יוסף קרוק

יוסף קרוק
	אין תמונה חופשית
לידה	5 בדצמבר 1885; צ'נסטוחובה, רפובליקת פולין
פטירה	6 ביולי 1972 (בגיל 86); ירושלים, ישראל
מדינה	פולין הקונגרסאית, ישראל
מקום קבורה	הר המנוחות
מפלגה	מפלגת הפועלים הסוציאליסטית היהודית המאוחדת

יוסף קְרוּק (Kruk;‏ 5 בדצמבר 1885, צ'נסטוחוב – 6 ביולי 1972, ירושלים), היה יהודי חילוני יליד פולין, מצעירותו בעל גישה לאומית-סוציאליסטית, שעמדה בבסיס מעורבותו ב"שלוש מהפכות" כפי שנקרא ספר זכרונותיו.^[1] את גישתו הסוציאליסטית סיכם בזכרונותיו במלים אלו:

כל הזמן לא חדלתי להדגיש את האופי ההומאניסטי של הסוציאליזם. הייתי סובר (ועד היום הנני סבור כן), כי תנועת השיחרור חייבת לשאת לא רק אופי פוליטי־סוציאלי, עליה לעורר גם חושים חדשים ולחנך ליחסי־אנוש טובים יותר, ליחסים חדשים בין איש לרעהו; עליה ליצור לא רק חברה סוציאל־פוליטית חדשה, כי אם גם ידידות אנושית עמוקה וחדשה.^[2]

עד למהפכה הרוסית ב-1917 הוא פעל בשלושה מעגלים לאומיים: היהודי, הפולני והרוסי. אחרי מלה"ע הראשונה, עם חזרתה של פולין למעמד של מדינה עצמאית, והשתלטות הבולשביקים על רוסיה, פעל קרוק בעיקר בפולין, והיה שותף בהנהגת המפלגה הסוציאליסטית-דמוקרטית. ב-1940, בנסיבות מלה"ע ה-2, עלה לארץ-ישראל, בה עסק בעיקר במלאכת העיתונאות.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוסף קרוק נולד בשנת 1885 במשפחה יהודית מתבוללת בצ'נסטוחוב שבפולין הרוסית, בנם של אריה ליב ושרה.^[3] עוד בשנות לימודיו בגימנסיה היה פעיל בארגון סוציאליסטי פולני ועמד במרכזה של התארגנות סוציאליסטית יהודית קרובה לציונות בשנת 1903, באמצעותה סייעו הוא ושותפיו לפעילים פוליטיים להבריח את הגבול מרוסיה ואליה, כמו גם בהברחת חומרי תעמולה ונשק לרוסיה.^[4] כפי שעולה מכותרת זכרונותיו - "תחת דגלן של שלוש מהפכות" - מראשית דרכו הפוליטית ניסו קרוק ושותפיו לשלב בין זיקתו ל"שלוש המהפכות" (הרוסית, הפולנית והיהודית) לבין הסוציאליזם. כך, כאשר ב-1905, על רקע המהפכה הרוסית הראשונה, מהפכת 1905, התכנסו מפגינים לאספה ביער ליד צ'סטנוחוב, "יחד עם הסיסמה הישנה 'פועלי כל הארצות התאחדו!', הופיעה בפעם הראשונה על הדגל האדום הסיסמה שלנו: 'פועלי כל העמים, התאחדו!' ".^[5]

