מלאכת מפשיט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הפשטת עור בעל חיים

מְלֶאכֶת הַמַּפְשִׁיט היא אחת מל"ט מלאכות שבת. ככל הל"ט מלאכות, אב המלאכה נלמד ממלאכת המשכן, שלצורך הכנתו היו מפשיטים את העורות מהאילים ומהתחשים.

הגדרת המלאכה היא הפשטת עור מבעל חיים לאחר מותו.

הרמב"ם[1] פסק כי מלאכה זו היא רק בשיעור הפשטת עור שניתן לעשות ממנו קמיע, אבל פחות מכך אין איסור כלל מהתורה[2], אפילו מדין חצי שיעור. הרב שמואל וואזנר[3] מסביר, כי בניגוד לשאר המלאכות שיש חשיבות לעשייתם גם בחצי שיעור, הפשטת עור בפחות משיעור זה אינה נחשבת כלל להפשטה גם לא במובן רגיל[4].

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר שבת, הלכות יא, פרק ה'.
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קי"ז, עמוד א'.
  3. ^ שו"ת שבט הלוי חלק א'.
  4. ^ וכפירוש רש"י שם.