MLS

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית


שגיאות פרמטריות בתבנית:לעדכן

פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים

Gnome globe current event 1.svg
יש לעדכן ערך זה. ייתכן שהמידע המצוי בדף זה אינו מעודכן, ומאז העריכה האחרונה של הערך אירעו מאורעות הדורשים את עדכונו.
אתם מוזמנים לסייע ולעדכן את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעדכון הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
MLS
MLS crest logo RGB gradient.svg
שם מלא Major League Soccer
תחום כדורגל
ארגון פדרציית הכדורגל של ארצות הברית
מדינות ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
קנדהקנדה קנדה
קונפדרציה CONCACAF
קבוצות 26
קומישנר דון גרבר
תאריך הקמה 17 בדצמבר 1993[1] (תאריך יסוד)
1996 (עונה ראשונה)
אלופה נוכחית ניו יורק סיטי (2021)
מירב הזכיות לוס אנג'לס גלאקסי (5 זכיות)
מפעל מקביל גביע ארצות הברית הפתוח
אליפות קנדית (טורניר גביע בהשתתפות הקבוצות הקנדיות)
מפעל נמוך USL צ'מפיונשיפ (מבחינה רשמית מדורגת כליגה השנייה, אך אין עליה וירידה בין הליגות)
MLSsoccer.com

ליגת ה-MLSאנגלית: Major League Soccer; בעברית: ליגת הכדורגל הבכירה) היא ליגת הכדורגל הבכירה של ארצות הברית וקנדה. הליגה מנוהלת על ידי פדרציית הכדורגל של ארצות הברית, ומשחקות בה 28 קבוצות - 25 מארצות הברית ושלוש מקנדה[2]. הליגה מתכננת להתרחב ל-30 קבוצות עד עונת 2023,[3] כאשר מספר זה הופך אותה לליגת הכדורגל הגדולה בעולם. אלופת הליגה הנוכחית (2021) היא קבוצת ניו יורק סיטי.

העונה הרגילה מתחילה בסוף פברואר או תחילת מרץ ונמשכת עד אמצע אוקטובר, כאשר כל קבוצה משחקת 34 משחקים, והקבוצה עם המאזן הטוב ביותר זוכה במגן האוהדים. 14 קבוצות מתמודדות בפלייאוף גביע ה-MLS בתום העונה הסדירה המתקיים באוקטובר ונובמבר, ובהגיעו לשיא, למשחק האליפות, גביע ה-MLS‏. קבוצות MLS משחקות גם בתחרויות מקומיות נגד קבוצות מליגות אחרות בגביע ארצות הברית הפתוח ובאליפות קנדית. קבוצות MLS מתמודדות גם נגד יריבות מהיבשת בליגת האלופות של קונקאקא"ף.

עם תפוסה ממוצעת של מעל 20,000 צופים למשחק, ליגת ה-MLS היא בעלת כמות הצופים השלישית בגובהה מכל ליגת ספורט אחרת בארצות הברית, אחרי ה-NFL ו-MLB‏,[4] והיא במקום השביעי מבחינת ממוצע צופים למשחק מבין ליגות הכדורגל ברחבי העולם.[4]

MLS נוסדה בשנת 1993 כחלק מהמכרז המוצלח של ארצות הברית לארח את גביע העולם של פיפ"א בשנת 1994.[5] העונה הראשונה התקיימה בשנת 1996 עם עשר קבוצות.[6] ה-MLS חוותה מאבקים פיננסיים ותפעוליים בשנותיה הראשונות: הליגה הפסידה מיליוני דולרים, קבוצות שיחקו באצטדיוני פוטבול אמריקאי ריקים, ושתי קבוצות התפרקו בשנת 2002.[7] מאז, ה-MLS התרחבה ל-26 קבוצות, הוקמו אצטדיונים ייעודיים לכדורגל, התפוסה הממוצעת למשחק עולה על זו של ליגות ה-NHL וה-NBA, יושם חוק "Designated Player" המאפשר לקבוצות להחתים כוכבי כדורגל כמו דייוויד בקהאם מבלי לחרוג מתקרת השכר, ה-MLS חתמה על חוזי שידור עם ערוצי הטלוויזיה הלאומיים, וכעת הליגה רווחית.[8]

