יו.ג'י קרישנמורטי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יו.ג'י קרישנמורטי
לידה 9 ביולי 1918
מצ'יליפטנאם, הודו עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 22 במרץ 2007 (בגיל 88)
ולקרוזה, איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הודו, הראג' הבריטי, הדומיניון של הודו עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת מדראס עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 3 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אופלורי גופלה קרישנמורטי (9 ביולי 191822 במרץ 2007), הידוע בכינויו יו.ג'י קרישנמורטי או "יו.ג'י", הוא גורו ממוצא הודי אשר במשך כ-60 שנה היה במחלוקת עם אנשי ההארה הרוחנית. חסידיו ראו בו כאדם "מואר", אולם יו.ג'י התייחס לעיתים קרובות למצב שבו היה שרוי במונח "המצב טבעי". הוא טען שהתשוקה לחוות את ההארה רק דוחפת את האדם הרחק ממצבו הטבעי, וחיפוש אחר הארה הוא במהותו חיפוש אחר הנאה ואושר. יו.ג'י ביטל את התודעה ובכך שלל את כל מערכות המחשבה והידע. הוא סבר כי הקביעות שלו היא תולדה של חוויותיו והן לא ספקולטיביות. הוא אינו בעל קשר דם למקבילו המפורסם, ג'ידו קרישנמורטי, על אף שהשניים נפגשו מספר פעמים.[1] רוב ערעוריו קשורים באופן ישיר לתורה של ג'ידו קרישנמורטי, כאשר יו.ג'י פירש מחדש את הוראתו, על ידי הפשטתה מתוכן פסיכולוגי, תוך הצגת הגורם הביולוגי כדי לתאר את האופן שבו גופו פועל.

נעוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יו.ג'י נולד במצ'יליפטנם (אנ') שבנשיאות מדראס (כיום באנדרה פרדש, הודו), וגדל בעיירה הסמוכה, גודיוודה. שבעה ימים לאחר לידתו נפטרה אימו והוא התחנך על ידי אביו. סבו היה עורך דין ברהמיני עשיר, שפעל באגודה התאוסופית ולימים הפך יו.ג'י לחבר באגודה זו. במהלך שנות נעוריו נהג לציין כי "ירש" את החברות באגודה התאוסופית מסבו.[2]

במהלך אותה תקופה, חיפש יו.ג'י אחר "מוקשה" או "הארה רוחנית". מגיל 14 ועד גיל 21 הוא אימץ לעצמו מיני סוגים של תרגילים רוחניים, נחוש לגלות האם "מוקשה" היא אפשרית. רצונו היה להשיג את המצב הטבעי, ולשם כך שם לו למטרה להוכיח כי אנשים אשר "מימשו" את עצמם, לא יכולים לטעון כי נמצאים במצב הטבעי. כחלק ממאמץ זה, חיפש בקנאות אחר אנשים שהיה גלום בהם "מימוש" שכזה. יו.ג'י בילה שבעה קיצים בהימלאיה יחד עם סוואמי שיבננדה, בתרגול יוגה ומדיטציה. עד מהרה גילה כי אותו אדם, בניגוד להצהרותיו באשר השגת אהרה באמצעות חיי סגפנות, חטא בסתר. במהלך שנות העשרים לחייו, החל יו.ג'י ללמוד פסיכולוגיה, פילוסופיה, מיסטיקה ומדעים באוניברסיטת מדראס, אולם מעולם לא סיים את לימודיו.

חייו הבוגרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1939, בגיל 21, נפגש עם הגורו ראמנה מהארשי. יו.ג'י שאל את ראמנה "האם אתה יכול לתת לי את הדבר הזה שנקרא מוקשה?" תשובתו של ראמנה הייתה "אני יכול לתת לך אותו, אבל האם אתה יכול לקבל אותו?". תשובה זו שינתה לחלוטין את תפיסתו של יו.ג'י בנוגע ל"דרך הרוחנית" ולאלו המתרגלים אותה, ומאז לא שב לחפש שוב את ייעוצם של "מורים רוחניים" נוספים. יו.ג'י נהג לומר שהתשובה של מהארשי – אותה הוא ראה כשחצנית – שמה אותו "חזרה על המסלול".[3] בשנת 1941, החל לעבוד באגודה התאוסופית, בספריה של צ׳ארלס וובסטר ליאדבייטר. זמן לא רב לאחר מכן החל במסע הרצאות בינלאומי בחסות האגודה, וביקר בנורווגיה, בלגיה, גרמניה וארצות הברית. בחזרתו להודו נשא לאישה את קוסומה קומארי. החתונה נערכה בשנת 1943, כאשר היה בן 25.

