יובנטוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יובנטוס
Juventus F.C. Logo.png
מידע כללי
כינוי "הגברת הזקנה",
"יובה"
"ביאנקונרי" (השחורים-לבנים)
"הזברות"
"הנערים"
תאריך ייסוד 1 בנובמבר 1897
אצטדיון אצטדיון יובנטוס, טורינו
(תכולה: 41,000)
נשיא אנדראה אניילי
מאמן מסימיליאנו אלגרי
ליגה סרייה A
תארים
מספר אליפויות 31
מספר גביעים 10
תלבושת
תלבושת בית
תלבושת חוץ

יובנטוס (Juventus, "נעורים" בלטינית) היא קבוצת כדורגל, אשר ממוקמת בטורינו שבפיימונטה. הקבוצה שיחקה בכל שנות קיומה בסרייה א', הליגה האיטלקית הראשונה, למעט בעונת 2006/2007.

הקבוצה הוקמה בשנת 1897 בידי קבוצה של סטודנטים צעירים מטורינו, ובשנת 1923 נקנתה על ידי משפחת אניילי לה היא שייכת עד היום. לאורך השנים הפכה יובנטוס לקבוצה המייצגת של הכדורגל האיטלקי ולסמל תרבות איטלקי. הדבר מתבטא, בין היתר, בייצוג נכבד של שחקניה בנבחרת איטליה, הנחשבת לאחת הנבחרות הטובות בעולם. ליובנטוס המספר הרב ביותר של אוהדים בתחומי איטליה והיא מבין הקבוצות האהודות ביותר בעולם.

יובנטוס היא הקבוצה המצליחה ביותר בתולדות הכדורגל האיטלקי, ואחת הקבוצות המצליחות ביותר בהיסטוריה של הכדורגל המודרני בעולם. לפי הפדרציה העולמית להיסטוריה וסטטיסטיקת הכדורגל (IFFHS), ארגון המוכר על ידי פיפ"א, יובנטוס היא הקבוצה האיטלקית המצליחה ביותר במאה ה-20 והקבוצה האירופאית השנייה הכי מצליחה באותה תקופה. בשנת 1985 הפכה יובנטוס לקבוצה הראשונה בהיסטוריה שזוכה בכל שלושת התארים המרכזיים של אופ"א: גביע אירופה לאלופות (כיום ליגת האלופות), גביע אירופה למחזיקות גביע וגביע אופ"א (כיום הליגה האירופית). לאחר הזכייה בגביע הביניבשתי באותה שנה, הפכה יובנטוס לקבוצה הראשונה בהיסטוריה שזוכה בכל התארים היבשתיים האפשריים למועדון אירופי - גביע אירופה לאלופות, גביע אופ"א, גביע אירופה למחזיקות גביע, הסופרקאפ האירופי והגביע הביניבשתי והיא אחת מ-3 קבוצות בלבד באירופה שעשו זאת יחד עם אייאקס ובאיירן מינכן.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השנים הראשונות - ייסוד המועדון[עריכת קוד מקור | עריכה]

המועדון נוסד ב-1 בנובמבר 1897 בידי קבוצה של צעירים מבית הספר העל יסודי ע"ש מאסימו ד'אז'ליו בטורינו. מייסדי המועדון היו כולם בין הגילאים ארבעה עשרה לשבע עשרה.

מעט מאוד מידע כתוב קיים לגבי הקמת הקבוצה, שכן באותה תקופה עיתוני איטליה לא נתנו לתחום הספורט מקום רב על פני העיתון. אחד ממייסדי המועדון, אנריקו קנפארי, כתב ספר בשנת 1914 המתאר את הולדת המועדון. על פי ספרו, המייסדים הצעירים חיפשו בלהט אחר שם למועדון. לאחר סיבוב של הצבעות נבחרו שלוש הצבעות מרכזיות - Società Via Fori, Società Sportiva Massimo D' Azeglio ו-Sport Club Juventus (מועדון ספורט יובנטוס). השם האחרון נבחר.

מייסדי הקבוצה בשנת 1898

הנשיא הראשון של המועדון היה אוג'ניו קנפארי (אחיו של אנריקו). בשנת 1899 שונה שמה של הקבוצה ל-Football Club Juventus (מועדון כדורגל יובנטוס), וצבעיה של הקבוצה הצעירה היו ורוד ושחור, הידועים באיטליה בכינוי רוזאנרו. אצטדיונה הראשונה היה הפיאצה ד'ארמי.

