לדלג לתוכן

טיוח

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פירוש נוסף ערך זה עוסק בהסתרת מידע. אם התכוונתם לכיסוי מבנים, ראו טיח.
איור בו נראה יען טומן את ראשו בחול, ובכך חושב שהוא מסתיר את שגיאותיו.

טיוח הוא כינוי לניסיון הסתרת מידע המעיד על שגיאות, שיקול דעת שגוי, גרימת נזק לאחרים או מידע מביך. ההסתרה נעשית על ידי הסתרת מידע או על ידי מסירת דיסאינפורמציה, ומטרתה למנוע את גילוי האמת בעניין כלשהו. פעולה זו מכונה "לטייח". מקור הביטוי הוא כיסוי בטיח, ובהשאלה משתמשים בו לתיאור טשטוש של פגמים בדו"ח או העלמתם, ופעולות דומות[1].

טיוח מבוצע בדרך כלל על ידי אנשים המנצלים את סמכותם כדי למנוע או להשתיק ביקורת או להסיט אשמה בגרימת עוול.

יוזמי הטיוח לעיתים קרובות מסתירים ראיות מפלילות, או מפרסמים ראיות מטעות, או לא מדויקות.

טיוח המבוצע באמצעות שיתוף פעולה של קבוצת אנשים הוא סוג של קנוניה.

שימוש במושג כיום

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ממשל האימפריה העות'מאנית ניסה להסתיר את רצח העם הארמני ואסר על זרים לצלם צילומי קורבנות.

כאשר פורצת שערורייה, ניסיון להסתיר את האמת נחשב לעיתים קרובות לחמור אף יותר מהמעשים המקוריים.

טיוח דורש מעט מאמץ, וברוב המקרים הוא מבוצע על ידי גורמים המקורבים לגורם המקורי. ברגע שהשערורייה מתחילה להתגלות, כל הגורמים המעורבים בה משתפים פעולה ומנסים להסתיר את פרטיה.

לפעמים ניסיון ההסתרה מצליח, אבל במקרים רבים ניסיון ההסתרה נכשל, בגלל חששותיהם של חלק מהמעורבים ובגלל הקושי להסתיר את כל הפרטים הרלוונטיים.

לפעמים טיוח גורם לשערורייה מינורית יחסית לתפוח לממדים משמעותיים. לדוגמה, ניסיון הפריצה למטה המפלגה הדמוקרטית שהחל את פרשת ווטרגייט נחשב לעבירה קלה, אבל בניסיון הטיוח שבא בעקבותיו בוצעו עבירות חמורות בהרבה. ניסיון טיוח כולל לעיתים שיבוש מהלכי משפט, עדות שקר, פיצויים המשמשים כשוחד, ובמקרים קיצוניים גם גרימת התאבדות או רצח. הביטוי "זה לא הפשע, אלא הטיוח" ממחיש תהליך זה. לדוגמה, בדיון של הוועדה לענייני ביקורת המדינה בדצמבר 2020 נמסר כי קיים טיוח בחקירת תאונות אימונים בצה"ל, וכי הוועדה תבדוק את הנושא[2].

טיוח לא בהכרח דורש הונאה או הצגת מידע מסולף. שיטת הטיוח הנפוצה ביותר היא חוסר תגובה, מתוך תקווה שפרטי השערורייה לא ייחשפו. שיטה זו נקראת "הסתרה פסיבית". במקרים כאלו מתפתחות לפעמים תאוריות קשר מורכבות.

שיטות טיוח

[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו.

טיוח יכול לכלול מגוון שיטות מתוחכמות ומורכבות הרבה יותר מרק הסתרת מידע בסיסי. השיטות יכולות לכלול לעיתים קרובות שימוש בטכנולוגיה, ניצול חוקים או פרצות בחוק, וטקטיקות פסיכולוגיות מתוכננות בקפידה המופעלות בשילוב טכניקות מרובות כדי להקשות על גילוי האמת, העלמת ראיות, שיבוש דעתו של הקורבן או עדים במטרה לבטל אפשרות ולגיטימיות מסירת תלונה או עדות, ביטול אפשרות להטלת אשמה פלילית, להטות תוצאות חקירה או לייצר מצג שווא; לעיתים אף ללא ידיעה או ביטול אפשרות תלונה או התגוננות מצד הקורבן, כפשיעה סמויה. מטרות שיטות הטיוח היא למנוע גילוי אמת תוך שמירת האינטרסים של הגורם המטייח, גם במחיר הטעיה מכוונת.[3][4][5]

