אלפא רומיאו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אלפא רומיאו
נתונים כלליים
מייסדים קבלרה הוגו סטלה
אלכסדר דאראק
ניקולא רומיאו
תקופת הפעילות 24 ביוני 1910 – הווה (113 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת אם פיאט
מיקום המטה טורינו עריכת הנתון בוויקינתונים
ענפי תעשייה תעשיית הרכב
מוצרים עיקריים מכוניות
מנכ"ל Jean-Philippe Imparato עריכת הנתון בוויקינתונים
 
www.alfaromeo.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
אלפא רומיאו 8C

אלפא רומיאו היא חברה איטלקית לייצור מכוניות, שנוסדה ב-1910 במילאנו, איטליה. היא נמצאת בבעלות קבוצת פיאט שהחל מינואר 2021 היא חלק מתאגיד הרכב הבינלאומי סטלנטיס.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראשית דרכה נקראה החברה ALFA, ראשי תיבות של societa Anonima Lombarda Fabbrica Automobili (מפעל לומברדי לייצור מכוניות). הסמל הראשון שלה[1] היה שונה מעט מכפי שהוא היום; בכל הוריאנטים של הסמל, מאז ועד היום, מאוחד סמל העיר מילאנו (צלב אדום) עם שלט האצולה של משפחת ויסקונטי ובית ספורצה (נחש מלכותי בולע אדם). שם החברה שונה כאשר התעשיין ניקולה רומיאו רכש את ALFA בשנת 1915, וצירף את שם משפחתו לשם החברה.

המכונית הראשונה מתוצרת החברה הייתה ה-"24HP", שהוצגה בשנת 1910 ובשנה שלאחר מכן השתתפה במרוץ הטארגה פלוריו, המרוץ השנתי להקפת סיציליה. התחלה צנועה זו הניבה עשר זכיות בטארגה פלוריו בין השנים 1923 ל-1975 (שנייה רק לפורשה שרשמה 11 זכיות). בשנים 1924-1925 זכתה מכונית P2 של אלפא רומיאו באליפות העולם הראשונה במרוצי הגרנד פרי למכוניות. בשלושים השנים שלאחר מכן רשמה אלפא רומיאו עשרות זכיות במרוצי הגרנד פרי. בשנת 1935 ניצחה אלפא רומיאו בגרנד פרי הגרמני, במכונית P3 הנהוגה בידי טאציו נובולארי, באחד ממרוצי המכוניות הדרמטיים ביותר של כל הזמנים. אלפא רומיאו מחזיקה בשיא הניצחונות (11) במרוץ הקלאסי למרחק אלף מייל מרומא לברשיה ובחזרה, המילה מילייה. כמו כן, מכונית ה-8C 2300 ניצחה במרוץ 24 השעות של לה מאן בכל שנה ברציפות משנת 1931 עד 1934.

בשנת 1950 ניצח האיטלקי נינו פארינה באליפות העולם הראשונה במתכונת הפורמולה 1 כשהוא נוהג באלפא 158 מוגדשת, וב-1951 הארגנטינאי חואן מנואל פנג'יו ניצח באלפא 159 (המכונית הראשונה שבה נוסה מגדש דו-שלבי) וזכה באליפות העולם השנייה. אליפויות עולם נוספות הושגו בשנים 1975 ו-1977 כאשר אב הטיפוס של האלפא 33 שלט בקטגוריית אליפות העולם למכוניות ספורט ואליפות העולם ליצרנים בשנים 1967 עד 1977. כן זכתה אלפא רומיאו בעשרות אליפויות אירופה ואליפויות איטליה, בריטניה, גרמניה וספרד בקטגוריות GT, Touring Cars ועוד[2]

בשנת 1933 הולאמה אלפא רומיאו על ידי הממשלה הפשיסטית של בניטו מוסוליני. אחר כך נשארה בבעלות ממשלת איטליה והתמקדה בייצור ושיווק של מכוניות יוקרה ומכוניות ספורט. אלפא רומיאו נודעה במדיניות שיווקית נועזת, אשר הביאה פיתוחים רבים ממסלול המרוצים היישר למכוניות הכביש, גם במחיר אובדן נתח שוק. בעלון מכירות בבריטניה נכתב:

"אלפא רומיאו ג'וליה SS 1600, בת הזוג לגבר שיש לו הכול... המחיר - 2394 ליש"ט, יקר ? וודאי! זו אלפא רומיאו מלאכת יד!"

