לאלה מוסטפא פאשה
 | |||||
| לידה |
1500 סוקולוביצ'י, סנג'ק בוסניה, האימפריה העות'מאנית  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
7 באוגוסט 1580 (בגיל 80 בערך) איסטנבול, האימפריה העות'מאנית | ||||
| מקום קבורה |
מסגד אייפ סולטאן | ||||
| מדינה |
האימפריה העות'מאנית | ||||
| השקפה דתית |
אסלאם | ||||
| בת זוג |
Hüma Sultan | ||||
| |||||
| שירות צבאי | |||||
| דרגה |
גנרל | ||||
| פעולות ומבצעים | |||||
| |||||
  | |||||
.jpg)
לאלה קארה מוסטפא פאשה (בטורקית: Lala Kara Mustafa Paşa, בסביבות 1500 – 7 באוגוסט 1580), היה איש צבא עות'מאני ממוצא סרבי, שכיהן חדשים אחדים כווזיר גדול של האימפריה העות'מאנית. הוא זכה לכינוי הכבוד "לאלה", כלומר ה"מנטור" או "חונך" של הסולטאן, מפני שהיה מורו האישי של הסולטאן סלים השני. נקרא גם "כובש קפריסין" ("Kıbrıs Fatihi").
קורות חייו ופועלו
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאלה מוסטפא פאשה נולד ככל הנראה בסביבות שנת 1500 בעיירה סוקולוביצ'י (אנ') בסנג'ק בוסניה למשפחת סוקולוביץ' הנוצרית-סרבית וגויס על ידי הטורקים העות'מאנים ששלטו במולדתו כדי לשרת בסאראי של הסולטאן סולימאן המפואר. גם אחיו הגדול, דלי חיסרב פאשה (אנ'), היה למפקד עות'מאני חשוב. שניהם חונכו כדוושירמה בדת האסלאם.
כבר בתחילת דרכו היה לאלה מוסטפא לאיש צבא מוערך. הוא שימש כחונך של הנסיך סלים ותמך במועמדותו לכתר האימפריה נגד אחיו, ביאזיט. אמן של תככים, הוא רכש את אמונו של ביאזיט והצליח לחבל בחילופי המכתבים בינו לבין אביו הסולטאן, שהוקיר את כישוריו של הנסיך וראה בו את יורשו הלגיטימי. לאלה מוסטפא וסלים שכנעו לבסוף את הסולטאן שביאזיט מבקש למרוד. אחרי שביאזיט הובס בקרב קוניה ונמלט לאיראן, מכתב המחילה של אביו לא הגיע אליו ובסופו של דבר בשנת 1561 הוא הוצא שם להורג בחניקה יחד עם ארבעת ילדיו.[1]
בשנת 1555 התמנה לאלה מוסטפא פאשה על ידי הווזיר הגדול ריסטם פאשה למושל הסנג'ק של צפת בארץ ישראל, ובהמשך היה למושל סנג'ק בפוז'גה בשטח כבוש בקרואטיה-סלבוניה, לאחר מכן לביילרביי של ואן, ארזורום וחלב. בשנים 1563–1569 כיהן כוואלי של דמשק. הווזיר הגדול סוקולו מהמט פאשה שעלה לתפקיד הרם ביוני 1565 לא ראה בהתחלה את לאלה מוסטפא בעין יפה, למרות היותם בני דודים ובני אותו הכפר בבוסניה.
אולם בתחילת שנת 1569 העלה הסולטאן סלים השני את מורו לשעבר לתפקיד "וזיר חמישי" (קובה-ווזירי) וכעבור זמן קצר מינה אותו ל"סראסקר" – מפקד הראשי – של הכוחות הטורקים בתימן שנדרשו לדכא את מרד הזיידים השיעים בהנהגת האימאם אל-מוטהר (אנ'). אך בדרכו לתימן נכנס לאלה מוסטפא לריב קשה עם הוואלי של מצרים, קוג'ה סינאן פאשה שראה בו יריב ולא היה מוכן לספק לו את הציוד הצבאי הדרוש. לבסוף סינאן התמנה במקומו בראש הצבא בתימן ולאלה מוסטפא נקרא להתייצב למשפט באיסטנבול. אהדתו של הסולטאן חילצה אותו מגזר דין מוות.