מצג שווא

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשיטת מצג שווא במקום פשוט להסתיר מידע - יוצרים סיפור אלטרנטיבי שנראה אמין. וזאת במטרה להסביר את האירוע ובכך להטעות את החוקרים או את הציבור. בשיטה זו נכללת הסוואת פשע: לדוגמה, הצגת רצח כהתאבדות, הגנה עצמית או תאונה. שיטה זו דורשת תכנון קפדני של הזירה מראש, פיזור ראיות כוזבות והסתרת ראיות אמיתיות שסותרות את הסיפור המפוברק. הכוונה שגויה של חקירה: הטעיית חוקרים על ידי השתלת ראיות שמפלילות גורם אחר, או על ידי יצירת מסלול חקירה שיוביל למבוי סתום. לעיתים אף תוך השתלת דגימות DNA או טביעות אצבע של גורם אחר להפללה. לרוב במקרה והאשם נתפס הדבר מוכיח מחשבה פלילית.[6]

מצג שווא של אקראיות או תום לב

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיטת מצג שווא של אקראיות או תום לב פועלת על ידי יצירת מצג שווא של אירוע פלילי אקראי, מה שהופך את הקורבן המיועד לאחד מני רבים. במקרי קיצון, העבריין מוכן לפגוע בחיי עשרות בני אדם; לעיתים באותה השיטה, לעיתים בשיטות שונות ואקראיות, לעיתים ולרוב ללא קשר ישיר או מכנה משותף בין הקורבנות השונים ולעיתים אף תוך חיקוי פשיעה; וזאת במטרה לטשטש את עקבות מטרתו האמיתית והעיקרית והיא פגיעה בקורבן ספציפי (בין אם קבוצה או יחיד) ללא שכוונתו תתגלה. טשטוש מוטיב: במקום שיהיה מניע ברור לרצח (כפסיכופתיה, נקמה או כסף), הקורבן הופך לחלק מסטטיסטיקה של רצף עבירות חסרות משמעות. שיטה זו מכוונת להסוות רצון אובססיבי או אישי לפגוע דווקא באדם או קבוצה זו. הסוואת הקשר: על ידי פגיעה בעשרות אנשים נוספים, העבריין מקשה על החוקרים למצוא קשר ישיר או ברור בינו או בין כוונתו לבין הקורבנות ובפרט לקורבן יחיד; כשעל בסיס כוונה זו העבריין פוגע בקבוצה רחבה יותר של קורבנות במטרה לטשטש ראיות קשר סיבתי. ככל שהרשימה ארוכה ומגוונת יותר, כך הסיכוי לגלות מניע אישי נמוך יותר - ומכאן גם העונש צפוי להיות חלש יותר. הצפת החקירה: כשיש עשרות קורבנות המשטרה והחוקרים מוצפים בפרטים ובראיות. כך שבמקום להתמקד בנתיב חקירה אחד ויעיל, הם נאלצים לפצל מאמצים. הסטת תשומת הלב הציבורית: הציבור מתקשה להתמודד עם עבריינות המונית וחוזרת, כדוגמת: רצח סדרתי. כך שבמקום להתמקד בסיפור של קורבן אחד או קבוצה, התקשורת מתמקדת במספרים, בטירוף של הרוצח, ובניסיון להבין את הלמה הכללי ולא את הלמה הספציפי.[7]

שעיר לעזאזל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיטת השעיר לעזאזל כוללת הטלת אשמה על גורם אחר שאינו קשור ישירות או שהיה בעל תפקיד זניח או זמני, כדי להסיר את האחריות מהאשמים האמיתיים. בשיטה זו נכללים: שימוש בעובד זמני: גיוס אדם לתפקיד זמני או ייעודי מתוך כוונה להטיל עליו את האשמה במקרה של כישלון או חשיפה, לעיתים אף בעל אותם מאפיינים של הקורבן, התחזות כאילו מתוך אותה הקבוצה של הקורבן או גיוס חסר ברירה מתוך אותה הקבוצה כדיכוי מופנם שקשה יותר לזהות לעיתים אף ללא ידיעה על השלכות הנעשה, או כאלו שבזוגיות או היו בזוגיות כושלת עם אותו קורבן. הדבר מתאים במיוחד למשימות עם סיכון גבוה, שכן ניתן לפטר את העובד בקלות מבלי לפגוע בארגון. האשמת גורם שולי: האשמת עובד זוטר, ספק חיצוני או קבלן משנה עצמאי, גם אם הכישלון נבע מהחלטה או הזמנה של הדרג הבכיר באותו ארגון. הדבר יכול לבוא לידי ביטוי בהטלת משימות שעתידות להיות מתועדות כהתכתבויות מייל או הצעות מחיר כאילו נעשו ביוזמת ומתפקידו של אותו עובד שעיר לעזאזל, כשלמעשה כלל ההוראות ופירוט התוכן (בין אם פלילי או לא מקצועי) נמסרו על ידי גורם אחר וותיק או בעל כוונת שימור בארגון וללא תיעוד מי היה.[8][9]