ב-1905 נאלץ קרוק לברוח מעירו ותחנתו הראשונה הייתה קראקוב, שם פגש בין השאר את יוזף פילסודסקי, שבאותו הזמן ניסה להשיג עצמאות לפולין. פילסודסקי ואשתו מאריה, שמחו לארח את מי שחשבו כיהודי נוסף שהצטרף לתנועה הלאומית הפולנית, אך קרוק העמיד אותם על טעותם כאשר הסביר שמצד אחד, בהמשך לרעיונות שלמד מהמשורר הפולני אדם מיצקביץ', לפיהם על כל אדם המזדהה עם לאומיותו להזדהות עם לאומיותם של אחרים,^[6] הוא אכן מזדהה עם מאבקו של העם הפולני כנגד העריצות הרוסית, אך מצד שני הוא רואה עצמו שייך לעם היהודי. קרוק הביא בזכרונותיו קטעים משיחתו עם פילסודסקי, אשר "שאל בתמיהה" האם קרוק "רוצה לתמוך בז'ארגון?!" (כלומר בשפת היידיש). קרוק אישר אך הסביר כי "מדובר על הרבה יותר מאשר על הלשון בלבד. כמו אצל מיטב הפולנים, מדובר גם אצל היהודים בתחיה לאומית בכללה". פילסודסקי תהה "לשם מה זה נחוץ?", וקרוק כתב כי הוא למרות ש"השאלה הייתה ידועה" לו, הוא התפלא לשמוע אותה מצידו של "מנהיג פועלים סוציאליסטי מפורסם ומוכר". פליאתו של קרוק הייתה בעיקר באשר להערתו של פילסודסקי, לפיה "היהודים המשכילים והמתקדמים מדברים פולנית וקוראים פולנית ורואים את עצמם כפולנים", וכי "היהודים אינם אלא בני דת, והיהדות אינה אלא דת". שעל כך ענה לו קרוק כי: "אנשים בודדים יכולים אולי להתבולל, כי זהו עניינם האישי. ואולם מבחינה ציבורית, בתורת עם אין היהודים רוצים להתבולל. ודעתי היא שעם איננו יכול להתבולל. עם חי כקולקטיב ויש לו תרבות מפותחת משלו".^[7]

ב-1905 השפיעו האירועים ברוסיה גם על התנועות המהפכניות בגליציה, וכשהיה קרוק בקראקוב, הוא נשא הרצאה בה הגיב בחריפות כנגד נטייתם של הסוציאליסטים הפולנים לפעול ולדבר נגד הרגש היהודי הלאומי, תופעה שהתחדדה עוד יותר על רקע העובדה שכסוציאליסטים, כיבדו הפולנים את היהודים הדתיים, כולל את "הקנאים ביותר" כפי שתיאר זאת קרוק. בדבריו - שגונו לאחר מכן על ידי איגנאס דאשינסקי (אנ'), מנהיג הסוציאליסטים הפולנים, אמר קרוק:

"יש שתי אינקביזיציות. האחת שררה בספרד, כאשר פרדינאנד ואיזבלה ארגנו בעזרת טורקוומאדו את האינקביזיציה. הם לא התעניינו בלאומיותם של היהודים. דבר זה לא היה חשוב להם אז — הם רק התעניינו בדעותיהם הדתיות של היהודים ובגללן העלו יהודים על המוקד. עתה, במאה העשרים, כאשר המתעניינים פחות בהשקפות הדתיות, רוצים הסוציאליסטים הפולנים לעשות הכול, כדי ליטול מן היהודים את רגשות־הלב שלהם, את נשמתם הלאומית. זוהי האינקביזיציה החדשה המודרנית. גם אם הדבר נעשה באמצעים טכניים אחרים מאשר בספרד, הרי מבחינה מוסרית אין זה פחות אכזרי ומזיק".^[8]

