יגאל לוסין
 | |
| לידה |
1936 (בן 88 בערך) רמת גן, פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| מדינה |
ישראל |
  | |
יגאל לוֹסין (נולד ב-22 במאי 1936) הוא עיתונאי, יוצר סרטים תיעודיים היסטוריים וחוקר ספרות ישראלי.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לוסין נולד ברמת גן וגדל בחיפה. למד בבית הספר הריאלי בחיפה. שירת בנח"ל, בקיבוץ גונן וכמדריך בשבט הצופים של רמת גן.
את עבודתו העיתונאית החל במאמר אקראי על היינריך היינה שהתפרסם בעיתון "הפועל הצעיר" בשנת 1956, במלאת מאה שנה למותו. עבד בעיתון "מעריב", 1957–1960, כיוצר ועורך של תוכניות בקול ישראל, 1960 - 1968, שליח קול ישראל והטלוויזיה בארצות הברית, 1968 - 1972 ומנהל התוכניות ויוצר תוכניות בטלוויזיה הישראלית, עד פרישתו בשנת 1993.
ב־18 באוקטובר 1966, ככתב קול ישראל, היה הראשון שבישר לש"י עגנון שזכה בפרס נובל לספרות[1]. ב־28 במאי 1967 נשלח לוסין ללשכתו של ראש הממשלה לוי אשכול בקריה בתל אביב כדי להקליט נאום שהכין. אשכול היה עסוק ומאחר שרצה שהנאום ישודר בשעה 8:30 בערב, הוא חזר עם אשכול לאולפני קול ישראל בקריה. שם שודר הנאום בשידור חי. בדף השני ממנו הקריא את הנאום היה תיקון בכתב יד אותו לא הבין אשכול ופנה לעוזרו בשאלה, קהל־המאזינים הספיק לשמוע רק מלמול לא מובן. השדרן חגי פינסקר זינק אל המיקרופון וניתק אותו. במקביל סימנו כולם לאשכול, בתנועות־ידיים נמרצות, שימשיך לקרוא את הנאום. פינסקר פתח את המיקרופון ואשכול סיים את הנאום. בגלל תקרית זו קיבל הנאום בעיתונות את הכינוי "הנאום המגומגם", דבר שפגע בתדמיתו למרות שבפועל לא גמגם[2].
בקול ישראל נמנה עם יוצרי מגזין האקטואליה "היום הזה" ועם תוכניות אקטואליה ותעודה אחרות[3]. היה היוצר והעורך של סדרת הטלוויזיה עמוד האש, אשר הושלמה וראתה אור בשנת 1981. הסדרה משודרת מעת לעת בערוצים השונים ופרקיה אפשריים לצפייה באתר האינטרנט של רשות השידור. עיקרי הסדרה ראו אור גם בספר מהודר של תצלומים וטקסט בהוצאת שקמונה וכתר, 1982.
בשנים 1982–1983 היה חבר מערכת השבועון "כותרת ראשית"[4].
בשנת 1989 החל לעבוד על הסדרה התיעודית "ירושלים שהייתה בספרד", סדרת טלוויזיה בת שמונה פרקים שאותה כתב וביים[5]. הסדרה עלתה לשידור ב-1992, לאחר מחקר היסטורי ממושך, במלאת 500 שנה לגירוש ספרד (1492)[6]. צוות הטלוויזיה הישראלית, בראשות לוסין, יצא למסע קולנועי־היסטורי ברחבי ספרד ופורטוגל לגילוי שרידיה של הקהילה היהודית המפוארת. את הסדרה הנחה יצחק נבון[7].
לוסין יצר, הפיק וביים תוכניות תעודה שונות וסרטי תעודה, בין היתר, סרט תעודי על בית המשפט העליון עם חנוכת משכנו החדש. לוסין כתב וביים את הסרט התעודי בשפה האנגלית "ארץ התנ"ך" בהפקת יורם גלובוס. מפיק הסרט היה חגי פינסקר והצלם היה דני ברנע. עורך הסרט היה יואב זומר.
באפריל 1993 התפטר מתפקידו ברשות השידור והצטרף לקבוצה שהתמודדה במרכז להפעלת ערוץ 2[8]. הקבוצה כללה את חברת "גלובוס גרופ", איש העסקים שאול אלוביץ, העיתון "גלובס" ומשקיעים נוספים. לוסין מונה למנהל השידורים שלה, אך היא לא זכתה במכרז לבסוף[9].
ספרו על תולדות המשורר, הסופר והעיתונאי היהודי הגרמני היינריך היינה, "היינה: החיים הכפולים" יצא לאור בשנת 2000 בהוצאת שוקן[10]. הספר יצא לאור גם בשפה הגרמנית.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שרה ליבוביץ-דר, "ליהדות המזרח לא היה תפקיד בהקמת המדינה", באתר nrg, 10 באוקטובר 2011
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ בוקר טוב, מר עגנון, כותרת ראשית, 8 בדצמבר 1982
- ^ יורם סבו, הגמגום שלא היה, כותרת ראשית, 2 במרץ 1983
- ^ נעמה כהן, מסיבה - 25 שנה ל׳יומן השבוע׳, חדשות, 7 באפריל 1985
- ^ כותרת ראשית - חברי מערכת, כותרת ראשית, 14 באפריל 1983
- ^ סרטי תעודה מקוריים - גירוש יהודי ספרד. סדרה בהפקתו של יגאל לוסין (בשלבי תחקיר), חדשות, 20 בנובמבר 1989
- ^ הגר רם, יצחק נבון מצטרף לחיגגת גירוש ספרד, חדשות, 13 במרץ 1992
- ^ רון מיברג, טלוויזיה / דיאטה הייתה מועילה, חדשות, 31 במרץ 1992
- ^ הבמאי יגאל לוסין, איש הטלוויזיה הישראלית, התפטר מעבודתו ברשות השידור, חדשות, 1 באפריל 1993
- ^ הגר רם, יורקשייר הבריטית מבקשת להצטרף לגלובוס תקשורת במכרז על ערוץ 2, חדשות, 8 באפריל 1993
- ^ חגי חיטרון, האביב הצרפתי של היינה, על פי ואגנר, באתר הארץ, 17 בדצמבר 2012