במקום לפעול כאגודה של מועדונים בבעלות עצמאית (כמו מרבית הליגות בעולם), ה-MLS היא ישות אחת שבה כל מועדון נמצא בבעלות הליגה ומופעל באופן פרטני על ידי משקיעי הליגה (באמצעות זיכיון).[9] קבוצות המפעילים-משקיעים שולטים במועדונים שלהם באותה צורה ששולטים בעלים של מועדונים אחרים בליגות אחרות ברחבי העולם, והם מכונים בעלי המועדון (אך זה לא מדויק).[10] לליגה חברות קבועות כמו רוב ליגות הספורט בארצות הברית ובקנדה, מה שהופך אותה לאחת מליגות הכדורגל הבודדות בעולם שלא מיישמת את מערכת העלייה והירידה, שאינה נפוצה בשתי המדינות.[11] מטה ה-MLS שוכן בניו יורק.[12]

מבנה ושיטת המשחקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ה-MLS היא ליגת הכדורגל הבכירה של ארצות הברית, הפועלת בדומה לשאר ארבע הליגות המקצועניות הגדולות במדינה (NFL, MLB, NBA וה-NHL), כאשר בניגוד למקובל בעולם, אין עלייה וירידה של קבוצות בין הליגות הנמוכות יותר ל-MLS.

העונה הסדירה ב-MLS נמשכת ממרץ (או סוף פברואר) ועד אוקטובר. הקבוצות מחולקות גאוגרפית לשני מחוזות, מזרח ומערב, וישנם 34 מחזורים בלוח זמנים לא מאוזן (מספר המשחקים לכל קבוצה שונה באמצע העונה, ובסיום כולם משתווים ל-34). עם 26 קבוצות בעונת 2020, כל קבוצה משחקת שני משחקים (בית וחוץ) נגד כל הקבוצות האחרות במחוז שלה, ומשחק אחד נגד 10 מתוך 13 הקבוצות מהמחוז השני. עונת 2020 היא העונה הראשונה בתולדות הליגה בה הקבוצות לא ישחקו נגד כל הקבוצות בליגה; כל קבוצה לא תשחק נגד 3 קבוצות מהמחוז הנגדי. באמצע העונה ישנה פגרה על מנת לקיים את משחק האולסטאר השנתי, וכן כמה אתגרים בהשתתפות מיטב שחקני הליגה. 2020 תהיה השנה הראשונה בה משחק האולסטאר של ה-MLS ישוחק נגד קבוצת האולסטאר של ליגה MX, הליגה הבכירה במקסיקו, ויריבתה העיקרית של ה-MLS.[13] בסוף העונה הסדירה, הקבוצה עם הניקוד הגבוה ביותר בטבלה זוכה במגן האוהדים וכן גם ליתרון ביתיות לאורך כל משחקי הפלייאוף.[14]

שלא כמו רוב ליגות הכדורגל הגדולות ברחבי העולם, אך בדומה לליגות אחרות באמריקה, לאחר סיום העונה הסדירה של ה-MLS ישנו טורניר נוקאאוט (פלייאוף) לקביעת זהות האלופה. 14 קבוצות משתתפות בפלייאוף של גביע ה-MLS באוקטובר, שמסתיים במשחק אליפות גביע ה-MLS בתחילת נובמבר.[15]

לוח הזמנים של ה-MLS, הפועלת מהאביב עד הסתיו, מביא להתנגשויות עם לוח השנה של פיפ"א וכן עם טורנירים בינלאומיים בקיץ כמו המונדיאל וגביע הזהב,[16] מה שגרם למספר שחקנים בליגה להחמיץ כמה משחקים.[17] בעוד ש-MLS אכן בדקה את האפשרות לעבור למתכונת של סתיו-אביב, כרגע אין תוכניות קיימות לעשות זאת.[18][19] אם הליגה תשנה את לוח הזמנים שלה, עדיין יהיה עליה להנחיל פגרת חורף משמעותית בגלל הקבוצות שנמצאות באזורים עם אקלים חורפי קשה. ובנוסף, ה-MLS תצטרך להתמודד גם עם הפופולריות והנוכחות התקשורתית של ה-NFL בסתיו ובחורף, כמו גם עם ה-NBA וה-NHL, ששתיהן פועלות על לוח זמנים של סתיו-אביב.

