לואי שירון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לואי שירון
Louis Chiron
Louis Chiron 1931.jpg
לידה 8 באוגוסט 1899
מונטה קרלו, מונקו
פטירה 22 ביוני 1979 (בגיל 79)
מונטה קרלו, מונקו עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום מונקומונקו  מונקו
קריירת פורמולה 1
מרוצים 19
פודיומים 1
נקודות בקריירה 4
קריירת מרוץ 24 השעות של לה מאן
מרוצים 9
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

לואי אלכסנדר שירון (בצרפתית: Louis Alexandre Chiron ‏, 8 באוגוסט 189922 ביוני 1979) הוא נהג מרוצים ממונקו שהתחרה במרוצי ראלי, מרוצי מכוניות ספורט ומרוצי גרנד פרי. קריירת המרוצים של שירון נמשכה למעלה משלושים שנה, החל מתחילת שנות העשרים של המאה ה-20 ועד לסיום שנות החמישים. הוא הנהג המבוגר ביותר שהתחרה באליפות הפורמולה 1 לאחר שהתחרה בגרנד פרי מונקו בשנת 1955 בגיל 55.

מכונית העל בוגאטי שירון קרויה על שמו.

קריירת מרוצים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך מלחמת העולם הראשונה שימש שירון כנהג בצבא צרפת תחת פיקודם של גנרל אנרי פיליפ פטן ומרשל פרדיננד פוש, מפקד החזית המערבית[1]. הוא החל להתחרות בשנת 1925. בשנת 1926 השיג את הניצחון הראשון במרוץ גרנד פרי לאחר שניצח את הגרנד פרי דה קומאז', שהתקיים ליד טולוז, כשהוא נוהג בבוגאטי T35B שנרכשה עבורו על ידי אלפרד הופמן, היורש של חברת הופמן לה רוש. בשנת 1927 הוחתם על ידי הקבוצה הרשמית של בוגאטי. באותו הזמן ניהל רומן עם אשתו של הופמן, אליס. באותה שנה סיים במקום הרביעי בגרנד פרי בריטניה. בשנת 1928 זכה בניצחונות בשישה מרוצי גרנד פרי ביניהם גנרד פרי ספרד ואיטליה[2]. בנוסף, השתתף לראשונה במרוץ 24 השעות של לה מאן, במהלכו נאלץ לפרוש כשהוא נוהג בקרייזלר 72[3]. במהלך השנים הבאות ישתתף שירון במרוץ עוד שמונה פעמים, בכולן יפרוש במהלך המרוץ. בשנת 1929 התחרה עם דולאז' באינדיאנפוליס 500 וסיים במקום השביעי. הוא שב לאירופה, התחרה עם בוגאטי וניצח בגרנד פרי גרמניה ובספרד. בשנת 1930 הפסיד את הניצחון בגרנד פרי מונקו לרנה דרייפוס, מרוץ אותו ניצח בשנה לאחר מכן, כשהוא מקדים את לואיג'י פגיולי[4].

בשנת 1933 עזב את בוגאטי והקים יחד עם רודולף קראצ'ולה, נהג המרוצים שהיה חברו הטוב, את קבוצת המרוצים "סקודוריה סי.סי". הגרמני נפצע במהלך אימון במונקו, דבר שהוביל לפירוק הקבוצה בטרם הספיקה להשתתף אפילו במרוץ אחד. שירון חתם בקבוצת המרוצים של פרארי שהייתה קבוצת המרוצים של אלפא רומיאו. בעונתו הראשונה זכה יחד עם הקבוצה בהצלחה רבה. שנה לאחר מכן הקימה הממשלה הגרמנית את קבוצות מרצדס-בנץ ואוטו אוניון, שהיוו תחרות קשה לפרארי.

בשנת 1935 הוענק לו אות לגיון הכבוד הצרפתי. באותה שנה הצטרף לקבוצת מרצדס, אך התחרה עבורה רק בחמישה מרוצים בטרם עזב את הקבוצה לאחר תאונה קשה בגרנד פרי גרמניה. במקביל נפגעו גם יחסי החברות שלו עם קראצ'ולה, לאחר שזה נשא לאישה את אליס הופמן[2]. בשלוש השנים לאחר מכן מיעט להתחרות. מלחמת העולם השנייה הובילה להפסקת הפעילות עד לשנת 1946.

שירון הצטרף לעונת הבכורה של אליפות הפורמולה 1 עם מזארטי. במרוץ הבכורה נאלץ לפרוש. בגרנד פרי מונקו, סיים במקום השלישי אחרי חואן מנואל פנג'יו ואלברטו אסקרי[5]. 4 הנקודות שצבר במרוץ היו היחידות שצבר בקריירת הפורמולה 1. את עונת 1952 החמיץ בעקבות כוויות שנגרמו לו בתאונה שאירעה במהלך ההכנות לפתיחת העונה. בעונת 1955 השתתף בגרנד פרי מונקו כשהוא בן 55, הנהג המבוגר ביותר שהתחרה בתולדות האליפות. במרוץ עצמו סיים במקום השישי. בשנת 1956 ניסה להתחרות שוב במרוץ, אך נאלץ לפרוש ממקצה הדירוג לאחר שמנוע המזארטי התפוצץ. שנתיים לאחר מכן ניסה שוב להתחרות במונקו, הוא לקח חלק באימון המקדים, אך לא השתתף במקצה הדירוג. בכך באה לסיום קריירת המרוצים לאחר למעלה משלושים שנה.

מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

שירון פרש מהשתתפות במרוצים לאחר למעלה מ-30 שנים, אך נשאר פעיל בתפקידים ניהוליים בארגון הגרנד פרי של מונקו וראלי מונטה קרלו, תפקיד אותו מילא עד לגרנד פרי של מונקו בעונת 1979, כחודש לפני שנפטר[6]. מארגני המרוץ קראו לפנייה הסמוכנה לבריכת השחייה על שמו של שירון. כמחווה לנהג שהתחרה בשורות מזארטי במשך שנים רבות, קראה החברה לדגם בוגאטי שירון, שהוצג בשנת 2016 על שמו[7].

הוא היה יליד מונקו היחיד שצבר נקודות באליפות הפורמולה 1, הישג שנשמר במשך 68 שנים, עד ששארל לקלר צבר נקודות בכורה בגרנד פרי אזרבייג'ן בעונת 2018.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לואי שירון בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]