ליגת העל האוסטרלית בכדורגל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ליגת העל האוסטרלית בכדורגל
Hyundai A-League logo (2017–).svg
תחום כדורגל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינות אוסטרליהאוסטרליה  אוסטרליה
קונפדרציה AFC (אסיה)
קבוצות 10
מירב הזכיות מלבורן ויקטורי (4 זכיות)
שנת הקמה 2004 עריכת הנתון בוויקינתונים
אלופה נוכחית מלבורן ויקטורי (2017/2018)
מפעל מקביל הגביע האוסטרלי
www.a-league.com.au
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ליגת העל האוסטרליתאנגלית: A-League) היא ליגת הכדורגל הבכירה באוסטרליה, המנוהלת על ידי התאחדות הכדורגל האוסטרלית. הליגה הוקמה בשנת 2004, כממשיכתה של ה-NSL, הליגה האוסטרלית הבכירה החל משנת 1977. העונה הראשונה של הליגה החדשה הייתה עונת 2005/2006, והחלה בחודש אוגוסט 2005.

הליגה במתכונתה הנוכחית כוללת עשר קבוצות, שמתוכן תשע קבוצות מאוסטרליה ואחת מניו זילנד. נותנת החסות הרשמית לליגה היא חברת יונדאי מוטור, ושמה של החברה מופיע בשמה הנוכחי הרשמי של הליגה, יונדאי איי-ליג (Hyundai A-League).

כל עונה משוחקת בין החודשים אוקטובר למאי, וכוללת 27 מחזורי ליגה סדירה, במהלכה נפגשות הקבוצות שלוש פעמים האחת עם השנייה, ולאחריה טורניר פלייאוף גמר בהשתתפות שש המדורגות ראשונות בעונה הסדירה, ובסיומו משחק הגמר על תואר האליפות. המדורגת ראשונה בתום העונה הסדירה זוכה בתואר הפרמיירשיפ, בעוד המנצחת בפלייאוף מוכתרת לאלופת העונה, וזוכה בתואר הצ'מפיונשיפ. בדומה לליגת ה-MLS האמריקאית, וכן ליגות נוספות באוסטרליה ובארצות הברית, בליגה האוסטרלית אין יורדות ועולות בתום כל עונה. הקבוצות המדורגות ראשונות בכל עונה מעפילות (לסיבובים שונים על פי דירוגן הסופי) לליגת האלופות האסיאתית.

מאזד הקמת הליגה, זכו שש קבוצות שונות בתואר הפרמיירשיפ (אליפות העונה הסדירה), וחמש קבוצות שונות זכו באליפות ובתואר הצ'מפיונשיפ. האלופה הנוכחית (לעונת 2016/2017) היא סידני, שזכתה בשני התארים. כמו כן, זכתה הקבוצה בגביע האוסטרלי.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בטרם הקמת הליגה החדשה, שוחקו טורנירי ליגה אוסטרלים במגוון שיטות, כאשר הבולטת שבהן הייתה ליגת הכדורגל הלאומית (NSL). ליגה זו הוקמה בעקבות העפלתה של נבחרת אוסטרליה לטורניר מונדיאל 1974, שהובילה לדיון על הקמת ליגה מקצוענית באוסטרליה. 14 קבוצות נבחרו להשתתף בעונת 1977, עונת הבכורה של ה-NSL.

הליגה צברה תאוצה ופרחה בייחוד בשנות ה-80 וה-90, אך בהמשך איבדה מכוחה בעקבות עזיבתם של כשרונות אוסטרלים רבים לקבוצות מעבר לים, עסקה כושלת עם רשת הטלוויזיה האוסטרלית סבן (Seven), ואובדן חסויות. באפריל 2003 הקימה ממשלת אוסטרליה ועדה עצמאית לחקירת ניהול הספורט במדינה, כולל ניהול ה-NSL. בדו"ח קרופורד, שפורסם בסוף אותה השנה וחשף את מסקנות הוועדה, נמצא כי ליגת ה-NSL אינה יכולה להתנהל כלכלית. בעקבות הדו"ח הנחה פרנק לואי, יו"ר התאחדות הכדורגל האוסטרלית, על הקמת כוח משימה שמטרתו ליצור ליגה חדשה כמחליפה לליגת ה-NSL, שפורקה בתום עונת 2003/2004 אחרי 27 שנות פעילות.

ייסוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריל 2004 הוקמה רשמית ה-A-League, כממשיכת דרכה של ליגת ה-NSL. הוחלט כי הליגה תשוחק במעמד שמונה קבוצות, מתוכן אחת מכל אחת מהערים סידני, מלבורן, אדלייד, בריזבן, פרת', ניוקאסל, קבוצה אחת ממדינת ניו זילנד, וקבוצה נוספת על פי ההצעה הטובה ביותר. מועד פתיחת הליגה שנקבע היה אוגוסט 2005.

עד לחודש יוני 2004 הוגשו עשרים הצעות, וחודש לאחר מכן הפכו 12 מתוכן להצעות סופיות. ב-1 בנובמבר של אותה השנה נחשפו שמונה המתמודדות בעונת הבכורה, שכללו בין היתר שלוש קבוצות מליגת ה-NSL שפורקה - אדלייד יונייטד, ניוקאסל ג'טס ופרת' גלורי. אליהן הצטרפו קווינסלנד רואר וניו זילנד נייטס, ממשיכות דרכן של בריזבן ליונס ושל ניו זילנד פוטבול קינגז מה-NSL, וכן המועדונים החדשים סנטרל קוסט מארינרס, מלבורן ויקטורי וסידני. בהתאם למדיניות הליגה "עיר אחת -קבוצה אחת", קיבלה כל אחת מן הקבוצות חמש שנות בלעדיות בעירן. מטרת ההסכם הייתה לאפשר לכל אחת מן הקבוצות לפתח את עצמה באזורה ללא תחרות מקומית.

ב-26 באוגוסט 2005, 16 חודשים לאחר פירוקה של ה-NSL, נפתחה עונת הבכורה של ליגת העל האוסטרלית החדשה.

התפתחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-20 במרץ 2007 פורסם כי קבוצת ולינגטון פיניקס תחליף את ניו זילנד נייטס החל מעונת המשחקים 2007/2008. הליגה הורחבה לקראת עונת 2009/2010, והצטרפו אליה שתי קבוצות חדשות - גולד קוסט יונייטד ונורת' קווינסלנד פיורי (בעקבות כך שינתה קווינסלנד רואר את שמה לקבוצת בריזבן רואר, שכן היא לא ייצגה עוד את קווינסלנד באופן בלעדי). ב-12 ביוני 2009 זכתה מלבורן הארט (כיום מלבורן סיטי) בזיכיון להצטרף לליגה החל מעונת 2010/2011, מה שהוביל להרחבת הליגה ל-11 קבוצות באותה העונה.

בין החודשים מרץ 2011 ל-פברואר 2012, איבדו שתי קבוצות (נורת' קווינסלנד פיורי וגולד קוסט יונייטד) את זיכיונן בעקבות קשיים כלכליים, מה שהוביל את הפסקת השתתפותן בליגה. החל מעונת 2012/2013 הצטירפה לליגה קבוצה חדשה מסידני, וסטרן סידני וונדררס, ושוב מספר הקבוצות התאזן כך שבליגה השתתפו עשר קבוצות.

בפברואר 2018 הודיעה הנהלת הליגה על הכוונה להרחיבה ל-12 קבוצות עד לעונת 2019/2020.

שיטת התחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הליגה האוסטרלית במתכונתה הנוכחית כוללת שני שלבים, עונה סדירה ופלייאוף גמר, ומשוחקת ביון החודשים אוקטובר למאי.