המסר השיווקי היה שאלו הן מכוניות המאפשרות נהיגה ספורטיבית בכבישים רגילים, בתנאי שהנהג יאפשר למכונית להביע את "צלילה" הייחודי. מסר שמועבר גם בסיסמת הפרסום הקודמת בישראל: "אלפא רומיאו - רק אם אתה מתאים לה". הייחודיות של אלפא רומיאו הקנתה לה קהל אוהדים נאמן ומסור. אלה זכו, מאז שנות השלושים, לכינוי "אלפיסטה" (ביחיד, "אלפיסטי" ברבים), מילה שנכנסה לשפה ומופיעה במרבית המילונים באיטלקית. מכוניות מסוימות של אלפא רומיאו הפכו לסמלי תרבות, כגון הספיידר דואטו (מעצב: פינינפארינה) האדומה המפורסמת של דסטין הופמן ש"כיכבה" בסרט "הבוגר".

בשנת 1958 חתמה על הסכם עם חברת רנו לייצור מקומי של המכונית דופין, בשם אלפא רומיאו דופין, מכונית משפחתית קטנה עם 4 דלתות[3].

הצבע הטיפוסי למכוניות אלפא רומיאו הוא אדום, ועד לאלפאסוד של שנות ה-70 היו כל דגמי אלפא רומיאו בעלי הנעה אחורית. משנות ה-60 ואילך התאפיינו רבות ממכוניות החברה בהתנהגות מעוררת מחלוקת: ההילוך השני בתיבת ההילוכים הידנית היה קשה במיוחד לשילוב, דבר שחייב מיומנות מיוחדת בהחלפת ההילוכים, אך היווה גם מקור גאווה ל"אלפיסטים".

בשנת 1986 חברת פיאט משכה את תוכניתה להקמת מיזם משותף עם אלפא רומיאו, לאחר שחברת פורד מארצות הברית, הגישה הצעה לרכוש חלק מאלפא רומיאו ולבנות מחדש את החברה, תוך הגדלת חלקה בחברה לאורך זמן[4]. עם זאת, פיאט בחרה גם להציע הצעה לרכוש את כל אלפא רומיאו, ולהציע ערבויות לעובדים איטלקים שלא יהיו קיצוצים בחברה, הצעה שפורד לא הייתה מוכנה להשוות. זה גם לא הזיק לאף אחד מהצדדים המעורבים, שרכישה של פיאט תשאיר את אלפא רומיאו בידיים איטלקיות. בשנת 1986, העסקה נחתמה כאשר אלפא רומיאו מוזגה עם היריבה המסורתית שלה לנצ'יה לתוך Alfa Lancia Industriale S.p.A, כחלק מקבוצת פיאט.

באוקטובר 2021 הודיעה אלפא כי תשיק חמישה דגמים חדשים היברידיים או חשמליים עד שנת 2026[5].

