נבחרת גרמניה בכדורגל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גרמניה
DFBEagle.svg
מידע כללי
כינוי 11 הלאומיים
הנשרים
הקבוצה
מאנשאפאט
התאחדות התאחדות הכדורגל הגרמנית
השתייכות UEFA
דירוג פיפ"א
(15 בספטמבר 2016)
3      Increase2.svg ‎+1‏
 - ניקוד פיפ"א 1,347
 - דרוג שיא 1 (נמדד באוגוסט 1993)
 - דרוג שפל 22 (נמדד במרץ 2006)
מאמן גרמניהגרמניה יואכים לב (2006-עד היום)
מירב השערים מירוסלב קלוזה (71)
מירב ההופעות לותר מתאוס (150)
תלבושת
תלבושת בית
תלבושת חוץ
משחקים היסטוריים
משחק בינלאומי ראשון
הקיסרות הגרמניתהקיסרות הגרמנית גרמניה 3 - 5 שווייץ שווייץשווייץ
(בזל, שווייץ; 5 באפריל 1908)
הניצחון הכי גדול
הקיסרות הגרמניתהקיסרות הגרמנית גרמניה 16 - 0 רוסיהרוסיה  רוסיה
(סטוקהולם, שוודיה; 1 ביולי 1912)
ההפסד הכי גדול
אנגליה אנגליהאנגליה 9 - 0 גרמניה הקיסרות הגרמניתהקיסרות הגרמנית
(אוקספורד, אנגליה; 16 במרץ 1909)
גביע העולם בכדורגל
הופעות 18 (הראשונה ב-1934)
ההישג הטוב ביותר זכייה:(4 פעמים)
(1954, 1974, 1990, 2014)
אליפות אירופה בכדורגל
הופעות 12 (הראשונה ב-1972)
ההישג הטוב ביותר זכייה:(3 פעמים) (1972, 1980, 1996)

נבחרת גרמניה בכדורגל היא נבחרת הכדורגל הלאומית של גרמניה. הנבחרת היא אחת מנבחרות הכדורגל הטובות בעולם כשלזכותה ארבע זכיות בגביע העולם בכדורגל והיא אלופת העולם הנוכחית. הדירוג הנוכחי של נבחרת גרמניה ברשימת הדירוג של פיפ"א, הוא המקום ה-3 בעולם, נכון ל-15 בספטמבר 2016 - עלייה של מקום אחד לעומת דירוג קודם.[1] דירוג השיא 1 נמדד לראשונה[2] באוגוסט 1993, והדירוג הכי נמוך 22 נמדד לראשונה[2] במרץ 2006.

במשך תקופת חלוקת גרמניה בין השנים 1949 ו-1990 היו שתי נבחרות גרמניות: נבחרת גרמניה המזרחית ונבחרת גרמניה המערבית. הנבחרת זכתה שלוש פעמים בגביע העולם בכדורגל כנבחרת גרמניה המערבית (בשנים 1954, 1974 ו-1990) והופיעה שלוש פעמים נוספות בגמר (1966, 1982, 1986). כגרמניה המאוחדת זכתה פעם אחת (2014) והופיעה בגמר פעם נוספת (2002). כמו כן, גרמניה הופיעה בשישה גמרי אליפות אירופה וזכתה בשלושה (ב-1972, 1980 ו-1996, כשרק ב-1996 זכתה תחת השם נבחרת גרמניה).

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנות ה-30 של המאה ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבחרת גרמניה לא השתתפה בגביע העולם הראשון בכדורגל שנערך בשנת 1930 עקב קשיים כלכליים שהיו כרוכים בהגעה לאורוגוואי. הופעת הבכורה של גרמניה בגביע העולם הייתה במונדיאל 1934. גרמניה ניצחה את בלגיה בשמינית הגמר ואת שוודיה ברבע הגמר אך הפסידה בחצי הגמר לצ'כוסלובקיה, וסיימה במקום השלישי לאחר ניצחון על אוסטריה.