העונה הסדירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העונה הסדירה של הליגה האוסטרלית משוחקת בעיקר בחודשי הקיץ האוסטרלים, בין תחילת אוקטובר לאפריל. העונה כוללת שלושה סיבובים ו-27 מחזורים. על מנת לשמור על איזון והגינות, קבוצה שאירחה שניים משלושת המשחקים מול יריבתה, תארח אחד בעונה הבאה, ולהפך. שיטת הניקוד הסטנדרטית כוללת שלוש נקודות לניצחון ונקודה לתוצאת תיקו. הקריטריונים לדירוג בסוף העונה, במקרה של שוויון נקודות בין שתי קבוצות או יותר, בסדר יורד:

  • פער שערים
  • מספר שערי זכות
  • מספר הנקודות במפגשים הישירים
  • פער השערים במפגשים הישירים
  • מספר שערי הזכות במפגשים הישירים
  • המספר הנמוך יותר של כרטיסים אדומים לחובת כל קבוצה
  • המספר הנמוך יותר של כרטיסים צהובים לחובת כל קבוצה
  • הטלת מטבע

הקבוצה שסיימה בראש הטבלה בתום העונה הסדירה, מוכתרת לאלופת הפרמיירשיפ, וזוכה בצלחת הפרמיירשיפ. שש הראשונות מעפילות לפלייאוף הגמר על תואר האליפות. כמו כן, הליגה מנוהלת בשיטת הזכיונות, כך שאין יורדות או עולות, ואין פלייאוף ירידה.

הפלייאוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

שש הראשונות בעונה הסדירה מתחרות ביניהן בשיטת פלייאוף על הזכות לשחק בגמר העונה, ובאפשרות לזכות בתואר האליפות (הצ'מפיונשיפ). הפלייאוף משוחק לאורך שלושה שבועות, בשיטת הכרעה במשחק בודד.

הפלייאוף מוכרע באופן הבא, על פי שבועות:

  • שבוע 1: הפלייאוף נפתח במפגש ישיר בין המדורגות 3 ו-6, ובין המדורגות 4-5.
  • שבוע 2: המדורגות 1 ו-2 בתום העונה הסדירה מצטרפות לתחרות. המדורגת ראשונה מארחת את המנצחת מהשבוע הראשון שסיימה במקום נמוך יותר בעונה הסדירה, בעוד המדורגת שנייה מארחת את המנצחת מהשבוע הראשון שסיימה במקום גבוה יותר בעונה הסדירה.
  • שבוע 3: משחק הגמר על תואר האליפות בין מנצחות מפגשי השבוע השני.

שיטה זו אינה נהוגה ברחבי אירופה, אך מתכתבת עם חוקי הליגה הקודמת, ה-NSL, וכן תחרויות ספורט נוספות באוסטרליה.

משחק הגמר הגדול מתרחש בביתה של המדורגת גבוה יותר מבין השתיים בתום העונה הסדירה. היצא מן הכלל לחוק זה הוא במדיה והתאחדות הכדורגל מחליטה כי אצטדיון הקבוצה המארחת אינו מתאים לאירוח הגמר. מקרה מסוג זה התרחש בעונת 2007/2008, כאשר סנטרל קוסט מארינרס, שסיימה ראשונה בעונה הסדירה, העפילה לגמר מול ניוקאסל ג'טס, אך אצטדיונה שמכיל עשרים אלף מקומות ישיבה היה קטן מדי לדרישותיה של ההתאחדות. הגמר הועתק לאצטדיון הכדורגל בסידני, והסתיים בניצחונה של ניוקאסל ג'טס בתוצאה 1-0.

העפלה לטורנירים ביניבשתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקבוצות המוצלחות בכל עונה בליגה האוסטרלית מעפילות לטורניר ליגת האלופות האסיאתית, החל ממהדורת 2007 של הטורניר. אל טורניר זה העפילו המדורגות ראשונות בעונת 2005/2006. המדורגות ראשונות בעונה שלאחר מכן העפילו למהדורת 2008 של ליגת האלופות, וכן הלאה. מספר העולות, וכן השלב אליו יצטרפו - שלב הבתים או פלייאוף ההעפלה, נקבע בכל עונה על ידי ה-AFC.

