יואב בראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יואב בראל
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 28 בינואר 1933
תל אביב, ארץ ישראל
פטירה 1977 (בגיל 43 בערך)
תל אביב, ישראל
מקום לימודים מכון אבני, אוניברסיטת תל אביב
תקופת הפעילות ? – 1977 עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה ציור, אמנות קונספטואלית, ביקורת אמנות
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

יואב בראל (נכתב גם בר-אל), (28 בינואר 19331977) היה אמן, מבקר אמנות ומרצה. דמות מרכזית ובעלת השפעה בסצנת האמנות העכשווית של ישראל במהלך שנות ה-60 וה-70.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יואב בראל נולד ב-28 בינואר 1933, בתל אביב-יפו, פלשתינה (א"י), לאהרון ("אהרונצ'יק") אלקינד ושלומית כהן צדק. הייתה לו אחות צעירה ממנו, מירנה בראל-בליי (נולדה ב-1939), ואח למחצה, יואל בראל, מנישואיו השניים של אביו. אביו היה מציל מוכר בחופי הים של תל אביב, ואמו הייתה בין מייסדי תיאטרון הבימה והעבירה ליואב ולאחותו מירנה את האהבה לתרבות, אמנות וספרות.[1] בצעירותו, בראל עסק בצלילה ובדייג בהשראת אביו. גם העניין שלו במוזיקה ניכר מגיל צעיר, וכנער הוא ניגן באקורדיון.[2]

יואב בראל כילד על חוף הים בתל אביב, ישראל

בשנה האחרונה ללימודיו בתיכון, בראל נרשם לתוכנית הכשרה של חיל האוויר במסגרתה למד מכניקת מטוסים בארצות הברית. הוא שירת כקצין אחזקה בחיל האוויר ואחרי שחרורו עבד בחברת התעופה טראנס וורלד איירליינס במשך מספר שנים.[3] במהלך הכשרתו בארצות הברית השתתף בראל בהרצאות של המלחין ארנולד שנברג. לאחר שסיים את שירותו הצבאי הוא התקבל ללימודי קומפוזיציה וניצוח, אך לא השלים אותם.[2] אף על פי כן, הוא המשיך להתעניין במוזיקה קלאסית, פופולרית ואוונגרדית לאורך כל חייו.

בשנת 1954 בראל החל ללמוד אמנות במכון אבני לאמנות ועיצוב ועבר לסטודיו בתל אביב ששימש אותו ליצירה ולמגורים. הסטודיו שלו, ובית הקפה שהוא פקד לעיתים תכופות, הפכו למקום התכנסות של אמנים, משוררים וסופרים, ביניהם דוד אבידן, יאיר הורביץ, אביבה אורי, פרופ' גבריאל מוקד, פרופ' מנחם פרי, יונה וולך, ז'אק מורי קתמור, עמי שביט, בני אפרת, ואחרים.[4]

בין 1964 ל-1968 בראל למד לתואר ראשון בפסיכולוגיה ופילוסופיה באוניברסיטת תל אביב, בו התמקד באסתטיקה ופסיכולוגיה באמנות. לאחר מכן הוא למד עבור תואר שני בפסיכולוגיה קלינית, אותו סיים בשנת 1969.[5]

הוא התעניין בפילוסופיה מזרחית, בעיקר בזן-בודהיזם, ובקליגרפיה ומדיטציה יפנית.[6] הוא היה קורא נלהב של מדע בדיוני והתעניין במצבי תודעה שונים, מה שהוביל להשתתפותו במחקרים על השפעתן של תרופות פסיכדליות שערך משרד הבריאות.[7]

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבודותיו המוקדמות של בראל הושפעו מהאמנות המופשטת האירופאית. מגוון העבודות שלו היה רחב ואקלקטי, וכלל ציורי שמן אקספרסיוניסטיים, סדרת ציורים ורישומים על נייר בהשראת סיפוריו של פרנץ קפקא (1958–1960), תבליטי אבנים וטיח מופשטים ורישומי דיו בהשראת הזן-בודהיזם.[8]