כעבור ארבע שנים השתתפה גרמניה הנאצית במונדיאל 1938, והודחה כבר בסיבוב הראשון לאחר הפסד לשווייץ. הופעתה של הנבחרת במונדיאל זה הייתה הגרועה ביותר של גרמניה בגביע העולמי, כיוון שזו הפעם היחידה בהיסטוריה שבה גרמניה הודחה כבר בסיבוב הראשון.

1950[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מלחמת העולם השנייה חולקה גרמניה לגרמניה המערבית ולגרמניה המזרחית. שתי הנבחרות הוחרמו בעקבות המלחמה ולא השתתפו במונדיאל 1950.

1954[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבחרת גרמניה המערבית העפילה למונדיאל 1954 שנערך בשווייץ, ורשמה את אחת ההפתעות הגדולות בתולדות גביע העולם, כאשר זכתה בתואר על חשבון הונגריה החזקה שהייתה המועמדת הבולטת לזכייה.

בשלב הבתים המוקדם נפגשו שתי הנבחרות, ונבחרת גרמניה הובסה בתוצאה 8-3. שני ניצחונות על טורקיה העלו את גרמניה לרבע הגמר. בשלב רבע הגמר ניצחה גרמניה את יוגוסלביה 0-2, ובחצי הגמר ניצחה את אוסטריה 1-6.

במשחק הגמר שוב פגשה גרמניה את הונגריה, שלא נוצחה ב-32 משחקיה הקודמים. ההונגרים עלו ליתרון 2-0 בתוך 8 דקות, אך שער של מקס מורלוק וצמד שערים של הלמוט ראן, האחרון שבהם 6 דקות לסיום המשחק, קבעו מהפך 2-3 והכתירו את הגרמנים לאלופי עולם בפעם הראשונה.

ההצלחה בטורניר נקראה "הנס של ברן" ויצרה תחושת אוטופיה בגרמניה שלאחר המלחמה. לזכייה הגרמנית היה תפקיד משמעותי בביסוס היסודות האידאולוגיים שלאחר המלחמה בגרמניה המערבית.

מאמן הנבחרת בטורניר היה ספ הרברגר, ושחקנים בולטים בנבחרת היו מקס מורלוק, הלמוט ראן, הנס שפר, אוטמר וולטר והקפטן פריץ ואלטר.

1958 עד 1970[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרמניה המערבית המשיכה להתבסס בצמרת העולמית של עולם הכדורגל. במונדיאל 1958 העפילה אלופת העולם לחצי הגמר, אך הפסידה לשוודיה ולצרפת וסיימה במקום הרביעי. במונדיאל 1962 הודחה גרמניה המערבית ברבע הגמר על ידי יוגוסלביה. במונדיאל 1966, תחת הדרכתו של הלמוט שן, גרמניה המערבית שיחקה כדורגל מצוין והעפילה עד למשחק הגמר מול אנגליה המארחת, אך הפסידה 4-2 בהארכה משלושער של ג'ף הרסט באחד ממשחקי הגמר המרתקים והשנויים במחלוקת בתולדות גביע העולם.

בשנת 1968 השתתפה לראשונה גרמניה המערבית במוקדמות אליפות אירופה בכדורגל אך לא הצליחה להעפיל לטורניר הגמר. הייתה זו הפעם היחידה בהיסטוריה שבה נבחרת גרמניה (או גרמניה המערבית) לא הצליחה להעפיל לטורניר בסדר גודל של אליפות אירופה או גביע העולם (עם זאת, יש לציין שטורניר הגמר כלל אז ארבע נבחרות בלבד, ויוקרתו עלתה רק מ - 1980 והלאה, עת נזנחה שיטת הפיינל פור). גרמניה המזרחית, לעומת זאת, החלה להשתתף במוקדמות אליפות אירופה כבר בשנת 1960 אך מעולם לא הצליחה להעפיל לטורניר הגמר.