עד לשנת 2012, כרטיסים ישירים לשלב הבתים ניתו לאלופות הצ'מפיונשיפ והפרמיירשיפ של כל עונה. החל מ-2012, שונתה שיטת ההעפלה והליגה האוסטרלית זכתה ל-1.5 מקומות, ולא 2.5 כפי שהיה נהוג עד אז. הסיבה שניתנה להורדה הייתה החוסר בליגת משנה, באצטדיונים מתאימים לאירוח, והעובדה כי הליגה אינה ישות נפרדת מההתאחדות האוסטרלית. הוחלט כי לקראת מהדורת 2013 תקבל אלופת הפרמיירשיפ כרטיס אוטומטי, ואלופת הצ'מפיונשיפ זכתה למקום בפלייאוף ההעפלה. עונה אחת לאחר מכן שינתה ה-AFC את החלטתה, והחזירה את כמות הכרטיסים ל-2.5.

על פי השיטה החדשה, זכאית הליגה באוסטרליה לשתי קבוצות בעלות כרטיס לשלב הבתים, ושתי קבוצות הנשלחות לפלייאוף ההעפלה. עם זאת, חוקי התחרות אוסרות על השתתפות יותר משליש מקבוצות הליגה בתחרות הביניבשתית, כך שעד להרחבת הליגה האוסטרלית ל-12 קבוצות, רק קבוצה אחת זוכה בכרטיס לפלייאוף ההעפלה.

תחרויות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל מ-2014, משתתפות קבוצות הליגה בתחרות הגביע האוסטרלי (FFA Cup).

בין 2005 ל-2008, השתתפו קבוצות הליגה בגביע אתגר קדם-העונה, טורניר גביע ששוחק טרם העונה הסדירה, ובוטל בתום ארבע מהדורות בלבד. בשנים 2013 ו-2014, גם כן במסגרת קדם העונה, התקיים משחק האול סטארס, כמשחק ידידות קדם-עונתי בין כוכבי הליגה לבין קבוצה אורחת בכירה. ב-2013 הביסה מנצ'סטר יונייטד את כוכבי הליגה 5-1 בסידני, מצמדים של ג'סי לינגארד ודני ולבק ושער נוסף של רובין ואן פרסי. לכוכבי הליגה כבש בסארט ברישה. שנה אחר כך, באותו המגרש, גברה יובנטוס 3-2 על כוכבי הליגה, משערים של פרננדו יורנטה, פול פוגבה וסימונה פפה, מול שערים של מרסלו קארוסקה וטומי יוריץ'.

כל קבוצות הליגה מחזיקות בקבוצת נוער, המשחקת בליגה האוסטרלית לנוער המתקיימת במקביל לליגה הבכירה. הליגה משמשת לפיתוח כישרונות צעירים וכן כליגת מילואים, כאשר רשאים לשחק בה שחקני נוער בין הגילאים 16-21 (לפי הגיל בתחילת השנה האזרחית של כל עונה), בעוד ארבעה שחקנים מעל לגיל המותר רשאים להיבחר בכל משחק.

במקביל, מתקיימת גם ה-W-League, ליגת הנשים האוסטרלית.

חוקי הרכבת הסגל[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל קבוצה בליגה האוסטרלית מורכבת מ-11 שחקנים וחמישה מחליפים, כאשר אחד מהם חייב להיות שוער. הסגל עצמו חייב לכלול בין 20 ל-26 שחקנים, מתוכם מותרים חמישה שחקנים זרים. שלושה שחקנים בסגל חייבים להיות מתחת לגיל 20.

