עצי זית (ואן גוך)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עצי זית
Oliviers
Van Gogh The Olive Trees..jpg
צייר וינסנט ואן גוך
תאריך יצירה 1889
טכניקה וחומרים שמן על בד
ממדים בס"מ
אורך 92
רוחב 72.5
מידע יצירה
מיקום המוזיאון לאמנות מודרנית, ניו יורק, ארצות הברית

עצי זיתצרפתית: Oliviers) היא סדרת ציורים, שנוצרה על ידי האמן ההולנדי וינסנט ואן גוך, בעיקר בסן רמי דה פרובאנס בשנת 1889. הסדרה כוללת לפחות 15 ציורים של עצי זית. ואן גוך התאשפז מרצונו החופשי במוסד לבריאות הנפש בסן רמי במאי 1889 ובמאי 1890, והותר לו לצאת לגן המוסד ולהמשיך לצייר. בהזדמנויות מסוימות הותר לו גם לטייל מחוץ למוסד, וכך הוא החל לצייר נופים של עצי זית, עצי ברוש ושדות חיטה.

אחד מהציורים בסדרה, "עצי זית בנוף הררי", הוא ציור משלים ליצירה הנודעת של ואן גוך, "ליל כוכבים". לעצי הזית הייתה משמעות רבה עבור ואן גוך. החלק של היצירות שנעשו במאי 1889 סימל לצייר את מעגל החיים, ואילו החלק שנוצר בנובמבר 1890 סימל עצב וסבל. עצי הזית מייצגים את הקשר של האדם לטבע המוביל להבנה עמוקה של השמיימיות. ואן גוך יצר את הסדרה בתקופה שבה הוא היה מצוי במצב נפשי קשה, אך חרף זאת עבודתו בסדרה נחשבת כאחת מהטובות ביותר שהוא יצר.

אודות היצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סן רמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאי 1889, ואן גוך נכנס למוסד לבריאות הנפש בסן רמי.[1] הוא השתמש בתא סמוך לתא השינה שלו כסטודיו. הוא החל לצייר מהתא ציורי טבע בעיקר פרחים, כגון אירוסים, ליליות וקיסוסים. לאחר מכן, הוא החל לצאת מהמוסד ושם הוא החל לצייר עצי ברוש, עצי זית ושדות חיטה שהיו אופייניים לאזור. באותה שנה, הוא צייר למעלה מ-150 ציורים.[2]

השהות במוסד סיפקה לצייר יציבות הכרחית. הוא הצליח לשלוט באופן טוב יותר במנהגיו השליליים, כגון שתיית אלכוהול וקפה, אכילת לא בריאה וכדומה. אולם, שהייתו עדיין לוותה בקשיים מסוימים. הוא נדרש לקבל רשות כל פעם שהיה ברצונו לצאת מהמוסד לצורך ציור. האוכל במוסד היה גרוע, והטיפול היחיד שהוא קיבל היה אמבטיות מים חמים למשך כמה שעות. במהלך אותה תקופה, הוא סבל מהתקפים, כנראה כתוצאה מסוג של אפילפסיה.[3] בתחילת 1890, כאשר ההתקפים רק החמירו, ואן גוך הבין כי שהייתו במוסד לא סייעה להחלמתו, ולכן במאי 1890 הוא החליט לעבור לאובר-סור-אוּאז אשר צפונית לפריז.[4]

משמעות רוחנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

פול גוגן, ישו בגן של עצי זית, 1889, מוזיאון נורטון לאמנות, וסט פאלם ביץ', פלורידה.

כאדם צעיר, ואן גוך רצה ללמוד לימודי דת ולהפוך להיות איש דת.[5][6] הוא התחיל ללמוד זאת בהולנד, אך הוא לא הצליח לסיים את לימודיו. באופן מסוים, הצייר הרגיש דחוי על ידי הממסד הדתי, אך הוא מצא נחמה רוחניות בעיסוקיו כצייר. בחודשים האחרונים לחייו ואן גוך התמקד כמעט לחלוטין בציורי טבע וזאת כדי להפיג את סבלו הנפשי.[7] הוא דחה את הדעות הדתיות של הוריו שאליהן הוא התייחס בביטול, והוא נקט בדעה ניהיליסטית כלפי הדת.[8] הוא מצא בטבע, ובעיקר בפריחה, אלגוריה לגלגל החיים האנושי.

