יוסף באסלאם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg
יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
Gnome-edit-clear.svg
ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
סורת יוסף ב"תרגום משמעויות הקוראן המבורך"

סיפורו של יוסף נזכר בקוראן, ואף יש סורה בקוראן הנקראת על שמו. אחד הדברים המשותפים בין אמונת האסלאם לאמונת היהדות היא האמונה בצדקת נביאי ושליחי עם ישראל. כך, על פי האסלאם, יוסף גם נחשב לנביא, והוא לפי המסורת האסלאמית בנו של הנביא יעקוב, שהוא בנו של הנביא יצחק, בנו של הנביא אברהם.

סיפורי הנביאים והשליחים בקוראן בפרט ובתאולוגיה האסלאמית בפרט הוא בעל נפח מאוד רחב, סיפורו של יוסף בקוראן מפורט בצורה מאוד דרמטית ומפורטת ורציפה בפרק שלם, אשר יפורט ויפורש בערך זה.

בסיפורו של יוסף על פי האסלאם ישנה חכמה ומוסר השכל, מסרים על תחבולות הנשים והקנאה שלהן, וגם על קנאת הגברים.

תיאורו של יוסף[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנביא מוחמד נשאל אודות יוסף, והוא אמר "הוא הנדיב, בנו של הנדיב, בנו של הנדיב" הוא בנו של יעקוב, שהוא בנו של יצחק, שהוא בנו של אברהם.

בקוראן נכתב, בפרק 12 פסוק, כי"כולם בני שושלת אחת, ואלוהים שומע ויודע הכל".[1] יוסף מתואר בקוראן כמי שהיה יפה תואר בצורה לא רגילה. מתואר בקוראן שנשים באו אליו וחתכו את ידיהן כי היו מופתעות מרוב היופי שלו והן אמרו "ישמרנו אלוהים, אין זה בן אדם, אין זה אלא מלאך אציל!". פי המסורת האסלאמית, היה ביוסף יופי חיצוני ויופי פנימי של תרבות ואמונה.

הקוראן אומר "אנו נספר לך את הדברים הטובים ביותר" אלו הם סיפוריהם של יוסף, אברהם, משה, ישו, שועייב, אדם, סאלח והוד.

תחילת סיפורו של יוסף[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקוראן, תחילת סיפורו של יוסף כשראה בשנתו חלום מוזר. הקוראן אומר "כאשר יוסף אמר לאביו: 'הוי אבא, אני ראיתי אחד עשרה כוכבים ואת השמש והירח, ראיתי ואתם לי סוגדים!' אמר לו: הוי בני, אל תספר את אשר חלמת לאחיך, כדי שלא יתכננו מזימה נגדך, כי השטן הוא אויב גלוי לאנשים". יעקב ידע שיש אמת בחלומו של יוסף, ידע שזו בשורה נבואית, ושיוסף יהיה נביא, דאג לו מפני אחיו וחשד בהם שהם מתכוונים לעשות דברים רעים. שלא יספר לאחיו על חלומו. יש האומרים שהוא סיפר לאחיו על חלומו, אבל נראה שהוא נענה לבקשת אביו ולא סיפר. אביו אמר לו "וכך בוחר בך ריבונך ומלמדך לפרש את החלומות שאחרים יראו וישלים את חסדו עליך ועל משפחת יעקוב". בקוראן נאמר "בסיפור של יוסף ואחיו יש אות לשואלים".

תחילת הצרות עם אחיו של יוסף[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקוראן נאמר "וכאשר אמרו: יוסף ואחיו אהובים על אבינו יותר מאתנו, אף על פי שאנו הרבים והחזקים. זה ברור שאבינו טועה לחלוטין". הדבר לא מצא חן בעיני אחיו, ואמרו אחד לשני: אבינו אוהב את יוסף ובנימין יותר מאיתנו אף על פי שאנחנו רבים וחזקים. לפי המסורת האסלאמית, השטן הטיל בלבם את השנאה והקנאה כלפי יוסף והם אמרו: "אבינו טועה לחלוטין".

הקנוניה נגד יוסף[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכתב בקוראן:

"וכאשר אמרו: יוסף ואחיו אהובים על אבינו יותר מאיתנו, אף על פי ששאנו הרבים והחזקים, זה ברור שאיבנו טועה לחלוטין"

"אמרו: נהרוג את יוסף, או שנשליך אותו לארץ רחוקה, ואז אהבת אביכם תופנה רק אליכם"

המשוואה שלהם הייתה ברורה והם נשאלו אם הם מפחדים שוענש יוטל עליהם ושהם נוהגים נגד רצונו של אלוהים, אמרו: לאחר שנעשה את המעשה, נחזור בתשובה לאלוהים.

"ונהיה אנשים מצליחים יותר בלעדיו".[2]

האם פתרון בעייתם יהיה בהריגתו של יוסף?

לכן הם זרקו את יוסף לבאר, האם מהיום והלאה אביהם יאהב אותם יותר, אביהם לאחר שנולד לו אמר "לבכם השיאכם לעולל דבר מה, עלי להתאזר בסבלנות ,ו ייתכן שאלוהים יחזיר את כולם אלי, כי הוא היודע והחכם". אביהם היה עצוב וכעס עליכם, ייתכן שהם הצטערו על מעשיהם, כפי שנכתב בקוראן "הם אמרו: באלוהים! אכן אלוהים רומם אותך מעלינו, ואנו אכן היינו חוטאים!".[3]

וכך אמרו לאביהם "הוי אבינו, בקש למעננו סליחה מאלוהים על חטאינו, כי אכן היינו חוטאים".[4]

הם ביקשו את סליחתו של אלוהים, רק שהם עשו זאת לאחר שנים רבות.