על אף קיומה של תקרת שכר עבור הקבוצות בליגה, כל קבוצה רשאית להחזיק בסגל שני שחקנים חריגים, בעלי מעמד מיוחד ('Marquee'), שמשכורתם אינה מחושבת בתקרת השכר. כבר בהקמת הליגה התאפשר לכל קבוצה להחתים שחקן חריג בינלאומי. החל מעונת 2008/2009 התאפשרה החתמת שחקן צעיר חריג, שהתנאים לכך היו שגילו יהיה מתחת ל-23, ושמקורו בקבוצת הנוער של המועדון. לקראת עונת 2010/2011 הודיעה הליגה כי בנוסף לחריג בינלאומי וחריג נוער, כל קבוצה תוכל לצרף גם שחקן חריג אוסטרלי.

האפשרות להחתים שחקן חריג בינלאומי הביאה לליגה שחקנים בינלאומיים בולטים, בהם אלסנדרו דל פיירו ודווייט יורק (סידני), ויליאם גאלאס (פרת' גלורי), אמיל הסקי (ניוקאסל ג'טס), רובי פאולר (נורת' קווינסלנד פיורי), דויד וייה (מלבורן סיטי) ורומאריו (אדלייד יונייטד). שחקנים אוסטרלים בולטים, ששיחקו בליגות בכירות באירופה, חזרו לליגה האוסטרלית כאוסטרלים חריגים, ובהם הארי קיואל, ג'ון אלויסי, ברט אמרטון, ג'ושוע קנדי וטים קייהיל.

ישנן הקלות נוספות ניתנות לקבוצות על מנת למשוך שחקנים אטרקטיביים ולהקל על המועדונים בניהול הסגל, כגון תקצוב לשחקנים נאמנים, המאפשרים מתן תוספת שכר מחוץ לחישוב התקרה עבור שחקנים בעלי ותק של חמש עד עשר שנים במועדון, שחקן אורח לעונה מלאה (שמטרתו למשוך שחקנים בולטים מאירופה לקראת סיום הקריירה לטווח קצר), וסוגי הקלות נוספים.

קבוצות הליגה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשיטה הנוכחית, מורכבת הליגה האוסטרלית מעשרה מועדונים, מתוכם תשעה אוסטרלים ואחד ניו זילנדי. בסך הכול, בהיסטוריה הקצרה של הליגה, נטלו בה חלק 13 קבוצות שונות. רק ארבע מתוכן היו קיימות טרם הטורניר, בעוד שלוש מתוך ה-13 פורקו ואינן קיימות עוד.

שיטת הליגה אינה כוללת יורדות ועולות, ומנוהלת בשיטת הזכיונות, כמקובל בין היתר בארצות הברית ובליגת ה-MLS.

קבוצות נוכחיות (2017/2018)[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצות עבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אליפויות לפי עונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה צ'מפיונשיפ פרמיירשיפ
2005/2006 סידני אדלייד יונייטד
2006/2007 מלבורן ויקטורי מלבורן ויקטורי
2007/2008 ניוקאסל ג'טס סנטרל קוסט מארינרס
2008/2009 מלבורן ויקטורי מלבורן ויקטורי
2009/2010 סידני סידני
2010/2011 בריזבין רואר בריזבין רואר
2011/2012 בריזבין רואר סנטרל קוסט מארינרס
2012/2013 סנטרל קוסט מארינרס וסטרן סידני וונדררס
2013/2014 בריזבין רואר בריזבין רואר
2014/2015 מלבורן ויקטורי מלבורן ויקטורי
2015/2016 אדלייד יונייטד אדלייד יונייטד
2016/2017 סידני סידני
2017/2018 מלבורן ויקטורי סידני

פרמיירשיפ לפי קבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצה זכיות סגנויות עונות זכייה
מלבורן ויקטורי 3 2 2006/2007, 2008/2009, 2014/2015
סנטרל קוסט מארינרס 3 2 2007/2008, 2011/2012, 2017/2018
אדלייד יונייטד 2 2 2005/2006, 2015/2016
סידני 2 2 2009/2010, 2016/2017
בריזבין רואר 2 1 2010/2011, 2013/2014
וסטרן סידני וונדררס 1 2 2012/2013
ניוקאסל ג'טס 0 2