במונדיאל 1970 ניצחה גרמניה המערבית בכל משחקיה בשלב הבתים וברבע הגמר ניצחה את אנגליה 2-3 בהארכה, לאחר שפיגרה במהלך המשחק 2-0, ובכך "נקמה" בה על ההפסד בגמר המונדיאל ארבע שנים קודם לכן.

בחצי הגמר הפסידה גרמניה המערבית בהארכה 4-3 לאיטליה, באחד המשחקים הגדולים בתולדות הכדורגל, שאף זכה לכינוי "משחק המאה", ובמהלכו הובקע מספר שיא של חמישה שערים בהארכה. גרמניה המערבית סיימה במקום השלישי לאחר ניצחון 0-1 על אורוגוואי וכוכב הנבחרת גרד מילר הוכתר כמלך שערי הטורניר עם עשרה שערים.

1971 עד 1974[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1971 מונה פרנץ בקנבאואר כקפטן הנבחרת המערב גרמנית והוביל אותה להצלחה כבירה ולזכייה באליפות אירופה ובגביע העולם.

גרמניה המערבית העפילה לראשונה בתולדותיה לאליפות אירופה בשנת 1972, כאשר במשחקי ההכרעה על העלייה לאליפות נגד אנגליה היא ניצחה 1-3 בומבלי וסיימה בתיקו 0-0 בגומלין באצטדיון האולימפי במערב ברלין.

בחצי הגמר ניצחה גרמניה המערבית את בלגיה 1-2 מצמד שערים של גרד מילר ובמשחק הגמר הביסה את ברית המועצות 0-3 מצמד שערים של גרד מילר ושער של הרברט וימר.

גרמניה המערבית נבחרה לארח את מונדיאל 1974 והעפילה באופן אוטומטי לטורניר הגמר. גם נבחרת גרמניה המזרחית העפילה לטורניר הגמר דרך טורניר המוקדמות, והשתתפה בגביע העולם בפעם היחידה בתולדותיה. שתי הנבחרות שובצו לאותו בית בשלב המוקדם ובמשחק על ראשות הבית ניצחה גרמניה המזרחית את גרמניה המערבית 0-1 במשחק טעון פוליטית. שתי הנבחרות העפילו לשלב הבתים השני, אלא בעוד שגרמניה המזרחית הפסידה לנבחרות הולנד וברזיל בדרך להדחתה מהטורניר בשלב זה, ניצחה גרמניה המערבית את יוגוסלביה, שוודיה ופולין והעפילה למשחק הגמר נגד הולנד. הגרמנים נקלעו לפיגור 1-0 כבר בדקה השנייה של משחק הגמר, אבל שערים של פול ברייטנר וגרד מילר קבעו מהפך, ניצחון 1-2 וזכייה שנייה בגביע.

1976 עד 1980[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביורו 1976 המשיכה גרמניה המערבית ביכולתה הגבוהה, אך לא הצליחה להגן על תארה כאלופת אירופה. גרמניה המערבית ניצחה בחצי גמר האליפות את יוגוסלביה 2-4 בהארכה, לאחר שפיגרה 2-0 במחצית המשחק בעזרת שלושער של דיטר מילר, אך הפסידה בגמר הטורניר לצ'כוסלובקיה 5-3 בבעיטות הכרעה לאחר 2-2 בתום המשחק. בדומה למשחק חצי הגמר, גם במשחק הגמר חזרה גרמניה המערבית מפיגור 2-0 לשוויון בתום 90 הדקות, אך בעיטת הכרעה לא מוצלחת של אולי הנס, מכוכבי הנבחרת המערב גרמנית ביורו 1972 ובמונדיאל 1974, העבירה את הכתר לצ'כוסלובקים.

במונדיאל 1978 הודחה גרמניה המערבית בשלב הבתים השני ויופ דרוול מונה להיות מאמן הנבחרת.

