רוחמה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש


רוחמה
הכניסה לקיבוץ רוחמה
הכניסה לקיבוץ רוחמה
מחוז הדרום
מועצה אזורית שער הנגב
גובה ממוצע ‎166‏ מטר
תאריך ייסוד 1944
תנועה מיישבת התנועה הקיבוצית
סוג יישוב קיבוץ
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף דצמבר 2015:
  - אוכלוסייה 577 תושבים
  - שינוי בגודל האוכלוסייה ‎0.2%‏ בשנה עד דצמבר 2015
(למפת מערב הנגב רגילה)
GazaWestNegev.svg
 
רוחמה
רוחמה
31°29′51″N 34°42′19″E / 31.4974976652444°N 34.7053189985763°E / 31.4974976652444; 34.7053189985763קואורדינטות: 31°29′51″N 34°42′19″E / 31.4974976652444°N 34.7053189985763°E / 31.4974976652444; 34.7053189985763

רוחמה (רֻחָמָה) הוא קיבוץ בנגב הצפוני, בתחומי מועצה אזורית שער הנגב, כ־10 קילומטר מזרחית לעיר שדרות הסמוכה אל רצועת עזה. משתייך לתנועת הקיבוץ הארצי.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1911, רכשה אגודת "שארית ישראל" ממוסקבה, בראשות יחיאל צ'לנוב 3200 דונם מאדמות הכפר ג'ממה והקימה על אדמות אלו "מושבת אחוזה" בסגנון אחוזת פוריה ואחוזת שרונה. זה היה יישוב יהודי ראשון בנגב בעת החדשה. תחילה נקרא היישוב ג'ממה על שם הכפר הערבי שהיה בקרבתו, יישוב ערבי זה קם על חורבותיו של יישוב יהודי-חקלאי עתיק ששמו לא השתמר אשר התקיים במקום וננטש מספר פעמים בתקופה הרומית בארץ ישראל ובתקופה הביזנטית בארץ ישראל[1]. רק אחר כך הוסב השם ל"רוחמה" על פי דברי הנביא הושע: "וּזְרַעְתִּיהָ לִּי בָּאָרֶץ, וְרִחַמְתִּי אֶת-לֹא רֻחָמָה וְאָמַרְתִּי לְלֹא-עַמִּי עַמִּי־אַתָּה, וְהוּא יֹאמַר אֱלֹהָי"[2].

במלחמת העולם הראשונה התחוללו קרבות עזים בסביבות רוחמה שגרמו להחרבת המשק. היישוב ננטש ונבזז על ידי בדווים תושבי הסביבה. עם סיום מלחמת העולם הראשונה רבץ על משק רוחמה נטל חובות עצום. בנק אפ"ק תבע את רבע מיליון הפרנק שהשקיע ברוחמה בימי המלחמה, ואילו אדמתה של רוחמה על מטעיה, בניניה ובארה, אינם מוערכים באותם ימים בסכום העולה על מאתיים אלף פרנק. האדמה מופקעת בחלקה מרשות אגודת "שארית ישראל" לרשותו של הבנק ובחלקה היא מחכה לבואם של בעליה הראשונים, חברי "שארית ישראל" לארץ ישראל. לארץ ישראל מגיע מייסד "שארית ישראל", י. וליקובסקי, הוא מפרק את האגודה ומיסד חברה חדשה תחתיה, חלקות רבות עוברות ליחידים, ורוחמה קמה שנית לתחיה. השקדים ועצי האקליפטוסים גדלו יפה, גידול סלק הסוכר והסלק הרגיל עלו במידה היפה ביותר, והמרעה הטבעי בימות הגשמים היה רב ומשובח. ניטעו עצי פרי ונוי חדשים, והכרם חודש. לאחר המלחמה חזרו התושבים לרוחמה ושיקמו אותה אך נאלצו לנטוש שוב במאורעות תרפ"ט (1929). ניסיון נוסף ליישב את רוחמה נעשה בשנת 1932. במקום התיישבה קבוצת פועלים, הקימה משק ונטעה פרדס. באותה שנה בקירוב רכשה חברת גן-שלמה, על שם הרב שלמה אהרנסון, כ-2,000 דונם מאדמות רוחמה, הזמינה פועלים עברים ופתחה בנטיעת פרדסים בחלק משטחיה[3], אולם במאורעות 1939-1936 נעזבה רוחמה בשלישית, בתיה נהרסו ומטעיה נעקרו.