אחד מהאחים ביקש שלא יהרגו את יוסף, ויזרקו אותו לבאר, אולי אנשים שעוברים שם יצילו אותו.

"אל תהרגו את יוסף, והשליכו אותו למעמקי בור, ייתכן שאחת השיירות תמצא אותו!".

מי שביקש לעשות זאת, אחד מאחיו, הוא ריחם על יוסף רק שהוא היה שותף לפשע.

יש פשע שהוא גרוע פחות מפשע אחר, כי אחיו של יוסף רצו להרוג אותו ואילו האח רצה לזרוק אותו לבאר. הם היו בדעתו של האחר, לא הורגים אותו, רק נפטרים ממנו.

וכך נכתב בקוראן "ובנשמה ובמי שעיצב אותה בשלמות, והדריך אותה להבחין בין טוב ורע, אכן, זכה מי שטיהר אותה, ואז אשר השחית אותה ודאי ייכשל".

ההחלטה להשליך את יוסף לבאר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הם סיכמו ביניהם שישליכו את יוסף לבאר והלכו אל אביהם ואמרו "הוי אבינו, מדוע אינך בוטח בנו על יוסף? שהרי לטובתו אנו דואגים!". אביהם חשד בכוונותיהם. הם אמרו לו "שלח אותו עמנו מחר, הוא ישחק וישמח ואנו נשמור עליו". יעקוב אביהם אמר "אני אדאג מאוד אם תיקחו אותו עמכם, ואני מפחד שהזאב יטרוף אותו כשאתם לא תשימו אליו לב". הוא חשד בכוונותיהם, אבל לא אמר להם, שלא יעשו מעשה נפשע כלפי יוסף. הוא לא ידע שהם מתכוונים לפגוע ביוסף. אמירתו הגבירה את כעסם. אתם תוכלו להגן על עצמכם כי אתם אנשים מבוגרים, רק שיוסף לא יכול לעשות זאת בהיותו קטן. הם אמרו "אם יאכל אותו הזאב בעוד אנו רבים וחזקים, יהיה זה כישלון גדול עבורנו"[5] והם בתוכנית שלהם, לאחר שישליכו את יוסף לבאר, יאמרו לאביהם שהזאב טרף אותו והוא יאמין לדבריהם.

השלכת יוסף לבאר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקוראן ממשיך את הסיפור, וגורס כי למחרת לקחו את יוסף איתם, ושאלו מה נעשה? והם ענו לשאלתם: כפי שסיכמנו נשליך אותו לבאר. וכשאחזו ביוסף ורצו להשליך אותו אמר להם: איך עושים מעשה זה? הרי אני אחיכם! אמרו לו: זו לא הטעות שלך, זו הטעות של אביך. והם השליכו אותו. הם היו חכמים, לקחו את חולצתו, שחטו עגל או תיש, והשליכו את דמו על חולצתו ואמרו לעצמם. נאמר לאבינו שהאב טרף אותו. הקוראן אומר "וחזרו אל אביהם בערב בוכים" הם שיקרו והסתירו את העובדות ובכו בדמעות תנין. אחד האנשים שעמד בפני שופט נאמר לחפותו שהוא בוכה והשופט אמר: דמעותיו כדמעות התנין. כך אחיו של יוסף בכו וישקרו לאביהם. הלכו אל אביהם ואמרו: תמיד אתה מאשים אותנו בשקרים, הראו לו את חולצתו של יוסף שמלאה בדם, וטענו שהזאב טרף אותו. ואביהם אמר: אלוהים גדול, הזאב טרף את יוסף, רק לא קרע את חולצתו?! הם שכחו לקרוע את החולצה לפני שיראו אותה לאביהם. אין פשע על האדמה שהוא מושלם, כל פושע משאיר עקבות, סימנים המוכיחים שהוא פשע. "אמרו: הוי אבינו! אנו הלכנו להתחרות בינינו והשארנו את יוסף ליד כלינו, ואז אכל אותו הזאב, אך אתה לא תאמין לנו אף על פי שאנחנו אומרים את הצדק". וכשראה יעקוב שחולצתו של יוסף לא נקרעה, אמר "הנפש שלכם הדיחה אתכם לעשות משהו מרושע, אך עלי להיות סבלן ואלוהים יעזור לי על אשר תיארתם לי".

השלב השני בחייו של יוסף[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקוראן לא הוזכר משך הזמן שיוסף היה בבאר. נכתב "והגיעה שיירה ושלחו אחד מהם לשאוב מים". ידוע שהרבה אנשים עוברים ליד הבאר, אחיו של יוסף עקבו אחר מה שנעשה. אחד מאנשי השיירה טיל דלי באר, לשאוב מים, ויוסף תפס בדלי, משהאיש הרים את הדלי, לא מצא מים אלה ראה את יוסף אוחז בדלי. ושיירת האנשים לא הסתירו אותו ולא שמרו אותו בסוד, ומכרו אותו תמורת כמה דרהמים. "ומכרו אותו בעבור סכום זעום בעבור מטבעות ספורים, וכה מעט הם העריכו אותו".

יוסף נכנס למצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוסף הגיע למצריים, וחיים חדשים התחילו. אחיו של יוסף מכרו אותו לשיירה שמכרו אותו לאנשים במצרים.

הקוראן אומר "האיש ממצרים אשר קנה אותו אמר לאשתו: 'התייחסי אליו בכבוד', וכך ביססנו את יוסף בארץ".

