כדורגל באיטליה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

כדורגל הוא ענף הספורט הפופולרי ביותר באיטליה. נבחרת איטליה זכתה ארבע פעמים בגביע העולם, ושנייה (לצד גרמניה) רק לברזיל במספר הזכיות. המועדונים האיטלקים הם המצליחים בתולדות הכדורגל האירופי, עם עשרות זכיות בטורנירים השונים של אופ"א.

התפתחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אילוסטרציה של המשחק "קלצ'יו פיורנטינו" מ-1688
ג'יימס ריצ'רדסון ספנסלי, מאבות הכדורגל האיטלקי ומייסדה של גנואה, עומד בשער

משחקים קדומים שדמו לכדורגל התקיימו באיטליה בעת העתיקה ובימי הביניים. הראשון שבהם היה "הרפסטום", אותו שיחקו בתקופת האימפריה הרומית.[1] עקב התפשטותה הרבה של האימפריה, המשחק השפיע על גרסאות אחרות של הכדורגל שהתפתחו באירופה. החל מהמאה ה-16 התקיימה בפירנצה גרסה בולטת של המשחק, שנקראה "קלצ'ו פיורנטינו". מספר אנשים ידועים מהעיר השתתפו במשחק, ובהם בני משפחת מדיצ'י ומספר אפיפיורים (עד שהמשחק הגיע גם לוותיקן).[2] המילה "קלצ'ו", שמשמעותה בעיטה, הפכה למונח מקובל בכדורגל האיטלקי ברבות הימים.

משחק הכדורגל המודרני, שהומצא באנגליה, הגיע לאיטליה לראשונה בשנות השמונים של המאה ה-19. המועדון המאורגן הראשון שהוקם באיטליה, על פי הטענה המקובלת, היה גנואה. ב-1893 הקימו אנגלים תחילה מועדון קריקט בעיר, אך כעבור שלוש שנים הגיע הרופא ג'יימס ריצ'רדסון ספנסלי למועדון והקים בו מחלקת כדורגל. ספנסלי תפקד כמאמן הראשון של קבוצת הכדורגל, שלימים הפכה למחלקה המרכזית במועדון.[3]

יש הטוענים, עם זאת, שהמועדון הראשון שהוקם היה טורינו. סוחר הטקסטיל יליד העיר שהיה מעורב בתעשייה הבריטית, אדוארדו בוזיו, התוודע למשחק הכדורגל במהלך ביקורו באנגליה. הוא שב לטורינו ב-1887 והיה מעורב בפיתוח המשחק בעיר, במסגרתו הקים את "מועדון הכדורגל והקריקט טורינו". כעבור זמן קצר הוקם מועדון נוסף בשם "נובילי טורינו" (משמעות השם - האצילים), שנשא שם זה מאחר שמספר אישים מהאצולה האיטלקית היו חברים בו.[4] שתי הקבוצות אוחדו ב-1891, והמועדון החדש נקרא "אינטרנציונלה טורינו".[5] באותה שנה נוסדה התאחדות הכדורגל האיטלקית (FIGC) ומושבה הראשון היה בטורינו.

בשנים 18961897 ארגנה "הפדרציה האיטלקית להתעמלות" (FNGI) תחרויות כדורגל נפרדות, אולם רק הטורנירים שנערכו על ידי ההתאחדות לכדורגל נחשבות כיום לרשמיות.[5][6] הליגה הארצית הראשונה, שנקראה "אליפות הכדורגל האיטלקי", הוקמה על ידי ההתאחדות ב-1898. בתחילה היו חברות בה ארבע קבוצות בלבד, והתחרות הראשונה התקיימה כולה ביום אחד, 8 במאי, ובה זכתה גנואה. בשנים הבאות נפוץ המשחק למקומות נוספים ברחבי איטליה - ב-1899 הוקם המועדון הראשון במילאנו, א.ס. מילאן, וב-1900 הצטרפה לליגה קבוצה נוספת מטורינו, יובנטוס, שהפכה לאחת מהבולטות במדינה. ב-1908 הוקם מועדון נוסף במילאנו, אינטר שגם הוא מהבולטים במדינה. הליגה הורחבה משמעותית במשך השנים, והחלה להתקיים במבנה של בתים אזוריים ולאחריהם משחקי פלייאוף הקובעים את זהות האלופה.

בשנת 1910 הוקמה הנבחרת הלאומית של איטליה, שערכה את משחקה הראשון נגד צרפת, ולימים הפכה לאחת מהנבחרות הבולטות בטורנירים האולימפיים ובגביעי העולם. ב-1929 השתנה מבנה הכדורגל האיטלקי בכללותו - המבנה הישן של בתים אזוריים בוטל, ובמקומו נוסדה מערכת ליגות במבנה עלייה וירידה. הליגה הבכירה, סרייה א', החלה את דרכה עם שמונה עשר קבוצות, ומבנה זה נשמר עד היום.

על הישגיה הבולטים של נבחרת איטליה נמנים ארבע זכיות בגביע העולם (בשנים 1934, 1938, 1982 ו-2006), זכייה אחת באליפות אירופה ב-1968 ומספר מדליות במשחקים האולימפיים. גם הנבחרות הלאומיות לגילאים צעירים הגיעו להישגים רבים לאורך השנים. איטליה מדורגת ראשונה במספר הזכיות של מועדוניה בגביע אירופה לאלופות עם 11 תארים, שהושגו על ידי מילאן, אינטר מילאנו ויובנטוס. קבוצות איטלקיות השיגו גם שבע זכיות בגביע אירופה למחזיקות גביע ועשר זכיות בטורנירי גביע ערי הירידים וגביע אופ"א.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא כדורגל באיטליה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]