פורמולה 1 עונת 1950

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פורמולה 1 עונת 1950
NinoFarina.jpg
ג'וזפה (נינו) פארינה - אלוף הפורמולה 1 הראשון
סוג תחרות מרוץ מכוניות
תאריך התחלה 13 במאי 1950
תאריך סיום 3 בספטמבר 1950
מספר עונה 1
מספר מרוצים בעונה 7
זוכה באליפות הנהגים ג'וזפה פארינה
נקודות הנהג הזוכה 30
פורמולה 1 עונת 1951

עונת 1950 היא העונה הראשונה בה התקיימה אליפות הפורמולה 1, שאורגנה על ידי ההתאחדות הבינלאומית למרוצי מכוניות. במהלך העונה התקיימו שישה מרוצי גרנד פרי בברחבי אירופה. בנוסף, באליפות נכלל גם מרוץ האינדיאנפוליס 500, שהתקיים בארצות הברית. ג'וזפה (נינו) פארינה, נהגה של קבוצת אלפא רומיאו, ניצח שלושה מרוצים במהלך העונה וזזכה באליפות.

המרוצים בעונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיבוב מרוץ מסלול תאריך פול פוזישן הקפה מהירה מנצח
1 בריטניהבריטניה גרנד פרי בריטניה סילברסטון 13 במאי איטליהאיטליה ג'וזפה פארינה איטליהאיטליה ג'וזפה פארינה איטליהאיטליה ג'וזפה פארינה
2 מונקומונקו גרנד פרי מונקו מונקו 21 במאי ארגנטינהארגנטינה חואן מנואל פנג'יו ארגנטינהארגנטינה חואן מנואל פנג'יו ארגנטינהארגנטינה חואן מנואל פנג'יו
3 ארצות הברית (48 כוכבים)ארצות הברית (48 כוכבים) אינדיאנפוליס 500 אינדיאנפוליס 30 במאי ארצות הברית (48 כוכבים)ארצות הברית (48 כוכבים) וולט פוקנר ארצות הברית (48 כוכבים)ארצות הברית (48 כוכבים) ג'וני פרסונס ארצות הברית (48 כוכבים)ארצות הברית (48 כוכבים) ג'וני פרסונס
4 שווייץשווייץ גרנד פרי שווייץ ברמגרטן 4 ביוני ארגנטינהארגנטינה חואן מנואל פנג'יו איטליהאיטליה ג'וזפה פארינה איטליהאיטליה ג'וזפה פארינה
5 בלגיהבלגיה גרנד פרי בלגיה ספא-פרנקורצ'מפס 18 ביוני איטליהאיטליה ג'וזפה פארינה איטליהאיטליה ג'וזפה פארינה ארגנטינהארגנטינה חואן מנואל פנג'יו
6 צרפתצרפת גרנד פרי צרפת ריימס-גואו 2 ביולי ארגנטינהארגנטינה חואן מנואל פנג'יו ארגנטינהארגנטינה חואן מנואל פנג'יו ארגנטינהארגנטינה חואן מנואל פנג'יו
7 איטליהאיטליה גרנד פרי איטליה מונצה 3 בספטמבר ארגנטינהארגנטינה חואן מנואל פנג'יו ארגנטינהארגנטינה חואן מנואל פנג'יו איטליהאיטליה ג'וזפה פארינה

תקציר העונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלפא רומיאו 158 - הדגם בו התחרו נהגי הקבוצה בהמלך העונה

קבוצת אלפא רומיאו שלטה בצורה מלאה באליפות ונהגיה ניצחו את כל ששת מרוצי הגרנד פרי. בנוסף למרוצי הגרנד פרי כללה האליפות גם את מרוץ האינידיאנפוליס 500, שהתקיים בארצות הברית. בניגוד למרוצים האחרים, מרוץ זה התקיים במסלול מעגלי ותחת הכללים של ארגון AAA האמריקאי (ולא על פי הכללים של FIA). הנהגים האירופאיים לא לקחו חלק במרוץ שהתקיים בארצות הברית והנהגים האמריקאיים לא השתתפו במרוצי הגרנד פרי. למעשה המרוץ היה חסר השפעה מבחינת המאבק על תואר האליפות.

מרוץ הבכורה של האליפות התקיים ב-13 במאי במסלול בסילברסטון, בריטניה. ג'וזפה פארינה זינק למרוץ מהפול פוזישן, קבע את זמן ההקפה המהירה וניצח את המרוץ[1]. הגרנד פרי של מונקו, המרוץ השני בעונה, היה מרוץ הבכורה עבור נהגי קבוצת פרארי. הפעם היה זה חואן מנואל פנג'יו, נהג נוסף של קבוצת אלפא רומיאו, שחזר את הישגיו של פארינה מהמרוץ הראשון[2] . לגרנד פרי של שווייץ זינקו שלושת רכבי אלפא משלושת המקומות הראשונים. פנג'יו זינק מהפול פוזישן, אך פארינה הצליח לעקוף אותו לסיים כמנצח, בעוד פנג'יו נאלץ לפרוש בהקפה ה-32 עקב בעיה במנוע. פרישתו סייעה ללואי רוזייה, שהתחרה עבור טלבו לתפוס את מקומו בפודיום[3]. בגרנד פרי בלגיה שוב זינקו שלושת רכבי האלפא רומיאו מהמקומות הראשונים, הפעם היה זה פארינה שנדחק על ידי רוזייה אל מחוץ לפודיום וסיים רק במקום הרביעי[4]. פארינה נאלץ לפרוש מהגרנד פרי הצרפתי עקב בעיות במשאבת הדלק. הדבר אפשר לפיטר וויטהד, שהתחרה במכונית פרארי כנהג עצמאי, לסיים במקום השלישי[5].

