יוזף איגנצי קרשבסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יוזף איגנצי קרשבסקי
Józef Ignacy Kraszewski
צילום מסביבות 1880
צילום מסביבות 1880
לידה 28 ביולי 1812
ורשה, דוכסות ורשה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 19 במרץ 1887 (בגיל 74)
ז'נבה, שווייץ עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה הקריפטה בסקאלקה עריכת הנתון בוויקינתונים
שם עט Kleofas Fakund Pasternak, Bohdan Boleslawita, Bogdan Bolesławita, Bohdan Boleslavita עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת וילנה עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה צרפתית, פולנית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה רומן קצר, social novel, רומן היסטורי, שירה עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות אגדה עתיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1830–1887 (כ־57 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
www.ignacy.kraszewski.pl
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יוּזֶף אִיגְנַצִי קְרַשֶׁבְסְקִיפולנית: Józef Ignacy Kraszewski;‏ 28 ביולי 1812, ורשה, פולין – 19 במרץ 1887, ז'נבה, שווייץ) היה סופר, מוציא לאור, היסטוריון, עיתונאי, איש אשכולות, וצייר פולני שכתב יותר מ-200 רומנים ו-150 נובלות, סיפורים קצרים וביקורות אמנות, מה שהופך אותו לסופר הפורה ביותר בתולדות הספרות הפולנית. הוא ידוע בעיקר בזכות הסדרה האפית שלו על ההיסטוריה של פולין, הכוללת עשרים ותשעה רומנים בשבעים ותשעה חלקים.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא נולד ב-28 ביולי 1812 למשפחה של האצולה הפולנית (שלאכטה).[1] הוא היה בנם הבכור של יאן קרשבסקי (פו') וזופיה קרשבסקה (אנ'), והיו לו ארבעה אחים.[1]

משנת 1829 למד רפואה, ולאחר מכן ספרות ואומנויות, באוניברסיטת וילנה. שם הוא השתלב בתנועת עצמאות פרו-פולנית, שתמכה במרד נובמבר של 1830. כתוצאה מכך הוא נעצר ב-3 בדצמבר באותה שנה ונכלא עד 18 במרץ 1832.[1] לאחר שחרורו נאלץ להתגורר בפיקוח משטרתי בווילנה, אך הורשה לעבור לאחוזת אביו ליד פרוז'ני בשנה שלאחר מכן. ב-1838 נישא לזופיה וורוניצ'ובנה (Zofia Woroniczówna), אחייניתו של יאן פאוול וורוניץ' (פו'), הבישוף לשעבר של ורשה, ועבר איתה לווהלין, שם עסק בחקלאות של אחוזות משפחתו. ב-1839 פרסם את יצירתו החשובה הראשונה, הרומן "Poeta i świat" (המשורר והעולם).

בשנים 1841–1851, בווילנה, הוא הוציא לאור את כתב העת הספרותי והמדעי אתנאום (פו'). כשזה נכשל, חזר לוורשה, שם הפך לתורם ל"גזטה ורשבסקה (אנ')", בנוסף לכתיבתו האחרת. ב-1853, במאמץ לתמוך ולחנך טוב יותר את ארבעת ילדיו, הם עברו לאחוזה המשפחתית של זופיה ליד ז'יטומיר, שם הפך למפקח בית ספר ובשנת 1856 למנהל התיאטרון המקומי. הוא עסק גם בסוגיית הצמיתות, והיה חבר ב"הוועדה לשחרור קרקעות האיכרים"; שדגלה בעד הענקת קרקעות. פעילות זו נתקלה בהתנגדות חריפה ובאיומים. כתוצאה מהסלידה ההולכת וגוברת שלו מהאצולה המקומית, הוא חזר לוורשה ב-1859, ככל הנראה עזב את משפחתו בז'יטומיר, והשתלט על העריכה של "גזטה פולסקה".[2]

בשנת 1861, הוא הפך לחבר בקומיטט מייסקי (פו') (ועדת העיר), ארגון חשאי, שהתכונן למהפכה. בעקבות מרד ינואר, הוא ברח כדי להימנע מגלות לסיביר. כוונתו הייתה לחיות בצרפת, אך הוא עצר כשהגיע לדרזדן, שם פגש רבים מחבריו המהפכנים, והיה מעורב במאמצי סיוע לפליטים פולנים. הוא נשאר שם עד 1868, אז החל לנסוע; לשווייץ, איטליה, צרפת ובלגיה. מאוחר יותר פרסם דיווח על מסעותיו: Reiseblätter (דפי מסע).

בקשתו לאזרחות סקסונית אושרה בשנת 1869. הוא רכש נכס עם גינה, והתגורר שם עד 1879, אז יכול היה להרשות לעצמו נכס גדול יותר. הוא חי שם עד 1883, אז נעצר, בעת ביקור בברלין, והואשם בריגול עבור השירות החשאי הצרפתי. הוא, למעשה, תרם תרומות כספיות לממשלת צרפת. לאחר שנשפט על ידי רייכסגריכט (אנ')[א] בלייפציג, הוא נידון לשלוש וחצי שנות מאסר במגדבורג. עקב בריאות לקויה, הוא שוחרר בערבות ב-1885.

יוזף (מימין) עם אחיו לוסיאן (אנ') (משמאל) וקאיטאן (אנ') (במרכז)

במקום להישאר במגדבורג, כפי שחויב, הוא חזר לדרזדן, מכר את רכושו ועזב לחפש בית חדש בסן רמו. שם הוא קיווה לחזור לבריאותו ולהימנע ממעצר שוב. כאשר עלתה אפשרות להסגרה, הוא ברח לז'נבה, שם מת, ארבעה ימים לאחר הגעתו. שרידיו הועברו לקרקוב, והוא נקבר ב"בזיליקת המלאך מיכאל הקדוש והקדוש סטניסלאוס הבישוף והמרטיר", הידועה בכינויה "סקאלקה (אנ')". מאז 1960, ביתו לשעבר בדרזדן הוא מוזיאון קרשבסקי (גר').