תחרויות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצות MLS משחקות גם בתחרויות מקומיות ובינלאומיות אחרות. מדי שנה, חמש קבוצות MLS - ארבע מארצות הברית ואחת מקנדה - משחקות בליגת האלופות של קונקאקא"ף נגד מועדונים אחרים מקונפדרציית CONCACAF (צפון אמריקה, מרכז אמריקה והקריביים). שתי קבוצות MLS אמריקאיות מעפילות על סמך תוצאות העונה הסדירה של MLS: הקבוצה עם הכי הרבה נקודות במחוז המערבי והקבוצה עם הכי הרבה נקודות במחוז המזרחי. הקבוצה האמריקאית השלישית להעפיל היא האלופה, זוכת גביע ה-MLS. קבוצת MLS אמריקאית רביעית יכולה להעפיל לליגת האלופות דרך זכייה בגביע ארצות הברית הפתוח. אם קבוצה אחת מעפילה לליגת האלופות על פי שנים או יותר מהקריטריונים, או אם אחד מהקריטריונים להעפלה מה-MLS מוחזק על ידי קבוצת MLS קנדית, המיקום מוקצה מחדש לקבוצה האמריקאית בעלת המאזן הטוב ביותר בטבלה הכוללת שלא העפילה.

מועדוני ה-MLS הקנדיים משחקים נגד מועדונים קנדים אחרים בטורניר גביע הנקרא "Canadian Championship" (המאורגן על ידי התאחדות הכדורגל הקנדית), על המקום היחיד לליגת האלופות של CONCACAF שהוקצה לקנדה.[20] אף מועדון MLS לא זכה בליגת האלופות מאז שהחלה המתכונת הנוכחית בשנת 2008, אך קבוצות MLS הגיעו לגמר שלוש פעמים: ריאל סולט לייק ב-2011, מונטריאול אימפקט בשנת 2015, וטורונטו בשנת 2018.[21]

מאז 2018, אלופת גביע ה-MLS מהשנה שעברה משחקת ב-"Campeones Cup", משחק בודד נגד המנצחת במשחק "Campeón de Campeones" מליגה MX (משחק בין שתי האלופות של האפרטורה וקלאוסורה, מעין סופרקאפ), כשקבוצת ה-MLS מארחת את המשחק בספטמבר.[22] במהדורת הבכורה טיגרס הביסה את טורונטו 1-3 ב-19 בספטמבר 2018, בבימו פילד שבטורונטו.[23] תחרות נוספת בין שתי הליגות, "גביע הליגות", הוקמה בשנת 2019. המהדורה הראשונה של הטורניר תתקיים בשנת 2020 ותפגיש בין שמונה מועדוני MLS מול שמונה מועדוני ליגה MX בטורניר נוקאאוט ללא גומלין שיאורח בארצות הברית, החייאת היריבות הבין-ליגתית שבעבר התקיימה בתחרות "הסופרליגה הצפון אמריקאית".[24]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמוד ראשיNuvola apps kpdf2.svg
ראו גם – כדורגל בארצות הברית, כדורגל בקנדה

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ה-MLS היא האחרונה מבין שלוש ליגות כדורגל מקצועיות בכירות לגברים עם קבוצות בארצות הברית ובקנדה. בארצות הברית, ללא מועדונים בקנדה, הראשונה מבין ליגות אלה הייתה American Football Association (אנ'), שהוקמה בשנת 1884[25] והייתה בעלת קשר עם התאחדות הכדורגל האנגלית, והפכה לחברה בהתאחדות ב-22 בפברואר 1909, בישיבת ה-FA בראשות היו"ר צ'ארלס קלג.[26]

קודמתה המידית של ה-MLS הייתה American Professional Soccer League‏ (APSL) (אנ'), הליגה השנייה בזמנו שלמעשה הייתה הליגה הבכירה במדינה. זו הייתה אחת משתי ליגות שקמו לאחר התפרקות ליגת הכדורגל הצפון-אמריקאית (NASL) (אנ') בשנת 1984.