ב-1905 שימש קרוק ציר מטעם הציונים הסוציאליסטים בקונגרס הציוני השביעי בבזל.^[9] לאחר הקונגרס נשאר בשווייץ, הצטרף לתנועת הטריטוריאליסטית (בין השאר לקח חלק ביוזמה להקים התיישבות יהודית באנגולה). אחרי גל הפוגרומים שהחל באוקטובר 1905, עבר למינכן לטובת פעולות ההברחה שהיו קשורות למפעל 'ההגנה העצמית'.^[10] ב-1906 חזר לווארשה בהוראת המפלגה, לאור התקווה שהמהפכה תישא פרי. בהגיעו לווארשה, וכדי להימנע משירות צבאי הוא נרשם כסטודנט לרפואת שיניים. פעילותו הביאה למעצרו והוא ישב בכלא בפולין כמה חודשים (1907-1906).^[11] לאחר שחרורו מהכלא עקב מחלת טיפוס המעיים בה חלה, המשיך בפעילות פוליטית בעיר צ'נסטוחוב. באותה שנה הלכה אימו שרה לעולמה בגיל 47 מאכילת דג מורעל.^[12] ב-1907 שוב נאלץ לברוח מפולין, והפעם נדד ללובלינץ ומשם לברסלאו.^[13] בהמשך התיישב בעיר האלה, שם למד שני סמסטרים לימודי מדע המדינה,^[14] ואז, בהוראת המפלגה התיישב בציריך, למד משפטים ובשנת 1913 קיבל תואר דוקטור מאוניברסיטת ציריך.^[15] באותן השנים ביקר קרוק בפאריז לצורך פעילותו הפוליטית, ובזכרונותיו מסר תאור של הנעשה בעיר בעשור הראשון של המאה ה-20, המבטא גם את המורכבות והעושר הרעיוני שאיפיינו את בני דורו:

פעמיים או שלוש פעמים נסעתי לפאריס והשמעתי שם הרצאות. הרצאה אחת נתקיימה במושבת הסטודנטים המהגרים הרוסית; הרצאה שניה בסניף המפלגה שלנו. ההגירה לפאריס גדלה בימים ההם בלי הרף והיה לנו שם סניף מפלגתי חזק של פועלים ואינטליגנטים. הרצאה שלישית השמעתי במושבה הפולנית. היתה זו הפעם הראשונה שהסברנו את עקרונותינו התיאורטיים והפוליטיים בשפה הפולנית. התעכבתי במיוחד על עמדתנו החדשה, לפיה התנועה הסו^[16]ציאליסטית היהודית חייבת לתמוך בעצמאותה של פולין. לאחר ההרצאות כנהוג בימים ההם, היו מתפתחים ויכוחים ארוכים בהשתתפות ידידים ויריבים. משבאתי עם רעיה לפאריס בפעם הראשונה, עשתה עלינו העיר רושם אדיר. טיילנו בכל מקום והתלהבנו מן הכיכרות, הגנים, הפסלים, שהרי היתה זו העיר של דאנטון, דמולין, סן ז'וס, עיר הקומונה והקרבות הגדולים, אשר עיצבו את גורל העולם. אנחנו שאבנו כאן השראה גם לגבי עתידנו שלנו. קיווינו, כי המהפיכה הרוסית הגדולה שתבוא תלך בעקבות המופת הגדול של הגבורה הצרפתית. לאחר ההרצאות היו החברים לוקחים את רעיה ואותי למועדוני־הלילה, וגם אל "מאקסיס", שהיה אז בעל פירסום עולמי בגלל ריקודי הקנקן החדשים. הם ביקשו שנכיר את הכרך העולמי הזה לכל צדדיו. מובן שביקרנו בלובר ובגאלריה הלוקסמבורגית. אין צורך להדגיש מה רב היה הרושם שהתרשמנו מן הגאלריות לאמנות הללו. התוודעתי גם אל חייהם של המהגרים החדשים מרוסיה, ראיתי את התנאים הכלכליים של חייהם "בבית החדש". התפעלתי, כיצד בתנאים הסוציאליים הקשים האלה (בארץ זרה להם) סייעו מהגרים אלה בגיטאות החדשים שלהם לפריחת הספרות היהודית והתחיה היהודית. מן הבחינה הלאומית היה זה "תור הזהב" של הספרות והשירה היהודית. שרו הרבה את השירים היהודיים החדשים, הירבו לקרוא את יצירותיהם החדשות של הקלאסיקאנים ושל תלמידיהם הצעירים: י.ל. פרץ. וכו'. וכל זה כבש את לב הקהל. היתה זו גם הפעם הראשונה שראיתי את חייהם של היהודים המתבוללים בצרפת. לרעיה היו שם קרובי משפחה. אחות עשירה של אביה התגוררה שם מזה שנים רבות. בניה היו כבר מתבוללים גמורים. בן אחד היה עורך־דין צרפתי נודע ונחשב לצרפתי לכל דבר. לאחר שני ביקורים אצלם חדלנו לבוא אליהם. בחיים האריסטוקראטיים־סנוביסטיים האלה לא מצאנו כל עניין. לאחר הביקור שערכנו אצלם ידענו להעריך עוד יותר את אנשי "הגיטו הפאריסאי" שהיו ספוגים אידיאלים אנושיים כלליים וגם יהודיים לאומיים. ביקרתי גם בפארלאמנט הצרפתי ושמעתי את נאומו של ז'אן ז'ורס, וכל כמה שהרביתי קודם לקרוא את נאומיו — ואפייני הדבר שגם הנאומים המודפסים שלו עושים רושם עמוק — הרי רושם כביר לאין ערוך עשתה עצם אישיותו: דמותו קרנה באיזה קסם שלא יתואר.

