יחסי אלג'יריה–יוון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יחסי אלג'יריה–יוון
אלג'יריהאלג'יריה יווןיוון
אלג'יריה יוון
שטח (בקילומטר רבוע)
2,381,740 131,957
אוכלוסייה
46,109,299 10,312,173
תמ"ג (במיליוני דולרים)
191,913 219,066
תמ"ג לנפש (בדולרים)
4,162 21,243
משטר
דמוקרטיה חצי נשיאותית דמוקרטיה

יחסי אלג'יריה–יוון קיימים יותר מ-2000 שנה.[1] היחסים הדיפלומטיים היו יציבים מאז שנות העצמאות הראשונות של אלג'יריה. הסחר בין יוון לאלג'יריה הולך וגובר, כאשר יבוא הגז הטבעי מאלג'יריה הוא גורם חשוב.[2] בשנים האחרונות היו בעיות עם הגירה בלתי חוקית מאלג'יריה ליוון ועם סחר אלג'יראי באפריקאים שמדרום לסהרה המבקשים להיכנס לאיחוד האירופי.[3][4]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היקף המקסימום של האימפריה הרומית תחת טרג'יאן בשנת 117 לספירה
חזה תלמי ממאוריטניה, 30 לפנה"ס–40 לספירה, נכדה של המלכה היוונית התלמית קלאופטרה השביעית של מצרים. הלובר

המגעים הראשונים שנרשמו בין יוונים לאלג'יראים היו מאבקים במאה החמישית לפני הספירה בין הפיניקים, שהתיישבו בתוניסיה ואלג'יריה כיום עם בירתם בקרתגו, לבין המושבה היוונית סירקוזה בסיציליה.[5] בירת נומידיה, קירטה (ששמה לימים קונסטנטין), הוקמה בשנת 203 לפני הספירה בעזרת קולוניסטים יוונים.[1] ההיסטוריון היווני פוליביוס דן במלחמות שהובילו לכך שקרתגו ונומידיה הפכו למחוזות הרומיים של אפריקה ומאוריטניה.[6]

האימפריה הביזנטית בהיקפה הטריטוריאלי הגדול ביותר תחת יוסטיניאנוס, 550.

לאחר כמעט 600 שנה כחלק מהאימפריה הרומית, השטח שכיום הוא אלג'יריה נכבש על ידי הוונדלים בשנת 428.[7] בשנים 533–534 ניצח הגנרל היווני בליסאריוס את הוונדלים, ואפריקה הפכה למחוז של האימפריה הביזנטית.[8] [9] בשנת 535 הקיסר היווני יוסטיניאנוס הראשון הפך את סיציליה למחוז ביזנטי.

איפריקיה בראשית המאה התשיעית.

הכוחות הערביים של עות'מאן בן עפאן פלשו לסיציליה בשנת 652, ללא הצלחה, אם כי הערבים הצליחו להבריח את היוונים מצפון אפריקה בין השנים 670–711 לספירה. תקיפה חמורה על סיציליה שוגרה בשנת 740 מקרתגו, שם בנו הערבים מספנות ובסיס קבוע ממנו ניתן להתקפות מתמשכות יותר, שוב ללא הצלחה.[10] בשנת 826 שלח זיאדאת אללה אמיר איפריקיה צבא שכבש את החוף הדרומי של האי והטיל מצור על סירקוזה, אך נאלץ לנטוש את הניסיון בגלל מגפה.[11] בשנת 831 יחידות ברברים כבשו את פלרמו לאחר מצור של שנה.[12] פלרמו הפכה לבירה המוסלמית של סיציליה, שמה שונה לאל-מדינה. טאורמינה נפלה בשנת 902, אך היוונים נצמדו לטריטוריה באי עד 965.

בשנת 1061, לאחר מערכה מוצלחת נגד הביזנטים בדרום איטליה, הנורמני רובר גיסקאר פלש אמירות סיציליה וכבש את מסינה. לאחר מערכה ממושכת השלימו הנורמנים את כיבוש סיציליה עד שנת 1091.[13] ממלכת סיציליה הנורמנית פיתחה תרבות תוססת, והפכה לשער שפתח את עולם הפילוסופיה היוונית והמדע המוסלמי למערב אירופה.[14] (מאוחר יותר המשיכו הנורמנים לשחרר ולכבוש את קונסטנטינופול עצמה בשנת 1204 במהלך מסע הצלב הרביעי.[15] )