האיש שקנה אותו אמר לאשתו: תהיה טובה אליו, אולי הוא יועיל לנו. אם הוא יגדל הוא יעיל לנו, ואם לא נתייחס אליו כאל בן שלנו, זה מרעה שלאשי ואשתו לא היו בנים. הוא ראה ביוסף בעל תרבות.

הוא לקח אותו בתור בנו גם שזה אסור באסלאם.

יוסף נכנס לביתו של השר עזיז, שאמר לאשתו להיות טובה אליו, כי אולי הוא יביא להם תועלת.

מזימתו של אשת השר כלפי יוסף[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוסף גר בביתו של השר, רק השטן שהיה ער למה שנעשה התחיל לבצע את אשר מוטל עליו.

"אמר השטן: אני נשבע בעוזך, כי אתעה אותם כולם, מלבד עבדיך הנאמנים".

"זאת אשר היה בביתה ניסתה לפתות אותו, ונעלה את הדלתות ואמרה: בוא אלי!".

כל הדברים היו מוכנים עד שהמעשה המתועב יקרה, תשובתו של יוסף להצעתה שהוא אמר "ישמור אותי אלוהים, אדוני התייחס אלי בצורה מכובדת".

כך קרה עם עבד אלמוטאליב, שהגיע לאברהה ושאל אותו על הגמלים שלו והוא אמר: אני הבעלים של הגמלים, ואלוהים הוא הבעלים של המקומות הקדושים, והוא שיגן עליהם.

יוסף אמר "אדוני התייחס אלי בצורה מכובדת, וכי לעולם לא יצליחו המקפים".

יוסף אמר לעצמו, האיש כיבד אותו והכניס אותו לביתו, בכדי לשמור עליו, אסור לי לעשות מעשה תועבה, וכך אמר הנביא, שבעה יחיו בצלו של אלוהים, ואיש שאישה גירתה אותו ואמר "ישמור אותי אלוהים".

כך אומר המוסלמי בעת שנופלת עליו צרה "ישמור אותי אלוהים".

נאמר בקוראן "והיא חשקה בו, ואולי היה חושב להתמסר אליה אלמלא ראה את ריבונו, עשינו זאת כדי להרחיק את הרעה ואת התועבה ממנו, כי היה מעבדינו הנאמנים, והוא רץ לקראת הדלת לברוח.

יוסף והאישה התחרו ביניהם, מי יגע ראשון אל הדלת, הוא רץ לקראת הדלת והיא רודפת אחריו. לו הייתה מטרה ולה מטרה אחרת. היא מרוב תשקותה אליו, רמה במהירות בכדי להשיג אותו, ויש סיפור אחר שדומה לסיפור הזה, על עמרו בן קמאה, משבט ערב, בעוד דודו יצא לציד, אשתו פיתתה אותו, והוא אמר : אבל את אשת דוד! והיא אמרה "אם לא תעשה כרצוני, אומר לבעלי שאתה זה שפיתה אותי, ושתקפת אותי", והוא אמר לה שמעולם לא יבגוד בדודו, ושהיא יכולה לעשות מה שבא לה. בחזרתו מהציד, אמרה אשתו שאחיינו ניסה לתקוף אותה, הדוד אחז בחרב והלך אליו להרוג אותו, והאחיין היה צריך לבחור באחת משלושה אפשריות. האפשרות הראשונה היא שדודו יהרוג אותו.

האפשרות השנייה שיאמר לדודו שאשתו היא שפיה אותו ובכך ילדנו.

השלישית היא שהוא יברח ויציג את עצמו בתור האשם.

וכך יוסף עשה, בחר בפתרון השלישי, וברח.

יוסף ברח מפני האישה והיא רדפה אחריו. "ואז היא קרעה את חולצתו מאחור".

רצתה לגרור אותו אליה, וחולצתו נקרעה. נפלאות יש בסיפור על חולצות של יוסף. אחיו נתנו לת חולצתו לאביו ואמר שהזאב טרף אותו, ושהיא קרעה את החולצה מאחור וגם "קחו את חולצתו זו והניחוה על פני אבי".

יוסף הגיע לדלת ופתח אותה ברצונו לצאת מהחדר. "הוא רץ לקראת הדלת ולברוח".

אדונה, כך נקרא בזמנו בעלה של אישה, אדון, לא נאמר אדונם, כי יוסף לא היה העבד שלהם, הוא אחרי שנמכר נהיה לאדם חופשי. ויש פלא במעשה של האישה שלאחר מעשה חזרה לאיתנה והיא אמרה "מה דינו של מי שרצה לעשות מעשה תועבה עם אשתך?".

גם שהדברים היו ברורים, הוא זה שפתח את הדלת, ורצה לברוח, והיא אמרה "עונשו, אם לא מאסר או עינוי כואב?".

היא, השה, האויב, היא הנאשמת והיא השופטת!.

אתה היושב במשט, את ה גם האשם וגם השופט?!.

זה מראה שהיה לה אישיות חזקה ובעלה חלש. היא נתנה לבעלה לבחור בין שניים כלפי יוסף, או עינוי או מאסר. ובעלה נעמד דום ולא אמר מילה. יודעי דבר אמרו שבעלה לא קינא ולא התייחס בכבוד לאשתו, כי אמר לה "בקשי סליחה על חטאייך".

אשתו של השר ענתה לנשים שאמרו עליה שהיא חשקה במשרת, "הנה הוא זה אשר גיניתן אותו בגללי, אמנם רציתי לפתות אותו, אך כבש את יצרו. ובכן, אם הוא לא יעשה מה שאני דורשת ממנו, הוא בטוח ייכלא ויושפל".

