ליאון יוריס
 | |
| לאון יוריס, איור מאת חיים טופול | |
| לידה |
3 באוגוסט 1924 בולטימור, מרילנד, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
21 ביוני 2003 (בגיל 78) שלטר איילנד, ניו יורק, ארצות הברית |
| שם לידה | Leon Marcus Uris |
| מדינה |
ארצות הברית |
| מקום קבורה |
בית הקברות הלאומי קואנטיקו |
| מקום לימודים |
הקולג' של בולטימור |
| שפות היצירה |
אנגלית |
| יצירות בולטות |
אקסודוס, מילא 18, זעקת הקרב |
| בן או בת זוג |
Jill Uris (15 בפברואר 1970–1988) |
  | |
ליאון מרקוס יוריס (באנגלית: Leon Marcus Uris; 3 באוגוסט 1924, בולטימור שבמרילנד – 21 ביוני 2003, ניו יורק) היה סופר יהודי אמריקאי, מחבר "אקסודוס" ושורת ספרים רבי מכר נוספים. נודע בתחקירים המקיפים שערך לפני כתיבת הרומנים שלו.
תולדות חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ראשית חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]יוריס נולד לוולף ויליאם יוריס, במקור אוריס, ולאנה (לבית בלומברג) יוריס. אביו, מהגר פולני יליד נובוגרודק ואחיו של אליעזר ירושלמי, שהה שנה בארץ ישראל בתום מלחמת העולם הראשונה לפני שהיגר לאמריקה ב-1921. הוא עסק בעבודות פשוטות, וכפי שהתבטא בנו ליאון, "עבר מכישלון לכישלון". וולף ויליאם שינה את היגוי שמו מאוריס ליוריס, לפי כללי האנגלית ולדבריו בהתבסס על המילה ירושלמי.
יוריס למד בבית ספר אך לא סיים את התיכון כיוון שנכשל באנגלית. בגיל 17 הצטרף למארינס (חיל הנחתים) ולחם כאלחוטן קרבי בזירת האוקיינוס השקט[1] בקרבות גוודלקנל וטאראווה[2]. בעת שהחלים ממחלת המלריה בסן פרנסיסקו הכיר את בטי בק, סמלת חיל הים, ממוצא דני-אמריקאי, והם נישאו ב-1945 והתגרשו ב-1968.
פעילותו העיתונאית והספרותית
[עריכת קוד מקור | עריכה]העיתון אסקווייר קנה מאמר שלו וזה עודד אותו לכתוב רומן. התוצאה הייתה הרומן הידוע "זעקת הקרב" משנת 1953, המספר על לוחמי חיל הנחתים וגבורתם במלחמת העולם השנייה בזירת האוקיינוס השקט [3]. הספר זכה להצלחה גדולה, נמכר בשלושה מיליון עותקים ועובד לסרט מלחמה. ספר נוסף היה "הגבעות הזועמות" מ-1955, המתאר את המלחמה ביוון.
כעיתונאי ותסריטאי התעניין מאוד במדינת ישראל. הוא ביקר בישראל ב-1956 ובמשך מספר חודשים ערך תחקיר[4] שבעקבותיו כתב את ספרו הידוע ביותר "אקסודוס" בשנת 1958, שהתבסס באופן חופשי ביותר על סיפורה של אוניית המעפילים "יציאת אירופה תש"ז". הספר שימש בסיס לסרט מצליח באותו שם.
ב-1957 כתב את התסריט לסרט דו-קרב באו. קיי. קוראל.
בקיץ 1978 ביקר בישראל לחקר הסכסוך הישראלי-פלסטיני. ביריחו ביקר עם אשתו השנייה ג'יל יוריס. ג'יל פיבודי, ילידת 1947 בוגרת אוניברסיטת הרווארד, קולורדו קולג' ואוניברסיטת ניו יורק, צלמת עיתונות מקצועית, עבדה עם יוריס על ספריו בנושאי מלחמות מאז נישאו בפברואר 1970. לשם סקירת "ביקורי קיץ" של משפחות הפלסטינים, הגיעו השניים למעבר גשר אלנבי. עמדו באמצע הגשר ושוחחו עם חיילי צה"ל ושוטרי הגבול הירדנים מעל נהר הירדן בשיחה חופשית מוקלטת כשג'יל מצלמת לקראת כתיבת תסריט לסרט על הנושא.
רומנים אחרים שלו הקשורים לשואת יהודי אירופה הם "מילא 18" מ-1961, שהוא כתובת מטה מורדי גטו ורשה. "משפט דיבה" מ-1970, מתייחס למשפט שבו נתבע יוריס בשנת 1964 על הוצאת דיבה בספר "אקסודוס", על ידי הרופא פולני ולדיסלב דרינג, המוזכר בספר כמי שערך ניסויים אכזריים באסירי מחנה ההשמדה אושוויץ. אדלאיד אובאל, רופאה שעבדה במחנה העידה נגד דרינג אך חבר המושבעים פסק שעל יוריס לשלם לדרינג פיצוי בסך חצי פני.
