הנאום המגומגם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
לוי אשכול, ראש ממשלת ישראל בתקופת מלחמת ששת הימים

הנאום המגומגם או נאום הגמגום הוא כינוי לנאום שנשא ראש ממשלת ישראל לוי אשכול בליל 28 במאי 1967, כשבוע לפני מלחמת ששת הימים. הנאום שודר בשידור חי ברדיו קול ישראל ועורר סערה רבה בישראל.

הרקע לנאום[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף חודש מאי 1967 נמצאה ישראל בעיצומה של תקופה מתוחה מאוד. כוחות צבא מצריים נאספו קרוב לגבול הדרומי של המדינה. מרבית הגברים הכשירים גויסו לשירות מילואים, המשק היה במיתון והחרדה בקרב העם לעצם קיומה של המדינה הייתה גבוהה. הציבור הישראלי דחף ליציאה למלחמה ואשכול התמהמה בהכרעה על כך. בקרב ראשי המטכ"ל הלך וגבר החשש כי מדינות ערב יפתחו ראשונות במתקפה. ב-28 במאי, בשעות אחר הצהריים, נערכה בתל אביב ישיבת הממשלה. מיד לאחריה הגיע ראש הממשלה לוי אשכול לאולפני הרדיו של קול ישראל בתל אביב כדי לשדר בשידור חי נאום לאומה, במטרה לעדכן את אזרחי המדינה בהתרחשויות האחרונות. בשעה שמונה ושלושים בערב הודיע חגי פינסקר על נאומו הצפוי של אשכול.

הנאום[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיוטת הנאום הודפסה במכונת כתיבה והועברה דקות מועטות לפני תחילת השידור לידי ישראל גלילי, שר ההסברה, שהוסיף עליה מספר תיקונים בכתב ידו.[1] במהלך השידור הגיע אשכול למשפט "כמו כן נקבעו קווים להזזת הריכוזים הצבאיים מגבולה" שתוקן בכתב יד ל"כמו כן נקבעו קווים להסגת הריכוזים הצבאיים מגבולה". בנקודה זו החל אשכול להסס; הוא לא הבין את התיקון שנעשה, והחל מגמגם בשידור חי אל המיקרופון. בתו, עפרה נבו-אשכול הסבירה, שנים רבות לאחר מכן, שאשכול היה לאחר ניתוח קטראקט, ולכן התקשה בקריאת התיקון.[2]

התגובות לנאום[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות הנאום, הדימוי של אשכול נפגע קשות בקרב הציבור, שראה בו מנהיג חלש, הססן, חסר כריזמה ובעיקר כחסר יכולת לקבל החלטות מכריעות ברגעי משבר. הנאום יצר תחושה כבדה, שהמדינה נמצאת בסכנה גדולה.[3]

במהלך ישיבת המטכ"ל, שהתקיימה לאחר הנאום המגומגם של אשכול, תקף האלוף אריאל שרון, ראש מחלקת ההדרכה בצה"ל, בצורה חריפה את ראש הממשלה והאשים אותו בהחלשת כוח ההרתעה של צה"ל. הוא אף טען, שהססנותו תעלה בחייהם של אלפי חיילים. בראיון להיסטוריון הצבאי עמי גלוסקא תיאר שרון, שהיה מתוסכל מהססנות הממשלה ערב המלחמה, דברים שאמר לרמטכ"ל רבין:

אמרתי, שלו היינו בשלב מסוים קמים ואומרים, תשמעו אתם, ההחלטות שלכם מסכנות את מדינת ישראל, ומאחר והמצב חמור ביותר, אתם מתבקשים להיכנס לחדר הסמוך ולהמתין פה, והרמטכ"ל ייגש לקול ישראל וישדר הודעה. הם היו מקבלים את זה בהרגשה של הקלה ורווחה. זו הייתה הרגשה שלי.[4]

מדבריו החריפים של שרון ניתן ללמוד על הלך הרוח ששרר במטה הכללי באותם ימים וכונה בשם מרד הגנרלים (1967).

במאמר המערכת של "מעריב", נמתחה ביקורת על שאשכול לא מסר את הקראת הודעתו ל"קריין מנוסה אשר ישווה לתוכן גם את הצורה הנאותה".[5]

בעקבות הנאום הופעלו על אשכול לחצים כבדים למנות את משה דיין לתפקיד שר הביטחון. בעקבות הלחצים הקים אשכול ב-1 ביוני 1967 ממשלת ליכוד לאומי תוך צירוף סיעות רפ"י וגח"ל. לממשלה הצטרפו שלושה שרים חדשים: משה דיין בתפקיד שר הביטחון (במקומו של אשכול שהחזיק עד אז באותו תיק) ומנחם בגין ויוסף ספיר כשרים בלי תיק. מינויו של דיין התקבל באהדה בציבור, ובעיקר בצבא שראה בו מנהיג ראוי להובלתו למלחמה.

גם לאחר הניצחון במלחמת ששת הימים עדיין דבק באשכול הדימוי של 'המנהיג ההססן'. עדות לכך אפשר לראות בכך שתרומתו הרבה למהלכי המלחמה נעדרת מדפי ההיסטוריה (בתהילת הניצחון זכו בעיקר שר הביטחון משה דיין והרמטכ"ל יצחק רבין) ובכך שעדיין רבים זוכרים את הנאום המגומגם שנשא.

סרט ההקלטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נאומו ההיסטורי של אשכול הועבר לסרטיית קול ישראל, אולם קטע הגמגום המפורסם נעלם מסרט ההקלטה. מי שאחראי לכך הוא עורך יומן השבוע באותם ימים, דן לאור, שלצורך השמעת הנאום בתוכנית הסיכום השבועית שבעריכתו, ששודרה בשבת שלאחר מכן, הורה לטכנאי הרדיו לנקות את סרט ההקלטה מן הגמגום.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לפי גרסה אחרת, היה זה כתב ידו של עדי יפה, מזכיר הממשלה.
  2. ^ עפרה נבו-אשכול, בראיון לרזי ברקאי, גלי צה"ל, 1 במרץ 2015
  3. ^ רון בן ישי, זה לא הפאשלות. זה אנחנו, באתר ynet, 5 ביוני 2007
  4. ^ עם זאת, הערכתו של גלוסקא היא שדברי שרון היו בגדר הרהורים בלבד והיו רחוקים מלהוות תוכנית פעולה ממשית (ראו בערך אודות אריאל שרון, בתת-הפרק מלחמת ששת הימים ואחריה).
  5. ^ בצפיה להסבר, מעריב, 29 במאי 1967