ב-1913 נשלח ע"י המפלגה לוינה, לצורך ארגון 'קונגרס יהודי עולמי לענייני הגירה' שהתכנס בעיר זו בהשתתפות גורמים פוליטיים יהודים-לאומיים רבים, במטרה - כפי שהגדירה קרוק בזכרונותיו: "לשים קץ לאופי הפילאנטרופי של כמעט כל אירגוני העזרה הקיימים, וליצור מכשיר דמוקראטי, אשר יטפל בכל התפקידים הרבים והשונים הכרוכים בתהליך הנדידה. תפיסתנו היתה, כי עם הסדרת ההגירה נצליח להשתלט סוף סוף על אופיה הסטיכי ונוכל לשלב בתוך התהליך הזה תפקידים מתוכננים ומכוונים רבי־חשיבות. לא היתה לנו כל אשליה, כי התפקיד הוא קל, אבל היינו משוכנעים, כי הדבר תואם את האינטרס העמוק של ההמונים הרחבים, וכי בעזרתם הפעילה נוכל להשיג מטרות גדולות."^[17]

במלחמת העולם הראשונה שהה בלונדון. בעקבות מהפכת אוקטובר היה שותף בהקמת ועד הצירים המהפכנים בלונדון. בהמשך עבר ללנינגרד ולבסוף חזר לפולין.

בשנות ה-20 וה-30 בפולין עמד קרוק בראש המפלגה הסוציאליסטית הבלתי תלויה, שהייתה משותפת ליהודים ופולנים והמשיכה את הדרך של המפלגה הסוציאל-רבולוציונרית הרוסית. בשנת 1926 הוא היה ממתנגדי יוזף פילסודסקי והוא נעצר בכלא ברזה קרטוסקה,^[18] שם ריצה מאסר של שנה ורבע מתוך שנה וחצי שנגזרו עליו.^[19] באפריל 1928 נמצא זכאי במשפט על כרוז תעמולה חריף שפרסם.^[20] בשנת 1935 ביקר בלונדון והשתתף בפגישה של ותיקי התנועה הטריטוריאליסטית היהודית, שבה טען בעד הגירה יהודית לדרום אמריקה.^[21]

בשנת 1937, גברה המתיחות בין יהודים ופולנים במפלגה וירדה התמיכה במפלגה, והיא התפרקה. קרוק ורבים מתומכיו הצטרפו למפלגת פועלי ציון בפברואר 1938 וקרוק צורף למרכז המפלגה ונהיה לפעיל בה.^[22] קרוק נימק את מעברו לתמיכה בציונות בהצלחת ההתיישבות היהודית בארץ ישראל.^[23]

בעבודתו העיתונאית הוא היה מעורכי העיתונים "הײַנט" ו"דאָס וואָרט". בפרוץ מלחמת העולם השנייה שהה קרוק בוורשה,^[24] ברח ממנה לליטא^[25] והגיע לארץ ישראל בראשית שנת 1940.^[26] מעת עלייתו לארץ ישב בירושלים. בסוף שנת 1950 יצא לפריז לכהן בתפקיד מזכיר אוֹזֶ"ה העולמית.^[27]

בישראל כתב ב"דבר" וב"לעצטע נייעס" וכן בעיתוני תנועת הפועלים ברחבי העולם.^[28]