ב-1 בדצמבר 1943 עלה לקרקע קיבוץ השומר הצעיר, ראשיתו של היישוב הנוכחי. במלחמת העצמאות שימש המקום בסיס מרכזי של חטיבת הנגב.

בין השנים 1949-1950 הצטרף אל הקיבוץ גרעין של צעירים יוצאי איטליה, שעברו הכשרה ב תל ברושים . רוב חברי הגרעין נקלטו בקיבוץ והשתלבו בו בענפיו השונים, בחקלאות, בחינוך, בתרבות ואמנות ובהנהלת הקהילה.

בשנת 1956 חובר היישוב לרשת החשמל הארצית[4].

מבנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חדר האוכל בקיבוץ תוכנן מחדש בשנת 1981, על ידי האדריכל שמואל מסטצ'קין. ייחודו של חדר אוכל זה, הוא השימוש בקשתות והקווים המעוגלים המופיעים בתוכנית הבניין.

תעסוקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרנסת הקיבוץ מושתתת על מפעל תעשייתי ליצור מברשות ("המברשת-רוחמה") ועל ענפי החקלאות השונים: חקלאות שלחין ופרדסים.

בעבר הייתה לקיבוץ רפת חלב שנסגרה בתחילת שנות ה-70 של המאה ה-20[5].

אתרים בסביבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסביבות הקיבוץ: יד זיכרון, וכן שמורת הטבע בתרונות רוחמה. כמו כן חוות השקמים, ביתו של ראש ממשלת ישראל לשעבר אריאל שרון, ממוקמת סמוך לקיבוץ. בשנת 2005 צולם בקיבוץ רוחמה הסרט אדמה משוגעת.

אתר הראשונים בנגב[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אתר הראשונים בנגב

מנסיון ההתיישבות הראשון נותרה רק הבאר שנחפרה בשנת 1913. לידה נמצא בית בטון שנבנה בשנות ה-40 של המאה ה-20 ושימש כבית ביטחון. בשנת 1983 נפתח בבית זה מוזיאון קטן ובו מוצגים ותעודות על תולדות רוחמה. ליד הבניין יש תצוגה של כלים חקלאיים.

ליד רוחמה היה קיים כפר ערבי בשם ג'ממה (בעברית – גממה) שננטש במלחמת העצמאות. בשנת 1958 נערכה במקום חפירה ארכאולוגית שחשפה שרידי מנזר ביזנטי עם רצפת פסיפס.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רוחמה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "חורבת גממה (ח'רבת ג'ממה)" בספר "כל מקום ואתר" הוצאת משרד הביטחון
  2. ^ ספר הושע, פרק ב', פסוק כ"ה
  3. ^ יוסף ברסלבי, "הידעת את הארץ" - ארץ הנגב (הנגב הצפוני), כרך ב', הוצאת הקיבוץ המאוחד, ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ-ישראל, תשט"ז, 1956, פרק א' : "הנגב עד קום מדינת ישראל", פרק משנה כ"ה : "רוחמה בין מלחמה ומאורעות", עמ' 78–80
  4. ^ מפה ומשם - המשקים דורות ורוחמה בדרום חוברו לרשת החשמל, דבר, 24 באוקטובר 1956
  5. ^ גם בקיבוצים מחסלים את רפתות החלב, דבר, 1 באוגוסט 1974