דגמים נוכחיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אלפא רומיאו טונאלה דגם קרוסאובר אשר נושא את השם Tonale (על שם מעבר הרים ידוע בצפון איטליה), הדגם הושק ב 2022 עם מנוע היברידי מתון מבוסס סוללה ללא טעינה חיצונית המאפשרת הנעה / תנועה במהירות נמוכה על כוח החשמל הנצבר בה. הטונאלה משווקת עם מנוע 1.5 ליטר בתוספת טורבו ב 2 גרסאות המספקות 130 כ"ס ו 160 כ"ס.
  • אלפא רומיאו ג'וליה מכונית סלון שהושקה בשנת 2016 ומחזירה שם מהעבר. לדגם מנוע בנפח 2.0 ליטר בעל מגדש טורבו שמפיק 200 או 280 כ"ס, בהתאם לגרסה, ומשודך לתיבת שמונה הילוכים אוטומטית. בנוסף, מתחילת שנת 2017 מוצעת גרסת "עלה תלתן ירוק" עם מנוע בנפח 2.9 ליטר שמפיק 510 כ"ס. בגרסה זו הרכב מאיץ למאה תוך 3.7 שניות ומגיע למהירות מרבית של 307 קמ"ש. בשנת 2020 הודיעה החברה על שני דגמי ביצועים נוספים שישאו את סמל עלה התלתן הירוק ויקראו על שמן של מכוניות אגדתיות מאמצע ושלהי שנות השישים. הדגם הראשון יקרא ג'וליה GTA (האות A לציון alleggerita כלומר קלה) שמנועה יפיק 540 כ"ס ומשקלה יקטן במאה ק"ג כתוצאה משימוש נרחב בסיבי פחמן וחומרים קלים אחרים. כן תכלול המכונית שיפורים נוספים כבסיס גלגלים רחב יותר ועוד. הדגם השני יקרא ג'וליה GTAm (האות m לציון modificato) שיהיה דו מושבי וממותקן למרוצים (כלוב נגד התהפכות, רתמות ועוד) אולם יהיה מורשה לנוע בכביש. משני הדגמים גם יחד ייוצרו חמש מאות יחידות.
  • אלפא רומיאו סטלביו דגם פנאי שהושק בשנת 2016 במטרה להגדיל את מכירות החברה, ובעיקר בשוק האמריקאי. הרכב חולק מכלולים רבים עם הג'וליה, ומצויד במנועים ותיבות הילוכים זהות. גם לו, בדומה לג'וליה, הוצגה גרסת "עלה תלתן ירוק" עם מנוע בנפח 2.9 טורבו-בנזין שמפיק 510 כ"ס ומאיץ את הרכב מ-0-100 קמ"ש תוך 3.8 שניות.
  • Alfa Romeo 33 Stradale דגם שהושק ב 2023 כגרסת מחווה למכונית הספורט ההיסטורית של אלפא רומיאו משנת 1967 שנשאה שם זהה. הסטרדלה מתוכננת להיות מהדורה מוגבלת של 33 יחידות בלבד כאשר הרוכשים יוכלו לבחור בין הנעה חשמלית לבין מנוע V6.

דגמי עבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

דגמי קונספט[עריכת קוד מקור | עריכה]

דגמי טרוליבוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

דגמי אוטובוסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיווק בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלפא רומיאו נכנסה לפעילות בישראלת ביוני 1964, לאחר שמינתה יבואן מקומי בשם חברת "איטיש (איטליה-ישראל)"[6]. באוגוסט 1964 הגיעה משלחת של החברה לביקור בישראל, במטרה לבדוק אפשרות לייצור מקומי של רכביה[7]. אלפא רומיאו הגישה הצעה לייצור מקומי למפעל אוטוקרס מחיפה, אך הוא דחה אותה[8]. בשנת 1969, לאחר שחברת "איטיש" פשטה את הרגלת עבר זיכיון השיווק של החברה בישראל לחברת "קפריש" של האחים אילין[9]. בשנת 1988 נקלעו עסקי האחים אילין לקשיים והזיכיון עבר לחברת סמלת, שהייתה כבר נציגה של חברת פיאט בישראל[10][11].

נתוני מכירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי נתוני קארזון (עיבוד מאגר רכבים פרטים ומסחרים עד 3.5 טון)[12]:

שנה מכירות מיקום כללי % שינוי
2019 328 33 -53.2
2018 701 28 -3.3
2017 725 28 41.6
2016 512 29 -1.9
2015 522 30 2.6
2014 509 27 1.8
2013 500 28 2.7
2012 487 27 -24.8
2011 648 28 27.8
2010 507 29 56.0

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אלפא רומיאו בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]