במאי 1968 התאלמן מאשתו, ד"ר רעיה (אירנה) קרוק לבית רפפורט, שותפתו לאורך כל הדרך, שבין השאר לקחה חלק "בכינוס הבלתי ליגאלי הראשון של תלמידי הגימנאסיה בשווידר (בשנת 1903), וגם "הייתה האשה היחידה שייצגה את הגימנאסיה בווארשה". קרוק תיאר את משפחתה כ"אצילית, אינטליגנטית ומסורתית, אשר עוד אבות אבותיה באו למוסקבה מספרד ומפורטוגל. ואכן רעיה נולדה במוסקבה, אך בגירוש הגדול, בהיותה עוד ילדה קטנה, גורשה יחד עם הוריה מעיר הולדתה". ב-1905 למדה רפואה באוניברסיטת ברן, ולקחה חלק בפעילות פוליטית בעיר בה ישבו 'גולים פוליטיים' רבים, בעיקר מרוסיה.^[29]

יוסף קרוק נפטר בשנת 1972 בביתו שבירושלים בתום מחלה ממושכת, בגיל 86. נקבר לצד אשתו בהר המנוחות.^[3] בלווייתו נכח קהל סופרים, עיתונים ואנשי ציבור.^[30] בזכרונותיו, תוך שהוא משווה בין גורלו לגורלם של שלושת שותפיו בימי ציריך-פאריז (אחד מהם, ירמיהו חרש, נרצח ע"י הנאצים ואחר, יחזקאל דוברושין, ע"י קלגסי סטאלין), כתב קרוק מעין סיכום חיים במלים אלו: "לאחר הרבה חוויות, מאסרים ובתי־כלא (לרבות מחנה־הריכוז הפולני) — זכיתי להישאר בחיים. ביליתי גם את היטלר וגם את סטאלין והיתה לי הזכות לראות במו עיני את תקומת המדינה היהודית הדמוקראטית, אשר למענה נאבקנו ארבעתנו וכולנו חלמנו עליה במשך שנים רבות." ^[31]

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

צבאות שחרור: (פרקים היסטוריים), תל אביב: מחלקת ההסברה של הועד הפועל, תש"ט 1948.^[32]
אומאפהענגיקייט, טעראָר, פרייהייט, תל אביב: מחלקת החלוץ; ביי דעם ועד הפועל פון דער הסתדרות אין ארץ-ישראל (סדרת 'יסודות') תש"י. (ביידיש)
מהפכה, טרור, עצמאות: רוסיה, פולין, אירופה המערבית, ארצות הברית, אירלנד, תל אביב: מפלגת פועלי ארץ ישראל, תשי"ב.^[33]
תחת דגלן של שלש מהפיכות: (רוסים, פולנים, יהודים): אישים ותנועות בדורי, זכרונות; תרגם מיידיש [כרך א]: [מרדכי] חלמיש; כרך ב: תרגם מיידיש וערך: משה הורביץ, 2 כרכים, תל אביב: מחברות לספרות, תשכ"ח–תש"ל.^[34]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ירושלים: מסיבה לכבוד ד"ר י. קרוק, דבר, 10 באפריל 1947
אברהם ארסט, ד"ר יוסף קרוק (למלאת לו ששים שנה), דבר, 13 באפריל 1947
מסיבת היובל לד"ר יוסף קרוק, דבר, 16 באפריל 1947
ד"ר י. קרוק בן שבעים, דבר, 20 בנובמבר 1950
א. ח. אלחנני, ד"ר יוסף קרוק – בן שבעים, דבר, 9 במרץ 1956
א. ח. אלחנני, ד"ר יוסף קרוק בן שבעים וחמש, דבר, 11 באפריל 1962
בן-צבי ובן-גוריון מברכים את ד"ר יוסף קרוק, דבר, 20 באפריל 1962
אריה טרטקובר, אגדת השנים שחלפו, דבר, 21 במאי 1972 (עם צאת כרך ב של ספרו "תחת דגלן של שלוש מהפכות")
מת יוסף קרוק, דבר, 7 ביולי 1972