מניפולציה במידע וטשטוש עקבות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מניפולציה במידע וטשטוש עקבות מתמקדת בפעולות יזומות להעלמת נתונים או איסופם בדרכים לא ישירות. בשיטה זו נכללים: הסתרת מידע על ידי איסוף עקיף: איסוף מידע על אדם או ישות על ידי סריקת רשימות, קבוצות אינטרנט או מאגרי נתונים רחבים, במקום חיפוש ישיר על שמם, מכשירם או כתובתם המדויקת. שיטה זו מקשה על איתור המידע, מציאת קשר ישיר למקרה או על קישורו לגורם שאסף אותו. טיוח נרטיבי: מניפולציה של הזיכרון הקולקטיבי על ידי שינוי העובדות בדו"חות, יצירת סיפורים שקריים או שתילת מידע שקרי בתקשורת - דיסאינפורמציה. במטרה לגרום לאנשים להאמין בגרסה מסוימת של האירועים, גם אם היא שקרית לחלוטין.[10]

מניפולציה טכנולוגית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מניפולציה טכנולוגית מערבת מחיקה והשמדת נתונים ואפשרות לשחזור סלקטיבי בלבד: במקום פשוט למחוק קבצים, ביצוע פעולות מחיקת ראיות דיגיטליות באופן שמונע אפשרות לשחזורן לחלוטין, לעיתים גם תוך העלמת עקבות דיגיטליים של תלונות או מעקב חוקי או לא חוקי (מעקב המונים, מעקב סמוי או האזנת סתר). לדוגמה, שימוש בתוכנות תוכנות הצפנה למחיקה, שאתחול מחדש של הדיסק הקשיח שוב ושוב, או השמדה פיזית של התקני אחסון. מצד שני, מקרים מסוימים יכללו אפשרות לשחזור מכוון של נתונים, אבל באופן סלקטיבי שימנע גישה למידע מפליל לאפשרות תביעה, אך יאפשר שחזור נתונים אחרים כדי ליצור חזות מידע ונרטיב שקרי. זיוף ראיות דיגיטליות: יצירת ראיות מזויפות כדי להפליל אדם אחר. זה יכול לכלול זיוף הודעות דואר אלקטרוני, הקלטות קול, קטעי וידאו (באמצעות טכנולוגיות בינה מלאכותית כמו דיפ-פייק), או עריכה של קובצי לוג כדי להסתיר פעולות מסוימות.[11]

טקטיקות משפטיות ובירוקרטיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

טקטיקות משפטיות ובירוקרטיות כוללות הגשת תביעות הטרדה (SLAPP): הגשת תביעות משפטיות יקרות וחסרות בסיס נגד עיתונאים, חושפי שחיתות, עדים או אנשים פרטיים שחשפו מידע מביך ברשתות החברתיות, האינטרנט או בראיון תקשורתי או מקוון. המטרה היא לא בהכרח לזכות בתביעה, אלא להתיש ולרושש את הצד השני ולגרום לו לוותר. שימוש בבירוקרטיה ובשחייה לאחור: הכנת מערכת של ניירת, טפסים ונהלים מסובכים ומסורבלים, כך שכאשר יתגלה משהו חריג, ניתן יהיה להציג אותו כטעות טכנית, טעות אנוש או טעות מנהלית ולא כפעולה זדונית מכוונת.[12][13][14]

השפעה פסיכולוגית; הסטת האשמה לקבוצה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפשעה פסיכולוגית מתייחסת להסטת האשמה לקבוצה: במקום לבחור אדם אחד כשעיר לעזאזל, משתמשים בטשטוש אחריות וטוענים שכולם היו מעורבים. וזאת במטרה להפחית את האשמה הכוללת מכל אחד מהמעורבים. בשיטה זו משתמשים בהתקפות אישיות (ad hominem): הסטת הדיון מהנושא העיקרי על ידי תקיפת אופיו של המאשים או של חושף השחיתות כעדויות אופי או חקירה פרטית בעניין אופי המתלונן. במקום להתייחס לעובדות התיק, מנסים לפגוע באמינות המאשים על ידי חשיפת פרטים אישיים, האשמתו בכוונות זדוניות או הצגתו כלא יציב נפשית.[15][16]