בין השנים 1947 ל-1953, נהג יו.ג'י להשתתף באופן קבוע בשיחות שערך ג'ידו קרישנמורטי במדראס, הודו, דבר אשר הוביל בסופו של דבר לדיאלוג ישיר עימו בשנת 1953. לשניים היו מפגשים כמעט יום יומיים לזמן מה, אולם אלה לא סיפקו לו תשובות לשאלותיו. לבסוף, מפגשים אלה עצרו מלכת. תיאור יחסיו עם ג'ידו בספרו "מסתורין הנאורות":

"באמת לא הסתדרנו. בכל פעם שנפגשנו יתנגחנו בתקיפות סביב סוגיה כזו או אחרת. למשל, מעולם לא שיתפתי את הדאגה שלו לעולם או לאמונתו כך שהוראתו תשפיע בצורה עמוקה על מחשבותיהם ומעשיהם של האנושות במשך חמש מאות השנים הבאות - פנטזיה של תורת הנסתר של התיאוסופים. באחת הפגישות שלנו אמרתי לקרישנמורטי, "אני לא נקרא להציל את העולם." "הבית בוער - מה תעשה?", "תשפוך עליו עוד בנזין ואולי משהו יעלה מהאפר", הערתי. קרישנמורטי אמר, "אתה בלתי אפשרי לחלוטין". ואז אמרתי, "אתה עדיין תיאוסוף. מעולם לא שחררת את עצמך מתפקיד המורה העולמי. יש סיפור באוודהוטה גיטה שמדבר על האוודהוט שנעצר בפונדק בצד הדרך ונשאל על ידי בעל הפונדק 'מה תורתך?' הוא ענה 'אין מורה, אין הוראה ואף אחד לא לימד'. ואז הוא הלך משם. גם אתה חוזר על הביטויים האלה ובכל זאת אתה כל כך דואג לשמור על ההוראה שלך לדורות הבאים בטוהרתה הקדמונית"

באותה התקופה טען יו.ג'י כי היה מסוקרן ותמים בנוגע תופעה המתמשכת של כוחות על טבעיים מסוימים. בשנת 1955, יו.ג'י ומשפחתו טסו לארצות הברית על מנת לחפש טיפול רפואי לבנם הבכור, ונשארו להתגורר שם למשך חמש שנים.

חייו בלונדון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1961 היה יו.ג'י חסר כל, והחל לחוש תחילתן של תהפוכות שעתידות להתקיים בתוכו למשך ששת השנים הבאות. נישואיו התפרקו. משפחתו חזרה להודו והוא מצא את עצמו נווד בלונדון. במשך שלוש שנים הבאות חי כחסר בית עצל ברחובות. חבריו חששו למצבו, אך בדיעבד הרגיש כי חייו היו טבעיים לחלוטין. עם חמישה פני אחרונים בכיסו, פנה לכיוון מנזר ראמאקרישנה בלונדון, בו נתן לו הסוואמי כמה פרנקים שהספיקו לחדר במלון ללילה. למחרת, החל לעבוד עבור מסדר ראמקרישנה, סידור שהחזיק כשלושה חודשים. בטרם עזב את המיסיון השאיר מכתב לסוואמיג'י, בו כתב כי הפך לאדם חדש. במקביל ג'ידו קרישנמורטי היה בלונדון ושני הקרישנמורטים חידשו את הקשר ביניהם. ג'ידו ניסה לייעץ ליו.ג'י בנוגע לבעיותיו בחיי הנישואין,[4] אבל יו.ג'י סירב לעזרתו. בסופו של דבר השתכנע יו.ג'י להשתתף עימו בכמה מהרצאותיו בלונדון, אבל מצא אותם משעממות. בשנת 1961 יו.ג'י החליט לסיים את יחסיו עם אשתו. הנישואין שלהם לא היו מאושרים, ובאותו הזמן הוא תיאר את עצמו כ"מנותק" ממשפחתו, מבחינה רגשית ופיזית כאחד. יו.ג'י עזב את לונדון ובילה שלושה חודשים בפריז, כשנותרו בכיסו 150 פרנקים אחרונים, עבר לשווייץ, שם היה בבעלותו חשבון בנק עם סכום צנוע.