המרוץ האחרון בעונה התקיים במונצה, איטליה. שלושת נהגי אלפא רומיאו הגיעו אל המרוץ עם סיכוי תאורטי לזכייה בתואר. ניצחון של פנג'יו או סיום במקום השני היה מקנה לו את התואר, ללא קשר לתוצאות אותן ישיגו חבריו לקבוצה. פנג'יו זינק מהפול פוזישן, בעוד פארינה זינק רק מהמקום השלישי, מקום אחד אחרי אלברטו אסקרי, נהגה של פרארי. אסקרי הצליח להוביל את המרוץ, אך זמן קצר לאחר מכן התחמם מנוע הרכב והוא איבד את ההובלה. 2 סיבובים לאחר מכן נאלץ פנג'יו לפרוש עקב בעיה בתיבת ההילוכים. את המרוץ סיים פארינה כמנצח וזוכה באליפות בפער של 3 נקודות מפנג'יו[6].

דירוג האליפות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיטת הניקוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנקודות בכל מרוץ הוענקו לנהגים שסיימו באחד מחמשת המקומות הראשונים. הניקוד ניתן בהתאם למופיע בטבלה. בנוסף, ניתנה נקודת בונוס לנהג שקבע את זמן ההקפה המהירה בכל מרוץ. נהגים שחלקו רכב במהלך מרוץ, קיבלו מחצית מהנקודות, כל אחד. בחישוב נקודות האליפות הובאו בחשבון 4 התוצאות הטובות ביותר בלבד.

מיקום 1 2 3 4 5
נקודות 8 6 4 3 2

דירוג הנהגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטבלה כוללת רק נהגים שצברו נקודות במהלך העונה

מיקום נהג בריטניהבריטניה מונקומונקו ארצות הברית (48 כוכבים)ארצות הברית (48 כוכבים) שווייץשווייץ בלגיהבלגיה צרפתצרפת איטליהאיטליה נקודות
1 איטליהאיטליה ג'וזפה פארינה 1 פרש 1 4 7 1 30
2 ארגנטינהארגנטינה חואן מנואל פנג'יו פרש 1 פרש 1 1 פרש / פרש 27
3 איטליהאיטליה לואיג'י פגיולי 2 פרש 2 2 2 (3) 24 (28)
4 צרפתצרפת לואי רוסייה 5 פרש 3 3 6† 4 13
5 איטליהאיטליה אלברטו אסקרי 2 פרש 5 DNS 2† 11
6 ארצות הברית (48 כוכבים)ארצות הברית (48 כוכבים) ג'וני פרסונס 1 9
7 ארצות הברית (48 כוכבים)ארצות הברית (48 כוכבים) ביל הולנד 2 6
8 תאילנדתאילנד בירבונז' בניודז' פרש 5 4 פרש 5
9 בריטניהבריטניה פטר וייטהד DNS 3 7 4
= מונקומונקו לואי שירו פרש 3 9 פרש פרש 4
= בריטניהבריטניה רג פארנל 3 פרש 4
= ארצות הברית (48 כוכבים)ארצות הברית (48 כוכבים) מארי רוס 3 4
13 איטליהאיטליה דורינו סראפיני 2† 3
= צרפתצרפת איב זירו-גבונטו 4 פרש פרש 8 3
= צרפתצרפת ריימונד זומר 4 פרש פרש פרש פרש 3
= צרפתצרפת רוברט מאזון פרש 4 פרש 3
= ארצות הברית (48 כוכבים)ארצות הברית (48 כוכבים) ססיל גרין 4 3
= צרפתצרפת פיליפ איטנסלה 8 פרש פרש פרש 5† 5 3
19 איטליהאיטליה פליסה בונטו 5 פרש DNS 2
20 צרפתצרפת יוג'ין צ'בוד פרש 5† 1
= ארצות הברית (48 כוכבים)ארצות הברית (48 כוכבים) ג'ואי צ'יטווד 5† 1
= ארצות הברית (48 כוכבים)ארצות הברית (48 כוכבים) טוני בטנהאוזן 5† 1
  • †-נהגים שחלקו מכוניות ועל כן קיבלו מחצית מהנקודות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פורמולה 1 עונת 1950 בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]



הקודם:
לא התקיים
פורמולה 1 - אלוף העולם לנהגים 1950
ג'וזפה פארינה
הבא:
חואן מנואל פנג'יו