האימפריה העות'מאנית בהיקפה הגדול ביותר

לאחר נפילת קונסטנטינופול בידי הטורקים בשנת 1453, הייתה רוב יוון כפופה לאימפריה העות'מאנית עד הכרזת העצמאות שלה בשנת 1821. אלג'יריה גם הפכה למחוז של האימפריה העות'מאנית בשנת 1517, שנלכדה על ידי אורוץ' ברברוסה החצי-טורקי, שהקים את מושבת השודדים הברברית.[16] אלג'יריה נותרה כפופה באופן סמלי לאימפריה העות'מאנית עד לפלישה הצרפתית לאלג'יריה בשנת 1830, אך בפועל הייתה עצמאית ברובה.[17] השודדים הברברים, שנמצאו באלג'יר ובנמלים אחרים של החוף הברברי, היוו איום חמור על הסחר הים תיכוני עד לדיכוים בתחילת המאה ה-19. לפיראטים היוונים והברברים היו יחסים קרובים, כאשר יוונים רבים הפליגו על ספינות ברברים.[18]

חלק ניכר מהתושבים דוברי היוונית של היישוב קרז'ז (אנ') בקורסיקה היגרו לסידי מרוואן (אנ') באלג'יריה בין 1874–1876.[19] מתוך אוכלוסייה שכללה 1,078 איש בקרז'ז בשנת 1872, [20] ההערכה היא כי 235 היגרו, כולם דוברי יוונית.

יוון הייתה בין המדינות הראשונות שכוננו יחסים דיפלומטיים עם אלג'יריה לאחר עצמאותה בשנת 1962, על ידי שדרוג הקונסוליה הכללית של יוון דאז באלג'יר לשגרירות בשנת 1963.[21]

יחסים רשמיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קשרים דיפלומטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשיא אלג'יריה עבד אל-מג'יד תבון נפגש עם שר החוץ היווני ניקוס דנדיאס, פברואר 2020

שתי מדינות הים התיכון מנהלות מגעים דיפלומטיים תכופים ברמה גבוהה. ב-1994 ביקר שר החוץ האלג'יראי מוחמד סלאח דמברי באתונה שם פגש את מקבילו קרולוס פפוליאס והתקבל על ידי ראש הממשלה אנדראס פפנדראו. הם דנו ביחסים דו-צדדיים ודנו במיוחד בסוגיות קפריסין וסקופיה.[22] שר החוץ האלג'יראי ביקר ביוון בפברואר 2001,[23] [24] וביולי 2002 נפגשו שר הפיתוח היווני אקיס צוצצופולוס ושר האנרגיה האלג'יראי צ'אקיב חליל לבחון דרכים חדשות לשיתוף פעולה.[25] בשנת 2003 ביקר שר ההגנה היווני יואנוס פפנדוניו באלג'יריה כדי לדון בדרכים לאיחוד שיתוף הפעולה הצבאי בין אלג'יריה ליוון.[26] במרץ 2008 ביקרה שרת החוץ היוונית דורה בקויאניס באלג'יר, שם נפגשה עם נשיא אלג'יריה עבדלאזיז בוטפליקה והסכימה להגביר את שיתוף הפעולה הכלכלי הדו-צדדי.[27] בהודעה לנשיא יוון, קרולוס פפוליאס, אמר בוטפליקה שהוא רוצה לפתח ולהעמיק את היחסים בין שתי המדינות ולהתייעץ בנושאים הקשורים לביטחון באזור הים התיכון.[28]

הסכמים דו-צדדיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל משנת 2009 נחתמו בין שתי המדינות 3 הסכמים דו-צדדיים:[21]

  • הסכם לשיתוף פעולה כלכלי, מדעי וטכני (1982)
  • הסכם לשיתוף פעולה חינוכי (1988)
  • הסכם הגנה הדדית וקידום השקעות (2000)

יחסים כלכליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

צינורות גז טבעי ביוון. Revithoussa נמצא ליד הצומת הדרום מזרחי.

