יוסף לכמן

יוסף לכמן, Joseph Lachmann,‏ (1882 – 1961) היה רופא ישראלי, פרופסור לרפואת אף אוזן גרון, ייסד וניהל את מחלקת אף אוזן גרון בבית החולים הדסה בירושלים.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לכמן נולד ללואיז ונחמן בשנת 1882 בזנין, פרובינציית פוזן, גרמניה, למשפחה יהודית אורתודוקסית. לאחר שסיים בית ספר תיכון בברלין התקבל לבית הספר לרפואה בלייפציג. בשנת 1907 סיים את לימודי הרפואה.^[1] בשנים 1909-1910 התמחה ברפואת אף אוזן גרון בווינה אצל הפרופסורים אלכסנדר, קייארי, באראני, ונוימן.

במלחמת העולם הראשונה גויס לצבא האימפריה הגרמנית כקצין רפואה, נפצע ועוטר ב"צלב הברזל" דרגה ראשונה. לאחר המלחמה עבד בבית החולים היהודי "מואביט". הוא עסק בעבודה קלינית ובמחקר.

ב-1931 התאלמן ובשנת 1932 נישא בשנית לוואלרי קטלר לבית לאזרפלד. לכמן אימץ את בנותיה רות וחווה.

בשנת 1933 עלה לארץ-ישראל עם משפחתו. לכמן ומשפחתו התגוררו בטחנת הרוח ברחוב רמב"ן בשכונת רחביה בירושלים.^[2] לכמן עבד כרופא אף אוזן גרון בקופת חולים כללית, ובמקביל בבית החולים הדסה.

בשנת 1937 ייסד את מחלקת אף אוזן גרון בבית החולים הדסה וניהל אותה. במקביל עסק במחקר, פרסם עשרות עבודות ומונה לפרופסור ברפואת אף אוזן גרון.

לכמן השתתף ב"ספר האנטומיה והפיזיולוגיה" מאת ד"ר אלחנן רבינוביץ, בכתיבת הפרק בנושא "האוזן",^[3]

לכמן נפטר בשנת 1961.^[4]^[5]

בין תלמידיו: פרופ' מקס אלטמן.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחיו הוא פרופ' צבי אבידב.

בתו המאומצת רות דייוויס הייתה עובדת סוציאלית בכירה (נפטרה ב-1964), על שמה "הפרס השנתי לעבודה סוציאלית ע"ש רות לכמן-דייוויס ז"ל". בעלה, ג'ו יוסף דייוויס, היה עיתונאי בכיר בעיתונאות הממשלתית לאחר קום המדינה.

חותנו, בעלה של בתו המאומצת חווה, הוא פרופ' אנדרה דה-פריס, חתן פרס ישראל לרפואה לשנת תש"ל (1970). ילדיהם: אילן דה-פריס, ממקימי בית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה^[6] ומנהל הערוץ הראשון; דוד דה פריס, היסטוריון המכהן כפרופסור מן המניין בחוג ללימודי עבודה בפקולטה למדעי החברה באוניברסיטת תל אביב;^[7] ותמר דה-פריס וינטר, צורפת ומרצה באקדמיה להנדסה ולעיצוב שנקר.^[8]^[9]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרופ' נסים לוי, יעל לוי, "רופאיה של ארץ-ישראל 1948-1799" איתי בחור - הוצאה לאור, מהדורה שנייה, מרץ 2012, ערך: לכמן, יוסף פרופ', עמודים 268–269.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ פרופ' אבישי גולץ, יו"ר החברה לתולדות הרפואה בארץ-ישראל, בהרצאה באולם בית החולים האוניברסיטאי בלייפציג, בנוכחות 200 איש, באוגוסט 2015, "בין הרופאים שהגיעו לארץ מהעיר לייפציג, שם סיימו את לימודיהם מציג גולץ את הפרופ' יוסף לכמן"
^ רפי כפיר, "אהבת ירושלים"
^ "ספר האנטומיה והפיזיולוגיה" מאת אלחנן רבינוביץ, (בהשתתפות: יוסף לכמן, פרק "האוזן" ; אריה פייגנבאום, פרק "העין") הוצאת ר' מס, ירושלים, 1943 (הוצאות נוספות של הספר בשנים : 1947, 1955, 1960, 1964) אתר הספרייה הלאומית
^ יוסף לכמן, דבר, מודעת אבל, 4 ביולי 1961.
^ קברם של בני הזוג לכמן
^ מרב יודילוביץ', אילן דה פריס ינהל את סינמטק ירושלים, באתר ynet, 8 בינואר 2008.
^ פרופ' דוד דה פריס, החוג ללימודי עבודה, אוניברסיטת תל אביב
^ הפרס השנתי לעבודה סוציאלית ע"ש רות לכמן-דייויס ז"ל
^ חגית פלג-רותם, ‏אחוות הטבעת בחדר המורים, באתר גלובס, 1 באפריל 2008

[1] פרופ' אבישי גולץ, יו"ר החברה לתולדות הרפואה בארץ-ישראל, בהרצאה באולם בית החולים האוניברסיטאי בלייפציג, בנוכחות 200 איש, באוגוסט 2015, "בין הרופאים שהגיעו לארץ מהעיר לייפציג, שם סיימו את לימודיהם מציג גולץ את הפרופ' יוסף לכמן"

[2] רפי כפיר, "אהבת ירושלים"

[3] "ספר האנטומיה והפיזיולוגיה" מאת אלחנן רבינוביץ, (בהשתתפות: יוסף לכמן, פרק "האוזן" ; אריה פייגנבאום, פרק "העין") הוצאת ר' מס, ירושלים, 1943 (הוצאות נוספות של הספר בשנים : 1947, 1955, 1960, 1964) אתר הספרייה הלאומית

[4] יוסף לכמן, דבר, מודעת אבל, 4 ביולי 1961.

[5] קברם של בני הזוג לכמן

[6] מרב יודילוביץ', אילן דה פריס ינהל את סינמטק ירושלים, באתר ynet, 8 בינואר 2008.

[7] פרופ' דוד דה פריס, החוג ללימודי עבודה, אוניברסיטת תל אביב

[8] הפרס השנתי לעבודה סוציאלית ע"ש רות לכמן-דייויס ז"ל

[9] חגית פלג-רותם, ‏אחוות הטבעת בחדר המורים, באתר גלובס, 1 באפריל 2008

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]