צ'מפיונשיפ לפי קבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצה זכיות סגנויות עונות זכייה
מלבורן ויקטורי 4 2 2007, 2009, 2015, 2018
סידני 3 1 2006, 2010, 2017
בריזבין רואר 3 0 2011, 2012, 2014
סנטרל קוסט מארינרס 1 3 2013
ניוקאסל ג'טס 1 1 2008
אדלייד יונייטד 1 2 2016
וסטרן סידני וונדררס 0 3
פרת' גלורי 0 1

יריבויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורך שנות קיומה של הליגה, התפתחו מספר יריבויות מפתח ומשחקי דרבי מעוררי עניין, ובהם:

  • הדרבי של מלבורן (מלבורן ויקטורי מול מלבורן סיטי): משחק הדרבי של העיר מלבורן שוחק לראשונה באוקטובר 2010, והסתיים בניצחונה של הסיטי (אז תחת השם מלבורן הארט) בתוצאה 2-1. על אף היותה של מלבורן ויקטורי הוותיקה בין השתיים בליגה (הצטרפה חמש שנים קודם לכן) והמעוטרת יותר, משחקי הדרבי נחשבים לבעלי עניין רב בליגה, ומושכים אליהם כמויות קהל גבוהות מהממוצע בליגה.
  • הדרבי המקורי (אדלייד יונייטד מול מלבורן ויקטורי): מעבר ליריבות המסורתית בין קבוצות ספורט מאוסטרליה המערבית ומויקטוריה, התחזקה היריבות בין שני המועדונים גם על בסיס ספורטיבי, שכן השתיים נפגשו פעמיים בגמר הפלייאוף (ב-2007 וב-2009; בשני המקרים ניצחה מלבורן, 6-0 ו-1-0 בהתאמה). בעונת 2006/2007 נכתב פרק נוסף ביריבות, בדמות עימות על המגרש בין מאמן אדלייד ג'ון קוסמינה לקפטן מלבורן, קווין מוסקט.
  • הדרבי של סידני (סידני מול וסטרן סידני וונדררס): הצטרפותה של וסטרן סידני וונדררס לליגה בעונת 2012/2013 יצרה את היריבות העירונית של העיר סידני. משחקי הדרבי נחשבים למושכי קהל במיוחד, ושברו את שיא המשחקים באצטדיון אליאנץ בכל סוגי הספורט אותו אירח, וכן את שיא הקהל במשחק ליגה סדירה באוסטרליה.
  • הכחול הגדול (מלבורן ויקטורי מול סידני): שמה של היריבות נגזר מצבע החולצות של שתי הקבוצות, שהוא בעיקרו כחול, וכן בעגה האוסטרלית משמעותו הוא מאבק או תחרות. היריבות בין סידני למלבורן, שתי הערים הגדולות באוסטרליה, וכן המאבק המקצועי שהוביל את השתיים לפגוש אחת את השנייה בשלושה משחקי גמר (שני ניצחונות לסידני, אחד למלבורן). באפון מסורתי, בכל יום אוסטרליה נערך משחק בין השתיים.
  • דרבי ה-F3 (סנטרל קוסט מארינרס מול ניוקאסל ג'טס): שמה של היריבות נגזר משמו של הכביש המהיר המחבר בין ניוקאסל לגוספורד. מדובר במפגש היחיד בליגה שאינו כולל קבוצה מעיר בירה של אחת ממדינות אוסטרליה, בין שתי קבוצות בעלות קרבה גאוגרפית משמעותית (אצטדיוני הקבוצות מרוחקים כשעה נסיעה זה מזה). המאבק בין השתיים החריף אף יותר כאשר השתיים התמודדו ראש בראש על הזכייה בפרמיירשיפ בעונת 2007/2008 (המארינרס סיימו ראשונים) ובגמר הפלייאוף של אותה העונה, שהסתיים בניצחונה של ניוקאסל 1-0.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]