"אמר: 'היא ניסתה לפתות אותי' ואחד מבני ביתה העיד: אם חולצתו קרועה בחלקה הקדמי, הרי היא צודקת, והוא מהמשקרים. אך אם חולצתו שקרועה בחלקה החאורי, הרי היא משקרת והוא מהצודקים".

מי זה היה העד? אומרים שבן דודתה של האישה, ויש אומרים שזה היה בעלה או תינוק שראה המעשה. מה שהיה, העד היה אחד מבני משפחתה, וזה מראה על חפותו של יוסף, כי העד מטעמה טען שהוא חף מפשע. למה העד אמר את הדברים? היא שאל: מה עונשו של זה שרוצה לפגוע במשפחתך? והעד דמם ולא ענה. כי האשימה אותו במעשים שלא עשה, ולא נשאר ליוסף אלא להגן על עצמו "היא זו שפיתתה אותי".

כפי הנראה העד לטובתה היה הבן של דודתה.

נאמר בקוראן "וכאשר ראה כי חולצתו קרועה מאחור אמר: זה מהמזימות שלכן, ואכן המזימות שלכן נוראיות" וזה גם מה שנאמר בקוראן על השטן "כי מזימת השטן היא תמיד רופפת".

יוסף נכנס לכלא[עריכת קוד מקור | עריכה]

נאמר בקוראן "ואז אף על פי שהם ראו את הסימנים, הם החליטו לכלוא אותו לזמן מה".

יוסף נכנס לכלא יחד עם שני אנשים.

"ונכנסו אתו אל בית הסוהר שני בחורים צעירים".

מספרים שאחד מהם הוא שמכין את המשקה למלך, והשני הוא הטבח של המלך. אלה שפירשו את הדברים מספרים שאנשים שרצו להרוג את המלך הלכו לראשון שמכין את המשקה וביקשו שיכניס אעל למשקה והוא סירב. הלכו אל הטבח וביקשו שישים רעל בתוך המזון ויקבל תמורת מעשהו, והוא נענה לבקשתם. כשהאוכל הוגש למלך, אמר לו האחראי על המשקה: אל תאכל, כי יש רעל באוכל. והטבח אמר לו לא לשתות כי יש רעל במשקה. המלך ידע שיש רעל, אבל לא אם הרעל נמצא באוכל או במשקה. הוא אינו יודע. המלך ציווה שיביאו בהמות שהפריד אותן לשתי קבוצות. לאחת הקבוצות הוגש אוכל ולשנייה משקה, וחיכו כולם לתוצאה. המלך ציווה ששניהם יכנסו לכלא עד שיתבררו התוצאות. וכך קרה ששניהם נכנסו יחד עם יוסף לכלא, וכל אחד ראה בשניתו חלום, ולמחרת בבוקר סיפרו ליוסף על חלומם.

אמר הראשון "אני ראיתי שאני סוחט ענבים לעשות יין".

אמר השני "אני ראיתי שאני נושא לחם על ראשי ועוף אוכל ממנו".

ושניהם אמרו "הודע לנו את פירוש החלום, אנו רואים שאתה מהמיטיבים".

איך הם ידעו שיוסף הוא מהמיטיבים? כי כולם ידעו שהוא כזה, כולו ירא ויפה תואר, כך נתן לו אלוהים את הנבואה בהיות בכלא.

ויוסף אמר להם "כל מזון שנקבע מהאל כחלקכם, באפשרותי להסביר לשניכם את מהותו לפני הגיעו אליכם".

הוא ראה נסתרות כשאמר: אומר לכם מה האוכל שיגיע אליכם, פכי שאמר אלוהים על ישוע "אני אוכל להודיעכם מה אתם עומדים לאכול ומה אתם אוגרים בתוככם".

שני האנשים שהיו עם יוסף היו זקוקים לעצתו כאשר עם החלום שלהם.

יוסף ראה שמן הנכון לקרוא להם להאמין באלוהים לפני שיעזור בפירוש חלומותיהם. הוא אמר "הוי חבריי! בכלא, האם עבודת אלילים מפוזרים טובה ויתר מעבודת אלוהים, האחד הכל יכול?".

והוא אמר גם "מה שאתם עובדים מלבדו אינם אלא שמות שאתם ואביכם קראתם להם בלי כל רשות מאלוהים".

קראתם לפסלים שלכם בשמות אלוהים, כמו שקרא אנשי מכה לאלילים שלהם, שמות כמו אללאת, אלעזה ומנא.

יוסף ענה על שאלותיהם כי אם שאלותיהם לא היו בעלות ערך, ערכם של תשובותיו היה גדול יותר, וכך הנביא שאנשים שאלו אותו על הירח.

"ישאלו את מוחמד על שלבי הירח".

ולמה הסהר נראה קטן, ובהמשך נראה ירח, ותשובתו של הנביא "הם למען יקבעו האנשים את מועדיהם על פיהם".

זאת החכמה שהסהר מופיע לפני הירח, וכששאלו את הנביא האם מותר לעשות רחצה במי הים, אמר שהמים טהורים, תשובה שעדיפה על השאלה.

עדיף שהיו שואלים על דברים חשובים יותר מאשר חלומם, כי בכך הם ימשיכו לעבוד אלילים עד יום מותם, ולא יעבדו את אלוהים. אלה הם פסלים שקראתם להם בשמות.

לאחר מכן הוא פירש את חלומם "הוי חבריי בכלא, אכן, אחד משניכם עתיד להגיש יין לאדונו, והשני יינצל והציפורים יאכלו מראשו" הוא אמר: אחד משניכם ולא נקב בשמו של אחד מהם בכדי שהשני לא יהיה עצוב.

הוא עוד אמר "כבר נחרץ הדבר אשר שאלתם עליו".