ציורי הסתיו שלו היו כתגובה ליצירותיהם של פול גוגן ואמיל ברנאר שציירו את ישו בחורשת עצי זית. גוגן אף התגרה בואן גוך כאשר הוא צייר את ישו עם זקן ושיער כתומים כרמז לצייר. בניגוד אליהם, ואן גוך לא צייר את ישו אלא הוא התמקד בטבע. הוא רצה לתאר את רגשות הסבל לא על ידי דמותו הדתית של ישו אלא על ידי תיאור הנוף ולתת לאדם את היחסיות המתאימה לו בטבע.[9][10]

ניתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבודותיו המקודמות של ואן גוך היו בעיקר בצבעים אפורים, וניכר מהם תחושת קהות.[11] בפריז, הצייר נפגש עם אמנים כמו אדגר דגה וז'ורז' סרה שמהם הוא למד טכניקות לשימוש בצבעים. עבודותיו הפכו מקודרות למלאות בצבע ובחיוניות. השימוש הדרמטי בצבע הפך אותו למזוהה עם תנועת האקספרסיוניזם. דרום צרפת היוותה הזדמנות לצייר להביע את רגשותיו באמצעות צבע, ובמקום זה הוא התחיל ליצור את יצירותיו הנודעות ביותר.[12]

ואן גוך תפס את הצבע ואת התחושה של העצים בחילופי עונות ובשינויי אור היום.[13] הצבע הכחול שימש אותו לתאר שמימיות. הן ב-"ליל כוכבים" והן בסדרת ציורי עצי הזית הצבע הכחול המחיש את הנוכחות השמיימית והאינסופית של ישו. מבחינתו של האמן האומנות הייתה השפה המודרנית לשמיימיות.[14]

הציורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ואן גוך חילק את ציורי עצי הזית לשתי קבוצות עיקריות; האחת של שלושה ציורים מיוני 1889 והשנייה של חמישה ציורים מסוף נובמבר של אותה שנה. בנוסף, הוא צייר יצירה נוספת בספטמבר ושלוש נוספות גם בדצמבר. הוא גם צייר מספר רישומים כדי להסתמך עליהם בציור מכיוון שלא ניתנה לו גישה ליצירותיו.

הציור המשלים לליל כוכבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הציור "עצי זית בנוף הררי" מוצג במוזיאון לאמנות מודרנית שבניו יורק. ואן גוך כתב לאחיו, תיאו, כי הוא צייר ציור אחד של עץ זית וציור אחד של ליל כוכבים. הוא הגדיר את הציורים כמשלימים אחד את השני רק בזמנים שונים במהלך היום. ביצירה מתוארים כמה עצי זיתים מול רקע הרי האלפים, ובשמיים ניתן לראות ענן גדול. לאחר שהציורים התייבשו, הוא שלח אותם לתיאו. הוא הסביר לו במכתב שבשתי היצירות ישנם אלמנטים מוגזמים ובשתיהן קווי המתאר של האובייקטים מודגשים כמו בהדפסי עץ יפניים.[15]