הפעלת מניפולציות פסיכולוגית כלפי הקורבן

[עריכת קוד מקור | עריכה]

טכניקות פסיכולוגיות שנועדו לערער את תפיסת המציאות של הקורבן, במטרה להסתיר את מעשי העבריין תוך הימנעות מלקיחת אחריות. המטרה לגרום לקורבן להיכנס למצב אשלייתי, לפקפק בעצמו, בתחושותיו וביכולת השיפוט שלו, ובכך להסיט את האשמה מהמניפולטור אל הקורבן עצמו או אל גורמים חיצוניים. לרוב יכלול העברת מידע ומסרים שקריים ושגויים בהתייחס לקורבן עצמו, סביבתו וזכויותיו החוקיות. השיטות כוללות: גזלייטינג (Gaslighting): אחת הטקטיקות ההרסניות ביותר. המניפולטור בהתעללות גורם לקורבן לפקפק בשפיותו ובזיכרונו על ידי הכחשה עקבית של אירועים שקרו, סילוף עובדות או טענה שהקורבן "מדמיין" דברים (לדוגמה: שיבוש צילומים בכלי בינה מלאכותית, צילום מגמתי של בדיקות רפואיות (במקומות וזמנים שלא הולמים את צורך הבדיקה, הזנחה רפואית מכוונת במטרה לשבש ולצמצם את זמנו הפנוי של הקורבן להליכים רפואיים בהווה ובעתיד, תוך שיבוש ואי קיום פרוטוקול תיעוד פגישות רפואיות כנדרש, אי מסירת הפניות לייעוציים או בדיקות רפואיות כנדרש, קיום פגישות בתנודתיות וחוסר עקביות כמו בחדר או מיקום שונה מבתיעוד מיקום הרופא או כפי שנקבע, שיבוש תצלומי או נתוני בדיקות רפואיות). המטרה לגרום לקורבן להרגיש מבולבל, חסר ביטחון, ובסופו של דבר להאמין שהוא לא יכול לסמוך על תפיסותיו - דבר המחמיר במקרה שיתוף פעולה או העדפת הסביבה את טיעוני המניפולטור במקרה זה. כמו לגרום לקורבן עצמו לשלם את מחיר השוחד לגורמים משתפי הפעולה הפוגעים ביצירת הזדמנויות דיוני בית משפט, תשלום למומחי חוות דעת ויצירת מקומות תעסוקה בדמות גורמי רווחה, רפואה חוזרת ופסיכיאטריה - כל אחד לוקח קצת והסך הנלקח מהקורבן יוצא הרבה. מצב שעלול לרושש כלכלית את הקורבן ומכאן לבטל אפשרות זכייה בתיק התלונה, לאור אפשרות הצגתו בתיק כמעוניין בפיצויים הכספיים בלבד ומכאן כאילו אינו באמת מחפש צדק במקרה המדובר בתיק.[17] האשמת הקורבן (Victim Blaming): המניפולטור מטיל את האשמה על הקורבן לאירועים או למצבים שליליים, במקום לקחת אחריות על חלקו. זה יכול לכלול טענות כמו "את רוצה/רצית את זה", "היא התחילה איתי", "אתה לא הלכת לבדיקה", "אתה הולדה בעוולה", "אתה לא אחראי", "זה באשמתך שזה קרה", "היית צריכה לדעת טוב יותר", או "אתה פשוט רגיש/ה מדי".[17] השלכה (Projection): המניפולטור משליך את התכונות, הרצונות או המחשבות השליליות שלו על הקורבן (לדוגמה: אדם שבוגד יאשים את בן זוגו בחוסר נאמנות, או אדם תוקפני יאשים את הקורבן בתוקפנות).[18][19] הטלת אשמה / גילטטריפ (Guilt Trip): המניפולטור גורם לקורבן לחוש אשמה על מעשיו או על חוסר מעשיו, גם אם אין לו סיבה אובייקטיבית לחוש אשמה. המטרה לגרום לקורבן לעשות דברים עבור המניפולטור או להימנע מפעולות מסוימות (לדוגמה: "אחרי כל מה שעשיתי בשבילך, ככה אתה מחזיר לי?", "מה שעשית מאוד חמור", "חוסר הפעולה שלך מעידה על חומרת המקרה", "בגללי יש לך בכלל עבדוה", "בגללי אתה בכלל עדין בתפקיד", "בלעדי כבר היית מפוטר ומובטל ממזמן", "איך בכלל קיבלו אותך לעבודה פה?", "מי בכלל יקבל אותך לעבודה?", "אין לך מה להציע מלבד אדישות כמצג שווא וחסר תוכן").[20] הכחשה והתחמקות מאחריות: המניפולטור מסרב להכיר במעשיו או השפעתם ולעולם לא יבטא במילים את מעשיו או יתדווה עליהם. הוא עשוי להתחמק משיחות, לשנות נושא, או לטעון ש"לא קרה כלום" וכל האירוע "הגזמה". טריאנגולציה (Triangulation): המניפולטור מכניס גורם שלישי למערכת היחסים כדי ליצור בלבול, פילוג או כדי לחזק את עמדתו. זה יכול להיות אדם אחר, קבוצה חברתית, או אפילו דעה "אובייקטיבית" כלשהי (לדוגמה: המניפולטור מספר לקורבן ש"כולם חושבים שאת/ה מגזים/ה", או משתמש באדם שלישי כדי להעביר מסרים או לבצע פעולות שמטרתן לפגוע בקורבן).[21] המעטה בערך (Belittling): המניפולטור מפחית מערכו של הקורבן וזכויותיו, לועג לו, או מציג את רגשותיו וחוויותיו כחסרי חשיבות או זכות תלונה.[22]