ביורו 1980 שבה גרמניה המערבית וזכתה באליפות אירופה בפעם השנייה בתולדותיה. גרמניה המערבית ניצחה בשלב הבתים את צ'כוסלובקיה והולנד וסיימה בתיקו עם יוון. גרמניה המערבית עלתה למשחק הגמר נגד בלגיה, שבו ניצחה 1-2 מצמד שערים של הורסט הרובש. קלאוס אלופס סיים כמלך שערי הטורניר עם שלושה כיבושים.

1982 עד 1990[עריכת קוד מקור | עריכה]

את מונדיאל 1982 פתחה גרמניה המערבית בהפסד מפתיע לאלג'יריה. בהמשך ניצחה את צ'ילה ואוסטריה במשחק שנוי במחלוקת ועלתה לשלב הבתים השני מהמקום הראשון בבית יחד עם אוסטריה, בעוד אלג'יריה שסיימה שלישית עם אותו מספר נקודות כמו השתיים לא עלתה עקב הפרש שערים נחות. האלג'ירים טענו לחוסר ספורטיביות במשחק שהתקיים בין הגרמנים לאוסטרים וטענו שתוצאת המשחק "סודרה" כך ששתי הנבחרות יעלו לשלב הבא.

בשלב הבתים השני סיימה גרמניה המערבית בתיקו 0-0 עם אנגליה וניצחה את ספרד המארחת 1-2. תיקו 0-0 בין אנגליה לספרד הבטיח לגרמנים מקום בחצי הגמר. במשחק דרמטי בחצי הגמר סיימה גרמניה המערבית בתיקו 3-3 עם צרפת לאחר הארכה, כשבתום 90 הדקות הייתה התוצאה 1-1. הגרמנים ניצחו 4-5 בבעיטות ההכרעה והעפילו למשחק הגמר מול איטליה. הגרמנים הפסידו במשחק הגמר 3-1 וסיימו במקום השני בטורניר. קרל היינץ רומיניגה היה המבקיע הבולט בנבחרת הגרמנית עם חמישה שערים.

יורו 1984 היה טורניר מאכזב לגרמנים מאחר שהודחו בו כבר בשלב הבתים, למרות היות הנבחרת אחת המועמדות הבכירות לזכות בתואר. בעקבות הטורניר חזר פרנץ בקנבאואר לנבחרת בתפקיד המאמן.

במונדיאל 1986 הגיעה גרמניה המערבית למשחק הגמר בפעם השנייה ברציפות, אך הפסידה לארגנטינה של דייגו מראדונה 3-2.

ביורו 1988 נבחרה גרמניה המערבית לארח את אליפות אירופה לראשונה בתולדותיה, אך איכזבה כשהפסידה בחצי הגמר להולנד 2-1.

מונדיאל 1990 היה גביע העולם האחרון שבו התמודדה גרמניה המערבית שלא כנבחרת גרמניה המאוחדת. גרמניה המערבית ניצחה את יוגוסלביה, איחוד האמירויות הערביות, הולנד, צ'כוסלובקיה, אנגליה בבעיטות הכרעה וארגנטינה במשחק הגמר. הגרמנים קבעו תקדים של הופעה שלישית רצופה במשחק גמר גביע העולם, ובניגוד לפעמיים הקודמות, גם זכו בו בניצחון 0-1 משער בבעיטת עונשין של אנדראס ברמה.

פרנץ בקנבאואר הפך לאדם השני (אחרי מאריו זגאלו) שזכה בגביע העולם הן כשחקן והן כמאמן, והראשון שעשה זאת כקפטן וכמאמן. כוכבי הנבחרת היו הקפטן לותר מתאוס, יורגן קלינסמן ורודי פלר. הייתה זו הזכייה השלישית של הנבחרת בגביע העולם.

