יאיר אורון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תמונה חופשית

יאיר אורון (נולד ב-30 באפריל 1945) הוא היסטוריון ישראלי, המתמחה בלימודי השואה ורצח עםגזענות, ויהדות בת-זמננו. כיהן כפרופסור מן המניין וכראש המחלקה לסוציולוגיה, למדע המדינה ולתקשורת של האוניברסיטה הפתוחה.[1]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורון סיים את התואר הראשון בהיסטוריה וסוציולוגיה באוניברסיטת תל אביב ואת התואר השני באוניברסיטה העברית בירושלים. את הדוקטורט שלו קיבל מאוניברסיטת סורבון נוול (אנ') בפריז, צרפת.

בין השנים 1974–1976 עבד אורון כמנהל המחלקה החינוכית ביד ושם בירושלים. בשנות השמונים עבד כחוקר במרכז מלטון לחינוך יהודי של האוניברסיטה העברית וגם כמנהל אקדמי של המחלקה האירופית של המכון לחקר התפוצות, מוסד חיצוני של אוניברסיטת תל אביב. בין השנים 1996–1999 היה מרצה בכיר וראש המחלקה ללימודי תרבות במכללה האקדמית עמק יזרעאל.

אורון מכהן כמנהל-עמית וחבר במועצת המנהלים האקדמי במכון לחקר השואה והג'נוסייד (אנ') בירושלים. הוא גם חבר במועצת המנהלים האקדמי במוסד זוריאן (אנ') (מוסד ללא כוונת רווח) בקיימברידג' (מסצ'וסטס), ארצות הברית, וחבר בוועדה המייעצת של הפרויקט ללימודי רצח עם (GenEd, מוסד ללא כוונת רווח) בסן פרנסיסקו.

יאיר אורון הוא אחיו הצעיר של יושב ראש מרצ לשעבר והשר לשעבר, חיים אורון. יאיר אורון נשוי ולו שלושה ילדים והוא מתגורר ביישוב היהודי-ערבי נווה שלום.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • זהות יהודית-ישראלית - מחקר על יחסם של פרחי-הוראה מכל זרמי החינוך ליהדות בת-זמננו ולציונות; הוצאת ספרית הפועלים, 1993. 204 עמ'.
  • הבנאליות של האדישות - יחס היישוב והתנועה הציונית לרצח־העם הארמני; הוצאת דביר, 1995. 395 עמ'.
  • כולנו יהודים גרמנים - רדיקלים יהודים בצרפת בשנות השישים והשבעים; הוצאת עם עובד, 1999. 288 עמ'.
  • הכחשה - ישראל ורצח העם הארמני; הוצאת מבע, 2005. 309 עמ'.
  • זהויות ישראליות - יהודים וערבים מול המראה והאחר; הוצאת רסלינג, 2010. 359 עמ'.
  • השואה, התקומה והנכבה; הוצאת רסלינג, 2013. 374 עמ'.
  • הבנאליות של החמלה - על הצלת יהודים בכפר הצ'רקסי-מוסלמי בסלניי שבקווקז ב-1942; הוצאת רסלינג, 2016. 220 עמ'.
  • מאה השנים של מוסה דאג - ממצאים ותובנות חדשות על הספר ארבעים הימים של מוסה דאג ועל מחברו, פרנץ ורפל; הוצאת פרדס, 2017. 134 עמ'.
  • אדם, גנו, ביתו; הוצאת פרדס, 2018.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]