טירה (עיר)
שם בערבית | الطـّيرة | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
מחוז | המרכז | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
מעמד מוניציפלי | עירייה | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
ראש העירייה | מאמון עבד אלחי | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
גובה ממוצע[1] | 61 מטר | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
סוג יישוב | יישוב עירוני 20,000–49,999 תושבים | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2019[1] | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
- אוכלוסייה | 26,552 תושבים | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
- דירוג אוכלוסייה | 77 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
- שינוי בגודל האוכלוסייה | 1.5% בשנה עד סוף 2019 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
- צפיפות אוכלוסייה | 2,252 תושבים לקמ"ר | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
- דירוג צפיפות | 99 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
תחום שיפוט[2] | 11,790 דונם | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
- דירוג שטח שיפוט | 114 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
32°14′01″N 34°57′12″E / 32.2336651159352°N 34.9532064008939°E | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
מדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2015[2] |
4 מתוך 10 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
מדד ג'יני לשנת 2017[2] |
0.3908 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
- דירוג מדד ג'יני | 194 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
פרופיל טירה נכון לשנת 2018 באתר הלמ"ס | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
אתר העירייה |

טירה (בערבית: الطـّيرة, תעתיק מדויק: אלטירה) היא עיר במחוז המרכז בישראל, שרוב תושביה ערבים מוסלמים סונים. העיר שוכנת מצפון לקיבוץ רמת הכובש ולעיר כפר סבא, ומדרום-מערב לעיר טייבה ולמחלף אייל, ונחשבת אחד מיישובי "המשולש" הערביים. המוח'תאר הראשון של טירה היה עבד אלראוף סמארה.
היא הוכרזה כעיר בשנת 1991.
אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]
האקלים בטירה הוא אקלים ים תיכוני. בקיץ חם ולח, בסתיו ובאביב מתון ובחורף קר וגשום. מזג האוויר בטירה נחשב אידיאלי לחקלאים, שמגדלים סוגים שונים של פירות וירקות בפריפריה של העיר.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קרב טירה במלחמת העצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מרבית חללי מבצע מדינה נפלו בקרב טירה. בבוקר ה-13 במאי 1948 יצא כוח המורכב ברובו מבני מושבי האזור (כפר הס, עין ורד ועוד) ומחיילי חטיבת אלכסנדרוני. מטרת הכוח הייתה לבצע חסימה מול טירה ולמנוע מכוחות ערבים להתערב בקרב בכפר סבא הערבית. בטירה היו לוחמים מקומיים, לוחמים מטייבה ביחד עם לוחמים מצבא קאוקג'י.
כשהגיעו אנשי הכוח לפאתי טירה, הם צפו על הכפר ונראה להם כאילו הוא נטוש; בשלב זה נתקבלה הפקודה לכבוש את טירה. כבר בתחילת ההתקפה נתקל הכוח בשטח פתוח באש מכל העברים, שנורתה על ידי ערבים מטייבה הסמוכה. רוב הלוחמים נהרגו תוך זמן קצר, רק בודדים הצליחו לסגת, וכך הניסיון לכבוש את טירה נכשל. בשטח נשארו 23 גופות חללים. הערבים התעללו בגופות לצהלת תושבי טירה. רק בהתערבות הצלב האדום הוחזרו הגופות לקבורה במצב קשה. ארבע גופות לא הוחזרו ויש עדויות שהן נגררו לטייבה, לטולכרם ולנור שאמס ושם כנראה נקברו. עד היום לא נמצאו גופות הנעדרים מקרב טירה.
למחרת היה כל השטח שממזרח לקלקיליה בידי כוחות ההגנה. לאחר הכיבוש הוחזק הכפר[דרושה הבהרה] על ידי כוחות החי"ם. כעבור יומיים פתח שוב האויב בהתקפה עזה על הכפר. לעזרת הלוחמים נשלח כח מגדוד 32 של חטיבת אלכסנדרוני, אך ההתקפה נהדפה על ידי אנשי החי"ם המגינים עוד בטרם הגיעה התגבורת לזירת הקרב.
באותו לילה, לאחר התקפת האויב, ערך גדוד 32 סדרת פשיטות כדי לרתק את האויב; במסגרת זו הוא פוצץ גשרים במבואות קלקיליה וטולכרם, מיקש דרכים והטריד באש בסיסי אויב. נעשה ניסיון לכבוש את קלקיליה אך ניסיון זה נכשל.
אוכלוסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף 2019, מתגוררים בטירה 26,552 תושבים (מקום 77 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של 1.5%. לפי נתוני הלמ"ס נכון לסוף 2018, לטירה דירוג של 4 מתוך 10, במדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2015. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשע"ח (2017-2018) היה 61.0%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת סוף 2016 היה 6,348 ש"ח (ממוצע ארצי: 9,388 ש"ח).[3]
להלן גרף התפתחות האוכלוסייה ביישוב:

עסקים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בימי השבוע הרגילים הפעילות העסקית בעיר דלילה. מרבית התושבים עובדים כיום מחוץ לעיר, ובעיקר במגזר היהודי. לעומת זאת, בשבתות קיים בעיר שוק פופולרי (הממוקם באזור היציאה הדרומית לכיוון רמת הכובש והעיר כפר-סבא), כאשר רבים מתושבי השרון היהודים פוקדים את מסעדות העיר, בתי העסק שלה ושווקיה עד אפס מקום. תנועת הקונים ההמונית התקיימה במשך שנים ברציפות, פרט לתקופת האינתיפאדה.
ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פרופיל טירה נכון לשנת 2018 באתר הלמ"ס
טירה חוברה לרשת החשמל, מרכז ההסברה, ארכיון שפילברג, 1957 (התחלה 4:20)
- גיא נרדי, עשרים שנה לשווא: החזון התכנוני של טירה כבר איננו רלוונטי, באתר גלובס, 4 בינואר 2018
- אורי משגב, ותיקי הקרב על כפר טירה נאבקים על זכרונו, באתר הארץ, 19 בינואר 2018
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 אוכלוסייה לפי טבלת יישובים באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף שנת 2019, אוכלוסייה במועצות אזוריות לפי טבלת רשויות מקומיות של למ"ס נכון לסוף 2018
- ^ 1 2 3 4 5 6 הנתונים לפי טבלת רשויות מקומיות של למ"ס נכון לסוף 2018
- ^ פרופיל טירה באתר הלמ"ס
מחוז המרכז | ||
---|---|---|
נפות | נפת השרון • נפת פתח תקווה • נפת רמלה • נפת רחובות | |
ערים | אלעד • גבעת שמואל • הוד השרון • טייבה • טירה • יבנה • יהוד-מונוסון • כפר יונה • כפר סבא • כפר קאסם • לוד • מודיעין-מכבים-רעות • נס ציונה • נתניה • פתח תקווה • קלנסווה • ראש העין • ראשון לציון • רחובות • רמלה • רעננה | |
מועצות מקומיות | אבן יהודה • אליכין • באר יעקב • בית דגן • בני עי"ש • גדרה • ג'לג'וליה • גן יבנה • גני תקווה • זמר • כוכב יאיר צור יגאל • כפר ברא • מזכרת בתיה • סביון • פרדסיה • קדימה-צורן • קריית עקרון • שוהם • תל מונד | |
מועצות אזוריות | ברנר • גדרות • גזר • גן רווה • דרום השרון • חבל יבנה • חבל מודיעין • חוף השרון • לב השרון • נחל שורק • עמק חפר • שדות דן | |
ועדי רובע עירוני | נוה מונוסון • מכבים-רעות |