יחסי דרום אפריקה–הממלכה המאוחדת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יחסי דרום אפריקה–הממלכה המאוחדת
דרום אפריקהדרום אפריקה הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת
South Africa United Kingdom Locator.png
דרום אפריקה הממלכה המאוחדת
שטחקילומטר רבוע)
1,219,090 243,610
אוכלוסייה
55,380,210 65,105,246
תמ"ג (במיליוני דולרים)
767,200 2,925,000
תמ"ג לנפש (בדולרים)
13,853 44,927
משטר
דמוקרטיה פרלמנטרית מונרכיה חוקתית

יחסי דרום אפריקה–הממלכה המאוחדת מתייחסים ליחסים הנוכחיים וההיסטוריים בין בריטניה לרפובליקה של דרום אפריקה. דרום אפריקה היא השותפה הגדולה ביותר של בריטניה בסחר באפריקה, ושותפה חשובה לבריטניה במספר תחומים.[1]

הקשרים בין דרום אפריקה לבריטניה כוללים שפה משותפת (אנגלית) וקשרים תרבותיים, מערכות חוקה ומשפט דומות, ותשוקה משותפת לאותם ענפי ספורט, כמו גם אינטרס משותף לקידום סחר ומערכת בינלאומית מבוססת כללים.[1] ישנם גם מספר גדול של דרום אפריקאים החיים בבריטניה, וכן ישנם מספר רב של אזרחים בריטים ואנשים ממוצא בריטי החיים בדרום אפריקה. מיעוט קטן של דרום אפריקאים הם ממוצא בריטי בגלל היותה מושבה של האימפריה הבריטית לשעבר. ההערכה היא כי נכון לשנת 2010 התגוררו בבריטניה כ-227,000 דרום אפריקנים.[2]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

איחוד דרום אפריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לבריטניה והאזור של אפריקה הדרומית הידוע כיום כדרום אפריקה, קיימת היסטוריה ארוכה, כאשר בריטניה מילאה תפקיד חשוב ביותר בהיווצרות הרפובליקה המודרנית של דרום אפריקה. ראשית היחסים בין דרום אפריקה לבריטניה החלה ב-31 במאי 1910, כאשר איחוד דרום אפריקה נוסד כדומיניון האימפריה הבריטית. משנת 1910 עד שדרום אפריקה הכריזה על עצמה כעל רפובליקה ב-31 במאי 1961, דרום אפריקה לחמה כחלק מהאימפריה הבריטית במלחמת העולם הראשונה ובמלחמת העולם השנייה.

דרום אפריקה בתקופת האפרטהייד[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר הוציאה דרום אפריקה את עצמה מחבר העמים הבריטי ב-1961, בריטניה התנגדה לסנקציות כספיות וכלכליות, מאחר שלבריטניה היו קשרי סחר מרכזיים רבים, ובמיוחד נזקקה לזהב של דרום אפריקה.

היו גם מניעים טקטיים לא לנתק את כל הקשר עם ממשלת האפרטהייד. כאומה הדרומית ביותר באפריקה, והצומת בו נפגשים האוקיינוס ההודי והאוקיינוס האטלנטי, דרום אפריקה הייתה עדיין נקודה חיונית במסלולי הסחר בים. בשנת 1969 אישר המפקד הכללי של כוח ההגנה הדרום אפריקני (SADF) כי "בכל רחבי האוקיינוס מאוסטרליה לדרום אמריקה, דרום אפריקה היא הנקודה הקבועה היחידה שמציעה בסיסים ימיים מודרניים, נמלים ומתקני שדה תעופה מודרני, תעשייה מפותחת וממשל יציב." דרום אפריקה הייתה גם שותפה מרכזית למערב בשנות המלחמה הקרה. אם המערב יידרש אי פעם לשירותי לחימה, ימיים או אוויריים ביבשת אפריקה, יהיה עליו לסמוך על סיוע של דרום אפריקה.

בשנים 61–1960 היחסים בין דרום אפריקה לבריטניה החלו להשתנות. בנאום "רוחות השינוי" בקייפטאון דיבר ראש ממשלת בריטניה הרולד מקמילן על השינויים באפריקה ועל האופן שבו המדיניות הגזענית של דרום אפריקה הולכת נגד הזרם. אפילו כאשר מדינות נוספות הוסיפו לקריאה לסנקציות, בריטניה לא הייתה מוכנה לנתק את הקשר עם משטר האפרטהייד. הסיבות האפשריות היו ההשפעות על נכסיה במדינה, חוסר נכונות לסכנת זעזוע שהובלה על ידי התערבות בין יבשתית, והעובדה שבריטים רבים התגוררו בעבר בדרום אפריקה, או שאכן חיו בה בעצמם. יחד עם ארצות הברית, בריטניה הצביעה בהתמדה נגד סנקציות מסוימות נגד דרום אפריקה.

