יום ירושלים הראשון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חגיגת יום ירושלים הראשון בעיר העתיקה, בהשתתפות הרב הראשי לישראל הרב איסר יהודה אונטרמן. מאחורי הרב אונטרמן יושב הרב משה צבי נריה, שני מימין זבולון המר ולידו אליעזר שפר

יום ירושלים הראשון היה הציון הראשון של יום שחרור ירושלים שנחוג בשנת ה'תשכ"ח (1968), שנה לאחר שחרורה של ירושלים במלחמת ששת הימים. את ההחלטה על ציון היום קיבלה הרבנות הראשית לישראל. מאבק ציבורי התנהל סביב היוזמה לקיים עצרת חגיגית ליד הכותל המערבי.

ההחלטה על ציון היום[עריכת קוד מקור | עריכה]

עוד בזמן המלחמה החליטה מועצת הרבנות הראשית בכ"ט באייר תשכ"ז לקיים בשבת הסמוכה תפילת הודיה.

בעצרת שהתקיימה כשבועיים לאחר המלחמה, בי"ד בסיוון תשכ"ז, קרא הרב הרב הראשי לישראל, הרב איסר יהודה אונטרמן, לקבוע את כ"ח באייר כיום חג לדורות. במחצית הראשונה של שנת תשכ"ח התקיימו כמה ישיבות של מועצת הרבנות בעניין. הרב שאול ישראלי הציע לחגוג את ראש חודש סיון, שבו ממילא אומרים הלל. הוא נסוג מן ההצעה לאחר שלא הצליח לקבל את הסכמת רבני אגודת ישראל לכך. בח' בטבת החליטה המועצה ברוב דעות לקבוע את כ"ח באייר כיום הודיה. בי"ז באדר היא החליטה לגבי סדרי התפילה באותו יום, שכללו בין היתר הלל שלם בברכה. המועצה פנתה לשר הדתות שיביא את החלטתה בפני הממשלה. בג' בניסן תשכ"ח כתב שר הדתות, הרב ד"ר זרח ורהפטיג, אל הרבנים הראשיים: "הבאתי את החלטתכם לידיעת הממשלה ולא מצאתי נכונות להכרזה על יום ההודיה כיום חג נוסף ליום העצמאות החל באותו חודש".

התנגדות הממשלה לעצרת המרכזית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר החלטת הרבנות הראשית לקבוע את כ"ח באייר כיום הודיה, החלו ראשי המשמרת הצעירה של המפד"ל, זבולון המר, אליעזר שפר ודניאל ורמוס, בארגון אירועים וסיורים באתרי הקרבות בירושלים, בעיר העתיקה ובהר הבית, ובתכנון עצרת מרכזית ליד הכותל המערבי. ארגון חלק מהאירועים נעשה על ידי מועצת הסטודנטים. הנהלות המוסדות האקדמיים התנגדו להפסקת הלימודים ואף איימו בסנקציות על הסטודנטים שיעדרו מהלימודים[דרוש מקור]. למרות זאת השתתפו בסיורים סטודנטים מהטכניון, מאוניברסיטת בר-אילן ומאוניברסיטת תל אביב. בלטו בהיעדרם הסטודנטים מהאוניברסיטה העברית. (מסיבה זו הסירו הסטודנטים מחיפה את דגל האוניברסיטה העברית והעבירוהו לטכניון)[דרוש מקור].

לאחר הגשת הבקשה לאישור העצרת על ידי משטרת ישראל, הוזמן שפר לשיחה אצל ראש הממשלה לוי אשכול, שתבע ממנו לבטל את העצרת מחשש לביקורת בינלאומית. גם ראש עיריית ירושלים טדי קולק סירב להשתתף בעצרת. גם שרי המפד"ל תבעו לבטל את האירוע המרכזי. הנהלת המפד"ל החליטה לדרוש מהמשמרת הצעירה לבטל את העצרת, וח"כ משה אונא אף תבע להעמיד את המארגנים למשפט בבית הדין של התנועה.

לאחר שהמשטרה סירבה לאשר את קיום העצרת הגישו נגדה ראשי המשמרת הצעירה עתירה לבג"ץ. בדיון שנערך הסכים עו"ד יהודה שטרן שייצג את המשמרת הצעירה, בהמלצתם של היועץ המשפטי לממשלה דאז מאיר שמגר ושופט בית המשפט העליון ד"ר משה זילברג, להעביר את העצרת לתוככי העיר העתיקה.

בעצרת השתתפו רבבות אנשים ובהם הרב אונטרמן, הרב משה צבי נריה וח"כ זבולון המר. שפר הקריא בה את מנשר היום, שבו נאמר בין היתר: "תפילתנו ליושב במרומים שייתן תבונה ואומץ לב לשרי הממשלה וליועציה, עוז וגבורה לעם ישראל לשאת בגאון את שלמותה של ירושלים ויום ירושלים כחג לדורות".

חידוש היישוב היהודי בעיר העתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באותו יום חודש היישוב היהודי בעיר העתיקה, עם עלייתם של חברי גרעין נח"ל "מוריה" להיאחזות בכיכר בתי מחסה. את המזוזה במקום קבע הרב משה צבי סגל, שבימי המנדט הבריטי היה התוקע בשופר ליד הכותל המערבי לאחר תפילת נעילה ביום הכיפורים למורת רוחם של השלטונות.

ברבות השנים התמסד החג ובו חוגגים רבבות בתפילות בבתי הכנסת, בתהלוכת דגלים ובעצרת הודיה ליד הכותל המערבי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]