יון ניקודים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יון ניקודים
Ion Nicodim
יון ניקודים, דיוקן עצמי מצעירותו, 1954.
יון ניקודים, דיוקן עצמי מצעירותו, 1954.
לידה 26 במרץ 1932
קונסטנצה, רומניה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 15 במרץ 2007 (בגיל 74)
פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה צייר, יוצר גובלנים, פסל
פרסים והוקרה פרס הרדר (1992) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

יוֹן ניקוֹדיםרומנית: Ion Nicodim26 במרץ 1932 קונסטנצה - 16 במרץ 2007 פריז) היה צייר, יוצר גובלנים ופסל רומני, מהאמנים החשובים של רומניה בשלהי המאה ה-20.

ילדות וצעירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

יון ניקודים נולד בקונסטנצה שברומניה, כילד השישי של אביו, יון ניקודים, אלמן באותה עת. אמו הייתה פלוארה דאטקו, שהייתה צעירה מאביו ב-20 שנה. בגיל שנתיים כבר התייתם הילד משני הוריו ואחיו ואחיותיו החורגים מסרו אותו לאימוץ לזוג איכרים מקיוסלרו שהתיישבו בקונסטנצה. האב החורג היה פועל בנמל ואשתו הייתה עקרת בית. הם היו לילד הורים אוהבים שגידלו אותו חלק רב מהזמן בסביבה כפרית, במיוחד בחופשות הארוכות בנסיבות המלחמה. יון ניקודים עשה את לימודיו התיכוניים בתיכון היוקרתי על שם "מירצ'ה הזקן" בקונסטנצה. כישרונו לאמנות נתגלה לעיני מורה לציור שעזר לו להירשם בשנת 1950 בגיל 17, בלי מבחני בגרות, למכון לאמנות פלסטית על שם ניקולאיה גריגורסקו בבוקרשט, במחלקה לציור ואמנות מונומנטלית. למד, בין היתר, אצל הציירים קמיל רסו, אלכסנדרו סטריאדי ואלכסנדרו צ'וקורנקו שהשתמש בשיטות ההוראה שהכיר בסטודיו של הצרפתי אנדרה לוט (Lhote).

בשנת 1957 התחתן האמן הצעיר עם אריאנה סוריאנו, אותה הכיר על ספסל הלימודים בבוקרשט. היא למדה אמנות דקורטיבית ופיתחה לאחר מכן כמוהו קריירה בינלאומית בתחום האמנות הטקסטילית. בשנים הראשונות ללימודיו יצר ניקודים מספר יצירות מונומנטליות, גובלנים, פסיפסים, עבודות קרמיקה ובעיקר ציורים. המכון התבסס על לימוד האמנות הקלאסית, האקדמיסטית והריאליסט-סוציאליסטית והתעלם מן האמנות המודרנית ומהאמנות המערבית של זמננו. רק בשנה השישית נתקל ניקודים ביצירה סל סזאן. ביקור באוספים הגדולים של אמנות מודרנית בברית המועצות בשנת 1958, בהם ראה יצירות של אנרי מאטיס, סזאן, פול גוגן, קזימיר מלביץ' הכו אותו בהלם.

פעילותו האמנותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות הקריירה הראשונות ברומניה יצר בהשפעת הקלאסיציזם, ואמנותו המונומנטלית - פסיפסים וגובלנים - שהוזמנו על ידי גורמים ממשלתיים, היו עקבות של השפעה ריאליסט-סוציאליסטית.

בשנת 1965 זכה לפרס "פרידריך וצ'ציליה קוצסקו-שטורק", ובעזרת מלגה שהוענקה לו עוד בשנת 1962 נסע לרומא ל"אקדמיה של רומניה", נסיעה בה נפתחו לפניו אופקים חדשים. נשאר באיטליה עד שנת 1968 ולא ניצל אז את המלגה הנוספת להשתלמות בפריז אלא חזר לרומניה. באיטליה אותה עבר לאורכה ולרוחבה עשה היכרות מקרוב עם האמנות הקדומה היוונית-רומית ועם גדולי האמנים של הרנסאנס - דוגמת פאולו אוצ'לו, לאונרדו דה וינצ'י, פיירו דלה פרנצ'סקה ואחרים. באותן השנים התחיל ליצור ברוח האמנות המופשטת. תערוכתו האישית הראשונה נפתחה בגלריה "איל ביליקו", בה הוצגו גם יצירות של אמנים כבר ידועי-שם כמו סם פרנסיס, ז'אן פוטרייה, יוליוס ביסייה, ניקי דה סן פאל, ז'אן טינגלי וז'ואן מירו.