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ יוסף קרוק, תחת דגלן של שלוש מהפכות, תל אביב, מחברות לספרות, 1968 (תורגם מיידיש).
^ תחת דגלן של שלוש מהפכות, עמ' 374.
^ ¹ ² הקבר של יוסף קרוק בהר המנוחות, באתר BillionGraves.
^ יוסף קרוק, תחת דגלן של שלוש מהפכות, תל אביב, מחברות לספרות 1968, פרקים 6, 9
^ יוסף קרוק, תחת דגלן של שלוש מהפכות, עמ' 190 [ההדגשה במקור]
^ קרוק, תחת דגלן, עמ' 337. הציטוט מדברי מיצ'קביץ: "אין להעלות על הדעת שבעתיד יוכל איזה שהוא עם ללכת בדרך הקידמה בנפרד משאר העמים, אם אותו העם אינו רוצה להביא כליה על עצמו ולהזיק על־ידי כך לעניין הכללי".
^ קרוק, תחת דגלן של שלוש מהפכות, עמ' 205
^ קרוק, תחת דגלן של שלוש מהפכות, עמ' 225.
^ 12 מאסרים, 16 בתי־סוהר, הַבֹּקֶר, 14 באפריל 1947.
^ קרוק, תחת דגלן של שלוש מהפכות, עמ' 290
^ תחת דגלן, עמ' 312, 349
^ תחת דגלן, עמ' 380
^ תחת דגלן, עמ' 383
^ תחת דגלן של שלוש מהפכות - כרך ב', עמ' 23
^ הדיסרטציה: "Die Rolle der auswärtigen Staaten für die Emanzipation der Juden in der Schweiz" (תפקידן של המדינות הזרות באמנציפציה ליהודים בשווייץ).
^ תחת דגלן - כרך ב', עמ' 31-30
^ תחת דגלן - כרך ב', עמ' 35
^ פרץ ליסטק, על דרכו הפוליטית של ד"ר קרוק, דבר, 8 באוגוסט 1972.
^ ד"ר קרוק יצא לחפשי, דבר, 30 במרץ 1927.
^ ד"ר קרוק יצא זכאי בדין, הצפירה, 3 במאי 1928.
^ מכתב מלונדון, דואר היום, 28 ביוני 1935; קבלת פנים לטריטוריאליסטים בבית הלורדים ובבית הנבחרים, דואר היום, 4 באוגוסט 1935.
^ ישראל ריטוב, עוד על דרכו הפוליטית של ד"ר קרוק, דבר, 15 באוגוסט 1972.
^ גרי פועלי ציון, הצופה, 21 באפריל 1938.
^ אנו תושבי וארשה, דבר, 4 בספטמבר 1969.
^ דרישת שלום מוילנה, המשקיף, 17 בדצמבר 1939; מגבית קרן היסוד בליטא, הַבֹּקֶר, 8 בינואר 1940.
^ עיתונאי פילט על סכנת כליון היהדות תחת השלטון האדום, המשקיף, 28 במרץ 1940.
^ ד"ר קרוק נתמנה למזכיר "אזע" העולמית, חרות, 20 בנובמבר 1950.
^ מת יוסף קרוק, דבר, 7 ביולי 1972.
^ יוסף קרוק, תחת דגלן של שלוש מהפכות, תל אביב, מחברות לספרות, עמ' 186
^ י. קרוק – למנוחות, דבר, 9 ביולי 1972
^ תחת דגלן - כרך ב', עמ' 34
^ צבאות השחרור, דבר, 26 בדצמבר 1948; חיים הניג, צבאות שחרור, דבר, 14 בינואר 1949.
^ ז. ליבאי, סיכום מאלף, דבר, 17 באוקטובר 1952; נתן גורן, "מהפכה, טרור, עצמאות", דבר, 9 בינואר 1953.
^ אריה טרטקובר, אגדת השנים שחלפו, דבר, 21 במאי 1972 (עם צאת כרך ב של ספרו "תחת דגלן של שלוש מהפכות").