בהמשך הקריירה שלו, בין 1967 ל-1970, בראל יצר ציורי אקריליק ומונטאז'ים בהשפעת אמנות הפופ האמריקאית, תוך שימוש ב'הורדות' של תצלומי מגזינים ופרסומות אל נייר הציור באמצעות טריכלורואתילן. בציורים אלה השתמש בראל בצביעה בהתזה ובצבעים משלימים בהירים. ציורו "ההתנקשות בקנדי", 1968, הוצג לראשונה בתערוכה שארגנה קבוצת +10 בתל אביב ועוררה תגובות ביקורתיות בשל אופייה הפוליטי.[8] מאוחר יותר הציור הוצג בגלריה הישראלית Tempo Rubato בשנת 2014, ובתערוכה "The World Goes Pop" בטייט מודרן בשנים 2015–2016.

בראל היה אחד האמנים הראשונים בישראל שעסקו באמנות קונספטואלית. החל משנת 1969, הוא הפיק יצירות פיסוליות מושגיות ועבד על "ספר הרעיונות" - מחברת בה כתב הצעות ליצירות אמנות שונות, אותן הוא הזמין אמנים אחרים לבצע, ואת חלקן ביצע בעצמו.[9]

כתיבה והוראה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לצד העשייה האמנותית שלו, בראל היה פעיל כמבקר אמנות וכמרצה, וככזה השפעתו על הדורות הבאים של אמנים ישראלים הייתה משמעותית.

בשנת 1959, בראל החל לפרסם מאמרים וביקורות בפלטפורמות המרכזיות ביותר בישראל. הוא היה מבקר האמנות בעיתונים היומיים ידיעות אחרונות (1959–1961) והארץ (1959–1969) ובתחנות הרדיו קול ישראל (1964–1969) וגלי צה"ל (1967–1971). בין השנים 1965 ו-1971 הוא ערך את מדור האמנות בכתב העת "עכשיו".[5]

בראל גם ארגן ושימש כיועץ לתערוכות של אמנים ישראלים בני זמנו, ביניהן התערוכות הקבוצתיות המשפיעות של קבוצת +10. קבוצת 10+, בהנהגתו של רפי לביא, ריכזה אמנים צעירים שביקשו לערער את מה שהם ראו כסטגנציה של זירת אמנות הישראלית באותה התקופה, בה שלט סגנון ההפשטה הלירית של קבוצת אופקים חדשים. העיקרון המנחה שלהם היה שאיפה ליציאה מהשגרה באמצעות שיתופי פעולה ותערוכות לא קונבנציונליות.[8] בנוסף להשתתפותו בכמה מתערוכות הקבוצה, בראל קידם את פועלה בכתביו.

בנוסף, בראל שימש כיועץ אמנותי של הטלוויזיה הישראלית, עבור מגזין התרבות השבועי "קלעים" (1969–1970), ועבור כמה סרטים חינוכיים על אמנות ותרבות, שלחלקם הוא גם כתב את התסריט (1970–1972). תפקיד משפיע נוסף שמילא היה כמרצה בטכניון-המכון הטכנולוגי לישראל, חיפה, שם לימד בין השנים 1971–1977 עיצוב תלת ממדי במחלקה לאדריכלות ותכנון ערים, בשיתוף עם יצחק דנציגר.[5]

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראל נפטר ממחלת לב בשנת 1977, כשהיה בן 44.

מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמה מיצירותיו כלולות באוסף מרכז המידע לאמנות ישראלית במוזיאון ישראל, ירושלים.[10]

באוקטובר 2004 נפתחה במוזיאון תל אביב לאמנות התערוכה הרטרוספקטיבית הראשונה של עבודותיו. לצד התערוכה פרסם המוזיאון מבחר מכתביו הביקורתיים, הפדגוגיים והתאורטיים של בראל, בספר "בין פיכחון ותמימות - על האמנות הפלסטית בשנות ה־60 בתל אביב" (2004).