שימוש מוסדי בערעור אופי הקורבן

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שימוש בכלים מוסדיים או בעלי תפקיד מוסדיים הידועים בנטייה לפסיכופתולוגיה מסוימת ושימורם במוסדות, במטרה לערער את תפיסת אופי הקורבן כלפי חוץ; ובאותה ההזדמנות את תפיסת עולמו, כאילו "כולם נגדו" ואין לי סיכוי בהגשת תלונה או תביעה משפטית. מצב זה יכול לכלול ביטול אפשרויות מוסדיות לקבוצות שונות בגישה לשוויון זכויות בהשכלה ותעסוקה במדינת המקור והעולם, ובפרט בסקטורי הציבורי ובהקמת עסק עצמאי. במטרה לבטל אפשרות בנייה או רכישת דירה, כמו אפשרות לחיכוך אפשרי עם גופי ועובדי ציבור בהגשת תלונה בעניינים אלו - לעיתים תוך הזנחה רפואית או מדינית מכוונת להגדלת הכנסות עתידיות של גופי הטיפול, אשפוז או מאסר כפוי, ביטול אפשרויות סיוע משפחתי תוך דרדור למצב של דרות רחוב אישית ומשפחתית (ראו גם: ניצול לרעה של פסיכיאטריה בברית המועצות). יכול להיעשות בשלבי מיונים וגיוס לתפקידים מוסדיים או מדינתיים, שם מתבצע מעקב ממושך כבדיקת רקע על ידי גופי ואישי הגיוס של הארגון, וניתן להעביר מסרים בשלב זה מארגון לארגון; בין אם מארגון תפקיד קודם לארגון הייעודי בהתקשרות למועמד, העברת מסר וניתוק; העברת מסר שיכול להיראות תמים אך שכולם מכירים תוך כדי שיח עם המועמד, היסטוריית תיקו הרפואי או תיק לידה, היסטוריית טיסות, תקלות טיסה בהיסטוריית טיסות, היסטוריית נסיעות בתחבורה ציבורית (לראיונות עבודה או אחרת מחוסר ברירה) וכו'..; או ארגון מתערב אחר, כמערכת הביטחון, שמזהה פוטנציאל להעביר דרך המועמד מסר באופן לא חוקי. בצורה זו מעלימים ראיות להתקשרות בין הגופים; כשבפועל, הדבר נעשה דרך ועל ידי הקורבן עצמו, או מועמד אקראי אחר; כך שלקורבן קשה מאוד לזהות מה קורה/קרה. לרוב מלווה בשליחת המועמד למקום עבודה המוכר בעבריינות תעסוקתית, גרימה לבעיות נפשיות אצל עובדיהם וריבוי פיטורים במטרה לבטל לקורבן אפשרות עתידית תעסוקתית בגופים אלו, המוכרים כדורשים כתנאי כניסה היסטוריית נאמנות ארגונית, שביעות רצון מעסיק ובריאות נפשית.[23][24][25][26][27][28]

