גבריאל מוקד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
גבריאל מוקד
G Moked19841.jpg
גבריאל מוקד, 1984
לידה 27 באוגוסט 1933 (בן 86)
ורשה, פולין
עיסוק עורך ספרותי, חוקר ספרות עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

גבריאל מוקד (מוּנְבֶז) (נולד ב-1933) הוא מבקר, סופר, עורך כתב העת "עכשיו" משנת 1957, פרופסור מן המניין באוניברסיטאות בישראל. את עבודת הדוקטורט שלו עשה באוניברסיטת אוקספורד, ובעקבותיה אף פרסם בהוצאת אוקספורד את ספרו Particles and Ideas, העוסק במשנתו של הפילוסוף האירי ג'ורג' ברקלי. במהלך השנים פרסם מוקד מאמרים רבים בכתבי עת מדעיים בארץ ובעולם העוסקים במגוון תחומים פילוסופיים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בפולין בשם גבריאל מוּנְבֶז וגדל בוורשה. הוא ואימו נמלטו מגטו ורשה ואביו, רופא שנשאר שם לעזור ליושבי הגטו, נרצח על ידי הנאצים, תחת זהות נוצרית הסתתרו בעיר זקופנה עד לסיום המלחמה. מוקד ואימו עלו לארץ ישראל ב-1946. את שם משפחתו העברי החדש, מוקד, הציע לו ידידו, המשורר דוד אבידן. בשנות ה-50 של המאה ה-20 שימש כסגנו של אלכסנדר פן, שערך את המוסף הספרותי של העיתון "קול העם".

מוקד הוא פרופסור לפילוסופיה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, לימד במחלקות לספרות באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת חיפה. כעורך כתב העת "עכשיו" היה אחראי לגילוים של חלק ניכר ממשוררי דור המדינה. כיוצר, הוא פועל במסגרת סגנון הווריאציות והמטא-וריאציות.

שימש כיושב ראש אגודת הסופרים העבריים בשנים 2004-2001.[1]

בדצמבר 2006 הוגש נגדו כתב אישום בחשד שמעל בכספי אגודת הסופרים בעת היותו יושב הראש שלה[2]. ב-24 בספטמבר 2008, אחרי הסדר טיעון, תוקן כתב האישום להפרת אמונים בתאגיד[3]. הוא נידון למאסר על תנאי וחויב בהשבת כספי החזר הוצאות שקיבל בניגוד לנהלים.

מוקד היה אחראי לגילוי משוררים מרכזיים בסצנת השירה העברית. בין היתר, יונה וולך, דפנה שחורי ומאיה בז'רנו.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-60 היה נשוי לעפרה שונית (סמוליאנוב), משוררת שפרסמה את "הקומקום הסגול" ולימים אמה של ענבל פרלמוטר. אחר כך נישא לדניאלה שמי. בשנות ה-70 נישא לטובה רוזן, ונולדו לו שני בנים. כיום הוא גרוש ומתגורר בתל אביב. ב-1984 נרצחה אמו, מגדלנה טייכנר, בדירתה בתל אביב, במהלך שוד.

מחשבתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבודתו הספרותית פילוסופית של גבריאל מוקד החלה בגילויו כתבים של הפילוסוף ג׳ורג׳ ברקלי שלא נודעו טרם גילויו אותם. הכתבים עוסקים במבנה החומר והאטומים. עמדותיו האסתטיות נסובות סביב עמדות פילוסופיות אותן הציג בספרו השיפוט האמנותי בו טען לשיפוט ביקורתי אובייקטיבי מתון. שיפוט כזה כך כתב נסוב סביב התייחסות למאפייניה האובייקטיביים של יצירת אמנות שתלויים במדיום בו היא נוצרה. לכל מדיום אמנותי כעשרה מאפיינים בולטים שעשויים להוות מוקד לשיפוט אמנותי של מאפייניה הנתפסים בחושים. עורך כתב עת או מבקר אמנות הם למעשה שופטיה האובייקטיביים של יצירה ובנוסף להם ישנו אוצר אמנות, מאזין וצופה אובייקטיבי מה שעשוי להיות כל מבקר. בנוסף לעמדות אותן הציג בעבודתו זו פרסם במשך השנים וואריאציות מה שנכתב כטקסטים באורך עמוד או יותר ובהם התרשמויות פילוסופיות וחווייתיות של המציאות. את עבודתו הפילוסופית אסתטית המחיש בכרכי כתב העת 'עכשיו' שהוציא במשך השנים ובהם דוגמאות אינספור ליצירות שנשפטו באופן אובייקטיבי, כך למעשה הפילוסופיה אותה פיתח היא פילוסופיית עריכה ביקורתית.

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים שערך[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אמנון נבות, תבניות פרצפטואליות כספרות, (הערות להקשר הז’אנרי של ה"וואריאציות" לגבריאל מוקד, מאזנים נ"ז 9, 1984. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
  • עזריאל קאופמן, ממדי קיום עקרוניים, עיון בוואריאציות של גבריאל מוקד, עכשיו 49, 1984.
  • רות נצר, גבריאל מוקד - סמלים אלכימיים והאל מרקורי או פוסטמודרניזם. השלם ושברו. כרמל. 2009. עמ' 338-345.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכּתביו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ורד לוביץ', יו"ר אגודת הסופרים לשעבר הורשע במרמה, באתר ynet, 24 בספטמבר 2008
  2. ^ שירי לב-ארי וניר חסון, גבריאל מוקד יועמד לדין על גניבה מאגודת הסופרים, באתר הארץ, 25.12.06
  3. ^ ורד לוביץ', יו"ר אגודת הסופרים לשעבר הורשע במרמה, באתר ynet, 24 בספטמבר 2008