הכניסה לליגה האיטלקית בכדורגל[עריכת קוד מקור | עריכה]

יובנטוס ערכה את משחק הבכורה שלה באליפות האיטלקית לכדורגל (גרסה מוקדמת של הסרייה א') בעונת 1900, כשהיא מיוצגת במדים הורודים המקוריים. המשחק הראשון שהקבוצה שיחקה היה ב-11 במאי 1900 שהסתיים בהפסד 1-0 ל-FBC Torinese בפיאצה ד'ארמי. בעונה השנייה של הקבוצה יובנטוס הצליחה הרבה יותר כשהיא מגיע לחצי גמר הליגה לאחר ניצחון קבוצה מקומית אחרת בשם Ginnastica Torino בתוצאה 5-0. בחצי הגמר הפסידה לקבוצת הכדורגל מילאן (באותה תקופה מועדון קריקט המכונה Milan Cricket) בתוצאה 3-2.

המועדון החליט לאמץ תלבושת חדשה בשנת 1903. שחקן אנגלי ששיחק במועדון, ג'ון סבאג' נקרא לבקשת יובנטוס לעזרה בעניין. לסבאג' היה חבר בנוטינגהאם שאהד את הקבוצה המקומית נוטס קאונטי ושלח לטורינו את החולצות בעלות הפסים בצבעי שחור-לבן, תלבושת המלווה את יובנטוס עד היום. במשך 2 עונות לאחר מכן יובנטוס סיימה כסגנית הליגה לגנואה, ובשנת 1905 זכתה יובנטוס באליפות הראשונה שלה.

יובנטוס בנתה סגל חזק, אך מיד לאחר שזכתה באליפות עזב את הקבוצה נשיא המועדון, אלפרדו דיק, לאחר סכסוך פנימי. דיק לקח עמו מספר שחקני מפתח, ולאחר שמספר אנשי צוות מקצועי הביעו את התעניינותם בעזיבת הקבוצה גם כן, ייסד דיק את מועדון הכדורגל טורינו. משחק הדרבי הראשון ששוחק בין שתי הקבוצות התקיים בעונה העוקבת, ומאז נוצרה יריבות גדולה בין שני המועדונים. החל מתקופה זו ועד מלחמת העולם הראשונה נשלט הכדורגל האיטלקי בעיקר על ידי קבוצות אחרות. לאחר המלחמה נבנה סגל הקבוצה בחזרה תחת כהונת הנשיא קוראדינו קוראדיני, וזומנו מספר שחקנים לנבחרת איטליה בפעם הראשונה. באותה תקופה פרץ לתודעת העולם השוער ג'אנפיירו קומבי, שלימים הפך לאגדה במועדון.

תחילת תקופת אניילי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ון צ'ארלס, סיבורי ובוניפרטי, שלושת כוכבי הקבוצה באותה עת

אדוארדו אניילי, בן למשפחת אניילי שבבעלותו הייתה חברת פיאט, קנה את הבעלות של המועדון בשנת 1923. הקנייה התבררה כצעד טוב למועדון, שזכה באליפות השנייה שלו בעונת 1925/1926 כשהם מביסים את אלבה רומא בגמר בתוצאה 12-1. החל מעונת 1930/1931 עד לעונת 1934/1935 יובנטוס זכתה בחמש אליפויות רצופות, ארבע מהן תחת המאמן קרלו קרקאנו. ב-1933 יובנטוס עברה לשחק באצטדיון הגדול הראשון שלה; סטאדיו בניטו מוסוליני. האצטדיון נבנה באותה שנה לקראת מונדיאל 1934 שנערך באיטליה, ובאותו זמן הכיל כ-65,000 מקומות. הוא נקרא על שמו של בניטו מוסוליני, שהיה ראש ממשלת איטליה באותו זמן. אדוארדו אניילי מת ב-14 ביולי 1935. מותו השפיע לרעה על המועדון, שהתבטא ביכולת ירודה בליגה, ועזיבת שחקנים משמעותיים.

על אף שהמועדון לא הצליח לשחזר את היכולת הטובה בשאר שנות ה-30, יובנטוס סיימה סגנית לקבוצה אמברוסיאנה-אינטר בעונת 1937/1938. לאחר מלחמת העולם השנייה הוחלף שמו של האצטדיון ונקרא סטאדיו קומונאלה. בנו של אדוארדו, ג'אני אניילי, הפך לנשיא כבוד של המועדון. יובנטוס זכתה בעוד שתי אליפויות ב-1949/1950 וב-1951/1952. לאחר תקופה ארוכה יבשה מאליפויות, החתימה יובנטוס את השחקן הויילסי ג'ון צ'ארלס ואת הארגנטינאי-איטלקי אומר סיבורי ב-1957. שני אלה שיחקו לצד ג'אמפיירו בוניפרטי ששיחק במועדון עוד משנת 1946. שלושת השחקנים הובילו את יובנטוס להצלחה צרופה, כשזכתה באליפות בעונת 1957/1958 ובדאבל הראשון של המועדון בעונת 1959/1960. בתקופה זו הפכה יובנטוס לקבוצה הראשונה באיטליה שזוכה בעשר אליפויות, כשבשנת 1961 זכתה באליפות נוספת. כהוקרה לכך, קיבלה הקבוצה כוכב זהב עבור הצטיינות בספורט לענוד על חולצות שחקניה. באותה שנה זכה עומאר סיבורי בתואר כדורגלן השנה באירופה.