הצגת הקורבן כעבריין התוקפן

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיטת טיוח שבה מציגים את הקורבן כעבריין התוקפן(אנ') היא טקטיקה מניפולטיבית נפוצה שבה אדם שביצע עוולה או פגיעה מכחיש את מעשיו, תוקף את הקורבן, ולבסוף מציג את עצמו כקורבן ואת הקורבן האמיתי כתוקפן. טקטיקה זו נפוצה במיוחד במערכות יחסים מתעללות (פיזית, רגשית, מינית), במצבים של הטרדה, ובמקרים של אחריות מקצועית או ציבורית. מטרת השיטה לבלבל, להחליש ולגרום לקורבן לפקפק בעצמו ובמציאות, ובכך למנוע ממנו להתלונן, לדרוש צדק, או לעזוב את מערכת היחסים המתעללת. יבוא לידי ביטוי בביטויים כמו: "אתה פוגע בי", "אתה מנסה להרוס לי את החיים", "בלעדי לא היית שום דבר", "כל מה שהשגת בגללי", "אתה מנסה להשתמש בי", "אתה מנסה להוציא ממני משהו", "אתה גורם לי סבל רב", "אתה מוציא אותי מדעתי", "בגללך יפטרו אותי", "בגללך אאבד את העבודה שלי". התוקפן אף עשוי לנקוט בצעדים דרמטיים, כמו להגיש בעצמו תלונה נגד הקורבן, כדי לבסס את תפקידו כ"קורבן".[29]

העלמת עדים וראיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

העלמת עדים פוטנציאלים בין אם בשוחד כדמי שתיקה, רצח או הגלייה.[30][31][32] בנוסף לאפשרות להפיכתם ללא כשירים משפטית, בין אם בהדרכת עורך דין עדים,[33] הפיכתם להיות במצב של ניגוד עניינים כמו סכסוך מול הצד הנתבע,[34] יצירת מצב של חוסר יכולת מנטלית (התמכרות חוזרת, פגיעה נפשית וכו'...),[35] יצירת מצב היקלעות העד למצב מצוקה כלכלית קשה וצורך חומרי-כספי שיערער את אמינות עדותו.[36][37] כמו שיבוש ראיות בחוסר תום לב ותוך חריגה מנהלי חקירה או מז"פ.[38][39][40]

מקרים ידועים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
עמוד השער של העיתון L'Aurore מתאריך 13 בינואר 1898, ובו מאמרו הידוע של אמיל זולא הנושא את הכותרת "אני מאשים...!" ובו הוא חושף את פרשת דרייפוס.

שלבים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתוח מקרים ידועים כמו טיוח פרשיות השחיתות בניו יורק תחת שליטת טמאני הול (בסוף המאה ה-19), הסתרת נזקי העישון על ידי תעשיית הטבק ועוד, העלה דפוס פעולה שחוזר על עצמו במקרים של טיוח:

תגובה ראשונית לטענות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. הכחשה גורפת
  2. ניסיון לשכנע את התקשורת למנוע את הדיווח ("לקבור את הסיפור")
  3. הפצת מידע כוזב שהוכן מראש
  4. טענה כי מדובר בבעיה מינימלית
  5. טענה לזיכרון לקוי ("גזלות דעת")
  6. טענה שההאשמות הן חצאי אמיתות
  7. טענה שלמבקרים אין הוכחות למעשים
  8. תקיפת המניע של המבקר
  9. תקיפת אופיו של המבקר ("אד הומינם")

הסתרה או שיבוש של ראיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. מניעת גילוי הראיות
  2. השמדה או שיבוש של הראיות
  3. ניסיון להקשות על גילוי הראיות
  4. יצירת רשימת שמות מטעים של אנשים וחברות כדי להסתיר מימון
  5. ביצוע שקר
  6. ניסיון לחסום או לעכב חקירה של המקרה
  7. הוצאת צווי הרחקה
  8. טענה כי האדם הרלוונטי היה רשאי לבצע את הפעולה מתוקף תפקידו

תגובה מאוחרת לטענות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. טענה כי הגדרת המקרה שגויה
  2. הודאה באישומים קלים
  3. שימוש בשיבוש ראיות כקו הגנה
  4. טענה כי הראיות מוטות
  5. דרישה לבירור "עצמאי" על ידי צד ג' שכביכול לא קשור למקרה

הטרדת עדים או אנשים אחרים הקשורים לפרשה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ניסיון לשחד את המבקרים
  2. ניסיון להפחיד את המבקרים באמצעות הטרדה מאיימת, פגיעה ברכושו ושיטות דומות
  3. ניסיון סחיטה של המבקרים, באמצעות שכירת חוקרים פרטיים שיאיימו לחשוף עבירות קודמות של המבקר ("ללכלך את המבקר")
  4. איום ברצח על המבקר או על בני משפחתו
  5. איום על המבקר כי יפגעו במקום עבודתו
  6. העברת המבקר למקום עבודה אחר, הנחשב לנחות
  7. איום בתביעת השתקה
  8. רצח

