רון מיברג
 | |
| לידה |
16 ביוני 1954 (בן 70) גבעתיים, ישראל  |
|---|---|
| מדינה |
 ישראל |
| מעסיק |
חדשות, מוניטין, מעריב |
| קישורים חיצוניים | |
| טוויטר | ronmaiberg |
  | |
רון מַיְבֶּרְג (נולד ב-16 ביוני 1954) הוא עיתונאי ישראלי המתגורר מאז 2005 בארצות הברית.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מיברג נולד לאבנר, בעל מאפיה משכונת בורוכוב בגבעתיים. נכד לאספן היודאיקה יוסף שטיגליץ (1903–1990). הוא גדל בשכונת רמת חן ולמד בתיכון בליך. בנעוריו חבר לפעילות בחוגים שבקצות השמאל ולכן התגייס לגרעין נח"ל שיועד לקיבוץ הקומוניסטי יד חנה, אליו הגיע לאחר מלחמת יום הכיפורים. לאחר אותה תקופה ובמהלך שנות ה-70 למד קולנוע בארצות הברית.
מיברג כתב בירחון "מוניטין" וערך אותו לאחר שהחליף את אדם ברוך. מסוף שנות ה-80 כתב בעיתון "חדשות" עד סגירתו. בשנות ה-90 ערך את מוסף "סופשבוע" בעיתון "מעריב" (בשיתוף עם ציפה קמפינסקי), בו כתב טור שבועי קבוע בתחילת שנות האלפיים. מיברג מתאפיין בכתיבה בסגנון הניו-ג'ורנליזם. כתיבתו חדה וקולחת ומלווה בעולם דימויים עשיר. היא עוסקת בעיקר בפוליטיקה, אוכל, ביקורת מסעדות[1] ומוזיקה.
בשנת 1999, לכבוד סוף האלף, כתב במעריב רשימה מקיפה ומנומקת של 99 אלבומי המוזיקה המשמעותיים של חייו. ברשימה זו הגדיר את טעמו המגובש במוזיקה: רוק משנות ה-60 וה-70 בכלל ואמריקאי בפרט. בתחילת שנות האלפיים יצר והגיש עם העיתונאי רונאל פישר את הפינה "המבקרים" במגזין התרבות "המוסף" בערוץ 8, בה קיימו השניים ראיונות עם אנשים שונים. בשנת 2001, במלאת 60 שנה להולדתו של בוב דילן, יצר מיברג סרט תיעודי ושמו "כל אחד והבוב שלו". הסרט מורכב מראיונות עם מוזיקאים, אנשי רוח ומעריצים ישראלים אשר מתארים את יחסם אל יצירתו של דילן.
בשנת 2005 עבר לגור במיין שבארצות הברית. את המעבר תיאר בסרט תיעודי שיצר. שורשי מעברו למיין נעוצים במערכת יחסים רעועה עם עורכו הקודם של "מעריב", אמנון דנקנר. לאחר שהתחלפו העורכים ב"מעריב" מיברג שב לכתוב טורים ומאמרים בעיתון זה. באוגוסט 2009 עזב את "מעריב" בשנית.
בשנת 2010 העלה מיברג אתר אינטרנט בתשלום בשם "אחר", מגזין לענייני תרבות ופנאי. ב-19 בדצמבר 2010 הודיע מיברג למנוייו כי האתר נסגר בשל קשיים כלכליים[2]. ב-24 במרץ 2017 עלה האתר שוב במתכונת חדשה, ללא חומת תשלום[3]. בשנת 2019 נסגר האתר שוב.
בשנת 2013 הצטרף לעיתון סופהשבוע והמשיך לכתוב גם אחרי האיחוד עם עיתון מעריב לכדי הקמת מעריב השבוע ומהדורת סופה"ש שלו, מעריב סופהשבוע. חיבר את הביוגרפיה של יוסי גנוסר, איש השב"כ השנוי במחלוקת.
במשך השנים היה שותף לכתיבת מספר ספרים, בהם "Taste of Israel" עם אבי גנור.
דודו גבע יצר פארודיה המבוססת על דמותו הציבורית של מיברג בשם "רון קדמון" במסגרת טורו השבועי "שתיקת הברווז" שהופיע במקומונים "העיר" ו"כל העיר" (2002-2004).
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1972 הכיר את נעמי ליס, ציירת ומאיירת אמריקאית ילידת ארצות הברית שעלתה לישראל. בני הזוג נישאו בשנת 1977. הם הורים לשלושה לילדים. בשנת 2017 התגרשו.[4]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
רון מיברג, ברשת החברתית אקס (טוויטר)- אתר אחר, בעריכת רון מיברג
- הטורים של רון מיברג, אחר
- הטורים של רון מיברג, nrg
- הטורים של רון מיברג (אורכב 26.08.2014 בארכיון Wayback Machine), מעריב השבוע
- הספרים של רון מיברג, באתר "סימניה"
- ריאיון על עזיבת מעריב ופתיחת אתר בתשלום שודר בתוכנית “סדר יום” של קרן נויבך ברשת ב’, 15 באוקטובר 2009
- נרי ליבנה, רון מיברג לא מתגעגע לישראל. אבל אל דאגה, הוא גם לא מאושר מדי. ביקור, באתר הארץ, 9 ביולי 2010
- רון מיברג, אוסף שטיגליץ, באתר מעריב אונליין, 6 באפריל 2015
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ דפנה ארד, ההיסטוריה של מבקרי המסעדות בישראל, באתר הארץ, 18 במאי 2012
- ^ רון מיברג הודיע על סוף דרכו של "אחר", באתר הארץ, 20 בדצמבר 2010
- ^ רון מיברג, "אחר" חוזר, 23 במרץ 2017
- ^ רון מיברג, עם השפם בחומוס, באתר מעריב אונליין, 29 ביולי 2017.