יחסי גרמניה – קוריאה הצפונית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יחסי גרמניהקוריאה הצפונית
גרמניהגרמניה קוריאה הצפוניתקוריאה הצפונית
גרמניה קוריאה הצפונית
שטחקילומטר רבוע)
357,022 120,538
אוכלוסייה
83,262,861 26,223,828
תמ"ג (במיליוני דולרים)
4,072,192
תמ"ג לנפש (בדולרים)
48,908
משטר
רפובליקה פדרלית דיקטטורה, טוטליטריזם, משטר חד מפלגתי
שגרירות צפון קוריאה בברלין, גרמניה.

יחסי גרמניה–קוריאה הצפונית הם היחסים הדו-צדדיים בין גרמניה לבין הרפובליקה הדמוקרטית העממית של קוריאה (צפון קוריאה), הידועה בכינויה צפון קוריאה. במהלך המלחמה הקרה, מזרח גרמניה קיימה יחסים דיפלומטיים רק עם צפון קוריאה, ואילו גרמניה המערבית קיימה יחסים דיפלומטיים רק עם דרום קוריאה. גרמניה המזרחית חדלה מלהתקיים עם איחוד גרמניה, מה שגרם לניתוק היחסים הדיפלומטיים בין גרמניה וצפון קוריאה. שתי המדינות מינו מעצמה מעניקת חסות כדי לייצג את האינטרסים במדינה האחרת, שוודיה מונתה כמייצגת של גרמניה, וסין מונתה כמייצגת של צפון קוריאה.[1]

גרמניה וצפון קוריאה כוננו יחסים דיפלומטיים בשנת 2001.[1] שגרירות גרמניה בפיונגיאנג ממוקמת במתחם הישן של השגרירות המזרח גרמנית, הנמצא כעת במשותף עם השגרירויות השוודית, והבריטית.

מאז כינון היחסים הדיפלומטיים, לא היו ביקורים בין המדינות ברמת השרים של גרמניה או צפון קוריאה. עם זאת, היו מספר ביקורים רשמיים בצפון קוריאה על ידי חברי הבונדסטאג.

על פי סקר ה-‏BBC World Service‏, רק 3% מן הגרמנים רואים את צפון קוריאה באופן חיובי, בעוד 90% מביעים דעה שלילית, וזו אחת התפיסות השליליות ביותר של צפון קוריאה בעולם.[2]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יחסי גרמניה המזרחיתקוריאה הצפונית
גרמניה המזרחיתגרמניה המזרחית קוריאה הצפוניתקוריאה הצפונית
גרמניה המזרחית קוריאה הצפונית
אריך הונקר וקים איל סונג בברלין (1984)

לאחר מלחמת העולם השנייה, קוריאה חולקה לשני חלקים: צפון ודרום קוריאה. צפון קוריאה תחת קים איל-סונג, כוננה במהלך המלחמה הקרה יחסים דיפלומטיים עם גרמניה המזרחית (GDR), מיד לאחר הקמתה של הרפובליקה הדמוקרטית העממית של קוריאה ב-9 בספטמבר 1948.[3]

מזרח גרמניה לשעבר תחת הסובייטים חיפשה קשרים למסחר, חילופי חינוך וגילויים כמעצמה קומוניסטית עם המדינה האסיאתית. לאחר ברית המועצות והרפובליקה העממית של סין, הייתה מזרח גרמניה הספקית השלישית בגודלה של סחר לקוריאה, כדי להילחם בקפיטליזם, בדרך החשיבה הקומוניסטית היה ברור כי דרוש לספק עזרה לחברים נאמנים בכל הדרכים שאפשר לדמיין.