ניהול יחסי ציבור

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. תשלום שוחד לעיתונאים
  2. פרסום מידע שקרי בעיתונות
  3. ביצוע פעולות נקמה נגד עיתונאים שחשפו את המקרה
  4. איום על העיתונות במניעת גישה למידע
  5. תקיפת מניעי העיתונאים
  6. פרסום מודעות הגנתיות
  7. רכישת כלי התקשורת המשמשים כמקור לחדשות

בקרת נזקים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. טענה לאי-ידיעה כוללת של כלל האירועים
  2. שעיר לעזאזל : האשמת אדם אחר כי פעל ללא סמכות
  3. לפטר את האחראים למקרה

ההליך המשפטי

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. שימוש בעורכי הדין הטובים ביותר
  2. שימוש באנשי מדע ועדים מומחים שיתמכו בגרסת הנאשם
  3. עיכוב ההליכים המשפטיים בכל דרך אפשרית
  4. ניסיון להשפיע על השופטים

הענקת תגמול למשתתפים בטיוח

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. תשלום דמי שתיקה
  2. אי-ענישה, או ענישה קלה בלבד
  3. הענקת חנינה
  4. קידום עובדים כפרס על ההסתרה
  5. העסקת העובדים שהיו מעורבים בטיוח, לאחר שהפרשה שככה.