בשנת 1968 נוכח במה שנראו סימני פתיחות של המשטר הקומוניסטי של צ'אושסקו חזר האמן למולדתו. אולם חיש מהר המשטר שינה שוב את פניו ובאו ברומניה שנים ארוכות של דיכוי התרבות ושל זכויות האדם. אמנם השלטונות הכירו בכישרונו והגובלן "שירה לאדם" (1963, בהשראת מחזור שירים של טודור ארגזי) שיצר הוענק על ידי ממשלת רומניה כמתנה למטה האומות המאוחדות בניו יורק, אבל חופש היצירה וחופש התנועה של האמן הוגבלו מאוד. הוא לא הצליח זמן רב להשיג היתר ליציאות לחו"ל.

ניקודים זכה בתחרות שזימנה לו עבודה מאומצת של שבע שנים על יצירת גובלן בשטח של מעל 100 מטר מרובע שהוצב בפואייה של התיאטרון הלאומי של בוקרשט. הוא חזר בו על מוטיבים מטאפיזיים מן הגובלן "שירת האדם" עם מחוות ללאונרדו דה וינצ'י.

אחרי שניתן לו לבקר שוב במערב בשנת 1977 - להזמנת הקריה הבינלאומית של האמנויות בפריז, נשאר בגלות בפריז, אך מבלי לבקש אזרחות צרפתית. ביקר בהתלהבות במוזיאונים - בראש ובראשונה במוזיאון הלובר, במרכז פומפידו שנפתח לא מכבר, במוזיאון גימה, שבו התרשם מהאמנות של המזרח הרחוק, התעניין גם באמנות הרומנסקית והגותית. תוך מאמצים בירוקרטיים רבים ערך ביקורים גם במולדת. באחת ההזדמנויות יצר בשנת 1979 את האפרסקו הגדול "ההקמה" עבור המוזיאון הצבאי בבוקרשט, והמתכתב במפורש עם סגנונו של אוצ'לו. בשנת 1987, אחרי מאבק עיקש עם מגבלות הצנזורה, הציג תערוכה רטרוספקטיבית גדולה במוזיאון הלאומי לאמנות של רומניה.

אמנותו ביקשה לשלב בתקופה זו של חייו שורשים תרבותיים מקומיים עם אמנות העולם. האמן יצר פסלים, אינסטלציות, קולאז'ים, וציורים, בין השאר, תוך שימוש בחומרי גלם כמו אדמה וטיט. בשנות ה-1970 התחיל לעבוד על יצירות בשם Hypostasis‏ (1987) ו"נפילה" העוסקים בנושא החיים והמוות. הפסל "היפוסטזיס" הפך לחלק מאנדרטת הנופלים במהפכה הרומנית משנת 1989. בהתחלת שנות ה-90 זכה בתחרות שאורגנה על ידי משרד התרבות הרומני ליצירת אנדרטה לקרבנות ה"גולאג" (בתי הכלא ומחנות העבודה הקומוניסטים) הרומני, והספיק לעצב אותה עד זמן קצר לפני מותו.

ניקודים פיסל גם סדרת פסלים הנקראת "קאלויאנים" (Caloienii) בהשראת פסלונים קדומים מיסטיים-פגאנים, פסלים בהשראת יסודות מחיי הכפר (גלגל של עגלה, כוורת) וקטעי טבע (פרחים, קוצים, נחש). כמה מהנושאים המועדפים עליו היו הלבבות והעמודים, ושולחן המזבח, שהוצגו בתערוכותיו משנות ה-2000 תחת הכותרת "ארץ, איכר, אדמה". שתי תערוכותיו האישיות האחרונות בצרפת בשנת 2006 בארמון המלכותי בקוליור וב"מנזר הגבירות" (Abbaye aux Dames) בקן (Caen) כללו ציורים, פסלים ו"אינסטלציות".

אחרי נפילת המשטר הקומוניסטי, בשנים 1994–1995 חזר ניקודים לגור ברומניה. יון ניקודים נפטר בפריז ממחלת הסרטן בשנת 2007, 10 ימים לפני שמלאו לו 75 שנים, בשנת 2007. הוא הובא לקבורה בבית הקברות סטראולשט בבוקרשט, לצד קברותיהם של הוריו המאמצים. השאיר בת אחת, אילינקה ניקודים-ז'ז.

