דיוקנו של פר טנגי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דיוקנו של פר טנגי
Portret van père Tanguy
Van Gogh - Portrait of Pere Tanguy 1887-8.JPG
צייר וינסנט ואן גוך
תאריך יצירה 1887
טכניקה וחומרים שמן על בד
ממדים בס"מ
רוחב 75 ס״מ עריכת הנתון בוויקינתונים
גובה 92 ס״מ עריכת הנתון בוויקינתונים
מידע יצירה
זרם אמנותי ג'פוניזם עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר יצירה P. 7302 (מוזיאון רודן) עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום מוזיאון רודן, פריז
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

דיוקנו של פר טנגיהולנדית: Portret van père Tanguy) הוא דיוקן בצבעי שמן של הצייר ההולנדי וינסנט ואן גוך שנוצר בשנת 1887. זהו ציור אחד מתוך שלושה של פר טגני שואן גוך צייר. הסדרה של הדיוקנאות מראה את ההתקדמות של ואן גוך כצייר ואת השינויים שעבר סגנונו בעת שהותו בפריז. הדיוקן הראשון מאופיין בקדרות ובקומפוזיציה פשוטה. בדיוקן השני הצייר עשה בעיקר שימוש בסגנונות של אמנות יפנית. הדיוקן השלישי הוא המורכב ביותר והוא כולל בתוכו סגנונות שונים של אמנות יפנית ואימפרסיוניסטית. הדיוקן האחרון מוצג כיום במוזיאון רודן שבפריז.

אודות הציור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצבעים הבהירים בציור וכן הנושא הברור מהווים שינוי בסגנונו של ואן גוך.[1] השימוש בצבעים בהירים היה ניסיון ליצור עומק, הרמוניה ואיזון בציוריו של האמן. ברקע בדיוקן ניתן לראות הדפסים של אמנות יפנית שהוצגו בחנותו של טנגי. כובעו של טנגי מסתיים בתחילת הדפס של הר פוג'י, מוטיב ידוע באמנות יפנית. ניתן גם לראות הדפסים של שחקני קבוקי ועצי דובדבן.

השימוש בהדפסים יפניים היווה מרגוע לנפשו של הצייר. במכתב לאחותו, וויל, ואן גוך כתב כי שגם מבלי לדעת הרבה על אמנות זו השימוש בה מרגיע אותו יותר מכל תרופה שאפשר להשיג בבית מרקחת. כדי להשיג את האפקט המרגיע, ואן גוך צייר את טנגי שליו ובמבט מהורהר. ההיסטוריונית נעמי מוראר הגדירה את טנגי בדיוקן זה כשליו כמו בודהה.[2][3]

ואן גוך נפטר בשנת 1890, וטנגי נפטר ארבע שנים אחריו. לאחר מותו של סוחר האמנות, בתו מכרה את הדיוקן שיצר ואן גוך לפסל אוגוסט רודן. בהמשך, הדיוקן הועבר למוזיאון רודן ועד היום הוא מוצג שם.[4]

ג'וליאן טנגי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'וליאן פרנסיוס טנגי נולד בשנת 1825 ונפטר בשנת 1894.[5] הוא עבד כסוחר אמנות וכמוכר אספקה של צבעים. הוא היה מהראשונים שהציעו את יצירותיו של ואן גוך למכירה.[6] טנגי היה ידוע בהתלהבותו מאמנות וחנותו הפכה לפופולרית בקרב אמנים. מבקרי החנות נהגו לכנותו בשם "האב" (בצרפתית: Père), ומכאן שמו פר. סוחר האמנות נהג לקבל ציורים כתשלום עבור שירותיו. הצייר אמיל ברנאר תיאר את הביקור בחנותו של טנגי כביקור במוזיאון של ציורים אימפרסיוניסטים. אשתו של טנגי הייתה פחות נלהבת מצורת התשלום וחששה מפני מצבם הכלכלי. לאחר מותו של טנגי, חבריו ערכו מכירה פומבית לכבודה של אלמנתו.

שאר הדיוקנאות של פר טנגי[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאמור, ואן גוך יצר שלושה דיוקנאות של פר טנגי. בחורף של השנים 1886 ו-1887 הצייר יצר את הדיוקן הראשון של טנגי.[7] הוא השתמש בעיקר בגוונים של צבע חום בציור, למעט שפתיו האדומות וסינורו הירוק של טנגי. בדיוקן טנגי נראה יותר כמו פועל מאשר סוחר אמנות.

בשנת 1887, ואן גוך החל להשתמש בצבעים בהירים יותר כמו אדום, ירוק וכתום על רקע כחול. בדיוקנאות הבאים של טנגי, מושא הציור נמצא ברקע צבעוני של הדפסים יפניים. הדיוקן השני נעשה תוך 30 דקות, וטנגי שמר אותו לעצמו. השחקן זוכה פרס האוסקר אדוארד ג'י רובינסון ואשתו הציירת החזיקו בציור לתקופה מסוימת ומכרו אותו למיליארדר יווני.[8] כיום, הדיוקן השני מוצג במוזיאון רודן.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דיוקנו של פר טנגי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Meier-Graefe, J (1987) [London: Michael Joseph, Ltd. 1936]. Vincent Van Gogh: A Biography. Mineola, NY, USA: Dover Publications. pp. 56–57
  2. ^ Maurer, N (1999) [1998]. The pursuit of spiritual wisdom: the thought and art of Vincent van Gogh and Paul Gauguin. Cranbury: Associated University Presses. pp. 55, 59. מסת"ב 0-8386-3749-3.
  3. ^ Finlay, V (2002). Color: A Natural History of the Palette. New York and Toronto: Random House Trade Paperbacks. p. 20. מסת"ב 0-8129-7142-6.
  4. ^ Strieter, T (1999). Nineteenth-Century European Art: A Topical Dictionary. Westport, CT, USA: Greenwood Press. pp. 174–175. מסת"ב 0-313-29898-X.
  5. ^ Gay, P (1999) [1998]. Pleasure Wars. New York: W. W. Norton and Company. p. 143. מסת"ב 0-393-31827-3.
  6. ^ Leeuw, R (1997) [1996]. The letters of Vincent Van Gogh. London and other locations: Penguin Group. p. 329.
  7. ^ Walther, Ingo; Metzger, Rainer. Vincent van Gogh: The Complete Paintings. Taschen. p. 204. מסת"ב 9783836541220.
  8. ^ Pollock, G; Florence, P (2001). Looking Back to the Future: Essays on Art, Life and Death. G + B Arts International. p. 291. מסת"ב 90-5701-122-0.