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא טיוח בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ פירוש המילה טיוח, באתר מילון אבניאון
  2. ^ עדויות וסיפורים על טיוח בחקירת תאונות בצה"ל, באתר הכנסת, ‏2 בדצמבר 2020
  3. ^ Green, Stuart P. "Uncovering the cover-up crimes." Am. Crim. L. Rev. 42 (2005): 9.
  4. ^ Katz, Jack. "Concerted ignorance: The social construction of cover-up." Urban life 8.3 (1979): 295-316.
  5. ^ Kurz, Rainer Hermann. "Politics and the Psychology of Abuse and Cover-up." Presentation at ‘The Psychometric Forum’in London, 2015.
  6. ^ Fast, Elizabeth, and Cathy Richardson Kinewesquao. "Victim-blaming and the crisis of representation in the violence prevention field." International Journal of Child, Youth and Family Studies 10.1 (2019): 3-25.
  7. ^ Bublick, Ellen M. "Citizen no-duty rules: Rape victims and comparative fault." Colum. L. Rev. 99 (1999): 1413.
  8. ^ Campbell, Charlie. Scapegoat: A history of blaming other people. Abrams, 2012.
  9. ^ Vallès, Lola. "Victims, criminals and scapegoats." Transfer: journal of contemporary culture. Núm. 6 (2011) (2011).
  10. ^ Goldinger, Stephen D., et al. "“Blaming the victim” under memory load." Psychological Science 14.1 (2003): 81-85.
  11. ^ Dukes, Kristin Nicole, and Sarah E. Gaither. "Black racial stereotypes and victim blaming: Implications for media coverage and criminal proceedings in cases of police violence against racial and ethnic minorities." Journal of Social Issues 73.4 (2017): 789-807.
  12. ^ Luban, David, Alan Strudler, and David Wasserman. "Moral responsibility in the age of bureaucracy." Michigan Law Review 90.8 (1992): 2348-2392.
  13. ^ Randall, Melanie. "Sexual assault law, credibility, and “ideal victims”: Consent, resistance, and victim blaming." Canadian journal of women and the law 22.2 (2010): 397-433.
  14. ^ Juli, Maria Rosaria, et al. "Victim blaming: being a victim twice. Comparison of emotional and socio-cultural aspects." Psychiatria Danubina 35.Suppl 2 (2023): 150-154.
  15. ^ Randall, Melanie. "Sexual assault law, credibility, and “ideal victims”: Consent, resistance, and victim blaming." Canadian journal of women and the law 22.2 (2010): 397-433.
  16. ^ Wilson, Laura C., Abigail Farley, and Sierra F. Horton. "The impact of victim blaming and locus of control on mental health outcomes among female sexual assault survivors." Violence Against Women 28.15-16 (2022): 3785-3800.
  17. ^ 1 2 Johnson, Veronica E., et al. "“It’s not in your head”: Gaslighting,‘splaining, victim blaming, and other harmful reactions to microaggressions." Perspectives on psychological science 16.5 (2021): 1024-1036.
  18. ^ Kaufmann, Martina, Markus Quirin, and Nicola Baumann. "Blaming others: Individual differences in self-projection." Personality and Individual Differences 196 (2022): 111721.
  19. ^ Juli, Maria Rosaria, et al. "Victim blaming: being a victim twice. Comparison of emotional and socio-cultural aspects." Psychiatria Danubina 35.Suppl 2 (2023): 150-154.
  20. ^ Brownlow, Sheila, et al. "Sharing the Responsibility: Victim Blaming as a Function of Crime Type and Victim Behavior." Psychology 14.8 (2023): 1288-1300.
  21. ^ Altheide, David L., et al. "News constructions of fear and victim: An exploration through triangulated qualitative document analysis." Qualitative inquiry 7.3 (2001): 304-322.
  22. ^ Hamid, H. B. "Exploring victim blaming attitudes in cases of rape and sexual violence: the relationship with patriarchy." Malaysian Journal of Social Sciences and Humanities 6.11 (2021): 528095.
  23. ^ Kamavarapu, Y. S., et al. "Institutional abuse–Characteristics of victims, perpetrators and organsations: A systematic review." European Psychiatry 40 (2017): 45-54.
  24. ^ Stark, Evan, and Anne Flitcraft. "Personal power and institutional victimization: Treating the dual trauma of woman battering." Post-traumatic therapy and victims of violence. Routledge, 2013. 115-151.
  25. ^ Copperman, Jeanette, and Julie McNamara. "Institutional abuse in mental health settings: survivor perspectives." Institutional Abuse. Routledge, 2002. 152-172.
  26. ^ Montgomery, Anthony. "Concerted Collusion: Studying Multiagency Institutional Cover-Up." Frontiers in psychology 13 (2022): 847376.
  27. ^ Nahar, Meherun, Tasnim Tabassum, and Rafikatun Nisa. "Victim blaming and character assassination: Media framing of controversial issues of Bangladesh." Informasi 53.2 (2023): 261-276.
  28. ^ Gravelin, Claire R., Monica Biernat, and Caroline E. Bucher. "Blaming the victim of acquaintance rape: Individual, situational, and sociocultural factors." Frontiers in psychology 9 (2019): 2422.
  29. ^ Nóbrega, Vannucia Karla de Medeiros, et al. "Resignation, violence and filing complaint: social representations of the male aggressor from the perspective of the female victim of aggression." Ciência & Saúde Coletiva 24 (2019): 2659-2666.
  30. ^ Kumskova, Marina, and Adam Moscoe. "The Crime of Enforced Disappearance." E-International Relations Students (2016).
  31. ^ Keller, Helen, and Corina Heri. "enforced disappearance and the european court of Human Rights: A ‘Wall of Silence’, Fact-Finding difficulties and States as ‘Subversive objectors’." (2014): 735-750.
  32. ^ Brown, Darryl K. "How to make criminal trials disappear without pretrial discovery." Am. Crim. L. Rev. 55 (2018): 155.
  33. ^ Carter, Felicia. "Court Order Violations, Witness Coaching, and Obstructing Access to Witnesses: An Examination of the Unethical Attorney Conduct that Nearly Derailed the Moussaoui Trial." Geo. J. Legal Ethics 20 (2007): 463.
  34. ^ Green, Bruce A. "Her Brother's Keeper: The Prosecutor's Responsibility When Defense Counsel Has a Potential Conflict of Interest." Am. J. Crim. L. 16 (1988): 323.
  35. ^ Endalew, Birhanu. COMPETENCE OF INCAPABLE PERSONS TO STAND THE AS A WITNESS AND ITS IMPACT ON THE CREDIBLITY OF EVIDENCE; THE LAW AND PRACTICE IN BAHIR DAR AND SURROUNDING HIGH COURT. Diss. Bahir Dar University, 2019.
  36. ^ Ewin, Robert. "The vulnerable and intimidated witness: A socio-legal analysis of special measures." Journal of Applied Psychology and Social Science 1.2 (2015): 31-54.
  37. ^ Friedman, Ezra, and Eugene Kontorovich. "An economic analysis of fact witness payment." Journal of Legal Analysis 3.1 (2011): 139-164.
  38. ^ Alon, Guy. Evidence Tampering in the Digital Era. Diss. University of Haifa (Israel), 2024.
  39. ^ Sanchirico, Chris William. "Evidence tampering." Duke LJ 53 (2003): 1215.
  40. ^ Mishra, Utkarsh, and Sanchita Singh. "Examining the Need for a Standard Operating Procedure in Light of Criminal Investigations by Law Enforcement Agencies." Issue 3 Indian JL & Legal Rsch. 4 (2022): 1.
  41. ^ שלומית לן, ‏העיתונאי שחשף את טיוח הפיגוע בשגרירות בארגנטינה משוכנע שחייו בסכנה, באתר גלובס, 23 במרץ 2019
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=טיוח&oldid=41765262"