בוניפרטי פרש בשנת 1961 כשבאמתחתו 182 גולים בכל המסגרות, שיא קבוצתי שיחזיק עד 45 שנה לאחר מכן. הקבוצה זכתה באליפות היחידה הנוספת בשנות ה-60 בעונת 1966/1967. יובנטוס הפכה לקבוצה מצליחה באירופה בשנות ה-70 כשהיא זוכה באליפות הסרייה א' בעונות 1971/1972, 1972/1973, 1974/1975 ו-1976/1977. בנוסף, יובנטוס הגיעה לגמר גביע אירופה לאלופות בשנת 1973, בו היא הפסידה לאייאקס אמסטרדם. בשנים אלה נבנתה יובנטוס סביב מספר כוכבים מקומיים בדמותם של גאטאנו שיראה, דינו זוף, רוברטו בטגה, פאביו קאפלו והכוכב הברזילאי ז'וזה אלטאפיני. קוד המראה ביובנטוס היה מחמיר. הקבוצה אילצה את שחקניה לשחק עם שיער מגולח, ובנוסף סיפקה להם לבוש פורמלי והכריחה אותם להשלים את לימודיהם. שונה היה השחקן פרנקו קאוזיו, שהיה פופולרי דיו בקרב האוהדים כך שהקבוצה אפשרה לו לשחק עם שיער ארוך. רבים משחקניה של יובנטוס נשארו בקבוצה עד סוף הקריירה שלהם; רבים קיבלו עבודה בתוך המועדון או עבור פיאט (וחברות אחרות בבעלות המשפחה) לאחר פרישתם מכדורגל.

תקופת טראפטוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף על פי שיובנטוס הייתה קבוצה מצליחה באיטליה, ההצלחות באירופה איחרו לבוא. בעונת 1976/1977 זכתה יובנטוס בתואר האירופי הראשון שלה, גביע אופ"א כשניצחה את אתלטיק בילבאו בזכות שערי חוץ שהבקיעו רוברטו בטגה ומרקו טארדלי. בתואר הזה זכתה יובנטוס תחת המאמן ג'ובאני טרפטוני. טרפטוני המשיך לאמן את הקבוצה גם בשנות ה-80, ובכך היה למאמן בעל הכהונה הארוכה ביותר במועדון. תחת טרפטוני שלטה יובנטוס בסרייה א' בתחילת שנות ה-80, כשהקבוצה זכתה באליפויות בשנים 1980/1981, 1981/1982 ו-1983/1984. באותה תקופה זכתה יובנטוס בכוכב זהב נוסף המסמל 20 תוארי אליפות,בשנת 2013 יובנטוס הוסיפה כוכב זהב שלישי ונכון להיום (2015) הקבוצה וויתרה על הכנסת 3 כוכבי הזהב למדי הקבוצה(כנראה בגלל פרשת הקאלצ'ופולי) למרות היותה הקבוצה היחידה באיטליה עם 3 כוכבי זהב.

שחקני הקבוצה נהנו מחשיפה לתקשורת ומהישגים מקצועיים. פאולו רוסי הוביל את איטליה לזכייה בגביע העולם בשנת 1982 וזכה בתואר כדורגלן השנה באירופה באותה שנה. קשרה הצרפתי של יובנטוס, מישל פלאטיני זכה גם הוא בתואר שלוש שנים ברציפות, מ-1983 עד 1985. בכך הפכה יובנטוס לקבוצה היחידה ששחקניה זוכים בתואר במשך 4 שנים ברציפות.

יובנטוס הגיעה פעם נוספת לגמר גביע אירופה לאלופות בשנת 1983, אך הפעם הפסידה להמבורג מגרמניה. התהילה האירופית במפעל הבכיר הגיעה רק באמצע העשור. בשנת 1985 פגשה יובנטוס את ליברפול בגמר גביע אירופה לאלופות באצטדיון הייזל שבבלגיה. את המשחק ניצחה יובנטוס 1-0 מפנדל אותו הבקיע מישל פלאטיני וזכתה לראשונה במפעל הבכיר, אך אסון שהתרחש ביציעי האצטדיון וזכה לשם אסון הייזל העיב על הזכייה. באסון נהרגו 39 אוהדים (רובם אוהדי יובנטוס), ובעקבותיו הושעו הקבוצות האנגליות ממפעלים אירופאים למשך 5 שנים. יובנטוס זכתה באליפות נוספת בעונת 1985/1986, אך המשך העשור הניב פחות פירות לקבוצה. בשנת 1990 עברה יובנטוס לאצטדיון חדש, הסטאדיו דלה אלפי. האצטדיון נבנה לקראת מונדיאל 1990 וגם משום שהאצטדיון הישן של הקבוצה, סטאדיו קומונאלה, אותו חלקה יובנטוס עם היריבה העירונית טורינו, הוקטן במידותיו.