מאז שנת 2000 סיפקה אלג'יריה ליוון גז טבעי במסגרת הסכם ארוך טווח בין שתי המדינות. הגז הטבעי הנוזלי מועבר על ידי ספינות מיוחדות למסוף LNG Revithoussa שממערב לאתונה.[29] יצוא המוצרים האלג'יריים ליוון הסתכם בשנת 2001 ב-89 מיליון דולר, כולל בעיקר מוצרי נפט ונפט, גז טבעי, כימיקלים אנאורגניים, ברזל ופלדה. באותה שנה, הייצוא היווני לאלג'יריה הסתכם ב-50.78 מיליון דולר, וכלל בעיקר דגנים ומוצריהם, מוצרי טבק, תרופות, ומינרלים רפואיים.[23] עד 2006, היקפי המסחר הכוללים עלו ל-410.2 מיליון דולר.[2] בשנת 2007 דורגה אלג'יריה במקום השישי בקרב שותפות הסחר הערביות ביוון.[21]

בשנת 2008, משלחת בכירה של ממשלות אלג'יריה ופקידי עסקים מתחומים כמו ניהול נמלים, בנייה, עבודות ציבוריות, בנקאות ופיננסים וכן אנרגיה, וכ-60 נציגים יוונים קיימו פורום בנושא שיתוף פעולה כלכלי יווני-אלג'יראי באתונה.[30]

הגירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכיוון שספרד ואיטליה נוקטות בצעדים קשים יותר ויותר להגבלת מהגרים בלתי חוקיים מהמזרח התיכון ומאפריקה, מספרים הולכים וגדלים נכנסים לאיחוד האירופי דרך יוון. בשנת 2007 עצרה יוון 112,000 מהגרים בלתי חוקיים, לעומת 40,000 בשנת 2005.[31] זרם המהגרים הבלתי חוקיים גורם לאלימות גוברת באתונה. פליטים שזה עתה הגיעו מאזורי עימות במזרח התיכון ובאפריקה מנוצלים על ידי כנופיות מבוססות של ניגרים, מרוקאים ואלג'יראים, שעסקו בקרבות רחוב במרכז העיר אתונה בשנת 2008.[32] בחודש מאי 2009, 500 מהגרים בלתי חוקיים באתונה, בעיקר מאלג'יריה ותוניסיה, הוקפו על ידי קהל של יוונים נאו-נאצים בתוך בניין נטוש בן שמונה קומות ללא מים וחשמל.[33] מוקדם יותר באותה שנה עצרה המשטרה הטורקית קבוצה של 120 מהגרים אלג'יריים שניסו לחצות את הגבול ליוון. העיירה הטורקית אדנה הפכה לנקודת מעבר פופולרית עבור מהגרים בלתי חוקיים מאלג'יריה.[3]

אלג'יריה היא גם עמדה לסחר במהגרים מאפריקה שמדרום לסהרה.[34] משרד החוץ האמריקני מתאר את אלג'יריה כמדינת מעבר לגברים ונשים הסוחרים מאפריקה שמדרום לסהרה לאירופה למטרות ניצול מיני מסחרי ועבודות כפייה.[4]

נציגויות דיפלומטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יוון מחזיקה באלג'יריה שגרירות באלג'יר.
  • אלג'יריה מחזיקה ביוון שגרירות באתונה.[21]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יחסי אלג'יריה–יוון בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 J. D. Fage; Roland Anthony Oliver; A. D. Roberts (1986). The Cambridge history of Africa. Cambridge University Press. ISBN 0-521-21592-7.
  2. ^ 1 2 "Global Greece: Algeria". Invest in Greece. אורכב מ-המקור ב-2011-07-21. נבדק ב-2009-07-19.
  3. ^ 1 2 "Turkey detains 120 Algerian harragas". United States Africa Command. 2009-03-26. אורכב מ-המקור ב-17 באפריל 2009. נבדק ב-2009-04-25. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ 1 2 "Algeria (Tier 2 Watch List)" (PDF). United States Department of State. נבדק ב-2009-04-25. (הקישור אינו פעיל, October 2010)
  5. ^ "Wars of Carthage and Syracuse". Boglewood Group. נבדק ב-2009-07-20.
  6. ^ "Polybius: The Histories". LacusCurtius. נבדק ב-2009-07-19.
  7. ^ "Vandals". LookLex. נבדק ב-2009-07-19.
  8. ^ Procopius (2007). Secret History. Penguin Classics. ISBN 978-0-14-045528-1.
  9. ^ Abd Ar Rahman bin Muhammed ibn Khaldun. History of the world.
  10. ^ Mack Smith, Denis (1968). A History of Sicily: Medieval Sicily 800—1713. Chatto & Windus, London. ISBN 0-7011-1347-2.
  11. ^ "Brief history of Sicily" (PDF). Archaeology.Stanford.edu. 7 באוקטובר 2007. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2007-06-09. {{cite news}}: (עזרה)
  12. ^ Previté-Orton (1971), vol. 1, pg. 370
  13. ^ Donald Matthew (1992). The Norman kingdom of Sicily. Cambridge University Press. ISBN 0-521-26911-3.
  14. ^ Hubert Houben; Graham A. Loud; Diane Milburn (2002). Roger II of Sicily: a ruler between East and West. Cambridge University Press. ISBN 0-521-65573-0.
  15. ^ Edward Gibbon (1841). The history of the decline and fall of the Roman empire. Harper & Brothers.
  16. ^ "The pirate brothers Barbarossa Greek". אורכב מ-המקור ב-2011-06-10. נבדק ב-2009-07-19.
  17. ^ Finkel, Caroline (2005). Osman's Dream: The Story of the Ottoman Empire, 1300–1923. John Murray. ISBN 0-7195-5513-2.
  18. ^ Gelina Harlaftis (1996). A history of Greek-owned shipping: the making of an international tramp fleet, 1830 to the present day. Routledge. ISBN 0-415-00018-1.
  19. ^ Stephanopoli de Comnène 2002; Nicholas 2005