1992 עד 1996[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבחרת גרמניה המאוחדת התבססה בעיקר על שחקני נבחרת גרמניה המערבית, כשהיא מחוזקת בשחקנים מזרח גרמניים כמתיאס זאמר ואולף קירסטן. ברטי פוגטס מונה למאמן הנבחרת במקום פרנץ בקנבאואר.

האתגר הראשון של נבחרת גרמניה המאוחדת היה יורו 1992. הגרמנים העפילו למשחק הגמר אך הפסידו באופן מפתיע לדנמרק 2-0. במונדיאל 1994 הודחה גרמניה באופן מפתיע כבר בשלב רבע הגמר על ידי בולגריה.

התואר הראשון שבו זכתה גרמניה כנבחרת מאוחדת היה ביורו 1996. הגרמנים ניצחו בשלב הבתים את צ'כיה ואת רוסיה וסיימו בתיקו עם איטליה כדי לסיים במקום הראשון בבית. ברבע הגמר ניצחה גרמניה את קרואטיה ובחצי הגמר הדיחה את אנגליה המארחת בבעיטות הכרעה, כפי שעשתה שש שנים קודם לכן. בגמר ניצחה גרמניה את צ'כיה 1-2, במשחק הראשון בהיסטוריה שהוכרע בשער זהב. את שני השערים לטובת גרמניה בגמר הבקיע אוליבר בירהוף.

מתיאס זאמר היה השחקן המצטיין באליפות. שחקנים בולטים נוספים היו יורגן קלינסמן, אוליבר בירהוף, השוער אנדראס קפקה ודיטר איילטס. הייתה זו הזכייה השלישית של נבחרת גרמניה, על גלגוליה השונים, באליפות אירופה.

1998 עד 2005[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופה זו שינתה נבחרת גרמניה את מאפייניה. בעוד בעבר, מ - 1954 ואילך, הייתה זו נבחרת טורנירים טיפוסית, המצליחה להעפיל שלב אחרי שלב גם עת הפגינה יכולת אפורה, תוך הצגת יכולת מנטלית גבוהה המאפשרת חזרה ממצבי פיגור והכרעה במצבי שוויון, הפכה גרמניה נבחרת "פגיעה" יותר ו"דורסנית" פחות. מצד שני, בטורנירים כמו מונדיאל 2006 ו - 2010 ויורו 2008 ו - 2012, גרמניה הפגינה לרוב יכולת מלהיבה וכדורגל "שמח", יותר מאשר בתקופות קודמות. בנוסף, איישו את הנבחרת שחקנים רבים ממוצא זר, מה שאולי תרם לשינויים שהוזכרו.

אלופת אירופה הודחה בפעם השנייה ברציפות ברבע גמר גביע העולם לאחר תבוסה 3-0 לקרואטיה במונדיאל 1998. כעבור שנה השתתפה גרמניה לראשונה בגביע הקונפדרציות, אך הודחה כבר בשלב הבתים לאחר תבוסה מול ברזיל והפסד מפתיע לארצות הברית. הידרדרותה של הנבחרת המשיכה ביורו 2000, בעת שסיימה במקום האחרון בשלב הבתים.

במונדיאל 2002 רשמה הנבחרת התאוששות מהמשבר שתקף אותה, כאשר הגיעה למשחק הגמר מול ברזיל, שבו הפסידה 2-0. השוער אוליבר קאן נבחר לשחקן המצטיין בטורניר. על הנהגת חוליית הקישור היו אחראים שחקנים כמו מיכאל באלאק, דייטמר האמאן וברנד שניידר, בעוד שמירוסלב קלוזה היה החלוץ המוביל של הנבחרת וכבש חמישה שערים.

ביורו 2004 שוב כשלה גרמניה לעבור את שלב הבתים. כעבור שנה השתתפה גרמניה בפעם השנייה בגביע הקונפדרציות וסיימה במקום השלישי.