הוא אמר לזה שחשב שהוא ינצל "הזכר אותי בפני אדונך" אך השטן גרם לו לשכוח להזכיר אותו בפני אדונו.

כוונתו שיזכיר אותו לאדונו המלך, שאשת השר, משלא נענה לה הכניסה אותו לכלא על לא עוול בכפיו. יש הטוענים שיוסף פנה לעזרת האדם ולא לעזרתו של אלוהים, והדר אינו נכון, כי הוא סירב להצעתה של האישה ואמר "ריבוני, המאסר טוב לי ממה שהן מזמינות אותי לעשות, ואם לא תרחיק ממני את מזימותיהן, אכנע ואהיה בין הנבערים".

השטן לא היה יכול לגרום ליוסף לשכוח את אלוהיו. הוא גרם לכך שמי שמגיש את המשקה למלך הוא השוכח. זה הנזכר לאחר מכן זה הוא ששכח. "ואחד מהשניים אשר ניצל, נזכר אחרי זמן מה".

נאמר בקוראן "אז אמר לאחד שחשב שהוא יינצל: הזכר אותי בפני אדונך! אך השטן גרום לו לשכוח ולהזכיר אותו בפני אדונו".

יוסף נשאר בבית הסוהר למשך כמה שנים, ויש האומרים שבע שנים.

חלומו של המלך[עריכת קוד מקור | עריכה]

באותו זמן ראה המלך חלום בשנתו.

אמר המלך "ראיתי שבע פרות שמנות, והנה שבע פרות רזות אוכלות אותן, ושבע שיבולים יבשים".

יש אומרים שהמלך הוא פרעה, אחד מפרעוני מצריים, ואחרים שהוא שייך לעדת אלהקסוס, ששלטו באותה תקופה במצרים.

הוא לא אמר "ראיתי בחלומי" הוא אמר "אני רואה בחלומי" כאילו הוא ראה את החלום באותו הלילה. המלך התפלא שבחלומו הוא ראה את החלש אוכל את החזק, שהפרות הרזות אוכלות את הפרות השמנות. הוא התעורר משנתו ונדהם למה שראה. חזר לישון וראה בחלומו שיבולים יבשות ושיבולים ירוקות. היבשות משמידות את הירוקות, עוד פעם התעורר משנתו כולו נדהם. הוא חשב שהדברים אומרים שעליו לצפות שהרע מכל יקרה. הוא קרא לחכמים והקוסמים והכוהנים והמדענים וסיפר להם על חלומו. הם אמרו לו "אלה חלומות מבלבלים, ואין אנו יודעים לפרש חלומות כאלה".

והם נתנו שלושה פירושים לחלומו של המלך.

הפירוש הראשון: המלך ראה בשנתו חלומות מטושטשים, וזוהי בורות מבחינתו.

השני: עדיף שהיו אומרים שהם לא יודעים, כי אין להם מושג.

השלישי: היו אנשים בורים שאמרו את אשר הם לא יודעים.

הקוראן אומר "ואחד מהשניים אשר ניצל, נזכר אחרי זמן מה ואמר: אני אודיע לכם את פשרו, תנו לי ללכת" ושלחו אותו. חלומו של יוסף הוא המקור לכל צרותיו. כשראה בחלומו אחד עשר כוכבים והשמש סוגת לו. חלומם של שני האסירים וחלומו של המלך הביאו ברכה על יוסף. בקוראן מוזכר שזה שניצל לא נזכר אחרי ששכח, כי אם הוא נזכר לאחר תקופת זמן. הכוונה למי שניצל הוא האיש שהגיש למלך את המשקה. הוא אמר אני אומר לך את פירושו של החלום, וזאת לאחר שכל הכוהנים והמדענים והקוסמים לא יכלו לעשות זאת.

הוא לא שמר את פירושו בסתר לבו, הוא היה בטוח במה שהוא אומר, הוא היה בטוח שיוסף אומר את האמת, כי זה היה באמת חלום, רק שהוא ביקש שישלחו אותו אל יוסף, הוא הלך אליו ואמר "הוי יוסף הצדיק, מה דעתך?".

פירוש החלום[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוסף נשאל על פירוש החלום ואמר "שבע שנים אתם זורעים כרגיל, אך את מה שתקצרו תאחסנו, מלבד כמות קטנה אשר ממנה תאכלו. אחריהן יבואו שבע שנים קשות תאכלנה את כל שחסכתם פרט לכמות קטנה אשר תשמרו, אז תבוא שנה שבא יירד גשם ובה יהיה שפע בפרי".

תזרעו שבע שנים, הכוונה בהמשכיות.

ומה שקצרתם תאחסנו, לא יתקלקל והגשם לא ישפיע עליו, מלבד ממה שאתם אוכלים. יהיה יובש ותאכלו ממה שאחסנתם ולאחר מכן "תבוא שנה שבה יירד גשם, ובה יהי שפע בפרי" איך יוסף ידע שתגיע שנה ואיתה ברכותיה? אמרו שהוא קיבל הראה מאלוהים, כי הוא יודע שלאחר היובש מגיע הגשם. הגשם לא מועיל אלא אם רואים עננים בשמים, הוא התפלל לאלוהים שיביא אליהם עננים ולא גשם. הקוראן אומר "מהעננים הורדנו מים בשפע".

הכרזה על חפותו של יוסף[עריכת קוד מקור | עריכה]

האיש שנשלח אל יוסף חזר אל המלך ויספר לו על פירוש החלום שלו כפי שיוסף סיפר לו וזה מצא חן בעיני המלך, וביקש שיקראו אליו את יוסף ויוסף אמר לשליח "חוזר אל אדונך ושאל אותו על הנשים אשר חתכו את ידיהן, ריבוני יודע את מזימותיהן".