חייו בז'נבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שבועיים בלבד בז'נבה, לשלם את חשבון בית המלון בו שהה[דרושה הבהרה] ותר אחר מקלט בשגרירות הודו. הוא היה אדיש, חסר תקווה ותיאר את עצמו "כאדם מחוסל" – הוא ביקש את חזרתו להודו, אולם הרשות הקונסולרית סירבה לבקשתו. עובדת שגרירות בשנות השישים לחייה, בשם ולנטין דה קרווין הציעה ליו.ג'י מקלט. ולנטין ויו.ג'י הפכו לחברים טובים, והוא התגורר בביתה. במשך השנים הבאות השאלות הנוגעות לנושא ההארה - או כל דבר אחר - לא עניינו אותו, והוא לא עשה דבר להמשך בירורם. ב-1967, שוב טרוד בנוגע לסוגיית ההארה, רצה לדעת מה הוא אותו מצב טבעי, שאליו הגיעו לכאורה חכמים כמו גאוטמה הבודהה. אותה עת נודע ליו.ג'י כי ג'ידו קרישנמורטי מתעדת לשאת נאום בסאנן. במהלך אותה נאום תיאר ג'ידו את אותו מצב טבעי אלי השתוקק יו.ג'י להגיע, ולפתע הרגיש בליבו שמילותיו של ג'ידו מתייחסות אליו. לאחר נאומו של ג'ידו קרישנמורטי, התבהר ליו.ג'י כי השאלה אותה שאל עד כה "מה הוא אותו מצב טבעי?" אינה נכונה, וכי השאלה "כיצד אדם יודע כי נמצא במצב הטבעי, המצב של בודהה?" היא השאלה הנכונה.

"האסון" על פי יו.ג'י[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך מספר ימים לאחר נאומו של ג'ידו, יו.ג'י שוב הרהר בשאלה "איך אני יודע שאני 'במצב הטבעי' הזה?" אך ללא תשובה באופק. בהמשך עם מימוש ההבנה כי לאותה שאלה אין תשובה, הוא סיפר כי התרחשה תגובה פיזית, כמו גם פסיכולוגית, לא צפויה. היה זה 'פיצוץ' פתאומי בפנים, שפוצץ, כביכול, כל תא, כל עצב וכל בלוטה בגופו. לאחר מכן הוא החל להתנסות במה שכינה "האסון", סדרת טרנספורמציות פיזיולוגיות ביזאריות שהתרחשו במהלך שבוע, והשפיעו על כל אחד מחושיו, ובסופו של דבר הביאו לחוויה בדמות מוות. הוא תיאר זאת כ'אסון' מנקודת המבט של עינוי פיזי; כשהוא בחר בטרמינולוגיה הזו כדי לסתור את הדימוי של שינוי שאנשים האמינו שנלווה להארה רוחנית. יו.ג'י לא יכול היה להסביר, ואף לא הסביר, את מקורן של חוויות האסון, כפי שהובא בספרו "הנפש היא מיתוס":

"ואז, ביום השמיני, ישבתי על הספה ופתאום הייתה התפרצות של אנרגיה אדירה - אנרגיה אדירה שמטלטלת את כל הגוף, ויחד עם הגוף, הספה, הבקתה וכל היקום, כביכול - רעד, רטט. אתה לא יכול ליצור את התנועה הזו בכלל. זה היה פתאומי. אם זה בא מבחוץ או מבפנים, מלמטה או מלמעלה, אני לא יודע - לא הצלחתי לאתר את המקום; כל זה נגמר. זה נמשך שעות על גבי שעות. לא יכולתי לשאת את זה אבל לא הייתי יכול לעשות שום דבר כדי לעצור את זה; חוסר אונים מוחלט. זה נמשך ונמשך יום אחר יום, יום אחר יום. האנרגיה הפועלת שם אינה מרגישה את מגבלות הגוף; זה לא מעניינה; יש לה תנופה משלה. זה דבר כואב מאוד. זה לא האקסטטי, אושר וכל ההבל -ו השטויות הללו! - זה באמת דבר כואב"

בתשובה לשאלות אלו, טען שהדבר התרחש "למרות" אותה ההתעסקות שקדמה לחיפושי ההארה. הוא גם טען שהאסון לא היה קשור לחייו עד לאותה נקודה, או לחינוכו. מספר פעמים הוא תיאר את האסון שקרה לו כעניין של מקריות, והוא התעקש שהוא לא יוכל, בשום דרך, להעביר את החוויה הזו לאף אחד אחר.[5]