מ-1955 עד 1962, ממשלת מזרח גרמניה ניהלה תוכנית בקנה מידה גדול כדי לשחזר את ערי הנמל של המהונג והנגנאם אשר נפגעו קשות על ידי הפצצות אוויריות במהלך מלחמת קוריאה (1950-53). קראה את דויטשה ארבייטסגרופה‏ (DAG) למלאכה. הצוות שהיה מורכב מתכנני ערים, אדריכלים, אנשי הצוות הטכני ובעלי מלאכה, בנה אזורי מגורים, אזורי תעשייה, בתי חולים, בתי ספר, מלונות, אולם קונצרטים, ובריכת שחייה חיצונית. העבודה מומנה על ידי ממשלת מזרח גרמניה, ותרומות מן האזרחים המזרח גרמנים. האחראי הראשון של תכנון העיר המהונג היה הבאוהאוס האדריכל קונרד פישל.[4][5]

לאחר הפיצול הסיני-סובייטי ב-1960, צפון קוריאה נשארה נאמנה לסין, בעוד מזרח גרמניה נותרה קרובה יותר לברית המועצות. בגלל זה הקשרים ההדוקים שפרחו פעם הגיעו לקיפאון. לדוגמה, הרבה סטודנטים שהגיעו בשל חילופי סטודנטים מצפון קוריאה, שלמדו באוניברסיטאות במזרח גרמניה נאלצו לחזור בשנת 1962 למדינת מולדתם. כמה סטודנטים מצפון קוריאה היו מאורסים או נשואים לסטודנטים גרמנים או צעירה אחרת וכבר נולדו להם ילדים, אפילו אם מערכות יחסים אלה היו אסורות. לאחר פרידתם של האוהבים פחות או יותר אסורים, הילדים נשארו עם אמהותיהם בגרמניה וגדלו במזרח גרמניה, ואילו אבותיהם נאלצו לחזור לצפון קוריאה. רוב הגרמנים הללו לא ראו שוב את אביהם, בעלם או אהובתם. הבמאי הגרמני-קוריאניצ'ו סונג-היונג עשה סרט על המשפחות הגרמניות-קוריאניות בשנת 2015.[6][7] ב-1991, צפון קוריאה הציעה למנהיג מזרח גרמניה אריך הונקר מקלט מדיני בארץ.[8][9]

לאחר קריסתה של ברית המועצות, שגרירות גרמניה נסגרה עד אחרי איחוד גרמניה; "במקביל, שגרירות צפון קוריאה לשעבר במזרח ברלין הפכה למשרד להגנת האינטרסים של הרפובליקה העממית הדמוקרטית של קוריאה, כאשר הרפובליקה העממית של סין משמשת כמגן על השלטון. הרפובליקה הפדרלית של גרמניה וצפון קוריאה כוננו יחסים דיפלומטיים ב -1 במרץ 2001".[10]

שגרירות גרמניה בפיונגיאנג[עריכת קוד מקור | עריכה]

עשר שנים מאוחר יותר כאשר הוקמה השגרירות הגרמנית בפיונגיאנג, ניסתה גרמניה להביא את צפון קוריאה לשיחות שש המפלגות כדי לדון בבעיה עם תוכנית הנשק הגרעיני של צפון קוריאה. בשל ניסויי הגרעין האחרונים שנערכו בינואר, פברואר וספטמבר 2016, גרמניה הטילה סנקציות, ועקבה אחר האו"ם והאיחוד האירופי. זה משפיע על היחסים הדו-צדדיים בין שתי המדינות, שפירושו אין יותר משלוח של מוצרי יוקרה, כמו גם אמברגו נשק. כמו כן איסור מוחלט על סחר חוץ וסנקציות אחרות העלולות להשפיע על הרחבת ניסויים גרעיניים נוספים.[11]

אך לפני הסנקציות הבינלאומיות בשל הניסויים על טילים ונשק גרעיני בצפון קוריאה, גרמניה ביקשה חילופי שלום עם מתן מלגות חינוך לסטודנטים קוריאנים או הבאת השפה הגרמנית לקוריאה. לפיכך, גרמניה מעניקה משרה למרצה גרמני בעזרת השירות החלופי האקדמי הגרמני באוניברסיטת קים איל-סונג. כבר בשנות השמונים שהו שני מרצים באוניברסיטה כדי ללמד גרמנית, וקיימים יחסים קרובים עם החוג ללימודי קוריאה באוניברסיטת הומבולדט בברלין. מאז הרבה צפון קוריאנים יכלו לבקר בגרמניה ולהרוויח מחילופי התרבות.