    Pélerinage à Sidi Mérouane un village Gréco-Corse en Algerie 1874-1962, Les Sites Pieds-Noirs des Pyrénées Orientales: Guelma, אורכב מ-המקור ב-2011-06-11, נבדק ב-2010-08-21
  20. ^ Des villages de Cassini aux communes d'aujourd'hui: Cargèse, École des hautes études en sciences sociales (EHESS), נבדק ב-2010-09-08. The population of the village was 1078 in 1872 but only 849 in 1876.
  21. ^ 1 2 3 4 "Hellenic Republic Ministry of Foreign Affairs, Algeria". Hellenic Republic Ministry of Foreign Affairs. אורכב מ-המקור ב-2011-07-16. נבדק ב-2009-07-18.
  22. ^ "Algerian FM has talks with Papoulias, calls on PM". Athens News Agency. 1994-05-07. נבדק ב-2009-07-19.
  23. ^ 1 2 "Hellenic Republic Ministry of Foreign Affairs, Algeria". Old.mfa.gr. אורכב מ-המקור ב-2011-07-16. נבדק ב-2009-07-19.
  24. ^ "Algerian, Greek foreign ministers agree to boost cooperation (Algerian Radio)". Nl.newsbank.com. 2001-02-02. אורכב מ-המקור ב-2012-10-19. נבדק ב-2009-07-19.
  25. ^ "THE MINISTER OF DEVELOPMENT MET WITH THE ALGERIAN ENERGY MINISTER". Macedonian Press Agency. 2002-07-02. נבדק ב-2009-07-20.
  26. ^ "Greek defence minister in Algeria 28 January (Algerian Radio)". Nl.newsbank.com. 2003-01-27. אורכב מ-המקור ב-2012-10-19. נבדק ב-2009-07-19.
  27. ^ "Greek Foreign Minister Dora Bakoyannis visits Algeria" (PDF). North Africa Times. 8 במרץ 2008. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2011-07-22. נבדק ב-2009-07-19. {{cite web}}: (עזרה)
  28. ^ "Bouteflika congratulates Greek President". EL MOUDJAHID - QUOTIDIEN NATIONAL D'INFORMATION. 2009-05-13. נבדק ב-2009-07-19.(הקישור אינו פעיל, June 2016)
  29. ^ "Algeria: Algerian Gas Exports To Greece., IPR Strategic Business Information Database". Highbeam.com. 1999-12-16. אורכב מ-המקור ב-2012-10-26. נבדק ב-2009-07-19.
  30. ^ "Greek-Algerian economic forum held in Athens". Greekembassy.org. 2008-06-11. אורכב מ-המקור ב-2011-06-05. נבדק ב-2009-07-19.
  31. ^ "Greece a "prison" for migrants amid EU policy mess". Reuters. 7 נוב' 2008. נבדק ב-2009-07-19. {{cite web}}: (עזרה)
  32. ^ Kitsantonis, Niki (2008-10-02). "A rising tide of migrants unsettles Athens". New York Times. נבדק ב-2009-07-20.
  33. ^ "500 illegal immigrants besieged by demonstrators in Greece". Echorouk Online. 12 במאי 2009. נבדק ב-2009-04-25. {{cite web}}: (עזרה)
  34. ^ "Controlling the Flow". Al-Ahram Weekly. 27 ביוני 2003. אורכב מ-המקור ב-30 ביולי 2003. נבדק ב-2009-07-19. {{cite web}}: (עזרה)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=יחסי_אלג%27יריה–יוון&oldid=37582314"