בראל היה מעורב בכמה יוזמות חשובות ומשפיעות בזירת האמנות הישראלית בת זמנו, ותכנן להקים קרן למחקר ופיתוח של אמנות עכשווית. רעיון זה שלו היה ההשראה להקמת קרן מבואות בשנת 2021. את הקמת הקרן יזמו יואל בראל, מירנה בראל (אחותו של יואב) ובעלה עמי בליי, חברם הקרוב עמי שטייניץ, יחד עם שירז גרינבאום-בראל ומיכל ואעקנין. הקרן מבקשת לקדם פעולות אמנותיות עכשוויות בהשראת יצירתו של בראל, לייצר מרחבים מגוונים לשיח על ועם אמנות ולהנגיש את יצירתו של בראל לדורות הבאים.[11]

מסגרות הוראה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1962–1963 מכון אבני לאמנות ועיצוב בתל אביב.
  • 1965 סמינר למפקחים על לימודי אמנות בתיכון, משרד החינוך, ירושלים, ישראל.
  • 1966 אוניברסיטת תל אביב, סמינר בנושא "מושג האמנות".
  • 1967 סמינר מתקדם למורים לאמנות, משרד החינוך, תל אביב, ישראל.
  • 1967–1971 בית הספר לציור מרגושילסקי (כיום בית הספר לאמנות קלישר), תל אביב.
  • 1970 סמינר בנושא "מושג האמנות" לאמני הקיבוצים, פתח תקווה, ישראל.
  • 1971–1977 הטכניון - המכון הטכנולוגי לישראל, חיפה; עיצוב תלת מימד במחלקה לאדריכלות ותכנון ערים.

תערוכות יחיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1958 גלריה צ'מרינסקי, תל אביב
  • 1960 גלריה צ'מרינסקי, תל אביב
  • 1969 גלריה גורדון, תל אביב
  • 1981 "תערוכת זיכרון", גלריה שנער, תל אביב
  • 1987 “יואב בראל”, גלריה קלישר 5, תל אביב
  • 2004–2005 "יואב בראל", רטרוספקטיבה. אוצרת: אירית הדר, מוזיאון תל אביב לאמנות
  • 2012 "ציורים לקפקא", Tempo Rubato, תל אביב
  • 2014 "עבודות פופ", Tempo Rubato, תל אביב

תערוכות קבוצתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1957 "הילד", גלריית זוטא, תל אביב
  • 1958 "אמנות המחר", המוזיאון לאמנות חדשה, חיפה
  • 1959 "אמנים צעירים", בית האמנים, תל אביב
  • "הביאנלה הראשונה לאמנים צעירים", פריז, צרפת
  • מועדון המדורה, תל אביב
  • 1961 "תערוכת האביב", גלריה רנה, ירושלים
  • "תערוכת הסתיו", גלריה רנה, ירושלים
  • גלריה יהודית, תל אביב
  • 1964 "חמישה אמנים", גלריה רנה, ירושלים
  • "אמנות בת זמננו", בית כ"ץ, עכו
  • 1965 "תערוכת הסתיו", מוזיאון תל אביב לאמנות
  • "חמישה אמנים צעירים", מוזיאון הנגב, באר שבע
  • "תצוגת סתיו", גלריה מאליה (כהנא), תל אביב
  • "הרישום תשכ"ו", המוזיאון לאמנות חדשה, חיפה
  • 1966 "תערוכת הסתיו", מוזיאון תל אביב לאמנות
  • "הפרח", קבוצת 10+, גלריה מסדה, תל אביב
  • "תצוגת הסתיו", גלריה מאליה (כהנא), תל אביב
  • 1967 "תערוכת חורף", בית אגודת הציירים והפסלים, תל אביב
  • "תערוכה באדום", קבוצת 10+, גלריה כ"ץ, תל אביב
  • "תערוכת האביב", גלריה גורדון, תל אביב
  • "העירום", קבוצת 10+, גלריה גורדון, תל אביב
  • 1968 "תערוכת קיץ", גלריה גורדון, תל אביב
  • "תערוכת הסתיו", מוזיאון תל אביב לאמנות
  • "בעד ונגד", קבוצת 10+, גלריה 220, תל אביב
  • “אמני תל אביב”, מוזיאון תל אביב לאמנות (אגודת הציירים והפסלים)
  • 1969 "בעיגול", קבוצת 10+, גלריה גורדון, תל אביב
  • "עצור! ירוק" ביתן האמנים, ירושלים, ישראל
  • 1970 "חמישה חדרים," בית האמנים, ירושלים
  • "מבחר אמנות ישראלית", גן האם, חיפה
  • 1971 תערוכת הפתיחה של הבניין החדש, מוזיאון תל אביב לאמנות
  • 1972 "אמנות מושגית", בית אגודת הציירים והפסלים, תל אביב
  • 2015–2016 "The World Goes Pop", טייט מודרן, לונדון, בריטניה

