פורמולה 1 עונת 1952

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פורמולה 1 עונת 1952
אלברטו אסקרי הזוכה באליפות
אלברטו אסקרי הזוכה באליפות
סוג תחרות מרוץ מכוניות
תאריך התחלה 18 במאי 1952
תאריך סיום 7 בספטמבר 1952
מספר עונה 3
מספר מרוצים בעונה 3
זוכה באליפות הנהגים אלברטו אסקרי
נקודות הנהג הזוכה 36 (53.5)

עונת 1952 היא העונה השלישית בה התקיימה אליפות הפורמולה 1 שאורגנה על ידי הפדרציה הבינלאומית לרכב (FIA). במהלך העונה התקיימו שמונה מרוצים - שבעה מרוצי פורמולה ברחבי אירופה אליהם נוסף מרוץ האינדיאנפוליס 500, שהתקיים בארצות הברית. אלברטו אסקרי ניצח שישה מתוך שמונת המרוצים בעונה וזכה לראשונה בתואר האליפות.

המרוצים בעונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרוץ תאריך פול פוזישן הקפה מהירה מנצח יצרן
1 שווייץשווייץ גרנד פרי שווייץ 18 במאי איטליהאיטליה ג'וזפה פארינה איטליהאיטליה פיירו טרופי איטליהאיטליה פיירו טרופי איטליהאיטליה פרארי
2 ארצות הברית (48 כוכבים)ארצות הברית (48 כוכבים) אינדינפוליס 500 30 במאי ארצות הברית (48 כוכבים)ארצות הברית (48 כוכבים) פרד אגבשיין ארצות הברית (48 כוכבים)ארצות הברית (48 כוכבים) ביל ווקוביץ' ארצות הברית (48 כוכבים)ארצות הברית (48 כוכבים) טרוי רוטמן ארצות הברית (48 כוכבים)ארצות הברית (48 כוכבים) אופנהאוזר-קוזמה
3 בלגיהבלגיה גרנד פרי בלגיה 22 ביוני איטליהאיטליה אלברטו אסקרי איטליהאיטליה אלברטו אסקרי איטליהאיטליה אלברטו אסקרי איטליהאיטליה פרארי
4 צרפתצרפת גרנד פרי צרפת 6 ביולי איטליהאיטליה אלברטו אסקרי איטליהאיטליה אלברטו אסקרי איטליהאיטליה אלברטו אסקרי איטליהאיטליה פרארי
5 בריטניהבריטניה גרנד פרי בריטניה 19 ביולי איטליהאיטליה ג'וזפה פארינה איטליהאיטליה אלברטו אסקרי איטליהאיטליה אלברטו אסקרי איטליהאיטליה פרארי
6 גרמניה המערביתגרמניה המערבית גרנד פרי גרמניה 3 באוגוסט איטליהאיטליה אלברטו אסקרי איטליהאיטליה אלברטו אסקרי איטליהאיטליה אלברטו אסקרי איטליהאיטליה פרארי
7 הולנדהולנד גרנד פרי הולנד 17 באוגוסט איטליהאיטליה אלברטו אסקרי איטליהאיטליה אלברטו אסקרי איטליהאיטליה אלברטו אסקרי איטליהאיטליה פרארי
8 איטליהאיטליה גרנד פרי איטליה 7 בספטמבר איטליהאיטליה אלברטו אסקרי איטליהאיטליה אלברטו אסקרי
ארגנטינהארגנטינה חוסה פרוילאן גונזלס
איטליהאיטליה אלברטו אסקרי איטליהאיטליה פרארי

תקציר העונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלפא רומיאו לא יכלה לממן פיתוח רכב חדש ועל כן הודיעה על פרישה מהאליפות. קבוצת BRM תכננה שני רכבים חדשים המצוידים עם מנועי V16, אך החליטה לפרוש גם היא מהתחרות כחודש לפני תחילת העונה. חואן מנואל פנג'יו, הזוכה באליפות בעונה שעברה נפצע קשה ולא השתתף בעונה. בתנאים אלה נותרה פרארי הטוענת היחידה לכתר. הדבר הוביל את המארגנים לשנות את הכללים ולהתאימם לקטגוריית הפורמולה 2 בה נעשה שימוש במנועים בנפח 2 ליטרים. הדבר אפשר למגוון גדול של יצרנים וקבוצות להשתתף בתחרות, אך השליטה של פרארי הייתה מוחלטת - הקבוצה ניצחה את כל שבעת המרוצים האירופאים.