2006 עד היום[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבחרת גרמניה בזמן הנפת גביע העולם ב-2014

גרמניה נבחרה לארח את מונדיאל 2006 ולמרות הציפיות הנמוכות, הצליחה הנבחרת, תחת שרביט האימון של יורגן קלינסמן, להפגין כדורגל אטרקטיבי שהוביל אותה למקום השלישי בטורניר, לאחר הפסד בדקות הסיום של ההארכה בחצי הגמר לאיטליה וניצחון 1-3 על פורטוגל במשחק על המקום השלישי. מירוסלב קלוזה, שכבש פעם נוספת חמישה שערים, היה מלך השערים בטורניר. שחקנים בולטים נוספים בנבחרת היו לוקאס פודולסקי, מיכאל באלאק, פיליפ לאם והשוער ינס להמן.

תחת הדרכתו של יואכים לב, שהחליף את קלינסמן, הגיעה גרמניה לגמר יורו 2008 לאחר כישלונות בשני הקמפיינים האירופאים הקודמים שקיימה. גרמניה ניצחה בשלב הבתים את פולין ואת אוסטריה, הפסידה לקרואטיה ועלתה לרבע הגמר מהמקום השני בבית. ברבע הגמר ניצחה גרמניה את פורטוגל 2-3 ובחצי הגמר ניצחה את טורקיה 2-3 משער ניצחון דרמטי של פיליפ לאם בדקה ה-90. במשחק הגמר הפסידה גרמניה לנבחרתה של ספרד וסיימה במקום השני.

במונדיאל 2010 הגיעה גרמניה בפעם השנייה ברציפות למקום השלישי בטורניר. למרות הפסד לנבחרת סרביה בשלב הבתים, סיימה גרמניה במקום הראשון בבית, בעקבות ניצחונות על נבחרות אוסטרליה וגאנה. בשני משחקי הנוק-אאוט הראשונים של הטורניר רשמה גרמניה ניצחונות גבוהים, 4-1 על נבחרת אנגליה בשמינית הגמר ו-4-0 על ארגנטינה ברבע הגמר. בחצי הגמר הפסידה גרמניה 1-0 לספרד, וסיימה את הטורניר בניצחון על אורוגוואי 3-2 במשחק על המקום השלישי. שחקן הנבחרת תומאס מילר כבש חמישה שערים בטורניר, חלק את מעמד מלך השערים עם שלושה שחקנים אחרים, וזכה בפרס נעל הזהב של הטורניר. מילר זכה גם בפרס השחקן הצעיר הטוב ביותר בטורניר. מבקיע בולט נוסף של הנבחרת במונדיאל זה היה מירוסלב קלוזה, שעם ארבעה שערים בטורניר השתווה לבן ארצו גרד מילר במקום השני בטבלת הכובשים המצטיינים של כל הזמנים בגביע העולם בכדורגל.

ביורו 2012 הוגרלה גרמניה לבית שהוגדר כ"בית המוות", לצד נבחרות הולנד, פורטוגל ודנמרק. גרמניה ניצחה בכל שלושת משחקיה בשלב הבתים, ועלתה לשלב רבע הגמר מהמקום הראשון בבית. בשלב רבע הגמר גברה גרמניה על נבחרת יוון בתוצאה 4-2, אך בחצי הגמר הפסידה 2-1 לנבחרת איטליה.

במונדיאל 2014 זכתה גרמניה בטורניר בפעם הרביעית בתולדותיה ולראשונה כנבחרת מאוחדת. גרמניה פתחה את שלב הבתים בניצחון 0-4 על פורטוגל ובהמשך סיימה בתיקו עם גאנה וניצחה את ארצות הברית וסיימה במקום הראשון בבית. בשמינית הגמר ניצחה גרמניה את אלג'יריה וברבע הגמר גברה על צרפת 0-1. בחצי הגמר הביסה גרמניה את ברזיל 1-7, והנחילה לה את הפסדה הגדול ביותר אי פעם. במשחק הגמר גברה על ארגנטינה לאחר הארכה, משער של מריו גצה בדקה ה-113 וניצחה 0-1. תומאס מילר הצטיין בנבחרת הגרמנית עם חמישה שערים ושלושה בישולים. שחקנים בולטים נוספים בנבחרת היו השוער מנואל נוייר, מאטס הומלס, פיליפ לאם וטוני קרוס.

