יוסף קרוק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יוסף קרוק
אין תמונה חופשית
לידה 5 בדצמבר 1885
צ'נסטוחובה, פולין עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 6 ביולי 1972 (בגיל 86)
ירושלים, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה פולין הקונגרסאית, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה הר המנוחות עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע עיתונאי, פוליטיקאי עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

יוסף קְרוּק (Kruk;‏ 5 בדצמבר 1885, צ'נסטוחוב6 ביולי 1972, ירושלים) היה עיתונאי ומנהיג מפלגה סוציאליסטית-דמוקרטית בפולין.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוסף קרוק נולד בשנת 1885 במשפחה יהודית מתבוללת בצ'נסטוחוב שבפולין הרוסית, בנם של אריה ליב ושרה.[1] עוד בשנות לימודיו בגימנסיה היה פעיל בארגון סוציאליסטי פולני והקים אגודה סוציאליסטית יהודית קרובה לציונות. בימי מהפכת 1905 הבריח חומרי תעמולה ונשק לרוסיה. באותה שנה שימש ציר מטעם הציונים הסוציאליסטים בקונגרס הציוני השביעי בבזל.[2] לאחר הקונגרס נשאר בשווייץ, למד משפטים ובשנת 1913 קיבל תואר דוקטור מאוניברסיטת ציריך.[3] במלחמת העולם הראשונה שהה בלונדון. בעקבות מהפכת אוקטובר היה שותף בהקמת ועד הצירים המהפכנים בלונדון. בהמשך עבר ללנינגרד ולבסוף חזר לפולין.

בשנות ה-20 וה-30 בפולין עמד קרוק בראש המפלגה הסוציאליסטית הבלתי תלויה, שהייתה משותפת ליהודים ופולנים והמשיכה את הדרך של המפלגה הסוציאל-רבולוציונרית הרוסית. בשנת 1926 הוא היה ממתנגדי יוזף פילסודסקי והוא נעצר בכלא ברזה קרטוסקה,[4] שם ריצה מאסר של שנה ורבע מתוך שנה וחצי שנגזרו עליו.[5] באפריל 1928 נמצא זכאי במשפט על כרוז תעמולה חריף שפרסם.[6] בשנת 1935 ביקר בלונדון והשתתף בפגישה של ותיקי התנועה הטריטוריאליות היהודית, שבה טען בעד הגירה יהודית לדרום אמריקה.[7]

בשנת 1937, גברה המתיחות בין יהודים ופולנים במפלגה וירדה התמיכה במפלגה, והיא התפרקה. קרוק ורבים מתומכיו הצטרפו למפלגת פועלי ציון בפברואר 1938 וקרוק צורף למרכז המפלגה ונהיה לפעיל בה.[8] קרוק נימק את מעברו לתמיכה בציונות בהצלחת ההתיישבות היהודית בארץ ישראל.[9]

בעבודתו העיתונאית הוא היה מעורכי העיתונים "הײַנט" ו"דאָס וואָרט". בפרוץ מלחמת העולם השנייה שהה קרוק בוורשה,[10] ברח ממנה לליטא[11] והגיע לארץ ישראל בראשית שנת 1940.[12] מעת עלייתו לארץ ישב בירושלים. בסוף שנת 1950 יצא לפריז לכהן בתפקיד מזכיר אוֹזֶ"ה העולמית.[13]

בישראל כתב ב"דבר" וב"לעצטע נייעס" וכן בעיתוני תנועת הפועלים ברחבי העולם.[14]

במאי 1968 התאלמן מאשתו, ד"ר רעיה (אירנה) קרוק לבית רפפורט. יוסף קרוק נפטר בשנת 1972 בביתו שבירושלים בתום מחלה ממושכת, בגיל 86. נקבר לצד אשתו בהר המנוחות.[1] בלווייתו נכח קהל סופרים, עיתונים ואנשי ציבור[15].

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • צבאות שחרור: (פרקים היסטוריים), תל אביב: מחלקת ההסברה של הועד הפועל, תש"ט 1948.[16]
  • אומאפהענגיקייט, טעראָר, פרייהייט, תל אביב: מחלקת החלוץ; ביי דעם ועד הפועל פון דער הסתדרות אין ארץ-ישראל (סדרת 'יסודות') תש"י. (ביידיש)
  • מהפכה, טרור, עצמאות: רוסיה, פולין, אירופה המערבית, ארצות הברית, אירלנד, תל אביב: מפלגת פועלי ארץ ישראל, תשי"ב.[17]
  • תחת דגלן של שלש מהפיכות: (רוסים, פולנים, יהודים): אישים ותנועות בדורי, זכרונות; תרגם מיידיש [כרך א]: [מרדכי] חלמיש; כרך ב: תרגם מיידיש וערך: משה הורביץ, 2 כרכים, תל אביב: מחברות לספרות, תשכ"ח–תש"ל.[18]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 הקבר של יוסף קרוק בהר המנוחות, באתר BillionGraves.
  2. ^ 12 מאסרים, 16 בתי־סוהר, הבוקר, 14 באפריל 1947.
  3. ^ הדיסרטציה: "Die Rolle der auswärtigen Staaten für die Emanzipation der Juden in der Schweiz" (תפקידן של המדינות הזרות באמנציפציה ליהודים בשווייץ).
  4. ^ פרץ ליסטק, על דרכו הפוליטית של ד"ר קרוק , דבר, 8 באוגוסט 1972.
  5. ^ ד"ר קרוק יצא לחפשי, דבר, 30 במרץ 1927.
  6. ^ ד"ר קרוק יצא זכאי בדין, הצפירה, 3 במאי 1928.
  7. ^ מכתב מלונדון, דואר היום, 28 ביוני 1935; קבלת פנים לטריטוריאליסטים בבית הלורדים ובבית הנבחרים, דואר היום, 4 באוגוסט 1935.
  8. ^ ישראל ריטוב, עוד על דרכו הפוליטית של ד"ר קרוק, דבר, 15 באוגוסט 1972.
  9. ^ גרי פועלי ציון, הצופה, 21 באפריל 1938.
  10. ^ אנו תושבי וארשה, דבר, 4 בספטמבר 1969.
  11. ^ דרישת שלום מוילנה, המשקיף, 17 בדצמבר 1939; מגבית קרן היסוד בליטא, הבוקר, 8 בינואר 1940.
  12. ^ עיתונאי פילט על סכנת כליון היהדות תחת השלטון האדום, המשקיף, 28 במרץ 1940.
  13. ^ ד"ר קרוק נתמנה למזכיר "אזע" העולמית, חרות, 20 בנובמבר 1950.
  14. ^ מת יוסף קרוק, דבר, 7 ביולי 1972.
  15. ^ י. קרוק – למנוחות, דבר, 9 ביולי 1972
  16. ^ צבאות השחרור, דבר, 26 בדצמבר 1948; חיים הניג, צבאות שחרור, דבר, 14 בינואר 1949.
  17. ^ ז. ליבאי, סיכום מאלף, דבר, 17 באוקטובר 1952; נתן גורן, "מהפכה, טרור, עצמאות", דבר, 9 בינואר 1953.
  18. ^ אריה טרטקובר, אגדת השנים שחלפו, דבר, 21 במאי 1972 (עם צאת כרך ב של ספרו "תחת דגלן של שלוש מהפכות").