אלברטו אסקרי נעדר ממרוץ פתיחת העונה, עקב נסיעה לארצות הברית במטרה להשתתף במרוץ האינדיאנפוליס 500, שנחשב לחלק מהאליפות. אסקרי הוא הנהג האירופאי הראשון שהשתתף במרוץ, אותו לא הצליח לסיים. הוא חזר לסבב האירופאי בגרנד פרי ניצח את כל ששת המרוצים שנתרו בעונה וזכה, לראשונה, באליפות.

דירוג האליפות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיטת הניקוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנקודות בכל מרוץ הוענקו לנהגים שסיימו באחד מחמשת המקומות הראשונים. הניקוד ניתן בהתאם למופיע בטבלה. בנוסף, ניתנה נקודת בונוס לנהג שקבע את זמן ההקפה המהירה בכל מרוץ. נהגים שחלקו רכב במהלך מרוץ, קיבלו מחצית מהנקודות, כל אחד. בחישוב נקודות האליפות הובאו בחשבון 4 התוצאות הטובות ביותר בלבד. הנקודות המופיעות בסוגריים כוללות את סך הנקודות שהושגו בעונה.

מיקום 1 2 3 4 5
נקודות 8 6 4 3 2

דירוג הנהגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטבלה כוללת רק נהגים שצברו נקודות במהלך העונה

מיקום נהג שווייץשווייץ ארצות הברית (48 כוכבים)ארצות הברית (48 כוכבים) בלגיהבלגיה צרפתצרפת בריטניהבריטניה גרמניה המערביתגרמניה המערבית הולנדהולנד איטליהאיטליה נקודות
1 איטליהאיטליה אלברטו אסקרי פרש 1 1 1 1 (1) (1) 36 (53.5)
2 איטליהאיטליה ג'וזפה פארינה פרש 2 2 6 2 2 (4) 24 (27)
3 איטליהאיטליה פיירו טרופי 1 פרש 3 2 4 7 22
4 שווייץשווייץ רודי פישר 2 11† 13 3 פרש 10
= בריטניהבריטניה מייק הות'ורן 4 פרש 3 4 פרש 10
6 צרפתצרפת רוברט מנזון פרש 3 4 פרש פרש 5 14 9
7 ארצות הברית (48 כוכבים)ארצות הברית (48 כוכבים) טרוי רוטמן 1 8
= איטליהאיטליה לואיג'י וילורסי 3 3 8
9 ארגנטינהארגנטינה חוסה פרוילאן גונזלס 2 6.5
10 ארצות הברית (48 כוכבים)ארצות הברית (48 כוכבים) ג'ים רת'מן 2 6
= צרפתצרפת ז'אן ברה 3 פרש 7 5 פרש פרש 6
12 ארצות הברית (48 כוכבים)ארצות הברית (48 כוכבים) סאם הנקס 3 4
13 בריטניהבריטניה קן וורטון 4 פרש פרש 9 3
= בריטניהבריטניה דניס פור 4 12 3
= ארצות הברית (48 כוכבים)ארצות הברית (48 כוכבים) דיון קרטר 4 3
16 בריטניהבריטניה אלן בראון 5 6 22 15 2
= צרפתצרפת מוריס טריטגננט 5 פרש פרש 6 פרש 2
= בלגיהבלגיה פול פרר 5 פרש פרש 2
= איטליהאיטליה פליסה בונטו נפסל 5 2
= ארצות הברית (48 כוכבים)ארצות הברית (48 כוכבים) ארט קרוס 5 2
= בריטניהבריטניה אריק תומפסון 5 2
22 ארצות הברית (48 כוכבים)ארצות הברית (48 כוכבים) ביל ווקוביץ' 17 1
מיקום נהג שווייץשווייץ ארצות הברית (48 כוכבים)ארצות הברית (48 כוכבים) בלגיהבלגיה צרפתצרפת בריטניהבריטניה גרמניה המערביתגרמניה המערבית הולנדהולנד איטליהאיטליה נקודות

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פורמולה 1 עונת 1952 בוויקישיתוף



הקודם:
חואן מנואל פנג'יו
פורמולה 1 - אלוף העולם לנהגים 1952
אלברטו אסקרי
הבא:
אלברטו אסקרי