ספרו "החאג'" בודק את היסטוריית המאבק במזרח התיכון וכיצד מעורבות פוליטית של מדינות זרות הולידה את המאבק כיום. יוריס התעניין ברבים מספריו במאבקים פוליטיים במקומות שונים בעולם כמו אירלנד, ברלין ומרכז אמריקה. ג'יל יוריס, ערכה עמו במשותף את מחקרם באירלנד ו-388 צילומיה הובאו בספרו החמישי, ספרם המשותף "אירלנד, יופי נורא".
חייו הפרטיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]יוריס היה נשוי שלוש פעמים. התחתן עם אשתו הראשונה, בטי בק (2005-1922), בשנת 1945. נולדו להם שלושה ילדים והתגרשו ב-1968. ב-1968 הוא נשא לאישה את מרג'רי אריאל אדוארדס. לפי העדות המאוחרת של בנו מייקל בספר אוטוביוגרפיה[5], בין הבן לאמו החורגת נרקמו רגשות אהבה. היא התאבדה בירייה באמצעות אקדח בשנת 1969. מותה גרם לסופר לשבר גדול. החל מ-1970 אשתו השלישית, ב-23 שנה צעירה ממנו, הייתה הצלמת ג'יל פיבודי מבוסטון. לזוג נולדו שני ילדים, רייצ'ל וקונור. פיבודי צילמה צילומים עבור ספרו על אירלנד ועל ירושלים. הם התגרשו ב-1988 ולאחר מכן יוריס התיישב בניו יורק.
לאון יוריס נפטר בביתו בשלטר איילנד בלונג איילנד ב-2003. היה בן 78 במותו ונפטר סבל מאי ספיקת כליות. השאיר חמישה ילדים ושני נכדים. הוא לקבורה בבית הקברות הלאומי קואנטיקו במדינת וירג'יניה.
הנצחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ארכיון כתביו נמצא במרכז הרי רנסום באוניברסיטת טקסס באוסטין. הוצאת אוניברסיטת טקסס פרסמה ספר ביוגרפי עליו. בארכיון נמצאים כל הרומנים שלו, פרט ל "הח'אג'" ו"מעבר מיתלה", כמו כן כתבי היד של התסריט "דו-קרב באו. קיי. קוראל".
ספריו של יוריס בעברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- זעקת הקרב, מאנגלית - דניאל שר, 1957, ותרגום נוסף בידי מרדכי ברקאי, משרד הביטחון, תשמ"ז 1987.
- אקסודוס, יציאת אירופה, תרגם מאנגלית יוסף נדבה, סטימצקי, תל אביב, תשי"ט-1959.
- הגבעות הזועמות, עברית - מיכאל מרגולין, מזרחי, תל אביב, 1964.
- משפט דיבה: QB VII, תרגום מאנגלית - אהרן אמיר, כתר, ירושלים, תשל"ו, 1976.
- טריניטי, תרגום - הגר אנוש, מסדה, תל אביב, 1978.
- החאג', מאנגלית - חיים גליקשטיין, זמורה-ביתן, תל אביב, 1985.
- טופאז, מאנגלית - אריה חשביה. מזרחי, תל אביב, 1986.
- הררי זעם, מאנגלית - זרובבל ברל, זמורה ביתן, תל אביב, 1988.
- מעבר המיתלה, מאנגלית - א. סבר, ספרית מעריב, תל אביב, תש"ן 1990.
- מילא 18, מאנגלית - יעל נמרודי, זמורה ביתן, תל אביב, 1995.
- הליברל האחרון, מאנגלית - ענת ויקסלבאום, הוצאת שלגי, 2000
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ההיסטוריה כמלודרמה: "אקסודוס" - הספר, הסרט והתרבות הישראלית, מאת רחל ויסברוד, נדפס ב"מבטים פיקטיביים - על קולנוע ישראלי", תשנ"ח, 1998.
- Jill and Leon Uris IRELAND, a terrible beauty, 1975.
- 2017 Michael Cady Uris The Uris Trinity: The father, the son and the trophy wife
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ליאון יוריס, ברשת החברתית Goodreads- אלי אשד, "ציונות נוסח הוליווד"
- מאיר שניצר, השגריר המצליח ביותר של הרעיון הציוני, באתר nrg, 26 ביוני 2003.
רות בקי-קולודני, נראה לי שאולי אני כותב ספר אחד יותר מדי, באתר הארץ, 19 במאי 2017- ליאון יוריס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- ליאון יוריס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
לאון יוריס (1924-2003), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ גל פרל, "עם הים הקר מאחוריהם, האש המשתוללת לפניהם", הבלוג על הכוונת, 15 בפברואר 2024.
- ^ ליאון יוריס, "זעקת הקרב", הוצאת משרד הביטחון-זמורה ביתן, 1987.
- ^ ליאון יוריס, "זעקת הקרב", הוצאת משרד הביטחון-זמורה ביתן, 1987, עמוד 3.
- ^ יוסף לפיד, אנשים חשובים מאוד עמ' 17, הוצאת מסדה, 1963
- ^ Michael Cady Uris 2017