פרסים ואותות כבוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1962 פרס האקדמיה הרומנית
  • 1964 פרס איגוד האמנים הפלסטיים של רומניה
  • 1965 פרס "פרידריך וצ'צ'יליה שטורק"
  • 1968 פרס אונסק"ו
  • פרס הביאנלה לרישומים מקוריים ברייקה (קרואטיה)
  • קיבל מהאו"ם את התואר "אזרח של כדור הארץ" (planetary citizen)
  • 1982 מוזמן לנבחרת הבינלאומית בביאנלה של ונציה
  • 1987 פרס כתב העת "ארטה" של איגוד האמנים הפלסטיים ברומניה
  • 1992 פרס הרדר -באוניברסיטת וינה

יצירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

א. התקופה הראשונה - "פוסט סזאניסטית"[1]

  • ציורים - סצנות מן הכפר, בים, תמונות עירוניות ותעשייתיות, זרי פרחים, דיוקנאות ודיוקנאות עצמיים
Albăstrele (דרדרים כחולים) (1958)
Fără titlu (ללא כותרת) (1958)
Ariana (אריאנה) (שנות ה-1960 המוקדמות)
Nud (עירום) (שנות ה-1960 המוקדמות)
Marină (תמונה ימית) (1964)

ב. נושאים היסטוריים: גובלנים - בנושאים פילוסופיים:

    • Cântare omului שירת האדם (1963)- עם השפעות מסוימות ממאטיס, ייצוגים סמליים (ארבעה היסודות, הטבע, האדם, היקום). גובלן בגודל 45 מטר מרובע, -בהשראת מחזור שירים של טודור ארגזי
    • Geneza (הבריאה)

פרסקו היסטורי:

    • Întemeierea או Bătălia de la Posada (ההקמה או קרב פוסאדה) (1975) במוזיאון הצבאי
    • סדרה "הנפילה בהיסטוריה" (Căderea in istorie) משלבים מופשט ופיגורטיב (1985-1974)
    • אנדרטת הנופלים במהפכה הרומנית מדצמבר 1989 -בככר הארמון המלכותי בבוקרשט

ג. "נופים ודיוקנאות" - ד."שטחים ותנודות" ([2] גלישה אל המופשט

Peisaj נוף (סוף שנות ה-1980 )
  • סדרת הפסלים "הקאלואינים" (Caloienii) - במוזיאון החקלאות בסלובוזיה
Roua cerului -Rosée du soleil (טללית) (1983)
Jocul soarelui cu apa, sau Tatăl şi fiul (משחק השמש עם המים, או האב והבן) (1976)
Monodie bizantină(מונודיה ביזנטית) (1978)

ה. מחזור הציורים Lacurile liniştite "האגמים השקטים" - (1962-2006) בהשראת זכרונות ילדות והציור של קספר דויד פרידריך "צוקי גיר בריגן"

ו. מחזור ציורים "Palete şi ferestre orientale" (פאלטות וחלונות מזרחיים) (2002-1978) מזכירים נופי ילדותו בקונסטנצה

ז. לבבות (Inimi) (שנות ה-1980–1990) - בטכניקות שונות - צבע מים, ציורים אחרים, קולאז'ים, פסלים, גרפיקה - כולל לב שנגזר מתוך הספר -קמע המוקדש להוגה והסופר הרומני-צרפתי אמיל סיוראן אותו הכיר והוקיר פיסל גם לבבות על חרוטים קטומים, המזכירים מצבות מוסלמיות מנוף ילדותו

ח. אדמות ומוצא

Mare Medi-terraneum (2004)
נושא האפיטף Epitaf -שימוש באנגובים מחימר בכותרת "animula blandula vagula" (ציטוט מהדריאנוס)
פסל Altar şi sarcofag - (מזבח וסרקופג) (2000)
פסל Inorog (חד-קרן) (2000)
Coroană cu spice (עטרה עם שבולים) (2002)
Poursuivis par nos origines מצרפתית - רדופים על ידי המוצא שלנו) תחריט עם דיוקנו של אמיל סיוראן על נייר יפאני

ט. רוחניות סדרות רוחניות של פסלים ו"אינסטלציות"

Crucifix (צלב) (2005)
Madonă (מדונה, איקונין על תקרה קעורה של כנסייה, 2000)
מעקה של מקהלה בכנסייה, פמוטות, כיסא של איש דת ראשי, "נברשת"
אדם וחווה - הטכניקה מעורבת

י: אמנות מונומנטלית:

    • גובלן - Geneză şi Apocalips (בריאה ואפוקליפסה) (1977)
    • Întemeierea (ראה לעיל)
    • Grădini (גנים)
    • Coloane עמודים

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Ilinca Nicodim-Gèze Ion Nicodim, monografie, Editura Humanitas 2012 מונוגרפיה דו-לשונית רומנית-צרפתית

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Aurelia Mocanu In memoriam -Ion Nicodim - Inorog sub ţărână, România literară, nr.12, 2007

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חלוקה לפי Ilinca Nicodim Gèze באתר Nicodim
  2. ^ Ilinca Nicodim-Gèze site Ion Nicodim