ה-NASL הוקמה בשנת 1968 כמיזוג בין United Soccer Association (אנ') ו-National Professional Soccer League (אנ'), ששתיהן הוקמו שנה לפני כן ב-1967. ה-NASL, הליגה הראשונה בה היו מועדונים מקצועיים מארצות הברית ומקנדה יחד, חוותה קשיים עד אמצע שנות השבעים, אז הגיע מספר הצופים הממוצע ל-7,770, כאשר ארבע קבוצות היו בממוצע של למעלה מ-10,000 אוהדים למשחק.[27] משחק אליפות ה-NASL בשנת 1974 בין לוס אנג'לס אצטקס למיאמי טורוס שודר בשידור חי ב-CBS Sports,מה שהיה לשידור הלאומי הראשון של משחק כדורגל מקצועני בארצות הברית מאז 1968.[28] ה-NASL התפרקה לאחר עונת 1984.[29]

ליגת כדורגל גברים מקצועית נוספת שנוסדה לאחר פירוק ה-NASL הייתה ליגת הכדורגל הקנדית (CSL) (אנ'), הליגה הבכירה בקנדה עם מועדונים קנדיים בלבד, שהייתה פעילה בשנים 1987 עד 1992. במהלך מיצובה במעמד של חטיבה 1, ה-CSL התפרקה וקבוצות משלושת אזורי המטרופולין הגדולים בקנדה: טורונטו, מונטריאול, וונקובר הצטרפו ל-APSL.

הקמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1988, בתמורה לכך שפיפ"א העניקה את הזכות לארח את מונדיאל 1994 לארצות הברית, הבטיחה פדרציית הכדורגל של ארצות הברית להקים ליגת כדורגל מקצועית שתתפקד כליגה הבכירה במדינה (Division 1)‏.[30] בשנת 1993, פדרציית הכדורגל של ארצות הברית בחרה ב-Major League Professional Soccer (קודמתה של ה-MLS) כליגת הכדורגל המקצועית העליונה והבלעדית.[30] ‏Major League Soccer הוקמה רשמית בפברואר 1995 כחברה בערבון מוגבל.[30]

ה-MLS תוכננה במקור להתחיל לשחק בשנת 1995 עם 12 קבוצות.[31] עם זאת, ה-MLS הודיעה בנובמבר 1994 שתעכב את ההרצה שלה עד 1996 והחלה עם 10 קבוצות בשני מחוזות. במחוז המזרחי: קולומבוס קרו, די.סי. יונייטד, ניו אינגלנד רבולושן, ניו יורק/ניו ג'רזי מטרוסטארס וטמפה ביי מיוטיני. ובמחוז המערבי: קולורדו ראפידס, דאלאס ברן, קנזס סיטי וויז, לוס אנג'לס גלאקסי וסן חוזה קלאש. הליגה עוררה באז בכך שהצליחה לפתות כמה שחקנים ממונדיאל 1994 לשחק ב-MLS - כולל כוכבים מנבחרת ארצות הברית כמו אלכסי לאלאס, טוני מאולה ואריק ווינאלדה, ושחקנים זרים כמו חורחה קמפוס המקסיקני, וקרלוס ולדרמה הקולומביאני. לפני עונת הבכורה והדראפט הראשון שלה, הליגה הקצתה ארבעה שחקנים כוכבים לכל קבוצה מעשר קבוצות הליגה. טאב ראמוס היה השחקן הראשון שהוחתם על ידי ה-MLS, ב-3 בינואר 1995, ושוייך לקבוצת ניו יורק/ניו ג'רזי מטרוסטארס.[32]

ה-MLS הכריזה על עסקת זכויות השידור הראשונה שלה עם הרשתות ESPN ו-ABC Sports ב-15 במרץ 1994, כשעוד לא היו שחקנים, מאמנים או קבוצות מאורגנות.[33] ההסכם לשלוש שנים כיסה את השידורים בשפה האנגלית לעונות 1996–1999, וחייב שידורי 10 משחקים ב-ESPN ‏, 25 משחקים ב-ESPN2, ומשחק גביע ה-MLS ב-ABC. העסקה לא העניקה ל-MLS תשלום דמי זכויות אלא פיצלה את ההכנסות מפרסום בין הליגה לרשתות. Univision‏, Galavision ו-UniMás שידרו משחקים בספרדית. העסקה המקורית עם Univision פגה לאחר מספר שנים, והותירה רק את ABC‏ ו-ESPN כרשתות הלאומיות המשדרות את הליגה.