תקופת ליפי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרצ'לו ליפי, מאמן איטלקי שעזב את נאפולי, נבחר להיות מאמן יובנטוס בשנת 1994. העונה הראשונה שלו במועדון הייתה הצלחה כבירה, כשיובנטוס זכתה באליפות ראשונה מאז אמצע העשור הקודם. סגל הקבוצה כלל את הקפטן לשעבר של נאפולי, הבלם צ'ירו פרארה שהגיע ליובנטוס ביחד עם ליפי, רוברטו באג'יו, ג'אנלוקה ויאלי וחלוץ צעיר בשם אלסנדרו דל פיירו, שהגיע מהקבוצה המקומית של פדובה ולימים הפך לאחד מגדולי שחקני הקבוצה בכל הזמנים.

על אף שבעונה העוקבת סיימה יובנטוס כסגנית ליריבתה מילאן בליגה המקומית, היא זכתה פעם נוספת בליגת האלופות בגמר של 1995/1996, כשניצחה את אייאקס בפנדלים. בעונות הבאות הצטרפו כוכבים נוספים לקבוצה: כריסטיאן ויירי, זינדין זידאן, פיליפו אינזאגי ואדגר דווידס. בשנתיים שלאחר מכן יובנטוס זכתה פעמיים באליפות הסרייה א' וגם הגיעה פעמיים לגמר ליגת האלופות, שם הפסידה לבורוסיה דורטמונד ולריאל מדריד בהתאמה. בסוף שנות ה-90 התלהטה היריבות עם אינטר מילאנו ורומא. מאמן רומא, זדנק זמאן האשים את הצוות הרפואי של יובנטוס בסימום בין השנים 1993-1998. למרות זאת, אחרי חקירה מקיפה זוכתה יובנטוס מכל אשמה.

בעונת 1999/2000 עזב ליפי את יובנטוס ליריבתה אינטר, אך חזר לאחר עונה אחת ליובנטוס. חזרה זו בישרה על תקופתו השנייה של ליפי ביובנטוס, כשגם בפעם הזו צירפה יובנטוס כוכבים חדשים: ג'אנלואיג'י בופון, דוד טרזגה, מרסלו סאלאס, פאבל נדבד וליליאן תוראם בין היתר. ליפי הוביל את יובנטוס לזכייה בעוד שתי אליפויות ולהופעה נוספת בגמר ליגת האלופות, הפעם בגמר כל-איטלקי נגד היריבה מילאן בעונת 2002/2003. המשחק נגמר בתוצאה 0-0, אך יובנטוס הפסידה בפנדלים. בגמר נעדר פאבל נדבד בשל צבירת כרטיסים צהובים, ורבים טוענים כי הופעתו של הצ'כי הייתה משנה את מהלך הגמר. עונה לאחר מכן סיימה יובנטוס במקום השלישי בסרייה א' ולאחריה עזב ליפי את יובנטוס והתמנה למאמן נבחרת איטליה.

פרשת הטיית המשחקים - הקאלצ'ופולי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2004 מונה פאביו קאפלו למאמן הקבוצה, והוביל את יובנטוס לזכייה בשתי אליפויות נוספות. עם זאת, במאי 2006 הייתה יובנטוס אחת הקבוצות (יחד עם מילאן, לאציו ופיורנטינה) שהואשמו בהטיית משחקים בסרייה א'. במרכז ההאשמות ניצב מנהלה המקצועי של יובנטוס, לוצ'יאנו מוג'י, שהואשם בהשפעה על שיבוץ השופטים במשחקים. אף שחקן לא הואשם בהתנהגות לא ראויה. ב-13 במאי 2006 התפטרו מוג'י ו-2 חברים נוספים לדירקטוריון יובנטוס מהקבוצה, והקבוצות שהשתתפו במשפט המתינו לגזר הדין. באותו זמן ג'אנלוקה פסוטו כמעט איבד את חייו בניסיון התאבדות אחרי שנפל מחלון בקומה הרביעית, ניסיון אותו התקשורת פירשה כלחץ בפני תשובת משפט המשפט.

