לאהוב את וינסנט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לאהוב את וינסנט
Loving Vincent
בימוי דורותה קוביילה
יו וולצ'מן
הופק בידי איבן מאטגרט
שון בוביט
יו וולצ'מן
תסריט ג'ק דנאהל
דורותה קוביילה
יו וולצ'מן
עריכה דורותה קוביילה
מדבבים סירשה רונן
אלינור טומלינסון
כריס או'דאוד
ג'רום פלין
דאגלס בות'
איידן טרנר
הלן מקרורי
ג'ון סשנס עריכת הנתון בוויקינתונים
מוזיקה קלינט מנסל עריכת הנתון בוויקינתונים
צילום טריסטאן אוליבר עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה פולין, הממלכה המאוחדת, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
חברה מפיצה נטפליקס, הולו עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה בריטניהבריטניה 13 באוקטובר 2017
משך הקרנה 94 דק' עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת הסרט אנגלית
סוגה סרט דרמה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקציב 5.5 מיליון דולר
הכנסות 42.1 מיליון דולר
הכנסות באתר מוג'ו lovingvincent
פרסים פרס האקדמיה האירופית לקולנוע לסרט המונפש הטוב ביותר
lovingvincent.com
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

לאהוב את וינסנטאנגלית: Loving Vincent) הוא סרט קולנוע מונפש ואקספרימנטלי המתאר את קורותיו של הצייר ההולנדי וינסנט ואן גוך, ובפרט את נסיבות מותו. זהו סרט הקולנוע הראשון באורך מלא שמצויר כולו ידנית בצבעי שמן לפי סגנונו של ואן גוך. את הסרט כתבו וביימו דורותה קוביילה (אנ') ויו וולצ'מן (אנ') בהפקה בריטית-פולנית שמומנה על ידי קרן קולנוע פולנית ומיזם גיוס כספים מ-Kickstarter.

ב-2008, קוביילה שהגתה את הרעיון ליצירת סרט מאויר בציורי שמן רצתה תחילה סרט קצר באורך שבע דקות. היא הגתה את הרעיון לסרט ממכתביו הרבים של ואן גוך. הסרט מורכב מכ-65,000 ציורי שמן שנוצרו על ידי 125 אמנים מרחבי העולם, אולם בסיום הפקת הסרט נותרו רק כ-1,000 ציורים. הפקת הסרט נעשתה בדרך של צילום סצנות במסך ירוק, ולאחר מכן נוספו ציוריו של ואן גוך. בסיום הפקת הסרט, כל צייר צייר על בסיס קנבס את הסצנות המיועדות לו. עקב העבודה המרובה, תהליך הפקת הסרט לקח כ-6 שנים.

הסרט הוקרן לראשונה בפסטיבל סרטי האנימציה הבינלאומי באנסי, וזכה בפרס האקדמיה האירופית לקולנוע לסרט המונפש הטוב ביותר וכן למועמדות לפרס אוסקר לסרט המונפש הטוב ביותר בטקס פרסי אוסקר ה-90. כמו כן, הסרט זכה להצלחה כלכלית מרשימה עם הכנסות של 42.1 מיליון דולר על בסיס תקציב של 5.5 מיליון דולר.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשנה לאחר מותו של וינסנט ואן גוך, הדוור ג'וזף רולין ביקש מבנו, ארמנד, להעביר את מכתבו האחרון של ואן גוך לאחיו, תיאו. ג'וזף תוהה מדוע וינסנט התאבד וזאת לאור שרק שבועות בודדים לפני מותו הוא סיפר לאחיו במכתביו שמצבו הנפשי ובריאותו השתפרו. תחילה ארמנד לא רוצה להעביר את מכתביו של וינסנט, אך לבסוף הוא מתרצה לאחר הפצרותיו של ג'וזף. ארמנד נסע לשכונת מונמארטר שבפריז, ושם הוא פגש את פייר טאנגי שסיפר לו שתיאו מת כחצי שנה לאחר מותו של וינסנט. הוא הציע לארמנד לפגוש את ד"ר פול גאשה. וינסנט גר עם גאשה לאחר שחרורו מהאשפוז במוסד, ושניהם חלקו אהבה לציור. כמו כן, גאשה פקד את הלוויתו של וינסנט.

ארמנד מגיע לאובר-סור-אוּאז, היכן שגאשה התגורר, אך התברר לו שהלה נסע למספר ימים. ארמנד החליט להישאר בכפר עד לשובו ולשהות בפונדק שבו וינסנט נפטר. בפונדק הוא פגש את אדלין רבוקס שחיבבה את וינסנט וגם הופתעה ממותו הפתאומי. היא הציעה לארמנד לפגוש את הדייג המקומי שסיפר לו שוינסנט התיידד עם בתו של ד"ר גאשה, מרגריטי. כשארמנד פגש את מרגריטי, היא הכחישה את הקשר וכעסה עליו ברמזו שוויכוח בין אביה לוינסנט גרם להתאבדותו הפתאומית.

במהלך מפגשיו של ארמנד עם מכריו של וינסנט, הוא התוודע לתיאוריה שבה שוינסנט נורה ולא התאבד. הוא שמע על בחור בשם רנה שנהג להציק לוינסנט. רנה היה שיכור לעיתים קרובות ונהג להחזיק רובה. ד"ר מאזרי שבדק את וינסנט טען שלפי פצע הירי בגופו של וינסנט, לא הייתה אפשרות ממשית של התאבדות בדרך של ירי עצמי אלא כתוצאה מירי של אדם אחר. ארמנד מספר את התאוריה הזו למרגריטי שהתוודתה על חברות קרובה לוינסנט, אך היא סבורה שרנה לא רצח את וינסנט.

לאחר השתלשלות האירועים, ארמנד נפגש לבסוף עם ד"ר גאשה שהבטיח לשלוח את המכתב של וינסנט לאלמנתו של תיאו, ג'ואנה. גאשה הודה שהשניים התווכחו על פחדנותו של גאשה להגשים את חלומו כצייר ועל תלותו הכלכלית של וינסנט באחיו תיאו. גאשה סבר שוויכוח זה הוביל להתאבדותו של וינסנט. כשארמנד שב לביתו, הוא ואביו מתקבלים מכתב תודה בשם ג'ואנה על שליחת מכתבו האחרון של וינסנט. המכתב נחתם "באהבה וינסנט" (Loving Vincent).

צוות שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לאהוב את וינסנט בוויקישיתוף