פורמולה 1 עונת 1950

פורמולה 1 עונת 1950
	ג'וזפה (נינו) פארינה - אלוף הפורמולה 1 הראשון
סוג תחרות	מרוץ מכוניות
תאריך התחלה	13 במאי 1950
תאריך סיום	3 בספטמבר 1950
מספר עונה	1
מספר מרוצים בעונה	7
זוכה באליפות הנהגים	ג'וזפה פארינה
נקודות הנהג הזוכה	30
	פורמולה 1 עונת 1951 ←

עונת 1950 היא העונה הראשונה בה התקיימה אליפות הפורמולה 1, שאורגנה על ידי הפדרציה הבינלאומית לרכב (FIA). במהלך העונה התקיימו שישה מרוצי גרנד פרי ברחבי אירופה. בנוסף, באליפות נכלל גם מרוץ האינדיאנפוליס 500, שהתקיים בארצות הברית. ג'וזפה (נינו) פארינה, נהגה של קבוצת אלפא רומיאו, ניצח שלושה מרוצים במהלך העונה וזכה באליפות.

המרוצים בעונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיבוב	מרוץ	מסלול	תאריך	פול פוזישן	הקפה מהירה	מנצח
1	בריטניה גרנד פרי בריטניה	סילברסטון	13 במאי	איטליה ג'וזפה פארינה	איטליה ג'וזפה פארינה	איטליה ג'וזפה פארינה
2	מונקו גרנד פרי מונקו	מונקו	21 במאי	ארגנטינה חואן מנואל פנג'יו	ארגנטינה חואן מנואל פנג'יו	ארגנטינה חואן מנואל פנג'יו
3	ארצות הברית (48 כוכבים) אינדיאנפוליס 500	אינדיאנפוליס	30 במאי	ארצות הברית (48 כוכבים) וולט פוקנר	ארצות הברית (48 כוכבים) ג'וני פרסונס	ארצות הברית (48 כוכבים) ג'וני פרסונס
4	שווייץ גרנד פרי שווייץ	ברמגרטן	4 ביוני	ארגנטינה חואן מנואל פנג'יו	איטליה ג'וזפה פארינה	איטליה ג'וזפה פארינה
5	בלגיה גרנד פרי בלגיה	ספא-פרנקורצ'מפס	18 ביוני	איטליה ג'וזפה פארינה	איטליה ג'וזפה פארינה	ארגנטינה חואן מנואל פנג'יו
6	צרפת גרנד פרי צרפת	ריימס-גואו	2 ביולי	ארגנטינה חואן מנואל פנג'יו	ארגנטינה חואן מנואל פנג'יו	ארגנטינה חואן מנואל פנג'יו
7	איטליה גרנד פרי איטליה	מונצה	3 בספטמבר	ארגנטינה חואן מנואל פנג'יו	ארגנטינה חואן מנואל פנג'יו	איטליה ג'וזפה פארינה

תקציר העונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצת אלפא רומיאו שלטה בצורה מלאה באליפות ונהגיה ניצחו את כל ששת מרוצי הגרנד פרי. בנוסף למרוצי הגרנד פרי כללה האליפות גם את מרוץ האינידיאנפוליס 500, שהתקיים בארצות הברית. בניגוד למרוצים האחרים, מרוץ זה התקיים במסלול מעגלי ותחת הכללים של ארגון AAA האמריקאי (ולא על פי הכללים של FIA). הנהגים האירופאיים לא לקחו חלק במרוץ שהתקיים בארצות הברית והנהגים האמריקאיים לא השתתפו במרוצי הגרנד פרי. למעשה המרוץ היה חסר השפעה מבחינת המאבק על תואר האליפות.

מרוץ הבכורה של האליפות התקיים ב-13 במאי במסלול בסילברסטון, בריטניה. ג'וזפה פארינה זינק למרוץ מהפול פוזישן, קבע את זמן ההקפה המהירה וניצח את המרוץ^[1]. גרנד פרי מונקו, המרוץ השני בעונה, היה מרוץ הבכורה עבור נהגי קבוצת פרארי. הפעם היה זה חואן מנואל פנג'יו, נהג נוסף של קבוצת אלפא רומיאו, שחזר את הישגיו של פארינה מהמרוץ הראשון^[2] . לגרנד פרי של שווייץ זינקו שלושת רכבי אלפא משלושת המקומות הראשונים. פנג'יו זינק מהפול פוזישן, אך פארינה הצליח לעקוף אותו לסיים כמנצח, בעוד פנג'יו נאלץ לפרוש בהקפה ה-32 עקב בעיה במנוע. פרישתו סייעה ללואי רוזייה, שהתחרה עבור טלבו לתפוס את מקומו בפודיום^[3]. בגרנד פרי בלגיה שוב זינקו שלושת רכבי האלפא רומיאו מהמקומות הראשונים, הפעם היה זה פארינה שנדחק על ידי רוזייה אל מחוץ לפודיום וסיים רק במקום הרביעי^[4]. פארינה נאלץ לפרוש מהגרנד פרי הצרפתי עקב בעיות במשאבת הדלק. הדבר אפשר לפיטר וויטהד, שהתחרה במכונית פרארי כנהג עצמאי, לסיים במקום השלישי^[5].

