יוסף איתאי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

יוסף איתאי (במקור - יושקו אינדיג) נולד ב-30 ביוני 1917 בוורוביטיצה, יוגוסלביה, ונפטר ב-1 ביוני 1998, היה מדריך נוער בשומר הצעיר, שהציל קבוצה של ילדים יהודים ממוצא גרמני, אוסטרי ויוגוסלבי מרדיפות הנאצים בתקופת מלחמת העולם השנייה, על ידי סיוע בהברחתם מיוגוסלביה לאיטליה, שם שהו כשנה בוילה אמה, בסיוע דלאסם. לאחר פלישת גרמניה הנאצית לאיטליה בספטמבר 1943, ברח עם הילדים לשווייץ, שם שהו עד לסיום המלחמה. לאחר המלחמה, עלה עם הילדים לארץ ישראל, והתגורר בקיבוץ גת.

מדריך קבוצת הילדים ביוגסלביה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1941, ערב הפלישה הגרמנית ליוגוסלביה, שימש כמדריך בתנועת "השומר הצעיר". הוא הפציר ברחה פריאר, שעמדה בראש עליית הנוער, לטפל במאה ועשרים ילדים גרמנים ואוסטרים שהוריהם נספו במלחמה, והוברחו לזאגרב. רחה פריאר הצליחה להשיג עבורם רק תשעים סרטיפיקטים, ונאלצה לאחר מכן להימלט לארץ ישראל עם בתה. ב-6.4.1941, העלה איתאי את תשעים הילדים נושאי הסרטיפיקטים על רכבת שיצאה מזאגרב, וליווה אותם עד בלגרד בדרכם לארץ. הוא נאלץ להישאר ביוגוסלביה הכבושה עם שלושים הנערים הנותרים, שאליהם נוספו עוד נערים וכמה מלווים מבוגרים, ומספרם הגיע עד שבעים איש.[1]

איתאי התחייב לדאוג לילדים והבטיח להביאם בשלום לארץ ישראל. הוא היה הסמכות הבוגרת על הילדים ונטע בהם תחושה של ביטחון ותקווה. הוא העמיד את עצמו לרשותם, ודאג להם למסגרת חברתית וחינוכית. בכל בתיהם הזמניים במהלך נדודיהם טרח והכניס סדר ותוכן להוויית קיומם.[2]

ב-17 ביולי 1942, בסיוע של דלאסם, ארגון הסיוע לפליטים של יהודי איטליה, הגיעה הקבוצה לאיטליה, ושוכנה בעיירה נוננטולה (Nonantola ) (אנ') במחוז מודנה שבצפון איטליה. דלאסם שכרו עבורם את וילה אמה. הכומר אריגו בקארי וד"ר ג'וזפה מוריאלי דאגו שם לצרכיהם. הם חיו בוילה כשנה, ונעזרו האוכלוסייה המקומית, עבדו בעבודות חקלאיות בשדות הסמוכים והשתתפו בשיעורי מלאכה, נגרות ותפירה.

איתאי התקשה לקבל את אנשי דלאסם כאחראים על וילה אמה ועל גורל הילדים. כמו כן התגלו חילוקי דעות בינו לבין אנשי דלאסם לגבי חינוך הילדים, איתאי התנגד לניסיון לכפות על הילדים חינוך דתי והתנגד לחוקים שאנשי דלה סם קבעו לילדי וילה אמה. איתאי התחבר עם אנשי רשת ההצלה מפירנצה ובמיוחד עם רפאל קנטוני.[2]

ב-8 ספטמבר 1943, לאחר פלישת גרמניה הנאצית לאיטליה, הוסתרו הילדים אצל משפחות ומוסדות דת קתוליים בנונונטולה, בעזרתם של בקארי ומוריאלי. באוקטובר 1943, בעזרת רשת ההצלה של פירנצה, הצליחו מארגני הקבוצה ובראשם איתאי להבריח את הילדים דרך הגבול למקום מבטחים בשווייץ. הם שהו בכפר בי לה בין (Bex les Bains) כשנה וחצי. לאחר המלחמה, ילדי וילה אמה, למעט אחד מחברי הקבוצה, שרדו את המלחמה ועלו לישראל.[3]

ביוני 1945 עלה עם הילדים לארץ ישראל דרך ספרד על הספינה נון פלוס אולטרה, כשהגיעו לישראל פגשה אותם רחה פריאר, רבים מהילדים עברו לקיבוצים אילון, רוחמה, עין החורש, מעברות, כפר מסריק, נחשונים, וגבע. אינדיג התיישב בקיבוץ גת.

ב-1964 ביקר אינדיג בננלטולה כדי למסור לבקארי ומוריאלי כדי למסור להם באופן אישי את המכתב שמכיר בהם כחסידי אומות עולם. ילדי וילה אמה נפגשו ב-1965 בירושלים עם אינדיג בקארי ומוריאלי שם הוכרו כחסידי אומות עולם על ידי יד ושם, על עזרתם להצלת ילדי וילה אמה.[4]

ב-1983 פורסם הספר "ילדי וילה אמה", שנכתב על ידי איתאי. בספר מספר איתאי על קורותיה של קבוצת הנערים ילדי גרמניה וילדי וינה האוסטרית, ועל המסע שהוביל אותם מקרואטיה, דרך איטליה ועד לשווייץ. הספר נתחם בסיפור הגעתם לארץ ישראל.

איתאי ליווה את הקבוצה במשך ארבע וחצי שנים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יוסף איתאי, ילדי וילה אמה, ספריית פועלים, הוצאת הקיבוץ הארצי השומר הצעיר: 1983.
  • הייני בורנשטיין, "פעולות עזרה והצלה משווייץ", ילקוט מורשת נ"א, (1991), עמ' 81—90
  • רחה פריאר, ישרש: לייסוד עליית הנוער ושנותיה הראשונות, תל אביב: תשי"ג.
  • יעל אורביטו, פרשת 'ילדי וילה אמה' בראי הצלת ילדים בתקופת השואה, דברי הקונגרס העולמי למדעי היהדות, Vol. 1, עמ' 145-154.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ איתאי–אינדיג יוסף-יושקו (30/1/1917), יהודים שהצילו יהודים בתקופת השואה
  2. ^ 2.0 2.1 יוסף איתאי, ילדי וילה אמה, הוצאת הקיבוץ הארצי והשומר הארצי, 1983, עמ' 223-225
  3. ^ ילדי וילה אמה, הוצאת הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, 1983, עמ' 297-300
  4. ^ ילדי וילה אמה, יוסף איתאי, 1983, עמ' 297-300