מלקטי הזיתים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ואן גוך צייר שלושה ציורים בהם נשים מלקטות זיתים. הראשון (F654) נעשה בו במקום עם אלמנטים עמוקים מהטבע. השני (F655) הוא המגובש ביותר מבין השלושה, והוא ניתן לאמו ולאחותו של האמן כמתנה.[5] כיום, הוא מוצג במוזיאון המטרופוליטן לאמנות שבניו יורק. השלישי (F656) נעשה בסטודיו של האמן, והוא מוצג בהגלריה הלאומית לאמנות שבוושינגטון די. סי.[16] מרכז היצירה הוא עץ הזית שמושך את עינו של הצופה ושמוביל אותו להתרחשות בציור.[17] הצייר התמקד יותר בהיבט הרוחני והרגשי במקום בפרשנות מציאותית. הנשים מלקטות זיתים לפרנסתן. האופן שבו העצים והנוף מתמזגים עם הנשים מעיד על הקשר בין בני האדם לטבע, וזהו מוטיב חוזר ביצירותיו של ואן גוך.[18] בסדרה זו ישנו גם ציור רביעי (F587) שבו מופיעים זוג, והוא מוצג במוזיאון קרולר-מילר שבאוטרלו.[19]

הציורים ממאי ומיוני 1889[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך תקופה זו, האמן צייר ארבעה ציורים נוספים לסדרה. הראשון, "זוג הולך בין עצי זית בנוף הררי עם ירח סהר" (F704), מוצג במוזיאון האמנות של סאו פאולו שבסאו פאולו, ברזיל.[20] הציור מופיע על כריכת הגרסה העברית של הספר "חמניות" של שראמי בונדריק משנת 2010. הספר מתאר את חודשיו האחרונים של הצייר ואת יחסיו עם ראשל, זונה מבית בושת שהוא נהג לפקוד.

ואן גוך צייר גם שלושה ציורים נוספים בסדרה ביוני, בחודש השני של שהייתו במוסד לבריאות הנפש. הציור הראשון, "מטע זיתים" (F715), מורכב מעצי זית עם עלים בגוון אפור. צלליות העצים הסגולות מופיעות על הקרקע החולית. כמו כן, הצייר השתמש בקווים מלבניים. הציור מוצג במוזיאון נלסון-אטקינס לאמנות שבקנזס סיטי.[21] הציור השני, "עצי זית: שמיים בהירים וכחולים" (F709), מתאר את ההשפעה של אור היום על השמיים בעונת הסתיו, והוא דומה לסקיצה הנקראת "חורשת הזיתים" המוצגת במוזיאון האמנות של גטבורג. הגוון של הסתיו ניכר ביצירה והוא מתכתב עם הריאליזם הנוקשה של עבודתיו של ואן גוך. הצייר הציג את הציור לדוקטור פול גאשה בעת שהייתו בביתו של הרופא באובר-סור-אוּאז.[22] הציור השלישי בסדרה, "מטע עצי זית" (F585), מוצג במוזיאון קרולר-מילר שבאוטרלו, הולנד.[23]

הציורים מספטמבר, מנובמבר ומדצמבר 1889[עריכת קוד מקור | עריכה]

