יהודה פראג
 | |
| יהודה פראג, ת"א, 1972 | |
| לידה |
7 ביוני 1915 כ"ה בסיוון ה'תרע"ה ורשה, פולין |
|---|---|
| פטירה |
3 בפברואר 2004 (בגיל 88) י"א בשבט ה'תשס"ד הרצליה |
| תאריך עלייה | 1934 |
| מדינה |
ישראל  |
| השתייכות | |
| תקופת הפעילות |
1948–1934 (הגנה) 1944-1936 (מ. המנדט) 1973-1948 (משטרה) 1995 – 1978 (המוסד) |
| דרגה |
 ניצב (משטרה) |
| תפקידים בשירות | |
| |
| עיטורים | |
| אות הזהב הגבוה של הקיסר היילה סלאסי (אתיופיה) | |
| תפקידים אזרחיים | |
| מנכ"ל מוזיאון ארץ ישראל | |
  | |
יהודה לאון (לייב) פראג (7 ביוני 1915[1] - 3 בפברואר 2004) היה ניצב במשטרת ישראל, בה שירת מהקמתה ועד 1973. לאחר פרישתו שימש מנכ"ל מוזיאון ארץ ישראל ואחר כך עבר למוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פראג נולד בוורשה, בן לישראל-אשר ולצביה פראג. למד משפטים באוניברסיטת ורשה, ובמהלך לימודיו היה חבר אגודת הסטודנטים "זלציה"[דרוש מקור]. כן היה פעיל בפולין בתנועת "השומר הצעיר".
בשנת 1934 עלה לארץ ישראל והמשיך את לימודיו באוניברסיטה העברית בירושלים. באותה שנה הצטרף לארגון ההגנה והפסיק את לימודיו. בין השנים 1936–1944 שירת כנוטר במשטרת המנדט ומילא תפקידים בירושלים, יפו ותל אביב.
משך תקופה היה מורה לאנגלית בבית ספר תיכון ברחובות, לאחר שלימד עצמו אנגלית בהתכתבות באוניברסיטת אוקספורד באנגליה.
בשנת 1947 מונה למזכיר הכללי של אגודת "לאסירינו". האגודה פעלה בחסות הוועד הלאומי למען אסירים פוליטיים יהודים.
ב-13 במאי 1948 גויס פראג לשורות משטרת ישראל, והוצב באגף החקירות של מחוז תל אביב. לאחר מכן מונה לראש ענף החקירות במחוז. בתפקידו זה, הופקד פראג לעמוד בראש צוות החקירה שחקר בקיץ 1949 את פרשיית הרצח והאונס הראשונה של המדינה החדשה, פרשה שנודעה בשם "הרצח בגן מאיר".
בשנת 1951 מונה לסגן מפקד מחוז תל אביב, ובשנת 1952 עבר למטה הארצי ועמד בראש המחלקה הפלילית. בשנת 1953 מונה למפקד "חטיבת חופים וגבולות" במשטרת חיפה, ועם סגירת היחידה בשנה שלאחר מכן, מונה לסגן מפקד מחוז ירושלים.
בשנת 1956 יצא להמשיך לימודיו באוניברסיטה העברית בירושלים בפקולטה למדע המדינה. באותה עת, נקרא פראג לעמוד בראש צוות החקירה שחקר את המרגל הסובייטי זאב אבני. אבני, שהיה יהודי וקומוניסט מושבע שהתכחש לדתו, עלה ארצה בשליחות מפעיליו במודיעין הסובייטי במטרה להשתלב במשרד החוץ הישראלי. אבני הודה בחשדות שיוחסו לו, הועמד לדין ונידון ל-14 שנות מאסר לריצוי בפועל. במהלך ריצוי עונשו הביע אבני חרטה ועונשו הופחת בחנינת נשיא המדינה, והוא שוחרר לאחר שריצה 7 שנות מאסר. שנים לאחר שחרורו מהכלא כתב אבני ספר על הפרשיה ("פרשת פיגמליון"), ובספר זה תיאר פראג, בפרק נפרד, את חלקו בחקירת הפרשה. בהמשך נפגשו פראג ואבני מחדש והיו לחברים קרובים.
בין השנים 1957–1959 היה מייסדו ומפקדו הראשון של בית הספר לקצינים בכירים.
בשנים 1960–1963 כיהן כראש משלחת משטרת ישראל לאתיופיה והיה יועץ ראשי למשטרת אתיופיה בשלבי הקמתה. במהלך שליחות זו זכה לעיטור הזהב הגבוה של הקיסר היילה סלאסי, אשר הוענק לו אישית על ידי הקיסר.
בשנת 1963 חזר לישראל ומונה לראש אגף שיטור והדרכה. בשנת 1969 מונה לתפקיד מפקד מחוז תל אביב, בראשו עמד עד פרישתו לגמלאות בשנת 1973.
בנובמבר 1972 מונה למנהל הכללי של מוזיאון ארץ ישראל[2], ושימש בתפקיד זה עד 1977.
בשנים 1978–1995 עבד עבור המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים.
נטמן בחלקה המשטרתית בחלקת המשטרה בהר הרצל שבירושלים.
משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפראג אח, מיכאל פראג, שהיה פרטיזן ועלה ארצה אחרי מלחמת העולם השנייה. הוריו ויתר משפחתו נשלחו על ידי הנאצים למחנות ריכוז בפולין ונספו בשואה.
פראג נשא לאישה ב-1941 את סידה צונגר ונולד להם בן, אלכסנדר. לאחר שהתאלמן, נשא פראג בשנית ב-1956 את שילה (גרושתו של מקסים סלומון, שלהם בן ששמו רפאל). לפראג ולשילה נולד הבן דייוויד.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דוד תדהר (עורך), "יהודה (ליאון) פראג", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יז (1968), עמ' 5164
- תמונה של יהודה פראג מההתיישבות החלוצית (1939)(הקישור אינו פעיל) (מאתר רשות הטבע והגנים)
- מפקדי מחוז תל אביב לדורותיהם (מאתר מחוז ת"א של המשטרה)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ לפי אנציקלופדיה תדהר, נולד בי"ג בסיוון ה'תרע"ד, 7 ביוני 1914
- ^ יהודה פראג נתמנה מנהל מוזיאון הארץ, דבר, 1 בנובמבר 1972
| מפקדי מחוז תל אביב של משטרת ישראל | |
|---|---|
|