יוסף מוקיר שבת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

יוסף מוקיר שבת הוא סיפור יהודי נודע, שהמסר העיקרי בו הוא השכר המגיע משמים לאלו המכבדים את השבת בכל מאודם ואף מעבר ליכולתם. מקורו במעשה המופיע בתלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קי"ט, עמוד א'.

סיפור זה הופיע במשך השנים בגרסאות שונות[דרוש מקור], שימש כדוגמה וכסמל לכיבוד השבת והשכר המובטח למתענגים בה, וכן שימש השראה למשוררים רבים שהזכירוהו בזמירות ובפיוטים שכתבו כמו בפיוט "יום שבת קודש הוא" מזמירות לליל שבת: "יוסף חצה דג ומצא מרגלית בבשרו", וכן שירו של ר' יום-טוב עהרליך על הסיפור.

הסיפור נחשב לקלאסיקה שבסיפורי היהדות לנוער, והוא נכתב בספרים, ספרונים, בקלטות לנוער, ואף בסרטים[1].

תוכן המעשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

(בתרגום מארמית, על פי פירוש רש"י בתוספת סגנון) כפי שמופיע בתלמוד בבלי מסכת שבת קיט, ע"א:

בעיירה אחת גר יהודי ושמו יוסף שהיה ידוע בכך שמכבד ומענג את השבת, משום כך כינו אותו הבריות יוסף מוקיר שבת.

בשכנותו גר נכרי עשיר. יום אחד אמרו לנוכרי החוזים בכוכבים: כל נכסיך עתידים ליפול, לידי יוסף שכנך היהודי. נבהל הנוכרי, הלך ומכר את כל נכסיו וקנה בהם יהלום, הכין לעצמו כובע לבד מפואר, שבצו במשבצות של זהב ובתוכם קבע את היהלום היקר. כך היה בטוח שיהא בידו לשמור על רכושו תחת ידו. אך יום אחד בעת שעבר בגשר, העיפה הרוח את הכובע והטילה אותו לים, שם בלע את הכובע דג גדול.

כעבור ימים אחדים נצוד הדג, והובא לשוק ביום שישי. מפאת השעה המאוחרת לא נמצאו קונים בשוק, התעצבו הדייגים אל לבם, דג יפה זה לא יהא אדם לוקחו? עד שאמרו: לכו והביאוהו אצל יוסף מוקיר שבת, כי רגיל לקנות דג לכבוד שבת, וודאי ישמח בדג גדול ויפה. ואכן הביאו את הדג אל יוסף ששמח על שביכולתו לענג את השבת כראוי וקנה את הדג. והנה חותך יוסף את בשרו ומצא בתוכו יהלום. שמח יוסף ביותר על שכעת יוכל לענג את השבת בכפל כפלים. לאחר השבת מכר יוסף את היהלום בסכום גבוה והפך לעשיר מופלג. פגשו זקן אחד ואמר לו: מי שלווה בשביל השבת, השבת תפרע לו חובותיו.

פרשנויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקור המופיע בתלמוד בבליגמרא) מופיע שערכו של היהלום היה שווה ל-13 עליות (מחסנים) מלאים דינרי זהב.

בפירוש עובדה זו נחלקו פרשני הגמרא והראשונים:

רש"י סובר, כי ודאי ערכו של היהלום היה רב מאד, אך הגמרא נוקטת לשון גוזמא כדרכה לפעמים על מנת לסבר את האוזן, כראיה לדבריו הוא מביא את המספר 13 שמופיע מספר פעמים בגמרא כמספר כללי וללא כוונה לערכו הנקוב[2].

ראשונים אחרים חולקים על דבריו ומביאים אסמכתאות מן הגמרא לדבריהם שעליות הן אכן מידה שמודדים בה דינרים בכמות רבה מאד.

בפירוש התוספות המופיע גם הוא על דף הגמרא מוסבר ש'עליות' הן שם כלי ואין הכוונה לחדר מלא דינרי זהב.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ האחים גרובייס הפיקו סרט המבוסס על סיפור זה
  2. ^ ייתכן, משום שכפי הידוע המספר 13 ביהדות ערכו גבוה מאד, כמו י"ג מידות הרחמים, י"ג מידות שהתורה נדרשת בהם, י"ג עיקרים של אמונה ועיקרם במילה "אחד" המסמלת את ייחודו של הבורא בעולם, שהיא בגימטריא =13