לאחר "האסון"[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי יו.ג'י, ניתן להפריד את חייו לשניים – לפני ה"אסון" ולאחריו. בתיאור חייו לאחר ה"אסון", הוא טען שתפקד לצמיתות במה שכינה "כמצב הטבעי" אשר לשיטתו הוא מצב של קיום חושי ספונטני, פיזי טהור, המאופיין באי-רציפות - אם כי לא בהיעדר - של מחשבה. יו.גי' טען כי לאחר שמצא את עצמו במצב "הטבעי", הוא איבד את הידע והזיכרונות שהרגיש במהלך חייו והיה צריך ללמוד הכל מחדש, כאילו "הלוח נמחק כליל". לאחר חוויית ה"אסון", יוג'י נהג לטוס לעיתים קרובות למדינות שונות ברחבי העולם, והיה מסרב לקיים דיונים רשמיים על הנושא. עם זאת הוא דיבר בחופשיות עם חסידיו ואלו שביקשו לראות אותו. הוא נשא את נאומו הציבורי הרשמי היחיד לאחר ה"אסון" בהודו בשנת 1972.[6] נגראג' שישב בשקט כל הזמן הזה אמר, "יו.ג'י, מה בדיוק אתה מנסה להעביר הלאה?" יו.ג'י השיב, "תלוי בך, לא בי. נראה שאתה לא מבין את זה, אתה המדיום היחיד שדרכו אוכל לבטא את עצמי".[7] הפילוסופיה והסגנון הישיר והבלתי-מתפשר שלו גררו מידה של השמצה ומחלוקות לגבי "תורתו". בקצה האחד, אלה שראו בו "כאדם מואר", ואילו אחרים אשר ראו בו לא יותר מאשר שרלטן.[8] הזעם התגבר ככל שספריו ומאמריו והפרשנות החדשה לפילוסופיה המפורשת שלו המשיכו להופיע. כמה מהדיונים והראיונות הקבוצתיים עימו התפרסמו בספרים, או הועברו מילולית באתרים שונים. מגוון של מסמכי שמע ווידאו נגישים באופן מקוון.[9] מירב עבודותיו תורגמו לשפות שונות, כולל לעברית.

בריאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

יו.גי' היה ידוע בהעדפות הבריאות והתזונה הלא שגרתיות שלו. הוא היה נושא עימו לאורך מסעותיו "מטבח נייד" במזוודה זעירה. הוא צרך כמות רבה של מלח ושמנת, ואמר "שום ארוחה לא צריכה לקחת יותר מכמה דקות להכנה". לאורך חייו יו.ג'י לא ביקר אצל רופאים ולא נטל תרופות, מתוך אמונה כי הגוף ידאג לעצמו. לעיתים קרובות כאשר זכה למחמאות על מראהו הטוב בזקנתו, יו.ג'י היה מגיב ואומר "זה בגלל שאני לא אוכל אוכל בריא, אני לא לוקח ויטמינים ואני לא מתעמל!"[10]

מוות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-22 במרץ 2007, נפטר בוולקרוסיה באיטליה. הוא החליק ופצע את עצמו והיה מרותק למיטה שבעה שבועות לפני מותו. שלושה מחבריו, כולל חסידו מזה שנים, מאהש בהאט, היו לצדו במותו.[11] בפברואר 2007 הוא הכתיב את נאומו האחרון, שנקרא "שירת הברבור שלי".[12] יו.ג'י ביקש שלא יתנהלו טקסים או טקסי לוויה עם מותו; כמו כן, הוא לא השאיר הוראות כיצד להיפטר מגופו. למחרת נשרפה גופתו על ידי בהאט.[13] נאמן לפילוסופיה שלו, יו.ג'י לא רצה שיזכרו אותו לאחר מותו.

פילוסופיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יו.ג'י טען כי אין שום הוראה ללמד ואין מה לשמר. לשיטתו ההוראה מרמזת על דבר שניתן להשתמש בו כדי להביא לשינוי, על כן מה שנותר הוא רק הפרשנות של האדם לכך ושום דבר אחר. מסיבה זו הסביר כי אין ולא יהיה שום זכות יוצרים על דבריו ולא יהיו לו כל טענות בהקשר זה. יו.ג'י הדגיש את חוסר האפשרות ואת חוסר ההכרח של שינוי אנושי כלשהו, רדיקלי או שגרתי. קביעות אלו, טען, אינן יכולות להיחשב כ-"הוראה" או דבר שנועד להשתמש בו כדי להביא לשינוי. הוא התעקש שהגוף ומעשיו מושלמים, וגרס כי ניסיונות לשנות או לעצב את הגוף הן הפרות של השלום וההרמוניה שכבר קיימים בתוכו. הנפש או העצמי או התודעה, הם ישות שהכחיש כבעלת קיום כלשהו, מורכבת מכלום מלבד "הדרישה" לחולל שינוי בעולם, בעצמה, או בשניהם. לפיו התודעה העצמית האנושית אינה דבר, אלא תנועה, המאופיינת ב"חוסר ריצוי תמידי" ו"ההתעקשות הפשיסטית" על חשיבותה העצמית והישרדותה שלה.

