יחסי בולגריה–יוון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יחסי בולגריה–יוון
בולגריהבולגריה יווןיוון
Greece Bulgaria Locator.png
בולגריה יוון
שטחקילומטר רבוע)
110,879 131,957
אוכלוסייה
7,057,504 10,761,523
תמ"ג (במיליוני דולרים)
153,500 299,300
תמ"ג לנפש (בדולרים)
21,750 27,812
משטר
רפובליקה דמוקרטיה

יחסי בולגריה–יוון הם יחסי החוץ שבין הרפובליקה הבולגרית לבין הרפובליקה ההלנית. בשל הקשרים הפוליטיים, התרבותיים והדתיים בין המדינות והעמים[1], יוון ובולגריה נהנות מיחסים דיפלומטיים מלאים[2] ולבביים.[3][4][5]

בולגריה ויוון חולקות דעות משותפות בנוגע למצב במדינות הבלקן, ובנוגע לסכסוך השם היווני-מקדוני. היחסים המודרניים בין המדינות כוננו בשנת 1908 והם נחשבים מצוינים למרות הכיבוש הגרמני-איטלקי ביוון במלחמת העולם השנייה.[6]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גאורגיוס הראשון, מלך היוונים, מבקר את פרדיננד הראשון, מלך בולגריה במפקדת הצבא הבולגרי במהלך מלחמת הבלקן הראשונה

המורשת המשותפת של שני העמים שיחקה תפקיד חשוב בהידוק היחסים בין שתי המדינות. בתקופת ימי הביניים, האימפריה היוונית הביזנטית מילאה תפקיד משמעותי בהפצת הנצרות האורתודוקסית ברחבי בולגריה ומדינות הבלקן. המיסיונרים קירילוס ומתודיוס היו מייסדי האלפבית הקירילי  והשפה הספרותית הראשונה של העם הסלאבי, שממנה התפתחה השפה הבולגרית המודרנית.

בתחילת המאה ה-15, בולגריה ויוון היו תחת השלטון העות'מאני במשך כמעט חמש מאות שנים. בתקופה זו, בוטלה הפטריארכיה הבולגרית  והפטריארך היווני בקונסטנטינופול הוכרז על ידי הסולטאן העות'מאני כמנהיג הרוחני של כל הנוצרים האורתודוקסית באימפריה העות'מנאית, ללא קשר למוצאם האתני. במאה ה-19, הבולגרים החלו במאבק להחזרת הכנסייה הבולגרית, אשר נתקלה בהתנגדות מצד הפטריארך של קונסטטינופול. בעוד שהכנסייה האורתודוקסית הבולגרית חזרה לפעול בשנת 1872, הפטריארכיה האקומנית נמנעה מלהכיר בה, עד קריסת האימפריה העות'מאנית וסופה של מלחמות הבלקן.

להקת חיל הים ההלני במהלך יום הצבא בסופיה בשנת 2009

במאה ה-20, היחסים בין המדינות הושפעו מתקופות של עוינות הדדית אינטנסיבית. מאז הכרזת עצמאותה של רפובליקת בולגריה ב-1908 יוון ובולגריה לקחו חלק בשלוש מלחמות גדולות כשהן בצדדים מנוגדים. מלחמת הבלקן השנייה, מלחמת העולם הראשונה, מלחמת העולם השנייה ובנוסף המלחמה הקרה. בכל המקרים המדינות שיחקו תפקיד קטן יחסית במלחמה.

לאחר מלחמת העולם השנייה, היחסים בין יוון לבולגריה התחממו, ולפי דברי נשיא יוון, קונסטנטינוס סטטוס, במהלך ביקורו של ראש ממשלת בולגריה, טודור ז'יבקוב, באתונה באפריל 1976, "נשכחו המחלוקות הישנות". יוון הביעה תמיכה רבה בהצטרפותה של בולגריה לאיחוד האירופי. מאז שבולגריה הצטרפה לנאט"ו במאי 2004, היחסים בין המדינות מתפתחים בכל התחומים. בין היתר, משרד החוץ היווני מתאר את היחסים בין יוון לבולגריה כ"מצוינים".