פאביו קאפלו עזב לריאל מדריד עוד לפני גזר הדין. סטפאנו פלאצי, התובע מטעם התאחדות הכדורגל האיטלקית קרא לניפוי הקבוצות מהליגה הראשונה, ושלילת שתי האליפויות האחרונות של יובנטוס. תוצאות המשפט הקלו על שאר הקבוצות בפרשה, אך יובנטוס הורדה לראשונה בתולדותיה לסרייה ב' עם הפסד של כ-30 נקודות, שהורד ל-17 לאחר ערעור ולבסוף ל-9, ושתי אליפויותיה האחרונות נשללו ממנה. מספר שחקנים עזבו את המועדון, בהם כדורגלן השנה באירופה באותה שנה פאביו קנבארו, ליליאן תוראם, ג'אנלוקה זמברוטה, פטריק ויירה וזלאטן איברהימוביץ', כאשר השניים האחרונים נמכרו ליריבה אינטר. למרות זאת, מספר שחקנים בכירים נשארו בקבוצה, בהם ג'אנלואיג'י בופון, הקפטן אלסנדרו דל פיירו, פאבל נדבד, מאורו קמוראנזי ודוד טרזגה.

לאחר הירידה מונה שחקן העבר של יובנטוס, המאמן הצרפתי דידייה דשאן, למאמן הקבוצה.

החזרה לליגה הראשונה, תקופת המשבר ואי ההעפלה לאירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דשאן העלה את יובנטוס חזרה לליגה לאחר עונה אחת בלבד, אך התפטר 2 מחזורים לסיום העונה. עונה לאחר מכן מונה המאמן קלאודיו ראניירי לאימון הקבוצה, ואיתו שחקנים חדשים בדמותם של וינצ'נזו יאקווינטה ומוחמד סיסוקו. ראניירי הוביל את הקבוצה למקום השלישי, כשדוד טרזגה ואלסנדרו דל פיירו מבקיעים יחדיו 41 שערים, ודל פיירו מסיים את העונה כמלך שערי הליגה. עונה לאחר מכן המשיך ראניירי להוביל את הקבוצה. בעונה זו חזרה לראשונה לליגת האלופות לאחר היעדרות של כשנתיים, ונעצרה בשמינית הגמר על ידי צ'לסי. יובנטוס סיימה את העונה בליגה במקום השני, אך ראניירי התפטר אף הוא שני מחזורים טרם סיום העונה. שחקן העבר והמאמן הצעיר, צ'ירו פרארה, מונה למחליפו.

בתחילת עונת 2009/2010 רכשה יובנטוס את דייגו הברזילאי תמורת 25 מיליון יורו, את פליפה מלו הברזילאי תמורת 20 מיליון יורו וגם החזירה את קפטן נבחרת איטליה פאביו קנבארו חזרה לעונת פרישה. פרארה הוביל את הקבוצה לרצף של ניצחונות בתחילת העונה, אך הפסדים במפעלים השונים וחוסר יציבות גרמו לפיטוריו. החליף אותו אלברטו זאקרוני, שלא הצליח להשפיע על המומנטום השלילי של הקבוצה, שסיימה במקום השביעי. בסוף עונה זו התרחשה מהפכה בצוות הניהולי של יובנטוס: מנכ"ל המועדון, ז'אן קלוד בלאן, אשר היה אמון על פרויקט בניית אצטדיונה החדש של הקבוצה, ה-יובנטוס ארינה, התפטר מתפקידו, ואילו המנהל המקצועי של המועדון, אלסיו סקו פוטר מתפקידו. נשיא המועדון, ג'ון אלקאן, העדיף למקד את מאמציו בחברת האחזקות של משפחת אניילי, "EXOR, ואנדראה אניילי, בן לשושלת אניילי, מונה לנשיא המועדון, ואילו לואיג'י דל נרי וג'וזפה מארוטה הגיעו על תקן המאמן והמנהל המקצועי בהתאמה. במאי 2011, לאחר עונה מאכזבת נוספת בה הקבוצה נכשלה מלהעפיל להתמודדות בטורניר אירופי, פוטר דל נרי מתפקידו.