[1] יוסף קרוק, תחת דגלן של שלוש מהפכות, תל אביב, מחברות לספרות, 1968 (תורגם מיידיש).

[2] תחת דגלן של שלוש מהפכות, עמ' 374.

[מצבה-3] ¹ ² הקבר של יוסף קרוק בהר המנוחות, באתר BillionGraves.

[4] יוסף קרוק, תחת דגלן של שלוש מהפכות, תל אביב, מחברות לספרות 1968, פרקים 6, 9

[5] יוסף קרוק, תחת דגלן של שלוש מהפכות, עמ' 190 [ההדגשה במקור]

[6] קרוק, תחת דגלן, עמ' 337. הציטוט מדברי מיצ'קביץ: "אין להעלות על הדעת שבעתיד יוכל איזה שהוא עם ללכת בדרך הקידמה בנפרד משאר העמים, אם אותו העם אינו רוצה להביא כליה על עצמו ולהזיק על־ידי כך לעניין הכללי".

[7] קרוק, תחת דגלן של שלוש מהפכות, עמ' 205

[8] קרוק, תחת דגלן של שלוש מהפכות, עמ' 225.

[9] 12 מאסרים, 16 בתי־סוהר, הַבֹּקֶר, 14 באפריל 1947.

[10] קרוק, תחת דגלן של שלוש מהפכות, עמ' 290

[11] תחת דגלן, עמ' 312, 349

[12] תחת דגלן, עמ' 380

[13] תחת דגלן, עמ' 383

[14] תחת דגלן של שלוש מהפכות - כרך ב', עמ' 23

[15] הדיסרטציה: "Die Rolle der auswärtigen Staaten für die Emanzipation der Juden in der Schweiz" (תפקידן של המדינות הזרות באמנציפציה ליהודים בשווייץ).

[16] תחת דגלן - כרך ב', עמ' 31-30

[17] תחת דגלן - כרך ב', עמ' 35

[18] פרץ ליסטק, על דרכו הפוליטית של ד"ר קרוק, דבר, 8 באוגוסט 1972.

[19] ד"ר קרוק יצא לחפשי, דבר, 30 במרץ 1927.

[20] ד"ר קרוק יצא זכאי בדין, הצפירה, 3 במאי 1928.

[21] מכתב מלונדון, דואר היום, 28 ביוני 1935; קבלת פנים לטריטוריאליסטים בבית הלורדים ובבית הנבחרים, דואר היום, 4 באוגוסט 1935.

[22] ישראל ריטוב, עוד על דרכו הפוליטית של ד"ר קרוק, דבר, 15 באוגוסט 1972.

[23] גרי פועלי ציון, הצופה, 21 באפריל 1938.

[24] אנו תושבי וארשה, דבר, 4 בספטמבר 1969.

[25] דרישת שלום מוילנה, המשקיף, 17 בדצמבר 1939; מגבית קרן היסוד בליטא, הַבֹּקֶר, 8 בינואר 1940.

[26] עיתונאי פילט על סכנת כליון היהדות תחת השלטון האדום, המשקיף, 28 במרץ 1940.

[27] ד"ר קרוק נתמנה למזכיר "אזע" העולמית, חרות, 20 בנובמבר 1950.

[28] מת יוסף קרוק, דבר, 7 ביולי 1972.

[29] יוסף קרוק, תחת דגלן של שלוש מהפכות, תל אביב, מחברות לספרות, עמ' 186

[30] י. קרוק – למנוחות, דבר, 9 ביולי 1972

[31] תחת דגלן - כרך ב', עמ' 34

[32] צבאות השחרור, דבר, 26 בדצמבר 1948; חיים הניג, צבאות שחרור, דבר, 14 בינואר 1949.

[33] ז. ליבאי, סיכום מאלף, דבר, 17 באוקטובר 1952; נתן גורן, "מהפכה, טרור, עצמאות", דבר, 9 בינואר 1953.

[34] אריה טרטקובר, אגדת השנים שחלפו, דבר, 21 במאי 1972 (עם צאת כרך ב של ספרו "תחת דגלן של שלוש מהפכות").

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]