לזכותו מיוחסים יותר מ-240 רומנים וסיפורים קצרים. יצירותיו הידועות ביותר הן ששת "הרומנים הסקסוניים", שנכתבו בין 1873 ל-1883 בדרזדן. יחד, הם יוצרים היסטוריה מפורטת של נסיכות הבוחר מסקסוניה, מ-1697 עד 1763. הראשון מבין ספריו שעובדו לקולנוע היה הרוזנת צוסל (אנ') (1968), בבימויו של יז'י אנטצ'אק (אנ') עם ידוויגה ברנסקה (אנ') בתפקיד הראשי. 20 שנה מאוחר יותר, במזרח גרמניה, ה-DEFA (אנ')[ב] הכין סדרת טלוויזיה בת שישה חלקים, הטרילוגיה הסקסונית (גר'), כולל גרסה חדשה של הרוזנת צוסל, בבימויו של הנס-יואכים קספשיק (אנ').

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

איור מתוך "Stara baśń" (אגדה עתיקה), מאת מיכל אלווירו אנדריולי (אנ') (1879)

הרומנים הסקסונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • König August der Starke (המלך אוגוסט החזק), Aufbau TV, 1999. ISBN 978-3-7466-1309-3.
  • Gräfin Cosel (הרוזנת צוסל – אנה קונסטנטיה פון ברוקדורף), Aufbau TV, 2012. ISBN 978-3-7466-2780-9.
  • Feldmarschall Flemming (הפלדמרשל פלמינג – יאקוב היינריך פון פמינג), Aufbau TV, 2001. ISBN 3-7466-1310-8.
  • Graf Brühl (הרוזן בריהל – היינריך פון בריהל), Aufbau TV, 2000. ISBN 978-3-7466-1306-2.
  • Aus dem Siebenjährigen Krieg (ממלחמת שבע השנים), Aufbau TV, 2000. ISBN 978-3-7466-1308-6.
  • Der Gouverneur von Warschau (מושל ורשה), Aufbau TV, 2003. ISBN 978-3-7466-1311-6.

רומנים אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1839: Poeta i świat (המשורר והעולם), Universitas, Lesser-Known Classics Series, 2002. ISBN 83-242-0099-1. גוסטב, משורר עני, מוצא את הרגישויות שלו בסתירה לחיי היומיום.
  • 1840: Mistrz Twardowski (מאסטר טווארדובסקי), reissued by Nabu Press, 2010. ISBN 978-1-1444-9621-8. מכשף עושה עסקה עם השטן.
  • 1841: Chata za wsią (הבקתה מחוץ לכפר), Wolne Lektury, 2012. ISBN 978-83-288-0418-0. רומן סבוך שנותן תמונה מציאותית של חיי הצוענים וההתנגשויות שלהם עם התרבות הרווחת.
  • 1842: Ulana, Ossolineum, 1996. ISBN 83-905811-1-6. אציל צעיר, עייף מהעיר, הולך לגור בכפר קטן, שם הוא מתאהב בבת איכר.
  • 1843: Latarnia czarnoksięska (פנס הקסם), Wydawnictwo Literackie, 1989. ISBN 83-08-01899-8. סטניסלב, צעיר נאיבי, מגיע לפולין לגור עם קרובי משפחה בווהלין, ואז משתעמם ועובר לוורשה, ופוגש דמויות רבות בדרך.
  • 1845: Ostap Bondarczuk, Ludowa Spoldzielnia Wydawnicza, 1985. ISBN 978-83-205-3763-5. סיפורו של יתום, בכפר צמיתים באוקראינה, בזמן מלחמות נפוליאון.
  • 1846: Zygmuntowskie czasy (זמנו של זיגמונט), MG, 2011. ISBN 978-83-612-9759-8. סיפור מהמאה ה-16 על הרפתקאותיו של ילד שהולך לקרקוב בתור טירון.
  • 1847: Budnik (הבניין), Wolne Lektury, 2013. ISBN 978-83-288-0414-2. סיפור כפרי על יערנים ובוני בתים; משפחותיהם ומערכות היחסים שלהם.
  • 1866: Żyd: obrazy współczesne (היהודי: דימויים עכשוויים), תיאור יחסים בין יהודים לפולנים.
  • 1874: Morituri (לטינית: נוטה למות), Wydawnictwo Literackie, 1986. ISBN 83-08-01419-4. סיפור אזהרה על נפילת משפחת אצולה בפולין שלאחר החלוקה.
  • 1876: Stara baśń (אגדה עתיקה), MG, 2018. ISBN 83-7779-486-1. סיפור על תככים פוליטיים בפולין הקדם-נוצרית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בית המשפט הפלילי והאזרחי העליון ברייך הגרמני מ-1879 עד 1945.
  2. ^ אולפן קולנוע בבעלות המדינה של הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית (מזרח גרמניה) לאורך כל קיומה של המדינה.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 Tarkowski, Paweł. "KRASZEWSKI Józef Ignacy (1812-1887), pisarz, publicysta, wydawca, historyk, rysownik". Słownik biograficzny Południowego Podlasia i Wschodniego Mazowsza. Uniwersytet Przyrodniczo-Humanistyczny w Siedlcach. נבדק ב-2023-07-03.
  2. ^ "Józef Ignacy Kraszewski - biografia". Zinterpretuj.pl (בפולנית). 2022-02-15.