יחסי ניגריה – קוריאה הצפונית
| יחסי ניגריה – קוריאה הצפונית | |
|---|---|
|
|
| |
| ניגריה | קוריאה הצפונית |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 923,768 | 120,538 |
| אוכלוסייה | |
| 227,786,382 | 26,223,828 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 477,386 | |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 2,096 | |
| משטר | |
| רפובליקה פדרלית | דיקטטורה, טוטליטריזם, משטר חד מפלגתי |
יחסי ניגריה–קוריאה הצפונית הם היחסים הדו-צדדיים בין הרפובליקה הפדרלית של ניגריה לבין הרפובליקה העממית הדמוקרטית של קוריאה (DPRK).
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
היחסים הרשמיים בין קוריאה הצפונית לניגריה החלו בשנת 1976.[1] מאז התחממו היחסים עם כינונם של כמספר הסכמים לשיתוף פעולה. שתי המדינות חתמו על "מזכר הבנות" לגבי השקעות ושיתוף פעולה כלכלי ב-2012. משלחת ניגרית הגיעה לצפון קוריאה באותה השנה והניחה זרי פרחים על פסליהם של קים איל-סונג וקים ג'ונג-איל במרכז פיונגיאנג. המשלחת ביקרה גם בבית ילדותו של קים איל-סונג במגדל ג'וצ'ה ובמוזיאון הידידות הבין-לאומית. בשנת 2014 שתי המדינות חתמו על הסכם לשיתוף פעולה כלכלי על מנת להחליף מידע בכל הקשור לטכנולוגיית מידע. ההסכם גם קידם שיתוף פעולה אקדמי ומחקרי. שגריר צפון קוריאה בניגריה, ג'ון טונג צ'ול, הצהיר במעמד החתימה כי הוא תמך בניגריה בהפיכתה לחברה קבועה במועצת הביטחון של האו"ם.
בשנת 2018 השגריר הצפון-קוריאני הבטיח להמשיך ולחזק את הקשרים עם ניגריה במהלך חגיגת יום הולדתו ה-106 של קים איל-סונג באבוג'ה.[2]
ב-17 ביוני 2020, במהלך התפרצות מגפת הקורונה, שתי המדינות חתמו על הסכמים לשיתוף פעולה בתחום בריאות הציבור.[3] בשנת 2021 מקור אנונימי דיווח כי ישנם צפון קוריאנים שעדיין עובדים בניגריה, למרות האיסור של האומות המאוחדות. האיסור הגיע מכוונה להגביל את המקורות הכספיים של תוכנית הגרעין הצפון קוריאנית. ניגריה טענה כי נמצאים בה כמה עשרות עובדים צפון קוריאנים המסייעים למערכת הבריאות המקומית.[4]
סחר[עריכת קוד מקור | עריכה]
צפון קוריאה ייצאה סחורות בשווי 2.5 מיליון דולר לניגריה ב-2019. הייצוא המשמעותי ביותר היה פוליפרופילן. ניגריה ייצאה לצפון קוריאה סחורה בשווי של 505,000 דולר, כשהנפוצות שבהן הן נחושת ואלומיניום.[5]
אגודת הידידות ניגריה-קוריאה הצפונית[עריכת קוד מקור | עריכה]
אגודת הידידות ניגריה-קוריאה הצפונית היא ארגון פוליטי בניגריה בראשות המזכ"ל ד"ר אלחסן ממאן מוחמד, אשר טען ב-2014 שלארגון יש בין 2,000-2,500 חברים רשמיים ועוד כ-10,000 עוקבים בלתי רשמיים.[6] מספרים אלו מעולם לא אומתו על ידי גורם חיצוני. הארגון נוסד בסוף שנות ה-70.
נציגויות דיפלומטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ניגריה מחזיקה בקוריאה הצפונית שגרירות בפיונגיאנג.[7]
- קוריאה הצפונית מחזיקה בניגריה שגרירות בלאגוס.[8]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Byrne, Leo (7 במאי 2014). "North Korea and Nigeria sign cooperation agreement". nknews.org. נבדק ב-8 באוגוסט 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Economic Confidential (13 באפריל 2018). "North Korea enjoys bilateral relations with Nigeria". economicconfidential. נבדק ב-8 באוגוסט 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Kasulis, Kelly (23 ביוני 2020). "North Korea, Nigeria agree to expand cooperation in public health". nknews.org. נבדק ב-8 באוגוסט 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Choy, Chao Min (באפריל 2021). "North Koreans are stranded in Nigeria or illegally working in local clinics". rifnote.com. נבדק ב-8 באוגוסט 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "What does Nigeria export to North Korea (2019)". oec.world. נבדק ב-9 באוגוסט 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ https://www.nknews.org/2014/06/interview-thousands-of-north-korea-juche-supporters-exist-in-nigeria/
- ^ "Embassy of Nigeria, Pyongyang". ngembassy.info. נבדק ב-8 באוגוסט 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Embassy of North Korea in Lagos". embassy-finder.com. נבדק ב-8 באוגוסט 2021.
{{cite web}}: (עזרה)