הוא לא הזכיר את שמה של אשת המלך, זו שפיתתה אותו, כי הוא נתן כבוד למלך כמי שאירח אותו בביתו ונתן לו כבוד, הוא ידע שדבריו יגיע לאש. המלך קרא לנשים בכדי שיברר את העניין ואמר "מה הייתה כוונתכן ברכילותכן על יוסף?" והן אמרו "חלילה לנו מאלוהים! אין אנו יודעות עליו כל רע" וכשאשתו שמעה את הדברים, וראתה שיוסף הוא בן תרבות, היא נתנה לו כבוד רב, והיא הודתה במעשיה בפני כולם ואמר "עתה ייצא הצדק לאור, אני ניסיתי לפתות אותו, והוא אכן מהצדיקים. כדי שיידע כי לא בגדתי בו בסתר, וכי אלוהים לא ידריך את תחבולת הבוגדים"

היא זו שאמרה את המילים, לא יוסף. היא הודתה בכך שהיא פיתתה אותו.

"ואמר המלך: הביאו אותו אליי, ואקח אותו לעצמי" וכאשר הוא בא, המלך אמר לו "הנך מהיום תשכון אתנו ותהיה אמין בשבילנו".

הכוון תשכון בארץ יחד איתנו, ויוסף אמר "מנה אותי אחראי למאגר הארץ, כי אני שומר מסור ובעל ידע רב".

יוסף פנה אל המלך ואמר "מה אותי להיות אחראי למאגר הארץ, כי אני שומר מסור ובעל ידע רב".

"וכך ביססנו את מעמדו של יוסף בארץ, להתהלך בתוכה בכל מקום אשר ירצה וכך נעניק רחמינו לאשר נרצה, ולא נגדע משכרם של המיטיבים" ולאחר כל הצרות המצוקות שעברו עליו יוסף נהיה השולט בעייני המדינה של מצרים.

אלוהים נתן ליוסף לשלוט במאגרי המדינה לאחר שהשתחרר מהכלא.

יוסף ביקש שימנו אותו כנסיך הארץ והאחראי לה. הוא ראה שאין אחד מלבדו שיכול למלא את התפקיד. יוסף נהי שר במצרים. עברו שבע שנים טובות ופוריות, שבע פרות שמנו ושבע שיבולים ירוקים. ויוסף א איבד את ההזדמנות, בנה מחסנים ענקים ואחסן בתוכם קמח ואוכל ונתן לאנשים רק את הצורך שלהם. אז התחילו השנים הרזות, שנים של יובש והגשם הפסיק לרדת, רק שבמחסנים שהוא הקים היה מספיק מזון לתושבי מצרים וגם לאחרים. אחיו של יוסף הגיעו למצרים לקנות מזון כמו כל השאר, הם ידעו כמו שאר האנשים שיש שר במצרים הידוע בידע ובנדיבות.

אחיו של יוסף מגיעים למצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקוראן אומר "והאחים של יוסף הגיעו והציגו את עצמם לפניו, הוא הכיר אותם, אך הם לא הכיר אותו".

איך זה ייתכן שהוא הכיר אותם והם לא הכירו אותו?.

יודעי דבר משיבים על השאלה: יוסף נפרד מאחיו כשהיה קטן, וכשהקטן נהיה מבוגר, צורתו משתנה. הוא השתכן בביתו של המלך, נכלא למשך שבע שנים, ער את שבע השנים השמנות, ולאחר שנתיים משנות הבצורת הגיעו אחיו אליו. עברו עליו ארבע עשרה שנים בהיותו בכלא ובהיותו שר, וצורתו השתנתה. בדרך כלל המבוגר צורתו ל משתנה וגם אם עוברות עליו עושנים כך הוא הכיר אותם והם לא הכיר אותו.

הם היו רבים הוא יחיד, גם אם אם הוא שכח את צורתו של אחד מהם, הוא הכיר כמעט את כולם.

הוא הכיר את שפתם והוא דיבר בלשון תושבי מצרים.

הם לא הביטו בפניו מתוך יראה כי הוא היה שר.

הוא לא חיכה להם כי ידע שהם יגיעו אחרי שבע שנים של יובש.

הם לא תיאור לעצמם שיוסף יגיע למעמד כזה, גם אם ידעו שהוא במצרים, התייחסו אליו כל כל אד מתושבי מצרים.

העיקר הוא זה שהוא הכיר אותם, והם לא הכירו אותו.

יוסף אמר "הביאו אלי את אחיכם מצד אביכם".

יודעי דבר אמרו:

  1. הוא שאל אותם על מצבם ועל זהותם ועל ארצם. הוא שאל על רצונם ואם הם אחים או בני דודים. הוא שאל אם יש להם אבא או אח. והוא ידע מתוך תשובתם שיש להם אח.
  1. לאחר שנתן להם את המזון שביקשו הם אמרו, אולי תיתן לנו מזון גם לאבינו ולאח שלנו? ויוסף אמר: תביאו את אחיכם ואתן לכן תוספת מזון. הוא נהג בשיטת הפיתוי וההפחדה, והם אמרו: נביא אליך את אחינו, אבל קודם נתייעץ עם אבינו.
  1. "הלא תראו כי אני מעניק את המידה במלואה, וכי אני המועדף שבמארחים?"
  1. "ואם לא תביאו אותו אלי, לא תהיה לכם עוד תבוא מאמני, ולא תוכלו להגיע אלי יותר".

אמרו: קודם נתייעץ עם אבינו, ננסה להיענות לבקשתך.