ביורו 2016 סיימה גרמניה ראשונה בשלב הבתים לאחר ניצחון על אוקראינה, תיקו מול פולין וניצחון על צפון אירלנד. בשמינית הגמר הביסה גרמניה את סלובקיה 0-3 וברבע הגמר ניצחה את איטליה בבעיטות הכרעה מ-11 מטרים לאחר שהמשחק הסתיים בתיקו 1-1. זו הייתה הפעם הראשונה בה גרמניה מנצחת את איטליה בטורניר רשמי. זו גם הייתה הפעם השישית ברציפות בה גרמניה מעפילה לחצי גמר של טורניר גדול (אליפות עולם או אליפות אירופה) ופעם שלישית ברציפות שהיא עושה זאת באליפות אירופה. בחצי הגמר הפסידה גרמניה לצרפת 2-0.

כל גביעי העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבחרת גרמניה המערבית בכדורגל במשחקי מקסיקו 1970 על בול מאל סלבדור

גרמניה לפני החלוקה:

  • 1930 - לא נרשמה
  • 1934 - מקום שלישי
  • 1938 - סיבוב ראשון

גרמניה המערבית:

  • 1950 - הורחקו מהטורניר
  • 1954 - מקום ראשון
  • 1958 - מקום רביעי
  • 1962 - רבע גמר
  • 1966 - מקום שני
  • 1970 - מקום שלישי
  • 1974 - מקום ראשון
  • 1978 - סיבוב שני
  • 1982 - מקום שני
  • 1986 - מקום שני
  • 1990 - מקום ראשון

גרמניה המזרחית:

גרמניה לאחר האיחוד:

  • 1994 - רבע גמר
  • 1998 - רבע גמר
  • 2002 - מקום שני
  • 2006 - מקום שלישי
  • 2010 - מקום שלישי
  • 2014 - מקום ראשון

כל אליפויות אירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרמניה המערבית:

  • 1960 - לא נרשמה
  • 1964 - לא נרשמה
  • 1968 - לא העפילה
  • 1972 - מקום ראשון
  • 1976 - מקום שני
  • 1980 - מקום ראשון
  • 1984 - סיבוב ראשון
  • 1988 - חצי גמר

גרמניה המזרחית:

גרמניה, לאחר האיחוד:

  • 1992 - מקום שני
  • 1996 - מקום ראשון
  • 2000 - סיבוב ראשון
  • 2004 - סיבוב ראשון
  • 2008 - מקום שני
  • 2012 - חצי גמר
  • 2016 - חצי גמר

גביע הקונפדרציות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1992 עד 1997 - לא העפילה
  • 1999 - סיבוב ראשון
  • 2001 עד 2003 - לא העפילה
  • 2005 - מקום שלישי
  • 2009 עד 2013 - לא העפילה
  • 2017 - העפילה

סגל הנבחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

(ההופעות והשערים מעודכנים ל-29 ביוני 2016):