בשנת 1984, נשיא דרום אפריקה פיטר וילם בותה ביקר בבריטניה כחלק מסיור עמים אירופיים ונפגש עם מרגרט תאצ'ר[3] אם כבר שנאמה לאחר מכן בפני בית הנבחרים ואמרה "אני הבעתי את הדעות שלנו על האפרטהייד, ואמרתי למר בותה את הדאגה המיוחדת שלי מההסרה בכפייה והעליתי את שאלת המשך מעצרו של מר נלסון מנדלה."[4]

התנגדותה של מרגרט תאצ'ר לסנקציות כלכליות הותקפה על ידי פעילי אנטי-אפרטהייד, כולל הבישוף הדרום אפריקני דזמונד טוטו, אותו פגשה בלונדון, ואוליבר טאמבו, מנהיג תנועת הגרילה נגד האפרטהייה,[5] שקשריו עם הגוש המזרחי גרמו לה לחשד,[6] והיאאף סירבה לראות אותו, משום שהוא דגל באלימות וסירב לגנות פיגועי גרילה והרג האספסוף של שוטרים שחורים, פקידים מקומיים ובני משפחותיהם.[7]

בפסגת חבר העמים בנסאו באוקטובר 1985, הסכימה תאצ'ר להטיל סנקציות מוגבלות ולהקים קבוצת קשר לקידום דיאלוג עם פרטוריה,[8] לאחר שהוזהרה על ידי מנהיגי העולם השלישי, כולל ראש ממשלת הודו רג'יב גנדי וראש ממשלת מלזיה מאהאטיר מוחמד, כי התנגדותה מאיימת לפרק את ארגון חבר העמים הבריטי.[9] בתמורה ננטשו הקריאות לאמברגו מוחלט והוסרו ההגבלות הקיימות שאימצו מדינות חברות נגד דרום אפריקה.[10] נשיא ה- ANC Tambo הביע אכזבה מהפשרה הגדולה הזו.[11]

אולם באוגוסט 1986 הורחבו הסנקציות בבריטניה כנגד דרום אפריקה באפרטהייד וכלל "איסור מרצון" על תיירות והשקעות חדשות.[12]

לאחר סיום האפרטהייד, דרום אפריקה חזרה לחבר העמים כרפובליקה של חבר העמים. ראש ממשלת בריטניה לשעבר, דייוויד קמרון, גינה את מדיניותה של מרגרט תאצ'ר בנושא ההתקשרות הקונסטרוקטיבית, תוך שהוא מכעיס רבים ממבוגרי חברי המפלגה השמרנית.[13]

היחסים לאחר האפרטהייד[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז סיום האפרטהייד נהנו שתי המדינות מיחסים טובים בעיקר. בשנת 2010, בריטניה יישמה הגבלות על ויזה לדרום אפריקאים הנוסעים למדינה, בשל חששות מפני שחיתות במחלקה לענייני פנים בדרום אפריקה, והקלות בה יכולים אזרחים זרים להשיג דרכונים דרום אפריקאים.[14][15][16] זה סימן נקודת מפנה ביחסים הדו-צדדיים בין המדינות והיחסים התקררו מאז.[16] בשנת 2013 הודיעה ממשלת בריטניה כי תפסיק לתת 19 מיליון ליש"ט (271 מיליון ראנד) שהיא מעניקה כסיוע בפיתוח לדרום אפריקה משנת 2015.[14] בתגובה מובהקת הטילה ממשלת דרום אפריקה מגבלות על ויזה על דיפלומטים בריטים בספטמבר 2014.[17]

לדרום אפריקה יש נציבות גבוהה בלונדון, ולבריטניה יש נציבות גבוהה בפרטוריה.

