חצי שיעור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בהלכה, חצי שיעור היא אכילת מאכל האסור לאכילה בכמות הפחותה מהשיעור הדרוש לחיוב, לדוגמה אכילה של פחות מכזית חזיר. ישנה מחלוקת אמוראים האם ישנו איסור מהתורה בדבר זה, אך מוסכם כי אין בחצי שיעור כדי להתחייב בעונש על האיסור.

מחלוקת רבי יוחנן וריש לקיש[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסכת יומא[1] נחלקו ראשוני האמוראים בדין חצי שיעור, בנוגע ליום הכיפורים. התורה מחייבת את האוכל ביום הכיפורים בשיעור של ככותבת (תמר) בכרת, מכיוון שאכילה בשיעור כזה נחשבת לאכילה המיישבת את דעת האדם במקצת, ומפירה את עינוי הגוף. ונחלקו בשאלה האם אדם שאכל פחות משיעור כזה, עבר על איסור מהתורה.

דעתו של רבי יוחנן היא שאכילה בחצי שיעור ככותבת אסורה מהתורה, הוא מנמק זאת או בכך ש:"כיון דחזי לאיצטרופי איסורא קא אכיל", כלומר, מכיוון שאכילה בשיעור כזו ראויה להצטרף עם שיעור אכילה דומה, נמצא שמדובר במעשה איסור. לדעת ריש לקיש חצי שיעור מותר מן התורה, היות ש:"אכילה אמר רחמנא וליכא", כלומר מכיוון שלמעשה בחצי השיעור אין את ההיבט המעשי של כל השיעור, אין בכך כל איסור מהתורה.

רבי יוסף רוזין מציג בספרו "צפנת פענח"[2] שתי אפשרויות לפירוש שיטתו של רבי יוחנן האוסר חצי שיעור: האחת היא שמדובר בסימן, כלומר מכיוון שחצי שיעור זה עלול להצטרף עם חצי שיעור אחר, סימן הדבר שחצי שיעור זה הוא מעשה איסור, שכן שני החצאים כאחד מהווים איסור מהתורה, ומכאן שגם חצי ממנו הוא מקצת מהאיסור, או שמדובר בסיבה כלומר מכיוון שהחצי שיעור עלול להצטרף עם חצי אחר, אסור לאכול גם את החצי הראשון.

יוצאים מהכלל[עריכת קוד מקור | עריכה]

לא בכל איסור יש את איסור חצי שיעור, ויש מהאחרונים המחלקים בין סוגי האיסורים.

דוגמה כזו, היא מלאכת כותב, שהיא כתיבת שתי אותיות בשבת. לפי שיטתו של רבי מרדכי בנט במלאכה זו, כמו גם במלאכות אורג, עושה שתי בתי נירין, שם המלאכה הוא רק כאשר האדם עושה את המלאכה בשלימותה; ולכן גם לפי הדעה שחצי שיעור אסור מהתורה, העושה מלאכות אלו בחצי משיעורם אינו חייב[3]. רבי נתן גשטטנר[4] מסביר, כי השיעור אינו במהות שם כותב, אלא במלאכת כותב, כלומר אף על פי שכתיבה נחשבת לכתיבה גם באות אחת, מלאכת כתיבה היא רק על ידי פעולה מסוימת המבוצעת על ידי הכתיבה, ומכיוון שבמשכן התבצעה המלאכה רק על ידי כתיבת שתי אותיות, ולאות אחת לא הייתה כל חשיבות ללא שהתאימה את עצמה לאות השנייה, לכן אין כתיבת אות אחת נחשבת מלאכה כלל. לעומת זאת, רבי אברהם מסוכטושוב (אבני נזר) חלוק בנושא, וסבור שגם במלאכת כתיבה יש איסור על חצי שיעור, כמו כל חצי שיעור שאסור מהתורה.

דוגמה נוספת, היא מלאכת מפשיט. הרב שמואל וואזנר[5] מסביר, כי בניגוד לשאר המלאכות שיש חשיבות לעשייתם גם בחצי שיעור, הפשטת עור בפחות משיעור זה אינה נחשבת כלל להפשטה גם לא במובן רגיל[6].

חצי שיעור במצוות[עריכת קוד מקור | עריכה]

באחרונים נחלקו האם גם במצוות קיים דין זה, כגון אדם שיש לו בליל הסדר רק פחות מכזית מצה, האם מקיים בזה מצוות אכילת מצה, מדין חצי שיעור, או שדין חצי שיעור נאמר רק לעניין איסורים:

דעת הרב יעקב ריישר (שבות יעקב)[7] כתב להוכיח שבאכילה פחות מכזית אין מצווה כלל.

אמנם לדעת הרב חיים יוסף דוד אזולאי (החיד"א)[8] אף בחצי שיעור יש קצת מצווה: "נראה לי דקצת מצוה איכא, וזכר לדבר מדקיימא לן חצי שיעור אסור מן התורה, והוא הדין דאיכא קצת מצוה בחצי שיעור. ולא יהא אלא לזכר המצוה צריך לאוכלו".

לדעת המהרי"ט אלגאזי[9] לא רק שמקיים מצווה בפחות מכזית, אלא אף ישנו חיוב לאכול את מה שיש לו, אף שהוא פחות מהשיעור הנצרך. אמנם לא יברך על מצווה זו.

דעה מחודשת כתב הרב אריה לייב גינצבורג (ה'שאגת אריה')[10] שאף יכול לברך על קיום מצווה פחות מכשיעור. אמנם כתב המהר"י אסאד בשו"ת קמח שלא יברך 'על אכילת מצה' אלא 'על מצות מצה'.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף ע"ד, עמוד א'.
  2. ^ ראו בצפנת פענח לפי סדר א"ב אות ח'.
  3. ^ מגן אבות דף ג' ע"ב.
  4. ^ שו"ת להורות נתן חלק ז'.
  5. ^ שו"ת שבט הלוי חלק א'.
  6. ^ וכפירוש רש"י שם.
  7. ^ בספרו שבות יעקב חלק ב יח.
  8. ^ בספרו ברכי יוסף אורח חיים תפב.
  9. ^ הלכות חלב פרק ח אות פא.
  10. ^ סימן ק.