הציורים בתקופה זו ניחנו באלמנטים יותר אומנותיים מהציורים הקודמים של הסדרה. שינוי זה בגישתו האמנותית של ואן גוך נבע מחשיפתו של הצייר לציוריהם של פול גוגן ושל אמיל ברנאר. בציור, "עצי זית" (F714), ניכר שימוש דרמטי בצבעים ובמשיכות מכחול שנבע מהלך רוחו המוטרד של האמן. היצירה מוצגת בגלריה הלאומית של סקוטלנד שבאדינבורו.[24] בניגוד ליצירות מיוני שכללו שמים כחולים-ירוקים ששיקפו מזג אוויר קריר,[25] ב-"עצי זית בשמים צהובים עם שמש" (F710) הודגשו צבעי הכתום והצהוב המסמנים את עונת הסתיו. הציור מוצג במכון לאמנות של מיניאפוליס שבמיניאפוליס, מינסוטה. הסופר וורן קית' וויט שביקר במוזיאון הגיע למסקנה כי הציור לא מסונכרן בזמן ובעונה. מצד אחד, השמש של אחר הצהריים המאוחרים מתחילה לשקוע לכיוון מערב מעל ההרים. מצד שני, הצל מעצי הזית מוטה משמאל או מדרום מערב, באופן הדומה לעונת הסתיו.[26]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא עצי זית בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Olive Trees, 1889, van Gogh", באתר Minneapolis Institute of Arts (באנגלית)
  2. ^ "Heilbrunn Timeline of Art History", באתר The Metropolitan Museum of Art (באנגלית)
  3. ^ Wallace (1969). The World of Van Gogh (1853-1890). Alexandria, VA: Time-Life Books. pp. 139–146.
  4. ^ Edwards, C (1989). Van Gogh and God: A Creative Spiritual Quest. Chicago: Loyola University Press. p. 113. מסת"ב 0-8294-0621-2.
  5. ^ 1 2 Leeuw, R (1997) [1996]. van Crimpen, H; Berends-Albert, M (eds.). The Letters of Vincent van Gogh. London and other locations: Penguin Books.
  6. ^ Wallace (1969). The World of Van Gogh (1853-1890). Alexandria, VA: Time-Life Books. pp. 12–15.
  7. ^ Edwards, C (1989). Van Gogh and God: A Creative Spiritual Quest. Chicago: Loyola University Press. p. 103. מסת"ב 0-8294-0621-2.
  8. ^ Edwards, C (1989). Van Gogh and God: A Creative Spiritual Quest. Chicago: Loyola University Press. p. 70. מסת"ב 0-8294-0621-2.
  9. ^ Nordenfalk, C (2006). The Life and Work of Van Gogh. New York: Philosophical Library. p. 177. מסת"ב 9781428657250.
  10. ^ "Silverman, Debora. Van Gogh and Gauguin: The Search for Sacred Art p.311", באתר Google Books (באנגלית)
  11. ^ Lubin, A (1996) [1972]. Stranger on the Earth: A Psychological Biography of Vincent van Gogh. United States: Da Capo Press. pp. 74–75. מסת"ב 0-306-80726-2.
  12. ^ H. W. Janson (1971). "The Modern World". A Basic History of Art. New York: Harry N. Abrams. p. 308. מסת"ב 0-13-389296-4.
  13. ^ Van Gogh, V; Suh, H. (2006). Vincent van Gogh: A Self-Portrait in Art and Letters. New York: Black Dog & Leventhal Publishers. p. 294. מסת"ב 9781579125868.
  14. ^ Erickson, K (1998). At Eternity's Gate: The Spiritual Vision Of Vincent van Gogh. Grand Rapids, MI: William B. Eerdsmans Publishing. pp. 82, 149. מסת"ב 9780802849786.
  15. ^ "Olive Trees, June–July 1889", באתר Museum of Modern Art (באנגלית)
  16. ^ "The Olive Garden, 1889", באתר National Gallery of Art, Washington, DC (באנגלית)
  17. ^ Poore, H (1976) [1967 by Sterling Publishing, NY]. Composition in Art. Mineola, NY: Dover Publications. p. 36. מסת"ב 9780486233581.
  18. ^ "Vincent van Gogh Teaching Program", באתר National Gallery of Art, Washington, D.C. (באנגלית)
  19. ^ "Olive Grove with Two Olive Pickers", באתר Kröller-Müller Museum
  20. ^ "Passeio ao Crepúsculo (Couple Walking among Olive Trees in a Mountainous Landscape with Crescent Moon)", באתר Museu de Arte de São Paulo (בפורטוגזית)
  21. ^ "Olive Orchard", באתר Nelson Atkins Museum of Art (באנגלית)
  22. ^ "Olive Grove, Saint-Rémy, 1889", באתר Göteborgs Museum of Art (באנגלית)
  23. ^ "Olive Grove", באתר Kröller-Müller Museum
  24. ^ "Olive Trees, 1889", באתר National Gallery of Scotland (באנגלית)
  25. ^ Pickvance, Ronald (1986). Van Gogh in Saint-Rémy and Auvers. Metropolitan Museum of Art. p. 160. מסת"ב 978-0-87099-477-7.
  26. ^ Elkins, James (2004). Pictures & Tears: A History of People Who Have Cried in Front of Paintings. London: Routledge. p. 134. מסת"ב 0-415-97053-9.