המרוץ האחרון בעונה התקיים במונצה, איטליה. שלושת נהגי אלפא רומיאו הגיעו אל המרוץ עם סיכוי תאורטי לזכייה בתואר. ניצחון של פנג'יו או סיום במקום השני היה מקנה לו את התואר, ללא קשר לתוצאות אותן ישיגו חבריו לקבוצה. פנג'יו זינק מהפול פוזישן, בעוד פארינה זינק רק מהמקום השלישי, מקום אחד אחרי אלברטו אסקרי, נהגה של פרארי. אסקרי הצליח להוביל את המרוץ, אך זמן קצר לאחר מכן התחמם מנוע הרכב והוא איבד את ההובלה. 2 סיבובים לאחר מכן נאלץ פנג'יו לפרוש עקב בעיה בתיבת ההילוכים. את המרוץ סיים פארינה כמנצח וזוכה באליפות בפער של 3 נקודות מפנג'יו^[6].

דירוג האליפות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיטת הניקוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנקודות בכל מרוץ הוענקו לנהגים שסיימו באחד מחמשת המקומות הראשונים. הניקוד ניתן בהתאם למופיע בטבלה. בנוסף, ניתנה נקודת בונוס לנהג שקבע את זמן ההקפה המהירה בכל מרוץ. נהגים שחלקו רכב במהלך מרוץ, קיבלו מחצית מהנקודות, כל אחד. בחישוב נקודות האליפות הובאו בחשבון 4 התוצאות הטובות ביותר בלבד. מספר הנקודות המופיע בסוגריים הוא סך הנקודות שהושגו בעונה.

מיקום	1	2	3	4	5
נקודות	8	6	4	3	2

דירוג הנהגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטבלה כוללת רק נהגים שצברו נקודות במהלך העונה

מיקום	נהג	בריטניה	מונקו	ארצות הברית (48 כוכבים)	שווייץ	בלגיה	צרפת	איטליה	נקודות
1	איטליה ג'וזפה פארינה	1	פרש		1	4	7	1	30
2	ארגנטינה חואן מנואל פנג'יו	פרש	1		פרש	1	1	פרש / פרש	27
3	איטליה לואיג'י פגיולי	2	פרש		2	2	2	(3)	24 (28)
4	צרפת לואי רוסייה	5	פרש		3	3	6†	4	13
5	איטליה אלברטו אסקרי		2		פרש	5	DNS	2†	11
6	ארצות הברית (48 כוכבים) ג'וני פרסונס			1					9
7	ארצות הברית (48 כוכבים) ביל הולנד			2					6
8	תאילנד בירבונז' בניודז'	פרש	5		4			פרש	5
9	בריטניה פטר וייטהד		DNS				3	7	4
=	מונקו לואי שירון	פרש	3		9		פרש	פרש	4
=	בריטניה רג פארנל	3					פרש		4
=	ארצות הברית (48 כוכבים) מארי רוס			3					4
13	איטליה דורינו סרפיני							2†	3
=	צרפת איב זירו-גבונטו	4			פרש	פרש	8		3
=	צרפת ריימונד זומר		4		פרש	פרש	פרש	פרש	3
=	צרפת רוברט מאזון		פרש				4	פרש	3
=	ארצות הברית (48 כוכבים) ססיל גרין			4					3
=	צרפת פיליפ איטנסלה	8	פרש		פרש	פרש	5†	5	3
19	איטליה פליסה בונטו				5		פרש	DNS	2
20	צרפת יוג'ין צ'בוד					פרש	5†		1
=	ארצות הברית (48 כוכבים) ג'ואי צ'יטווד			5†					1
=	ארצות הברית (48 כוכבים) טוני בטנהאוזן			5†					1

†-נהגים שחלקו מכוניות ועל כן קיבלו מחצית מהנקודות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא פורמולה 1 עונת 1950 בוויקישיתוף

תוצאות מרוצי העונה באתר Formula1.com.
סיכום העונה באתר MotorSport Magazine.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקודם: לא התקיים	פורמולה 1 - אלוף העולם לנהגים 1950 ג'וזפה פארינה	הבא: חואן מנואל פנג'יו

[1] Grand Prix Results: Britain GP, 1950

[2] Grand Prix Results: Monaco GP, 1950

[3] Grand Prix Results: Swiss GP, 1950

[4] Grand Prix Results: Belgian GP, 1950

[5] Grand Prix Results: French GP, 1950

[6] Grand Prix Results: Italian GP, 1950

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]