המשחק הראשון נערך ב-6 באפריל 1996, כאשר סן חוזה קלאש הביסה את די. סי. יונייטד בפני 31,000 אוהדים באצטדיון ספארטן בסן חוזה במשחק ששודר ב-ESPN‏.[34] שנותיה הראשונות של הליגה הולידו את השושלת של די. סי. יונייטד בהובלת המאמן ברוס ארינה, שושלת שזכתה בגביע ה-MLS בשלוש מארבע העונות הראשונות של הליגה.[35] שתי קבוצות ההרחבה הראשונות בהיסטוריה של הליגה הצטרפו בשנת 1998 - מיאמי פיוז'ן ושיקגו פייר, כאשר שיקגו פייר זכתה באליפות בעונתה הראשונה בליגה,[36] והצליחה לקטוע במעט את הדומיננטיות של די. סי. יונייטד.

בשנת 1996 הגישו השחקנים תביעה בנושא הגבלים עסקיים, Fraser v. Major League Soccer (אנ'), בטענה כי מדיניות ה-MLS להחתמת שחקנים באופן מרוכז והגבלת שכר השחקנים באמצעות תקרת שכר הייתה קנוניה לא חוקית של בעלי הקבוצות. בית המשפט קבע כי ה-MLS היא ישות אחת (single entity) ולכן אינה מסוגלת לקשור קשר עם עצמה, וכי תקרת השכר וההגבלות האחרות היו שיטה חוקית עבור הליגה לשמירה על כושר הפירעון והשוויון התחרותי, ולהימנע מהבעיות שפקדו את ה-NASL שלא קיימת עוד.[30]

קשיים התחלתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי עונתה הראשונה, ה-MLS סבלה מירידה במספר הצופים.[37] מספר הצופים הנמוך היה ניכר ביתר שאת לאור העובדה ששמונה מתוך עשר הקבוצות המקוריות שיחקו באצטדיונים אשר היו בבעלות קבוצות פוטבול אמריקאי או שנשכרו על ידן.[36] רוב האצטדיונים הכילו יותר מ-60,000 מושבים.

ה-MLS התנסתה בכמה שינויים בחוקי המשחק בשנותיה הראשונות בניסיון לבצע "אמריקניזציה" של מה שחלק ראו כספורט זר. כמה משינויים אלה הושאלו מה-NASL המקורית, מכדורגל מכללות ומכדורגל בתיכונים. ה-MLS יישמה את השימוש בבעיטות עונשין כדי להכריע משחקים שהסתיימו בתוצאת תיקו. כל קבוצה קיבלה חמישה ניסיונות כאשר הציבו שחקן 35 יארדים (כ-32 מטרים) מהשער כשיש לו חמש שניות לרוץ, לגבור על השוער היריב ולכבוש שער. אם היה צורך בעיטות העונשין נמשכו לסיבובים נוספים אם לא הייתה הכרעה. ניצחון בבעיטות העונשין הקנה נקודה אחת לקבוצה המנצחת (בניגוד לשלוש נקודות המקנה ניצחון רגיל). ה-MLS השתמשה גם בשעון ספירה לאחור, ולא בשעון ספירה סטנדרטי, כאשר השעון הושהה במצבים בהם המשחק לא שוחק על פי שיקול דעתו של השופט. המחציות הסתיימו כשהשעון הגיע ל-0:00, במקום לחכות לשריקת השופט כמקובל במקומות אחרים.

ה-MLS הודתה בסופו של דבר כי שינוי החוקים, ובמיוחד בעיטות העונשין, הניכרו כמה מאוהדי הכדורגל המסורתיים וגם לא הצליחו למשוך אוהדי ספורט אמריקאים חדשים כפי שקיוותה. בעיטות העונשין ושעון הספירה לאחור הופסקו לאחר עונת 1999.[38] ה-MLS המשיכה להתנסות בהכרעת משחקים שהסתיימו בתוצאת תיקו בעונה הסדירה. בשנת 2000, הארכה של 10 דקות בהן יחול חוק שער הזהב החליפה את בעיטות העונשין במשחקי תיקו, אך פתרון זה ננטש אחרי שנת 2003 לאחר שחוק שער הזהב בוטל והוצא מחוקת המשחק.