ספרים אודותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1997 רישומים לקפקא, הוצאת משפחת בראל-בליי. טקסטים מאת עמי שטייניץ, יורם ברונובסקי, וגבריאל מוקד.
  • 2004 יואב בראל, קטלוג תערוכה, מוזיאון תל אביב לאמנות. טקסטים מאת מרדכי עומר, גבריאל מוקד, אירית הדר, יואב בראל, אדם טננבאום ושיחה בין רפי לביא ויונה פישר.
  • 2004 בין פיכחון ותמימות - על האמנות הפלסטית בשנות ה־60 בתל אביב, אוסף מאמרים וביקורות מאת יואב בראל, בעריכת מרדכי עומר.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Art, etc. / Critic interrupted". haaretz.com. נבדק ב-12 באוגוסט 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ 1 2 עומר, מרדכי (2004). יואב בראל / בין פיכחון לתמימות: על האמנות הפלסטית בשנות ה־60 בתל אביב. תל אביב: מוזיאון תל אביב לאמנות. p. 521. ISBN 965-7161-18-5.
  3. ^ עומר, מרדכי (2004). יואב בראל / בין פיכחון לתמימות: על האמנות הפלסטית בשנות ה־60 בתל אביב. תל אביב: מוזיאון תל אביב לאמנות. p. 522. ISBN 965-7161-18-5.
  4. ^ מוקד, גבריאל (2004). "יואב בראל: אמן רנסנסי ואיש רוח אוונגרדי". In הדר, אירית (ed.). יואב בראל. תל אביב: מוזיאון תל אביב לאמנות. pp. 7–11. ISBN 965-7161-16-9.
  5. ^ 1 2 3 יואב בראל. תל אביב: מוזיאון תל אביב לאמנות. 2004. p. 141. ISBN 965-7161-16-9.
  6. ^ הדר, אירית (2004). "מלאותו של האפשרי". יואב בראל. תל אביב: מוזיאון תל אביב לאמנות. p. 23. ISBN 965-7161-16-9.
  7. ^ הדר, אירית (2004). "שיחה בין רפי לביא ליונה פישר: יואב בראל והמוזיקה". יואב בראל. תל אביב: מוזיאון תל אביב לאמנות. p. 113. ISBN 965-7161-16-9.
  8. ^ 1 2 3 Džuverović, Lina (בספטמבר 2015). "Joav BarEl". Tate. {{cite web}}: (עזרה)
  9. ^ "יואב בראל: ספרים וקטלוגים". Mevo’ot - The Joav BarEl Ideas Fund.
  10. ^ "Yoav Bar-El". www.imj.org.il. נבדק ב-2016-10-30.
  11. ^ "Mevo'ot - The Joav BarEl Ideas Fund".