יעקב גליל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פרופ' יעקב גליל, 1976

יעקב גליל (גלימצ'ר) (מאי 1914 - 1 באוקטובר 1993[1]) היה מחנך וחוקר בשטח הבוטניקה, פרופסור וממייסדי אוניברסיטת תל אביב.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יעקב גליל נולד במאי 1914 בעיירה ז'יטומיר שבאוקראינה, ובגיל 8 עלה לארץ ישראל עם הוריו. שנות ילדותו עברו בתל אביב. אביו, צבי גלימצ'ר, למד בחו"ל ארכיטקטורה והנדסה אזרחית, ושירת בצבא הצאר כמהנדס. אמו זהבה (זינה) למדה בווילנה עם שתי אחיותיה והוסמכה כאחות. מיד לאחר המהפכה נאלץ האב לברוח עם משפחתו והגיע לארץ ישראל אחרי תלאות ב-1922, ללא כל רכוש. עקב הדרישה לאנשי מקצוע בארץ באותם הימים, החל מיד לעבוד במקצועו וכיהן כארכיטקט בתפקיד המודד הראשי של תל אביב עד לפטירתו מזיהום בשנת 1940. האם עבדה כאחות מוסמכת, מיילדת, ולעת מצוא גם מנהלת עבודה בבנייה. היא נפטרה בשנת 1955. באותה שנה עִברת יעקב (שהיה כבר נשוי למרים קלרמן) את שם משפחתו לגליל.

בנערותו היו נטיותיו הטבעיות של גליל דווקא לכיוון המתמטיקה והפיזיקה, אולם באותה תקופה, שנות ה-30, הייתה החקלאות מקצוע נדרש, וב-1933, לאחר שסיים את לימודיו התיכוניים בגימנסיה הרצליה, עבר לשנת הכשרה בקיבוץ גניגר שבעמק יזרעאל. לאחר שנה זו נרשם לקורס הראשון ללימודי החקלאות באוניברסיטה העברית בירושלים. באוניברסיטה למד שנתיים שלאחריהן היה אמור להמשיך לחלק המעשי בן שנתיים נוספות ברחובות. אולם פתיחת הקורס ללימודי החקלאות ברחובות התעכבה, והוא המשיך בלימודיו באוניברסיטה העברית בתחומים בוטניקה זואולוגיה וגאולוגיה. בשנותיו באוניברסיטה הושפע רבות ממורו, פרופ' אלכסנדר איג. התלהבותו המתפרצת ומסירותו ללא גבול של איג סחפו את גליל ודחפו אותו להמשך לימודיו במחלקה לבוטניקה.

ב-1940 הוזמן על ידי ד"ר יהושע מרגולין להצטרף לסגל המכון הביולוגי-פדגוגי בתל אביב, ששכן בתחילה ליד תיאטרון הבימה. שם הוקם גן בוטני קטן ושם החל גליל ללמד בוטניקה. בשנת 1953 הועברו הגן והפעילות הפדגוגית למרגלות כנסיית פטרוס הקדוש בשכונת אבו כביר. באתר זה הוקם גן בוטני בעל אזורי גידול שמשקפים את האזורים בארץ, וכן גן זואולוגי בניהולו של פרופ' היינריך מנדלסון.

אחד ממפעליו של חיים לבנון, ראש עיריית תל אביב בשנים 1953–1959, היה מיסוד הפעילות של המכון הפדגוגי באבו כביר והכרזתו ב-1956 כגרעין של אוניברסיטת תל אביב.[2] אוניברסיטת תל אביב הוקמה בשלבים על ידי איחוד של מוסדות שונים. הפעילות הפדגוגית באבו כביר הועברה לרמת אביב וגן בוטני חדש וגדל ממדים נבנה באגף המזרחי של האוניברסיטה. הגן הקודם נותר פעיל והוא מהווה ביחד עם הגן הזואולוגי את אתר גני הטבע. במשך כעשרים שנה, שכללו גם את העברת הפעילות הפדגוגית ובניית הגן החדש,[3] עמד פרופ' גליל בראש המחלקה לבוטניקה. בנוסף היה יו"ר החברה להגנת הטבע.[4]

יעקב גליל חווה אירוע מוחי ב-1991, והוא נפטר באוקטובר 1993, בגיל 79. יד לזכרו ניצבת בפינה הצפון-מערבית של הגן הבוטני.

יעקב גליל היה אב לשני בנים: צבי גלילמדען מחשב, הנשיא השביעי של אוניברסיטת תל אביב וחבר האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים, ואסף גליל – מהנדס אלקטרוניקה ואיש הייטק. אלמנתו מרים נפטרה ב-2005.[5]

סיור לימודי בנושא פריחה והאבקה ביערות הכרמל, 1976

מחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקריו של יעקב גליל התמקדו בשני נושאים עיקריים: צמחי בצל ופקעת (צמחים מטיפוס גאופיט), ואקולוגיה של האבקה תוך התמקדות בהאבקה של משפחת הפיקוסיים ובמיוחד של עץ השקמה.[6] הודות לאקלימים הים-תיכוניים והערבתיים בחלקים שונים של הארץ, הצמחייה עשירה באופן מיוחד בצמחי בצל ופקעת; קרוב לעשרה אחוזים מן הצמחייה הם גאופיטים. לגליל התברר, עוד בראשית עבודתו כחוקר, שלמרות השכיחות הרבה ישנן תופעות רבות שלא היו ידועות ולא הופיעו בספרות המדעית. מחקר הפיקוסים היה המשך ישיר לתקופה ממושכת של עיסוק עם תלמידים באקולוגיה של ההאבקה של צמחים שונים. נתגלה עולם שלם של יחסי חרקים-פרחים ותכונות גרגרי האבקה של צמחים שונים. שאלה שנשאל בנושא השקמה על ידי מורה לבוטניקה שהיה עמו בקשר הובילה את גליל לגלות עולם שלם של ההאבקה בשקמה, שלא היה ידוע כלל. גם יחסי ההאבקה בתאנה ובפיקוס קדוש לא היו ידועים די צורכם, ואלה הנושאים שבהם התמקד מחקרו של גליל. במסגרת העיסוק בהאבקת הפיקוסים התגלו דברים מעניינים על סימביוזה של הפיקוסים ומאביקיהם והורחב הרקע למחקר בעיות תרבותיות שהיו משולבות בתכונות הביולוגיות של הצמחים (כגון "בליסת שקמים").

לצד המחקר עסק גליל רבות בחינוך וסבר כי יש לגרות את הסקרנות הטבעית בתלמידים ולחולל למידה תוך כדי מחקר. הוא היה מאמין גדול בהבנת המכניזמים השונים ועודד קו מחשבה זה אצל תלמידיו. כאשר הציג את הנושא הבוטני, הוא נעזר בסימוכין ממקורות מגוונים כמו גאולוגיה, היסטוריה וזואולוגיה.

הגנים הבוטניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתחילת פעולתו כמייסד הגנים הבוטניים, עוד באבו כביר, תכנן את מרחב הגינה כאוסף בתי גידול המאפיינים את בתי הגידול השונים והמגוונים בארץ: הר, השפלה, ביצה, חוף, פאתי מדבר. כל אחד מהם נבנה עם דגשים אופייניים לבית הגידול, ולפוסע בהם היה נדמה שהוא מקיף את כל נופי ישראל. הגנים הבוטניים של אוניברסיטת תל אביב מרמים את הרעיונות המקוריים של גליל וממשיכים ומגוונים אותם בהתמדה.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]