"ואמר למשרתיו: שימו את כספם באמתחותיהם למען ימצאו בשובם למשפחותיהם, אולי הם יחזרו"

הסחורה היכסף שהיה באמתחתם, ולמה יוסף עשה את המעשה? יודעי דבר מפרשים את המעשה בכמה פירושים:

  1. יוסף היה נדיב, רק לא רצה שאחיו ירגישו שהוא נותן להם נדבות
  1. הוא לא רצה לתת להם סחורה שתפסיק להם גם לשנה הבאה, כי הוא רצה שיחזרו אליו.
  1. הוא לא יכבד את אביו בכך שייקח מאחיו כסף תמורת הסחורה.
  1. הם יהיו רגועים כלפי מעשיו, ויגיע גם בשנה הבאה.
  1. הוא היטיב עמם, רצה לגמול להם במעשים טובים תמורת מעשים רעים שעשו לו, הוא התייחס אליהם בניגוד למה שהתייחסו אליו.

הם חזרו לאביהם וסיפרו לו שלא נתנו להם סחורה שתפסיק להם גם לשנה הבאה, ושלא ינו לנו סחורה אלא אם אחינו יהיה איתנו וביקשנו שבנימין אחיהם יתלווה אליהם.

"וכשחזרו אל אביהם הם אמרו: הוי אבינו, נמנע המזון מאיתנו, על כן שלח אמנו את אחינו למען נביא סחורה, ואנו עליו שומרים".

ואביהם אמר "האוכל להאמין לכם שתשמרו עליו כשם שהאמנתי לכם שתשמרו על אחיו לפני זה? אלוהים הוא הטוב שבשומרים והוא הרחום שברחומים".

כלומר: לא אשלח אותו איתכם. הם שתקו ולא ענו לאביהם, כי הם ידעו שהם אשמים, חזרו לשיירתם ומצאו את כספם, שמחו מאוד וחזרו לאביהם ואמרו "הוי אבינו, מה עוד נבקש?! הנה כספנו הוחזר אלינו ונוכל לפרנס את משפחותינו, ונשמור על אחינו, ונקבל משא טוב יותר, מה שהבאנו כעת זה רק מעט".

אמרו הנה, הבאנו את כל הסחורה, לא שיקרנו, השר עשה לנו טובה, אנו נחזור לשם, נבקש שאחינו יתלווה אלינו, ואנו נשמור עליו. יעקוב אמר להם "אני לא אשלח אותו אתכם אלא לאחר שתתייחבו בשבועה לפני אלוהים שתחזירו אותו אליי, אלא אם כן לא תוכלו להגן אפילו על עצמכם" ולאחר שהם נשבעו לו הוא אמר "אלוהים מפקח על אשר הסכמנו".

מדוע בטח בהם, אפילו שלא רצה לשלוח את בנו איתם?

יש לכך סיבות:

1. לאחר שעברו עשרים שנים מאז נשעדר יוסף, הם הראו לאביהם שהם אנשים צודקים, והוא בטח בהם.

2. הוא חשש לגורלו של יוסף חששו לגבי בנימין.

3. הוא סמך על רצונו של אלוהים.

4. יעקוב היה רגוע בראותו שהסחורה חזרה אליהם.

5. הוא נטה להאמין להם.

הכניסה למצריים בפעם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באו אל יוסף שאירח את אחיו בלי שישימו לב לכך.

"כאשר נכנסו אל יוסף, הוא קיבץ אליו את אחיו (בנימין), ואמר לו: אכן אני אחיך, אך אל תצטער על אשר הם היו עושים! ולאחר שסיפק את צורכיהם במזון, הוא הניח את כוס המשקל באמתחת אחיו, אז כרוז קרא: אתם אנשי השיירה! אתם גנבים!!!"

אלה שישבו לאכול לא שמו לב למעשה של יוסף.

"ומה אבד לכם?" שאלו, והם אמרו "אבד לנו הגביע של המלך, ומי שיחזיר אותו יקבל משא של גמל, וזה באחריות!"

אמרו האחים "אנו נשבעים באלוהים, ואתם כבר יודעים כי לא באנו להשחית בארץ, וכי אין אנו גנבים".

אז אמרו אנשיו של יוסף "ומה הוא עונשו של הגנב אם אתם משקרים?"

אז האחים אמרו "העונש המגיע לזה שבאמתחתו תמצא הגניבה, זה שהוא יהיה לעבד, כך אנו מענישים את המקפחים" אז הוא התחיל לחפש באמתחות של אחיו.

"ואכן הדרכנו את יוסף את התחבולה הזאת, משום היה ביכולתו כדין המלך לקחת את אחיו בלי סיבה, אלא אם ירצה אלוהים"

הקוראן אומר "הם תכננו נגדו, אך אלוהים תכנן נגדם, ואלוהים הוא טוב שבמתכננים"

ההוא שם את הגביע בשקט של אחיו בלי שאחיו ירגישו בכך. מי שימצא אצלו הגביע, יענש, ואחיו אל התנגדו.

כנהוג, השליט הוא שמקבל את ההחלטה, אבל הוא נתן לאחיו להחליט, מה עונשו של מי שימצא הגביע באמתחתו, ועונש הוא שיהיה עבד לאדוניו. לפי חוקי המלך, מי שגונב, מכים אוכולאים אותו, רק לפי חוקי יעקוב מי שגונב יהיה לעבד לאדוניו, והם החליטו שאחיהם יהיה עבדו של יוסף.

