלט בה עד 1840. רבים מחייליו ערקו ונשארו בארץ וגם ההגירה הכללית התגברה מאז תקופת שלטונו. בזמן המנדט הבריטי הובאו פועלים רבים ממצרים וחלקם נשארו בארץ. גם לעלייה ברמת החיים של ערביי הארץ הייתה השפעה רבה על הפלאחים המצרים מאזור הדלתה שסבלו מעוני רב ומצפיפות.

המהגרים המצרים התפזרו בכל רחבי הארץ, אולם בעיקר התרכזו בין טולכרם לעזה. חלק משמות הכפרים ומשמות המשפחה של ערביי הארץ מעיד על המוצא המצרי או רומז למקום מוצא מסוים במצרים. על פי יעקב שמעוני קבוצה זו היא הגדולה במיעוטים הזרים בקרב המוסלמים בארץ.[1][2]

וריאנטים נפוצים של שם החמולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הווריאנטים הנפוצים של שם החמולה הם: מסראווה, מסארוה, מצארוה, מצראווה ומסארווה, ויש גם וריאנטים נוספים. הווריאנטים שייכים לחמולה ואינם מהווים משפחות נפרדות.

פלג שמהווה חלק מהחמולה ולא נחשב למשפחה נפרדת הוא פלג משפחת מצרי או מסרי, שמהווה חלק נכבד מהחמולה, מעצם השייכות למוצא המצרי המשותף ובמקרים רבים קרבת דם.

כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

חמולת מסארווה מונה כיום, לפי הערכות שונות, יותר מ-40 אלף איש בווריאנטים שונים של השם. חמולה זו מתאפיינת בכך שהיא מורכבת ממאות משפחות, חלקן גדולות וחלקן קטנות, וכולן ממוצא מצרי.

בני החמולה מתגוררים בנצרת, חיפה, ויפו ובמרבית היישובים הערבים בישראל ומרוכזים בעיקר באזור המשולש, ביישובים טייבה (שבהּ היא החמולה הגדולה בעיר) – טירה, באקה אל גרביה, כפר קרע ( החמולה הגדולה בעיר), אום אל פחם, ערערה ועארה ( החמולה הגדולה בכפר).[3]

מספר הרופאים, עורכי הדין, השופטים, אנשי העסקים, פרופסורים, רואי החשבון, הנדסאים, מהנדסים ועוד בעלי השכלה במשפחת מסארווה מגיע ליותר מ-5,500 איש, ויותר מאלף סטודנטים לרפואה ולמשפטים.[3]

יישובים בהם מהווה החמולה רוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בני משפחה בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עו״ד שועאע מסארווה מנצור (ראש עיריית טייבה) – עורך דין, בין ראשוני עורכי הדין בעיר טייבה, התפרסם במספר תיקים. מכהן כראש עיריית טייבה משנת-2015 עד 2024, תקופתו נחשבת לתקופת הזהב בעיר טייבה אשר הושקע בה מעל מיליארד ש״ח בפרויקטים והשקעתו בחינוך ניכרת בשטח.
  • עלאא מסארווה – שופט בבית משפט השלום בתל אביב
  • עבד-אלמועז מסארווה - סמנכ״ל חברת נטפים, בוגר הטכניון בהנדסת מכונות ובעל תואר שני מאוניברסיטת תל אביב, על שמו מספר פטנטים.
  • דעאא מסארווה – היא שחיינית ערבייה-ישראלית, 3 פעמים ברציפות אלופת ישראל (2005–2007) ושיאנית ישראל במשחה ל-50 מטר חזה. מסארווה הייתה לשחיינית הערבייה הראשונה שהיא אלופת ישראל ושיאנית ישראל.
  • מוחמד מסארווה – שופט בית משפט השלום חדרה בדימוס, מראשוני עורכי הדין במשולש הצפוני.[5]
  • רידא מסארווה – סגן נשיא חברת אינטל העולמית.
  • ריאד מסארוה – מנהל אמנותי לשעבר של תיאטרון אל-מידאן בחיפה.
  • פאלח חביב מסארווה – עיתונאי ואיש תקשורת. מגיש תוכנית האקטואליה השבועית "סייאסי", תוכנית הדגל של ערוץ "מכאן". כתב ופרשן פוליטי-מפלגתי ברדיו וערוץ "מכאן 33 ". בוגר תואר ראשון בתקשורת, ותואר שני בתקשורת פוליטית מאוניברסיטת תל - אביב ובוגר לימודי אסטרטגיה מפקולטת הניהול ע"ש קולר אוניברסיטת תל - אביב, ובעל תעודת הוראה (מורה בכיר) בתקשורת ממכללת סמינר הקיבוצים.
  • ג'לאל מסארווה - שחקן קולנוע.
  • סמאח סאבר מסארווה - רשמת בכירה בבתי משפט השלום במחוז ירושלים.
  • ד"ר מראם מסארווה - מומחית לחינוך לגיל הרך וחוקרת בתחומים שמשיקים למגדר דת ולאום בחברה הפלסטינית. דיקנית הפקולטה לחינוך במכללת אלקאסמי, מרצה וחוקרת במכללת דוויד ילין, ומנהלת התכנית ליישוב סכסוכים ולימודי שלום, ע"ש אחמד חג'אזי -נווה שלום, בשיתוף עם אוניברסיטת מסצ'וסטס בוסטון- University of Massachusetts, מומחית לחינוך לגיל הרך וחוקרת בתחומים שמשיקים למגדר, דת ולאום בחברה הפלסטינית.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יעקב שמעוני, ערביי ארץ ישראל, עם עובד, 1947, עמ' 106-105
  2. ^ אלחאג' מאג'ד והנרי רוזנפלד, השלטון המקומי הערבי בישראל, גבעת חביבה: המכון ללימודים ערבים, 1990, עמ' 88.
  3. ^ 1 2 מוחמד עקל וגואד עותמאן מסארוה (עורכים), ספר טייבה בני סעב, הוצאת מרכז התרבות הערבי, 1989, עמוד 52 (كتاب طيبة بني صعب ص.52)
  4. ^ https://www.cbs.gov.il/he/mediarelease/DocLib/2019/037/11_19_037b.pdf
  5. ^ זיו גולדפישר, מי רצה להרוס את הקריירה של השופט מוחמד מסארווה?, nrg,‏ 12 באפריל 2011