בשנת 2018, מסמכים מסווגים של בולגריה הקומוניסטית גילו מספר תוכניות שמטרתם לגרום למשבר בין טורקיה ליוון בשנת 1971. המבצע כונה "קרוס" ומטרת התוכנית הייתה להצית את הפטריארכיה האקומנית של קונסטנטינופול ולגרום להצתה להיראות כמו עבודתם של הטורקים. במסמכים חסרי הסיווג נאמר כי "התערבות" בישות הדתית תפגע באופן משמעותי ביחסי טורקיה-יוון ותגרום לארצות הברית לבחור צד אחד במשבר הבא. התוכנית פותחה על ידי המחלקה השביעית של המנהלת הראשית הראשונה של ה-DS (שירות המודיעין והמשטרה החשאית בבולגריה הקומוניסטית) ואושרה על ידי סגו ראש המינהל ב-16 בנובמבר 1970. המבצע היה אמור להיערך באמצע 1971, אך בסופו של דבר המבצע ננטש.[7]

יחסים דו צדדיים ושיתופי פעולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היחסים הדיפלומטיים בין בולגריה וליוון כוננו בשנת 1908. יוון היא המשקיעה הגדולה ביותר ואחת משותפות הסחר העיקריות של בולגריה. שתי המדינות משתפות פעולה בתחומים רבים, בעיקר במשפט, הפוליטיקה האנרגיה והתיירות. ישנם ביקורים סדירים בדרג גבוה בין המדינות, וכן מגעים תכופים בין ממשלות בולגריה ויוון והרשויות המקומיות בנושאים שונים הנוגעים למגזרים נפרדים, כגון בקרת זרימת נהר מריצה ופגיעה בערים ובכפרים בהם הנהר זורם. פרויקטים גדולים הפועלים כיום בין שתי המדינות כוללים מספר פיתוחים תיירותיים וצינורות גז. צבאותיהן של המדינות משתפים פעולה במסגרת תוכניות ההכשרה של נאט"ו.

חינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר קריסת הקומוניזם, בבולגריה פרופסורים יוונים ובולגרים יצרו את "האיגוד החינוכי הלניסטי של סופיה", המסייעת לסטודנטים בולגרים הלומדים יוונית בנוסף, פדרציית התרבות והחינוך הקרקסטנית של בולגריה עוזרת ל-15,000 יוונים קרקסטנים במימון חינוך השפה היוונית והתרבות היוונית. ישנם מעל 2,000 סטודנטים באוניברסיטה היוונית בבולגריה, המהווה את אחת מהקבוצות הגדולות של הסטודנטים הזרים בבולגריה.[6]

קהילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחינה היסטורית, היו קהילות יווניות ובולגריות בשטחים שכיום מהווים את בולגריה ויוון. האוכלוסייה בשתי הקהילות יורדת בשל חילופי האוכלוסין בין יוון לבולגריה אשר הוסדרו ונוהלו על פי אמנת נוויל שנחתמה בשנת 1919.

על פי מפקד שנערך בשנת 2001 ביוון, כ-35,104 אזרחים הצהירו כי מוצאם בולגרי. בולגרים אלו מהווים 4.7% אחוז מכלל הזרים ביוון. מאז, מספר זה במגמת עלייה. בשנים 2003-2004, הבולגרים היוו 9.8% מבעלי היתרי הישיבה ביוון. מתוכם 473 סטודנטים ו-2,059 נשואים לאזרחי האיחוד  האירופי. בשנים 2002-2003, כ-2,873 אזרחים יוונים לא-אתנים למדו בבתי ספר ממלכתיים ביוון.

לפי מפקד שנערך בשנת 2001 בבולגריה, כ-3,408 אזרחים הצהירו כי מוצאם יווני. נתון זה כולל, ככל הנראה, פליטים פוליטיים לשעבר, סטודנטים ואנשי עסקים ומשפחותיהם.[8]

ביקורים מדרג גבוה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נשיא בולגריה, גיאורגי פארבנוב ביוון (5-7 בנובמבר 2003)
  • ביקור עבודה של ראש ממשלת בולגריה, סימאון סקסקובורגותסקי באתונה (30 באוקטובר עד 11 בנובמבר 2002)
  • נשיא יוון, קוסטנטינוס סטפנופולוס בבולגריה (11-13 באוקטובר 2004)
  • ביקורי עבודה של שר החוץ, פטרוס מוליביאטיס בליווי סגן שר החוץ בסופיה (16 בנובמבר 2004)
  • נשיא יוון, קרולוס פפאוליאוס, נפגש את נשיא בולגריה בסלונקי (11 באפריל 2005)
  • נשיא בולגריה, רוסן פלבנלייב ביוון (4-5 ביולי 2012)
  • ראש ממשלת בולגריה, בויקו בוריסוב ביוון (17 בדצמבר 2012)[9]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יחסי בולגריה–יוון בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]