הוא חיפש קודם באמתחת אחיו, ולא באמתחתו של בנימין, כדי שלא יהיה להם חשד. הם היו בטוחים בעצמם שהם לא גנבו, הוא חיפש באמתחתם של עשרת האחים, ולבסוף הוא מצא את הגביע אצל אחיהם, האחד עשרה, והם נבהלו.

"משום שלא היה ביכולתו לפי דין המלך לקחת את אחיו בלי סיבה, אלא אם ירצה אלוהים".

והם אמרו "אם הוא גנב, אז בטח גם אחיו גנב לפניו". הם אמרו למלך, גם אם הוא נגב, אנחנו לא גונבים כמוהו. רק הוא אחינו, לא אנחנו עשינו את הבושה, הוא עשה זאת.

יעקוב היה במצוקה גדולה, הוא איבד את שני בניו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקוראן אומר "ואז התרחק מהם והרהר: יגוני גדול ביותר על אובדנו של יוסף"

הוא נזכר ביוסף, שני המצבים של בניו דומים, על יוסף אמרו שזאב טרף אותו ועל בנימין שהוא נגנב.

"העיניים שלו חשכו מרוב עצב, והוא כולו התמלא בצער ויגון"

הוא נהיה עיוור מרוב צער, עצב רב נפל על יעקוב. אין זה מראה על חוסר סבלנות, העצב לא מבטל את הסבלנות, ובניו אמרו לו, באלוהים! האם לא תפסיק להזכיר את יוסף עד שיגמר לך הכוח ותמות?"

ויעקוב אמר "אני רק מתלונן על צעיר ויגוני לאלוהים, אלוהים גרם לי לדעת דברים שאינכם יודעים".

אני פונה בצערי אל אלוהים שברא את הכול עומר, כשקרא את הפסוק בכה. יעקוב, באומרו שאלוהים גרם לו לדעת דברים שאינם יודעים, התכוון לכך שהוא ציפה לדבר מה שיקל עליו.

"הוי בניי לכו ובקשו לגלות ידיעות על יוסף ועל אחיו".

"ואל תתייאשו מהרחמנות של אלוהים"

יוסף חי, אל תתייאשו "כי רק אנשים כופרים מתייאשים מהרחמנות של אלוהים"

אחיו של יוסף מכירים אותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנה השלישית הלכו אל יוסף.

"וכאשר נכנסו אליו אמר: הוי כבוד השליט, מצוקה פגעה בנו ובבני ביתנו, והבאנו מעט כסף. תן לנו בבקשה מיד מזון מלאה או עשה צדקה עמנו, כי אלוהים גומל לנותנים צדקה"

אנחנו תמיד בטחנו בך, עשה צדקה עמנו, ותחזיר את אחינו שעשית ממנו עבד, לאביו.

ואז יוסף אמר להם "האם אתם זוכרים את מה שעשיתם ליוסף ולאחיו בהיותכם נבערים?"

הוא דיבר איתם בשפתם, או שדבריו תורגמו, והם אומרים אחד לשני, הוא מדבר בשפתם, השפה העברית, הם שיחזרו את העבר והאיש שידבר איתם דמה ליוסף.

הם אמרו "האם אתה באמת יוסף?" ואז הוא אמר להם "אכן אני יוסף, וזה אחי, אלוהים העניק לנו חסד, הצדק הוא שאלוהים לא יגרע מהגמול של המיטיבים" אז הם אמרו "באלוהים, אכן אלוהים רומם אותך מעלינו, ואנו אכן היינו חוטאים" אז הוא אמר " היום אין אשמה עליכם, ואלוהים יסלח לכם, כי הוא הרחום ברחמנים".

הוא קרא לאחיו בנימין, ואמר שהוא אינו עבד, ושהוא אדם מכובד. ולא היה מנוס אלא שהם יודו בחטאים שלהם.

ההודאה בטעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ולאחר שהודו בטעותם, סיפרו לו על מצוקתם ושאביהם התעוור כי הוא איבד את יוסף ואחיו. יוסף אמר להם "קחו את חולצתי זו והניחו על פני אבי, וכך יאירו עיניו. אחר כך הביאו את כל בני ביתכם" (93)

על פי המסורת האסלאמית, זו ההוכחה שיוסף היה נביא, מהפסוקים המופלאים שירדו על יוסף "וכאשר יצאה השיירה..."

יעקוב הריח את חולצתו של יוסף ואמר "אולי תחשבו שאני מדמיין, אך בוודאות הרחתי את הריח של יוסף" והם אמרו "באלוהים! עדיין אכן אתה שקוע בטעותך הקודמת!"

ואחיו של יוסף התחלקו לשתי קבוצות, אחת נשארה אצל אביהם והשנייה הלכו ליוסף.

החולצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השליח הגיע אוחז בחולצתו של יוסף, והניח אותה על פני יעקוב.

"כאשר הגיעה הבשורה הטובה והניחו את החולצה של יוסף על פניו, הוא שב לראות, ואז אמר: הלא אמרתי לכם כי אני יודע מאלוהים את אשר אינכם יודעים? הם אמרו: הוי אבינו! בקש למעננו סליח מאלוהים על חטאינו! כי אכן היינו חוטאים!".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תרגום משמעויות הקוראן המבורך, פרק 12
  2. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-ספר

    פרמטרים [ פסוק ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
    תרגום משמעויות הקוראן המבורך, פרק 12
  3. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-ספר

    פרמטרים [ פסוק ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
    תרגום משמעויות הקוראן המבורך, פרק 12
  4. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-ספר

    פרמטרים [ פסוק ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
    תרגום משמעויות הקוראן המבורך, פרק 12
  5. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-ספר

    פרמטרים [ פסוק ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
    תרגום משמעויות הקוראן המבורך, פרק 12