חיים אלעזר וקס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הרב חיים אלעזר וקס (בכתיב יידי: וואקס, ה'תקפ"ב - א' בתמוז ה'תרמ"ט; 18221889) היה רב ופוסק מפורסם בפולין בסוף המאה ה-19, מחבר הספר "נפש חיה", התבלט במיוחד בתמיכתו ביישוב ארץ ישראל.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיים אלעזר וקס נולד בעיירה טרנוגרוד שבפולין בשנת 1822 לרבי אברהם יהודה לייבוש ולחיה. נקרא על שם דודו. נישא לבתו של רבי משה הלברשטאם, אחיו של ה"דברי חיים" מצאנז אותו החשיב כרבו. בגיל 18 התמנה לרב העיירה טרנוגרוד, תפקיד אותו מילא 20 שנה. בטרנוגרוד עמד בראש ישיבה אותה פתח ומימן מכספו.

ב-1860 עלה רבי מאיר אוירבך, רבה של קאליש לארץ ישראל ורבי חיים אלעזר נקרא למלא את מקומו. אשתו הראשונה מתה בשנת 1866 והוא נישא לבתו של רבי ישראל יהושע מקוטנא. בקאליש הסמוכה לגבול גרמניה ניהל מאבק נגד השפעות הרפורמה שבעקבותיו גם נאלץ לעזוב את העיר. במשך ארבע שנים ישב בוורשה והיה שותף לניהול חיי הדת היהודיים, עד התמנותו לרב העיר פיוטרקוב. ב-1886 פרסם סדרת תקנות נגד המותרות והרדיפה אחרי האופנה.[1] נפטר ב-1889.

את ספרו "נפש חיה" פרסם בהיותו רבה של קאליש. ב-1961 הדפיסו נכדיו בארץ ישראל ליקוט מכתביו שנמצאו אחרי השואה בשם "שם ושארית לנפש חיה".

ארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמו חותנו, היה רבי חיים אלעזר מסור ליישוב ארץ ישראל. הוא היה חסיד נלהב של רבי אליהו גוטמכר ועמד איתו בקשרי מכתבים. במכתבו המפורסם כותב הרב גוטמכר לבעל ה"נפש חיה": "ואצלי כבר ברור שאם יקיימו ישראל שיתחילו לעבוד אדמת הקודש בסך ק"ל משפחות שיהיה התחלת הגאולה גם כשלא יהיו ישראל ראויים לכך".[2] בעקבות דברים אלו רכש בעל ה"נפש חיה" קרקעות בכפר חיטין שליד טבריה ונטע בהן פרדסי אתרוגים. כוונתו הייתה להעלות משפחות שיעבדו את האדמה ולספק אתרוגים שאין ספק בכשרותם.[3]

ב-1867 הוכתר כנשיא "כולל פולין בארץ ישראל", תפקיד שאותו מילאו לפניו החידושי הרי"ם ורבי מאיר אוירבך, קודמו ברבנות קאליש. ב-1886 נסע יחד עם חותנו לארץ ישראל כדי לפקח על מטעי האתרוגים וכדי לדאוג למקומות דיור ועבודה עבור חברי "כולל ורשה" שעלו לארץ ישראל.

ספרו נפש חיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שאלות ותשובות נפש חיה - בהקדמה לספר[4] מספר רבי חיים אלעזר, על מסירותה הרבה של אמו. לדבריו, מסירות נפשה הגיע עד כדי כך שכאשר חלה בגיל ארבע שנים, והרופאים התייאשו מחייו, אמרה בתפילתה שהיא מוכנה לקבל על עצמה חצי מחליו כדי להציל את חיי בנה, ואכן כך היה. תוך שעות ספורות שבה אליו רוחו והחל להתאושש ובד בבד חלתה אמו. חדשים ארוכים פרפרה בין החיים והמוות, עד שהבריאה. עוד הוא מספר שהיא גם דחפה אותו ליטול על עצמו את עול הרבנות. בראשית דרכו ברבנות עמדה לימינו, רבה את ריבו ואף נלחמה באחד מתקיפי הקהל שמירר את חיי הרב הצעיר. כתוצאה מריב זה, חלתה והלכה לבית עולמה. לאחר פטירתה קיבל על עצמו רבי חיים אלעזר להקדיש את לימודו לאמו, וכאשר הוציא לאור את ספרו, קרא אותו על שמה: "נפש חיה".

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ישראל דוד בית הלוי, תולדות רבי חיים אלעזר וואקס, תל אביב תש"י
  • שם ושארית לנפש חיה, ירושלים תשכ"א
  • אהרן סורסקי, מרביצי תורה מעולם החסידות, חלק א, בני ברק, תשמ"ו, עמ' רלב-רמה.
  • יצחק אלפסי, 90 שרים, מכון אל ההרים ירושלים תשנ"ז

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]