סיבה אחת הייתה בגלל מדיניות אור השמש של נשיא דרום קוריאה קים דה-ג'ונג, מערכת יחסים דיפלומטית חדשה וטובה יותר עם צפון קוריאה ומיעוט חברי האיחוד האירופי התאפשרו כך שגרמניה כאומה תרבותית תוכל להקים פרויקטים עם למשל מכון גתה.[12] בגלל סנקציות של האו"ם [13] גרמניה לא יכולה לארח לאחרונה חוקרים צפון קוריאנים, למשל מהנדסים או מדענים.[14]

שגרירות צפון קוריאה בברלין[עריכת קוד מקור | עריכה]

שגרירות צפון קוריאה בברלין (1987)

לאחר כינון היחסים הדיפלומטיים בין צפון קוריאה לגרמניה, כמו שגרמניה עשתה בפיונגיאנג, כך גם צפון קוריאה חזרה לבניין השגרירויות הישן שלהם בברלין, בו השתמשו באותה תקופה שבה גרמניה עדיין הייתה מחולקת. שגריר צפון קוריאה לשעבר, הונג צ'אנג-אי, הוחלף על ידי השגריר הנוכחי הונג רי-סי בשנת 2011.[15]

הבניין הכבוש שפעם היה מיועד לנציגי צפון קוריאה משמש בחלקו בלבד לשגרירות. הבניין הרשמי עבר לגלינקסטראסה 5–7 בברלין, ולכן חלקיו האחרים של הבניין בימינו משמשים בין היתר כאכסניה לתיירים. גרמניה איימה על סגירת האכסניה, על מנת לבלום את יכולת הנשק הגרעיני של פיונגיאנג במאי 2017.[16]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 "Bilateral Relations, Korea (Democratic People's Republic of)". Federal Foreign Office (Germany). באפריל 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ 2013 World Service Poll BBC
  3. ^ "Auswärtiges Amt". Auswärtiges Amt.
  4. ^ Dong-Sam Sin (2016) Die Planung des Wiederaufbaus der Städte Hamhung und Hungnam in Nordkorea durch die DAG-Städtebaubrigade der DDR von 1955 - 1962. A dissertation for HafenCity Universität Hamburg
  5. ^ Frank, Rüdiger (בדצמבר 1996). Die DDR und Nordkorea. Der Wiederaufbau der Stadt Hamhŭng von 1954–1962. Aachen: Shaker. {{cite book}}: (עזרה)
  6. ^ Germany, SPIEGEL ONLINE, Hamburg. "Nordkoreaner in der DDR: Als die Politik die Liebe zerriss - SPIEGEL ONLINE - Kultur". SPIEGEL ONLINE.
  7. ^ "VERLIEBT VERLOBT VERLOREN". Verliebtverlobtverloren.de. נבדק ב-3 בספטמבר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ https://www.nytimes.com/1991/12/15/world/soviet-disarray-pyongyang-offers-honecker-refuge.html
  9. ^ https://www.upi.com/Archives/1991/12/14/North-Korea-offers-Honecker-refuge/8703692686800/
  10. ^ "Korea (Democratic People's Republic of)". Federal Foreign Office. נבדק ב-3 בספטמבר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  11. ^ "Archived copy". אורכב מ-המקור ב-2016-10-01. נבדק ב-2016-09-28. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ^ Moeskes, Christoph(Ed.), (2013). Nordkorea. Einblicke in ein rätselhaftes Land. Ch.Links.
  13. ^ "Korea (Democratic People". Auswärtiges Amt.
  14. ^ "Korea (Democratic People". Auswärtiges Amt. נבדק ב-3 בספטמבר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  15. ^ "Embassy of Korea (Democratic Republic) in Berlin, Germany". www.embassypages.com.
  16. ^ North Korea's Berlin hostel targeted by German sanctions. BBC.