עידן קונטה, רצף האליפויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פיטורי דל נרי החתימה יובנטוס כמאמן את אנטוניו קונטה, שבעברו היה שחקן חשוב עבור יובנטוס. הקבוצה חיזקה את הסגל באמצעות החתמתם של הצ'יליאני ארתורו וידאל, המונטנגרי מירקו וויצ'יניץ', השוויצרי סטפן ליכטשטיינר וכוכבה של מילאן אנדראה פירלו. כמו כן, שיחקה יובנטוס לראשונה בתולדותיה באצטדיונה החדש, אשר נחנך בקיץ שלפני תחילת העונה בטקס ראוותני ומשחק ידידות מול נוטס קאונטי. בעונת 2011/2012 זכתה יובנטוס באליפות, והבטיחה אותה מחזור לפני הסיום בזכות ניצחון 2-0 על קליארי ובזכות הפסד של מילאן בדרבי ליריבתה העירונית אינטר מילאנו. בסיום העונה יובנטוס סיימה את הליגה עם 84 נקודות, 4 יותר ממילאן וללא הפסד בליגה. היא אף העפילה לגמר הגביע האיטלקי, אך הפסידה בו 0 - 2 לנאפולי. בסיום אותה עונה, עזב אלסנדרו דל פיירו את הקבוצה, לאחר ששיחק בשורותיה 19 עונות והפך למלך השערים ולשיאן ההופעות של הקבוצה בכל הזמנים. באוגוסט 2012 הושעה המאמן אנטוניו קונטה לעשרה חודשים ממגרשי הכדורגל לאחר שהואשם על ידי ועדת משמעת באי מסירת דיווח על מכירת משחקים בעונת 2010/11 בעת שאימן את סיינה. לאחר מכן, הומתק עונשו, וקונטה חזר למגרשים מוקדם מהצפוי. באותו הזמן שקונטה הושעה, מילאו את מקומו על הקווים עוזריו של קונטה, אנג'לו אלסיו ומאסימו קאררה, שאף הוא שיחק בעברו במדי יובנטוס. באותה העונה, בעקבות מחלוקת שלילת האליפויות של יובנטוס כחלק מפרשת הקאלצ'יופולי, סירבה חברת נייקי, המלבישה של יובנטוס באותה העונה, להכיר במספר האליפויות של יובנטוס, שטענה כי ברשותה 30 אליפויות, בעוד לפי התיעודים הרשמיים, יובנטוס זכתה עונה קודם לכן באליפות ה-28 בתולדותיה. כאות פשרה, הציע אניילי שמדי הקבוצה יישאו עליהם את הכיתוב "30 אליפויות על המגרש" מתחת לסמל הקבוצה, הצעה שנתקבלה על ידי נייקי. באותה העונה זכתה יובנטוס באליפות ה-29 בתולדותיה, אך הודחה ברבע גמר ליגת האלופות על ידי באיירן מינכן, שהמשיכה לזכייה בגביע ובטרבל היסטורי.

בעונת 2013/2014 זכתה יובנטוס באליפות נוספת תוך שהיא מציגה מאזן ביתי מושלם ושברה את שיא הנקודות לעונה - 102.‏[1] למרות ההישג הנ"ל, כשלה יובנטוס באותה העונה בזירה האירופית, כאשר הודחה מליגת האלופות כבר בשלב הבתים, וכשלה מלהעפיל לגמר הליגה האירופית, אשר שוחק בטורינו, באצטדיונה הביתי של יובנטוס.

בתחילת עונת 2014/2015 התפטר קונטה במפתיע מאימון יובנטוס, ובמקומו מונה מסימיליאנו אלגרי. אוהדי יובנטוס לא קיבלו את מינוי אלגרי, שפוטר עונה קודם לכן ממילאן בטענה שכשל בהשגת מטרותיו עם הקבוצה, ברוח טובה, ובתחילת העונה אלגרי היה דמות לא רצויה במועדון בקרב יושבי היציע. בתום עונת 2014/2015 זכתה יובנטוס באליפות רביעית ברציפות ואף השלימה דאבל, וזאת לאחר שזכתה בגביע האיטלקי בפעם ה-10 בתולדותיה, וזאת לאחר ניצחון 2-1 בתום הארכה במשחק הגמר נגד לאציו. ב-13 במאי באותה שנה, עלתה יובנטוס לגמר ליגת האלופות לאחר היעדרות בת 12 שנים ממעמד הגמר, וזאת לאחר שהדיחה את ריאל מדריד בחצי הגמר. יובנטוס הייתה מרחק נגיעה מהשלמת טרבל היסטורי, אך בגמר שנערך בברלין (6 ליוני) הפסידה יובנטוס לברצלונה (שהשלימה בעצמה זכייה בטרבל) בתוצאה 3-1 והסתפקה בסגנות מכובדת.

בתחילת עונת 2015/2016 עבר סגל הקבוצה מהפך, וזאת לאחר עזיבה של מספר שחקני מפתח במועדון: בקיץ אחד עזבו את הקבוצה ארתורו וידאל, אנדראה פירלו, שחקן הכנף הצרפתי קינגסלי קומאן, החלוץ הארגנטינאי קרלוס טבז, שחקן הכנף סימונה פפה והחלוץ הספרדי פרננדו יורנטה. במקומם פתחה הקבוצה במסע החתמות גדול, כאשר החתימה, בין היתר, את החלוץ הארגנטינאי פאולו דיבאלה בסכום עתק של 40 מיליון יורו מפאלרמו, הקשר הגרמני סמי חדירה מריאל מדריד, החלוץ הקרואטי מריו מנדז'וקיץ' ואת שחקן הכנף הקולומביאני חואן קוואדראדו.

האוהדים באיטליה וברחבי העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

שתי קבוצות האולטרס המאורגנות הראשונות הוקמו בשנת 1976, "פוסה די קאמפיוני" וה"פנתרים" וכעבור שנה הוקם הארגון המוכר והמפורסם מכולם - "פייטרס". בראש הפייטרס עמד ג'וזפה רוסי, דמות חשובה מאוד בקרב אוהדי יובנטוס והייתה לו השפעה רבה על האוהדים הצעירים בטורינו. לפניהן קמו באמצע שנות ה-70 הופיעו ארגוני האוהדים הראשונים של יובנטוס. הם נקראו "ונצ'רמוס" ו-"אוטונומיה ביאנקונרה" אך הארגונים הללו לא היה מסודרים.