כיבוש קפריסין
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1570, בניגוד לדעת הווזיר הגדול סוקולו מהמט פאשה והדיוואן שלו, נשלח לאלה מוסטפא פאשה על ידי הסולטאן סלים השני, באישור מיוחד (פתווה) של שייח' אל-אסלאם, כ"סרדאר-אי-אקרם" (מפקד עליון) בראש צבא של 61,000 חיילים ועוד כ-40,000 ימאים, כדי לפלוש לקפריסין, שהייתה עד אז תחת שליטת ונציה. הצי היה בפיקודו של מואזינזאדה עלי פאשה (אנ') ובמסע השתתף גם הווזיר פיאלה פאשה (אנ') שנודע בקרבות בים בג'רבה (אנ') ובמלטה. הלחימה בקפריסין נמשכה כשנה, אף על פי שהוונציאנים לא קיבלו בסופו של דבר שום עזרה מבחוץ. ב-2 ביולי 1570 כבש לאלה מוסטפא פאשה את לימסול וב-9 בספטמבר את ניקוסיה. פמגוסטה עמדה בגבורה במצור עד לאוגוסט 1571 כשנכנעה. מפקדי הגנת העיר ובראשם מרקו אנטוניו ברגאדין נכנעו תמורת ההבטחה שיישלחו לחופשי לכרתים. אולם לאלה מוסטפא הורה שיפשיטו את עורם בעודם חיים, שיכרתו להם את האף והאוזניים וישפדו אותם למוות. לפי מקורות אחדים, הם נענשו באותם דרכי עינויים והוצאה להורג שביצעו הוונציאנים קודם לכן בעשות שבויים טורקים.[2] ב-15 בספטמבר 1571 חזר לאלה מוסטפא לאיסטנבול. עורו המיובש של ברגדין הוצג מאוחר יותר על אחד הקירות של כנסיית סן זניפולו (San Zanipolo) בוונציה.
המסע בגאורגיה ואיראן
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – המסע הצבאי של לאלה מוסטפא פאשה בקווקז
בשנת 1578, בימי הסולטאן מוראט השלישי, שוב בניגוד לדעת הווזיר הגדול סוקולו מהמט פאשה, יצא לאלה פאשה למלחמה באיראן הספווית. בתחילה עמד בראש צבא קטן של 8,000 לוחמים, ובדרך הצטרפו אליו כוחות רבים רחבי האימפריה. במלחמה זו היה לאלה מוסטפא פאשה הקשיש הססן ואיטי. הצטיין יותר סגנו וידידו הוותיק, אזדמירולו עות'מאן פאשה (אנ'), שניצח את האיראנים, בין השאר בקרב צ'ילדיר (אנ'), ב-9 באוגוסט 1578, והועלה על ידי לאלה מוסטפא לתפקיד וזיר. בעקבות הניצחון הזה כבשו הטורקים את גאורגיה (טביליסי נפלה ב-24 באוגוסט) והפכו אותה לשלושה ביילרבייקים: ג'ורג'יסטן (בקאחתי), כשבראשו התמנה המלך המקומי אלכסנדר, טיפליס (טביליסי) וסוחום באבחזיה.
בהמשך המסע תקפו העות'מאנים באזרבייג'ן וכבשו את חבל שירוואן, כולל באקו. מתקפת נגד איראנית הצליח לכבוש מחדש את שירוואן ולהטיל מצור על טביליסי. בקיץ 1579 אסף לאלה מוסטפא פאשה צבא גדול בקארס, מבצר שנבנה וחוזק על ידו מחדש. בקרבות השתתפו גם טטרים של קרים שעזרו גם בכיבושה מחדש של שירוואן. לאלה מוסטפא התנגד להמשך המלחמה עד לכיבוש עיר הבירה הספווית קזווין, שלח הבייתה את החיילים הטטרים ועצר את הלחימה למשך החורף.
ב-7 בינואר 1580 הדיוואן החליט להחליף אותו בראש הצבא עם אויבו המר, קוג'ה סינאן פאשה, שניהל ללא הרף מאבק של השמצות ורצח אופי נגדו.
"ממלא מקום של השלטון" עם סמכויות מופחתות
[עריכת קוד מקור | עריכה].jpg)
אחרי הרצחו של סוקולו מהמט פאשה כיהן זמן קצר כווזיר גדול סמיז עלי פאשה (אנ'). ב-28 באפריל 1580, שבועות אחדים אחרי שובו לאיסטנבול, התמנה לאלה מוסטפא לווזיר גדול. הוא אמנם קיבל תואר חדש "ממלא מקום של השלטון" (vekil-i saltanat), אך את "החותם המלכותי" (mühr-i hümayun) העדיף הסולטאן לשלוח למפקד העליון סינאן פאשה בחזית "כדי לעודדו". כעבור זמן קצר, ב-7 באוגוסט 1580, מת לאלה מוסטפא פאשה, וקוג'ה סינאן פאשה התמנה לווזיר גדול.[3]
הנצחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]במדיה האמנותית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 2013- דמותו בסדרת הטלוויזיה הטורקית הסולטאן ("המאה המפוארת") גולמה על ידי השחקן מג'יט קופר.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Aurel Decei, Istoria Imperiului Otoman până la 1656, Editura ştiinţifică şi enciclopedică, Bucureşti 1978 (ברומנית)
- Bekir Kütükoğlu, "Lala Mustafa Paşa", İslâm Ansiklopedisi, Vol. VIII, pp. 732–736 (בטורקית)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- לאלה מוסטפא פאשה באתר ביוגרפיות (בטורקית)
- ביוגרפיה קצרה באתר על מנהיגים עו'תמאנים (באנגלית)
- Vera Costantini, "Lala Mustafa Paşa", Encyclopaedia of Islam (3rd ed.), Brill, 2007, pp. 148–149
- Edward Hamilton Currey, Sea-wolves of The Mediterranean, New York: Dutton, 1910