יגאל נזרי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יגאל נזרי
אין תמונה חופשית
לידה 1973 (בן 49 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה ציור
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

יגאל נזרי (נולד ב-1973) הוא אמן ישראלי, חוקר היסטוריה יהודית מזרחית ומרצה ללימודי יהדות באוניברסיטת טורונטו[1].

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יגאל נזרי הוא בן למשפחה דתית בת שבעה ילדים. אמו, אסתר, נולדה בישראל להורים יוצאי מרוקו ואביו, אליהו, עלה בשנת 1963 ממרוקו. נזרי נולד וגדל ברחוב סטאנטון בחיפה, על גבול ואדי סאליב. בוגר הישיבה התיכונית "יבנה" בחיפה. שירת בצבא כמש"ק דת ברבנות הצבאית. אחרי רצח רבין הרגיש חוסר קשר מוחלט לחברה הציונית הדתית, הפסיק ללכת עם כיפה סרוגה, עבר לכיפה בוכרית ולבסוף עזב את העולם הדתי[2].

סיים את לימודי האמנות בבצלאל ב-1998, והשתתף במהלכם במסגרת חילופי סטודנטים בסמסטר בבית הספר קופר יוניון (Cooper Union) ניו-יורק ארצות הברית. כשחזר ב-1998 לישראל זכה בפרס הצטיינות מטעם "בצלאל" על תערוכת בוגרים. בתקופת לימודיו בבצלאל למד בקבוצה דתית עיונית בבית מדרש "יקר" יחד עם המשוררים בנימין שבילי ומשה בן אורות. במקביל היה פעיל חברתי בקשת הדמוקרטית המזרחית, ובתא הסטודנטים צ"ח — "סטודנטים למען צדק חברתי" שהקימו סטודנטים מהאוניברסיטה העברית בראשות משה בהר[3].

עם סיום לימודיו הציג תערוכת יחיד בגלריה המדרשה לאמנות של המכללה האקדמית בית ברל, שאצרה נעמי סימן-טוב. ב-1999 הציג בתערוכה הקבוצתית, "האמנות משפיעה", יחד עם אדם רבינוביץ ומיכל הלפמן.

זכה בפרס קיפר בציור/פיסול של קרן וולף ב-1999, ושהות בסטודיו במרכז העסקים בניו-יורק, ובאפריל 2001 השתתף ב- World Views Open Studio "תערוכת אמנים חברתיים במגדל החירות".

בעקבות התערוכה "שפת אם", שאצרה טל בן צבי, במשכן לאמנות בעין חרוד[4], והכנס והפסטיבל שהתקיימו באביב 2002 בסינמטק תל אביב, ערך את הספר "חזות מזרחית / שפת אם: הווה הנע בסבך עברו הערבי", שראה אור בהוצאת בבל. הספר כולל 12 מאמרים העוסקים במורשת התרבותית של המזרחים בישראל. בספר עולות לדיון שאלות כמו מידת ההשתייכות והזרות של מזרחים בני הדור השני והשלישי להגירה, מקומו הלשוני של המזרחי בעברית והנסיגה מן השפה הערבית[5][6].

ב-2002 הוצגה בגלריה דביר תערוכתו "חיים צומחים" שעסקה בשייכות ובשורשים תרבותיים[7]. נזרי הציג על קירות הגלריה מיצב ציורי שמתייחס לשבעת המינים וכולל דימויים של פירות לצד דימויים של חיות[8].

עבודתו "טייגר" שיצר ב-2001, מיצג שהוא שמיכת צמר מפוליאסטר, צמר וליקרה, הגזורה ופרושה כפרוות חיה שניצודה[9], נרכשה על ידי מוזיאון ישראל ב-2005[10].

יגאל נזרי השלים את לימודי הדוקטורט בהיסטוריה ובלימודי יהדות באוניברסיטת ניו יורק, והוא מרצה להיסטוריה יהודית באוניברסיטת טורונטו.

בשנת 2015 יצאה לאור ספרה של שרה חינסקי, "מלכות ענווי ארץ: הדקדוק החברתי של שדה האמנות הישראלי", בהוצאת הקיבוץ המאוחד, אותו ערך וכתב בו פתח-דבר[11].

ספרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חזות מזרחית/שפת אם, 2004, עורך: יגאל נזרי, הוצאת בבל.

תערוכות עיקריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מראית אין – הבלתי נראה במציאות הישראלית,, מוזיאון ישראל, ירושלים, 26 אוקטובר, 1999 – 10 מאי, 2000 
  • World Views Open Studio Exhibition",2001-2002 New Museum of Contemporary Art New York, NY, USA
  • חיים צומחים, 2002, גלריה דביר.
  • "אמנות הארץ 2005", 19–23 באוקטובר, מתחם רדינג, ת"א, "כוח", אוצר: דורון רבינא
  • סרק, CCA המרכז לאמנות עכשווית, 2005–2006, אוצרים:יהושע סימון וסרג'יו אדלשטיין.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Nizri, Yigal, Sharifan Subjects, Rabbinic Texts: Moroccan Halakhic Writing, 1860-1918, אוניברסיטת ניו יורק https://nyu.academia.edu/YigalSNizri/Dissertation
  2. ^ ורד לי, מחטף מזרחי, באתר הארץ, 29 באוקטובר 2002
  3. ^ תגובות למוסף "הארץ", באתר הארץ, 30 בינואר 2009
  4. ^ תערוכות חדשות, באתר הארץ, 23 במאי 2002
  5. ^ ביקורות:
    קציעה עלון, הערת שוליים מס' 4, באתר הארץ, 15 ביוני 2005
    יצחק לאור, הרוב הגדול של הישראלים המזרחים חי מתוך זרות כלשהי, או במובלעות של מזרח, באתר הארץ, 23 במרץ 2005
  6. ^ חזות מזרחית / שפת אם: הווה הנע בסבך עברו הערבי, מכונת קריאה, בבל
  7. ^ סמדר שפי, קובייה לבנה עם סכך, באתר הארץ, 31 באוקטובר 2002
    קציעה עלון, בעקבות התערוכה "זמן אמת" במוזיאון ישראל, טרמינל: כתב עת לאמנות המאה ה-21 גיליון 34, 2008, עמ' 6
  8. ^ חללים נבראים מחדש, באתר הארץ, 22 באוקטובר 2002
  9. ^ טייגר, אתר מוזיאון ישראל, ‏2021-02-17
  10. ^ דנה גילרמן, שש יצירות ישראליות נרכשו למוזיאון ישראל, באתר הארץ, 21 במרץ 2005
  11. ^ אתר למנויים בלבד גליה יהב, גם לספר חדש של חוקרת התרבות שרה חינסקי, שיוצא שבע שנים אחרי מותה, יש איכות של פצצה מתקתקת, באתר הארץ, 23 באוקטובר 2015