בשנות ה-80 הוקמו עוד כמה קבוצות אולטרס כשהמפורסמות ביותר ביניהן הן ה- "ויקינג" וה-"נוקלאו ארמאטו ביאנקונרו". הארגונים הללו תוייגו כחוליגנים כיוון שלא חששו להיכנס לקרבות ועמותים נגד אוהדים של קבוצות אחרות.

בשנת 1987 התפרק הארגון "פייטרס" בעקבות קרבות קשים ואלימים במשחק חוץ נגד פיורנטינה. רוב פליטי ה"פייטרס", יחד עם חברי שני ארגונים אחרים (אינדיאנס" ו-"ג'ובנטו ביאנקונרה") החליטו להקים ארגון חדש בשם "אראנצ'ה מאקינה" (התפוז המכני) ע"ש סירטו של סטנלי קובריק שאופיין באלימות קשה. השם של הארגון עורר תרעומת קשה באיטליה והארגון נאלץ לשנות את שמו. הארגון הצליח להתל במבקרים ובפוליטיקאים ושינה את שמו ל-"דרוגי", שם הדמות הראשית בסרט התפוז המכני. הדרוגי הפכו לארגון האולטראס החזק ביותר באיטליה עם למעלה מ-10,000 חברים בין השנים 1988 ל-1996.

בשנת 1993 החליטו מספר חברים בדרוגי להחיות את ארגון פייטרס. ב-4 השנים שלאחר מכן נלחמו שני הארגונים על השליטה ביציע הדרומי.

לאחר הזכייה בליגת האלופות בשנת 1996 חברי ארגוני האוהדים היו כל כך נלהבים והחליטו לחזור לשתף פעולה. דרוגי, פייטרס ועוד מספר ארגוני אוהדים קטנים התאחדו וכך הוקם הארגון - "Black and White Fighters Gruppo Storico 1977".

בינתיים, ארגון אוהדים גדול אחר, "אירידוצ'יבילי ואלנטה", צבר כוח גדול ביציע הדרומי. בעקבות סנקציות קשות שהוטלו עליו וסירוב לשתף פעולה עם יובנטוס, נעלם הארגון בעונת 2001/2002.

בשנת 2003 הנהלת יובנטוס החלה בפרויקט בשם- Juventus Centro Coordinamento Club" ("Juventus Club DOC") כשהמטרה היא הקמת ארגון המאגד תחתיו את כל מועדוני האוהדים הרשמיים של יובנטוס באיטליה וברחבי העולם ובכך לתת איזון מול ארגוני האולטראס על ידי הקמה של ארגון אוהדים מתון שאינו דוגל בפעילויות חולגניות.

מועדון האוהדים הישראלי הרשמי הוא "יובנטוס קלאב ישראל". המועדון חבר בארגון ה-"Juventus Club DOC" והוא פועל בשיתוף פעולה עם ותחת חסות מועדון הכדורגל של יובנטוס.

הכינוי "הגברת הזקנה" שבו ידועה הקבוצה מלווה אותה משנות ה-30 של המאה ה-20. יש כמה גרסאות למקורו של הכינוי. מקור המילה "זקנה" הוא במשחק מילים על משמעות השם יובנטוס בלטינית - נעורים. כמו כן, התופעה החוזרת של שחקנים שמשחקים בקבוצה עד פרישתם ועצם היות הקבוצה אחת מהוותיקות באיטליה, מוסברים גם הם כמקור לכך. המילה "גברת" נובעת מאהדתם הגדולה של אוהדי הקבוצה ומהכבוד שהם רוחשים לה. הסבר נוסף הוא שהמילה יובנטוס (נעורים) מתייחסת לנקבה.‏[2][3]