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון לשנת 2012 בריטניה נותרה אחת משני המשקיעים המובילים בכלכלה הדרום אפריקנית.[1]

יחסי סחר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין השנים 19982003 הייתה בריטניה המקור השלישי בגודלו ביבוא, לאחר מכן צנחה לשישית בגודלה בשנת 2008. בריטניה הייתה הלקוח הבולט ביותר בייצוא של דרום אפריקה בשנים 2001 ו-2002, אך ירדה לרביעית בגודלה בשנת 2008. היצוא מדרום אפריקה לבריטניה כולל בעיקר אבנים יקרות, מוצרים מינרליים, כלי רכב (כולל כלי שיט), מכונות ומוצרים מכניים, מוצרי פירות וירקות, מתכות בסיס ומוצרים, מזון מוכן ומשקאות. הייצוא מבריטניה לדרום אפריקה כולל בעיקר סילוני טורבו, מדחפי טורבו, טורבינות גז, מכונות, מכשירים מכניים, ציוד חשמלי, כלי רכב (כולל מטוסים וכלי שיט) וכימיקלים. בדצמבר 2011 הודיע שר מזכיר המדינה הפרלמנטרי הבריטי, חבר הפרלמנט הנרי בלינגהאם, כי יש להכפיל את הסחר הבילטרלי באנגלו-דרום אפריקה עד שנת 2015.[1]

בנאום שהתקיים ב-28 באוגוסט 2018, תרזה מיי התחייבה בסכום של 4 מיליארד ליש"ט בתמיכה בכלכלה הדרום-אפריקאית בעקבות משימת סחר בניסיון למקד מחדש את הוצאות הסיוע באתגרים כלכליים וביטחוניים במדינה, ולאשר מחדש את המחויבות לסחר בעקבות פרישת הממלכה המאוחדת מהאיחוד האירופי.[18]

פורום דו צדדי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפורום הדו-צדדי של דרום אפריקה-בריטניה הוקם בשנת 1997 במטרה לקדם את היחסים האנגלו-דרום אפריקאים על ידי הפורום של שתי המדינות להיפגש על בסיס דו-שנתי כדי לחזק את היחסים הכלכליים והפוליטיים. נציגי ממשל מובילים משתי המדינות נפגשים לעיתים קרובות דרך פורום זה כדי לדון בסוגיות חשובות.[1]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 Markus Weimer and Alex Vines (יוני 2011). "UK–South Africa Relations and the Bilateral Forum". Chatham House. בדיקה אחרונה ב-6 ביוני 2012. 
  2. ^ "How many South Africans have left the country?". Politics Web. 14 באוגוסט 2012. בדיקה אחרונה ב-28 באוגוסט 2015. 
  3. ^ Plaut, Martin "What really happened when Margaret Thatcher met South Africa's P W Botha" 3 January 2014 New Statesman
  4. ^ South African Prime Minister (Visit) HC Deb 05 June 1984 vol 61 cc157-68
  5. ^ 'New "hope" after talking to Thatcher, says Tutu', Chicago Sun-Times (4 October 1985), p. 24.
  6. ^ Nicholas Ashford, 'Why we should talk to Tambo', The Times (9 September 1985).
  7. ^ Johnson, 'Thatcher Defends Botha', Associated Press (29 October 1985).
  8. ^ Maureen Johnson, 'Commonwealth Reaches Accord On Limited South African Sanctions', Associated Press (20 October 1985).
  9. ^ Jeff Sallot, 'Unified action sought on apartheid Commonwealth at risk, Thatcher told', Globe and Mail (17 October 1985).
  10. ^ Ashford, 'Thatcher refuses to budge', The Times (21 October 1985).
  11. ^ Richard Evans, 'Tambo scorns Thatcher stand / ANC President criticises British Premier's resistance to sanctions against South Africa', The Times (26 October 1985).
  12. ^ https://www.nytimes.com/1986/08/05/world/thatcher-accepts-limited-sanctions-on-south-africa.html
  13. ^ Daley, Janet (28 באוגוסט 2006). "Cameron rebuts Thatcher's view of Mandela". The Daily Telegraph (London). 
  14. ^ 14.0 14.1 Davies, Gaye (19 במאי 2013). "SA considers tit-for-tat UK visa rules". New24. בדיקה אחרונה ב-27 באוקטובר 2014. 
  15. ^ "South Africans need visa for UK visit". Mail & Guardian. 10 בפברואר 2009. בדיקה אחרונה ב-27 באוקטובר 2014. 
  16. ^ 16.0 16.1 Grootes, Stephen (27 באוקטובר 2014). "UK/SA diplomatic weather: Cold, danger of frostbite". Daily Maverick. בדיקה אחרונה ב-27 באוקטובר 2014. 
  17. ^ SAPA (25 בספטמבר 2014). "National British diplomats must apply for SA visas - Gigaba". Mail & Guardian. בדיקה אחרונה ב-27 באוקטובר 2014. 
  18. ^ "Theresa May pledges Africa investment boost after Brexit". BBC. 28 באוגוסט 2018. בדיקה אחרונה ב-29 באוגוסט 2018.