עמדה שם תאריך לידה הופעות שערים מועדון
1 שוער מנואל נוייר (קפטן) 27 במרץ 1986 65 0 גרמניהגרמניה באיירן מינכן
12 שוער ברנד לנו 4 במרץ 1992 1 0 גרמניהגרמניה באייר לברקוזן
22 שוער מארק-אנדרה טר שטגן 30 באפריל 1992 6 0 ספרדספרד ברצלונה
3 הגנה יונאס הקטור 27 במאי 1990 14 0 גרמניהגרמניה פ.צ. קלן
5 הגנה מאטס הומלס 16 בדצמבר 1988 46 4 גרמניהגרמניה באיירן מינכן
4 הגנה בנדיקט הובדס 29 בפברואר 1988 34 2 גרמניהגרמניה שאלקה 04
2 הגנה שקודראן מוסטפי 17 באפריל 1992 9 0 אנגליהאנגליה ארסנל
16 הגנה אנטוניו רודיגר 3 במרץ 1993 11 0 איטליהאיטליה רומא
14 הגנה אמרה צ'אן 12 בינואר 1994 6 0 אנגליהאנגליה ליברפול
17 הגנה ג'רום בואטנג 3 בספטמבר 1988 59 1 גרמניהגרמניה באיירן מינכן
8 קשר מסוט אוזיל 15 באוקטובר 1988 73 19 אנגליהאנגליה ארסנל
13 חלוץ תומאס מילר 13 בספטמבר 1989 71 32 גרמניהגרמניה באיירן מינכן
6 קשר סמי חדירה 4 באפריל 1987 60 5 איטליהאיטליה יובנטוס
9 קשר אנדרה שורלה 6 בנובמבר 1990 52 20 גרמניהגרמניה בורוסיה דורטמונד
21 קשר יושוע קימיך 8 בפברואר 1995 1 0 גרמניהגרמניה באיירן מינכן
15 קשר יוליאן וייגל 8 בספטמבר 1995 1 0 גרמניהגרמניה בורוסיה דורטמונד
18 קשר טוני קרוס 4 בינואר 1990 65 11 ספרדספרד ריאל מדריד
11 קשר יוליאן דראקסלר 20 בספטמבר 1993 19 1 גרמניהגרמניה וולפסבורג
20 חלוץ לרוי סאנה 11 בינואר 1996 3 0 אנגליהאנגליה מנצ'סטר סיטי
19 חלוץ מריו גצה 3 ביוני 1992 52 17 גרמניהגרמניה בורוסיה דורטמונד
23 חלוץ מריו גומז 10 ביולי 1985 64 27 גרמניהגרמניה וולפסבורג

שחקנים מפורסמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון ל-7 ביולי 2016. כתב מודגש מסמל שחקן פעיל בנבחרת.

שיאני ההופעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דירוג שחקן שנים בנבחרת הופעות שערים
1 לותר מתאוס 1980– 2000 150 23
2 מירוסלב קלוזה 2001 - 2014 137 71
3 לוקאס פודולסקי 2004 - 2016 129 48
4 בסטיאן שוויינשטייגר 2004 - 2016 120 24
5 פיליפ לאם 2004 - 2014 113 5
6 יורגן קלינסמן 1987 - 1998 108 47
7 יורגן קולר 1986- 1998 105 2
8 פר מרטסאקר 2004 - 2014 104 4
9 פרנץ בקנבאואר 1965 –1977 103 14
10 תומאס הסלר 1988 - 2000 101 11

מלכי השערים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דירוג שחקן שנים בנבחרת שערים ממוצע למשחק
1 מירוסלב קלוזה 2001 - 2014 71 0.52
2 גרד מילר 1966 - 1974 68 1.10
3 לוקאס פודולסקי 2004 - 2016 48 0.37
4 רודי פלר 1983– 1994 47 0.52
יורגן קלינסמן 1987 - 1998 47 0.44
6 קרל היינץ רומניגה 1976 - 1986 45 0.47
7 אווה זלר 1958– 1970 43 0.60
8 מיכאל באלאק 2001– 2009 42 0.43
9 אוליבר בירהוף 1996 - 2002 37 0.53
10 פריץ ואלטר 1940 - 1956 33 0.54

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דירוג לנבחרות לאומיות לגברים באתר פיפ"א
  2. ^ 2.0 2.1 החל מאוגוסט 1993 - אז החל דירוג פיפ"א לנבחרות גברים בכלל