סגל הקבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון ל-7 בפברואר 2016
מס' עמדה שם
1 איטליהFlag of Italy.svg שוער ג'יאנלואיג'י בופון (קפטן)
3 איטליהFlag of Italy.svg בלם ג'ורג'יו קייליני
4 אורוגוואיFlag of Uruguay.svg מגן מרטין קאסרס
6 גרמניהFlag of Germany.svg קשר סמי חדירה
7 איטליהFlag of Italy.svg חלוץ סימונה זאזה
8 איטליהFlag of Italy.svg קשר קלאודיו מארקיזיו
9 ספרדFlag of Spain.svg חלוץ אלברו מוראטה
10 צרפתFlag of France.svg קשר פול פוגבה
11 ברזילFlag of Brazil.svg קשר הרנאנס
12 ברזילFlag of Brazil.svg מגן אלכס סנדרו
15 איטליהFlag of Italy.svg בלם אנדראה ברצאלי
16 קולומביהFlag of Colombia.svg קשר חואן קוואדראדו (מושאל מצ'לסי)
17 קרואטיהFlag of Croatia.svg חלוץ מריו מנדז'וקיץ'
מס' עמדה שם
18 גבוןFlag of Gabon.svg קשר מריו למינה (מושאל ממארסיי)
19 איטליהFlag of Italy.svg בלם לאונרדו בונוצ'י
20 איטליהFlag of Italy.svg קשר סימונה פאדוין
21 ארגנטינהFlag of Argentina.svg חלוץ פאולו דיבאלה
22 גאנהFlag of Ghana.svg קשר קוואדוו אסמואה
24 איטליהFlag of Italy.svg בלם דניאלה רוגאני
25 ברזילFlag of Brazil.svg ברזיל נורברטו נטו
26 שווייץCivil Ensign of Switzerland.svg מגן סטפן ליכטשטיינר
27 איטליהFlag of Italy.svg קשר סטפאנו סטורארו
33 צרפתFlag of France.svg מגן פטריס אברה
34 ברזילFlag of Brazil.svg שוער רוביניו
37 ארגנטינהFlag of Argentina.svg קשר רוברטו פריירה
38 איטליהFlag of Italy.svg שוער אמיל אודרו

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תארים מקומיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אליפות איטליה: 31 (שיא)
    • 1905, 1925/1926, 1930/1931, 1931/1932, 1932/1933, 1933/1934, 1934/1935, 1949/1950, 1951/1952, 1957/1958, 1959/1960, 1960/1961, 1966/1967, 1971/1972, 1972/1973, 1974/1975, 1976/1977, 1977/1978, 1980/1981, 1981/1982, 1983/1984, 1985/1986, 1994/1995, 1996/1997, 1997/1998, 2001/2002, 2002/2003, 2011/2012, 2012/2013, 2013/2014, 2014/2015
ליובנטוס נשללו האליפויות של עונת 2004/2005 ושל עונת 2005/2006 בשל פרשת השחיתות בה הייתה מעורבת. באתר הקבוצה‏[4] וכן במסמכים רשמיים, כוללת הקבוצה אליפויות אלו במניין הזכיות שלה.

תארים אירופאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תארים עולמיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שחקנים מפורסמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלסנדרו דל פיירו, מלך השערים של יובנטוס בכל הזמנים ומי שנחשב בעיני רבים לגדול שחקני הקבוצה


לרשימה המלאה ראו כדורגלני יובנטוס.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


[הסתרה]

אודינזהאטלנטהאינטר מילאנואמפוליבולוניהגנואההלאס ורונהיובנטוסטורינולאציו
מילאןנאפוליסמפדוריהסאסואולופאלרמופיורנטינהפרוזינונהקארפיקייבו ורונהרומא

ליגת האלופות 2015/16
בית א' בית ב' בית ג' בית ד' בית ה' בית ו' בית ז' בית ח'
צרפתFlag of France.svg פריז סן-ז'רמן הולנדFlag of the Netherlands.svg איינדהובן פורטוגלFlag of Portugal.svg בנפיקה ליסבון איטליהFlag of Italy.svg יובנטוס ספרדFlag of Spain.svg ברצלונה גרמניהFlag of Germany.svg באיירן מינכן אנגליהFlag of England.svg צ'לסי רוסיהFlag of Russia.svg זניט
ספרדFlag of Spain.svg ריאל מדריד אנגליהFlag of England.svg מנצ'סטר יונייטד ספרדFlag of Spain.svg אתלטיקו מדריד אנגליהFlag of England.svg מנצ'סטר סיטי גרמניהFlag of Germany.svg באייר לברקוזן אנגליהFlag of England.svg ארסנל פורטוגלFlag of Portugal.svg פורטו ספרדFlag of Spain.svg ולנסיה
אוקראינהFlag of Ukraine.svg שחטאר דונצק רוסיהFlag of Russia.svg צסק"א מוסקבה טורקיהFlag of Turkey.svg גלאטסראיי ספרדFlag of Spain.svg סביליה איטליהFlag of Italy.svg רומא יווןFlag of Greece.svg אולימפיאקוס אוקראינהFlag of Ukraine.svg דינמו קייב צרפתFlag of France.svg ליון
שוודיהFlag of Sweden.svg מאלמה גרמניהFlag of Germany.svg וולפסבורג קזחסטןFlag of Kazakhstan.svg אסטנה גרמניהFlag of Germany.svg בורוסיה מנשנגלדבך בלארוסFlag of Belarus.svg באטה בוריסוב קרואטיהFlag of Croatia.svg דינמו זאגרב ישראלFlag of Israel.svg מכבי תל אביב בלגיהFlag of Belgium (civil).svg גנט