יו.ג'י הכחיש את קיומו של מוח אינדיבידואלי. עם זאת, הוא קיבל את המושג "מוח עולמי", שלדבריו הכיל את הצטברות מכלול הידע והניסיון של האדם.[14] הוא השתמש במונח "ספרת מחשבה" (אטמוספירה של מחשבות) באופן נרדף למונח "מוח עולמי". הוא הצהיר כי בני האדם מאכלסים תחום מחשבה זה או את ספרת המחשבה וכי המוח האנושי פועל כמו אנטנה, ממיין ובוחר מחשבות על פי צרכיו.[15] יו.ג'י שייך את כל הניסיון האנושי הזה לתהליך המחשבה וכתוצאה ממנו. התודעה העצמית או ה"אני" בבני אדם נולדים מתוך הצורך לתת ל"עצמי" המשכיות באמצעות ניצול מתמיד של המחשבה. כאשר המשכיות זו נשברת, אפילו לשבריר שנייה, אחיזתה בגוף נשברת והגוף נופל לקצב הטבעי שלו. המחשבה גם כן עוברת למקומה הטבעי ואינה יכולה להפריע או להשפיע על פעולת גוף האדם. בהיעדר המשכיות כלשהי, המחשבות אשר מתעוררות - מתמוססות להן.

במצבו הטבעי, חושיו של הגוף מקבלים קיום עצמאי (שאינו מתואם על ידי כל "עצמי פנימי") והבלוטות חסרות הצינור (המתאימות למיקומן של הצ'אקרות ההינדיות) מופעלות מחדש. יו.ג'י תיאר כיצד בלוטת האצטרובל, או צ'אקרת אג'נה, היא זו שמשתלטת על תפקוד הגוף במצב הטבעי, בניגוד למחשבה. יו.ג'י טען בנוסף כי הסיבה שאנשים הגיעו אליו (ולגורואים) היא למצוא פתרונות לבעיות האמיתיות היומיומיות שלהם, או לפתרונות לבעיה מפוברקת, כלומר החיפוש אחר רוחניות והארה. הוא התעקש כי חיפוש זה נגרם מצד הסביבה התרבותית, הדורשת התאמה של יחידים בזמן שהיא מציבה בו זמנית בתוכם את הרצון להיות מיוחדים. לפיכך השגת ההארה נחשבת להשתקפות של "המומחיות" והייחודיות של האדם. כתוצאה מכך, הרצון להארה מנוצל על ידי גורואים, מורים רוחניים ו"מוכרים של טובין מפוקפקים", שמתיימרים להציע דרכים שונות להגיע למטרה זו. על פי יו.ג'י כל המתווכים האלה לא מספקים ולעולם לא יוכלו לספק את הסחורה, מכיוון שהמטרה עצמה (כלומר הארה) אינה ניתנת להשגה.[16] "האדם הוא רק זיכרון. אתה מבין דברים סביבך בעזרת הידע שהושם בך. אולי אתה זקוק לאמן כדי להסביר לך את האמנות המודרנית שלו, אבל אתה לא זקוק לעזרה של אף אחד כדי להבין פרח. אתה יכול להתמודד עם כל דבר, אתה יכול לעשות הכול אם לא תבזבז את האנרגיה שלך בניסיון להשיג יעדים דמיוניים". על פי יו.ג'י, "הדבר שמכונה מימוש עצמי, כביכול, הוא הגילוי בעצמך ועל ידי עצמך שאין עצמי לגלות. זה יהיה דבר מזעזע מאוד מכיוון שהוא יתפוצץ בכל עצב, כל תא, אפילו התאים במח העצמות שלך".[17] "אני לא אנטי-רציונלי, פשוט לא הגיוני. אתה יכול להסיק משמעות רציונלית ממה שאני אומר או עושה, אבל זו העשייה שלך ולא שלי".[18]

תרבות פופולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדמות ג'י-ג'יי ממיני הסדרה "קצה האגם", מבוססת על יו.ג'י.[19]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יו.ג'י קרישנמורטי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]