איכות הליגה הוטלה בספק כאשר נבחרת נבחרת ארצות הברית בכדורגל, שהורכבה ברובה משחקני MLS, הודחה בשלב הראשון של מונדיאל 1998 כשהפסידה לכל היריבות בשלב הבתים וסיימה במקום האחרון.[36]

הליגה החלה לשווק את עצמה על בסיס כישרון השחקנים האמריקאים, הן הוותיקים המנוסים והן הצעירים המוכשרים. כוכבים עולים כמו דאמרקוס ביזלי ולנדון דונובן החלו לפתח לעצמם מוניטין ב-MLS ואחר כך כיכבו גם עבור נבחרת ארצות הברית, ואילו שחקנים ותיקים כמו בריאן מקברייד, אדי פופ, וקלינט מאתיס המשיכו להוכיח את ערכם הן למועדוני ה-MLS והן לנבחרת ארצות הברית.

הבעיות הכספיות המתמשכות של הליגה הביאו לעזיבתו של הנציב, דאגלס לוגן, באוגוסט 1999, כאשר דון גרבר, מנהל בליגת ה-NFL לשעבר, מונה לנציב באותו חודש.[39]

על המגרש, הגל המוקדם של השחקנים הבינלאומיים שהצטרפו ל-MLS בראשית דרכה פרשו או שעברו למועדונים במקומות אחרים בעולם. לקראת מונדיאל 2002 חל שינוי הדרגתי בפילוסופיה של הליגה לעבר פיתוח כישרונות אמריקאים, מהלך שיוביל בסופו של דבר להצלחה לכדורגל האמריקאי.

ה-MLS הפסידה כ-250 מיליון דולר בחמש שנותיה הראשונות, והפסידה יותר מ-350 מיליון דולר בין שנת הקמתה לשנת 2004.[40][41][42][43] מצבה הכלכלי הירוד של הליגה ומספר הצופים היורד אילצו את ה-MLS לקצץ בהוצאות כדי להפחית את ההפסדים התפעוליים. לפני עונת 2001, בעלי ה-MLS הסכימו להקפיא את תקציבי הקבוצות ולהימנע מהחתמת שחקנים יקרים חדשים.[44] גם בפגרת החורף בין עונות 2000 ל-2001 נשמעו דיווחים כי ה-MLS שוקלת לקצץ את הליגה מ-12 קבוצות בחזרה ל-10 קבוצות.[45] בסוף 2001, לאחר הירידה במספר צופים וגדילת ההפסדים, בכירי הליגה תכננו לפרק את הליגה, אך בסוף הצליחו להשיג מימון חדש מהבעלים למאר האנט, פיליפ אנשוץ ומשפחת קראפט שלקחו על עצמם קבוצות נוספות.[46]

ה-MLS הודיעה בסופו של דבר בינואר 2002 כי היא החליטה לפרק את שתי הקבוצות מפלורידה, טמפה ביי מוטיני ומיאמי פיוז'ן.[47] הצמצום הותיר את הליגה עם 10 קבוצות, אותו מספר כמו שהיה כשהליגה נוסדה. כמו כן, הליגה התארגנה מחדש בחזרה לחלוקה למחוז מזרחי ומערבי בלבד, לאחר שתי עונות עם מחוז שלישי, המחוז המרכזי.

עד שנת 2002 נראה כי ה-MLS הייתה במצב גרוע. ההתכווצות צמצמה את מספר הקבוצות מ-12 ל-10, הליגה הפסידה כסף בכל שנה, מספר בעלים עזבו והשאירו רק שלושה בעלים בלבד בליגה, כאשר בעלים אחד, פיל אנשוץ, החזיק בבעלותו שש קבוצות מתוך העשר. ורק לקבוצה אחת היה אצטדיון ייעודי לכדורגל משלה.[48]

אצטדיון קולומבוס קרו, שנבנה בשנת 1999 (התמונה משנת 2018), היה האצטדיון הייעודי לכדורגל הראשון בהיסטוריה הקצרה של הליגה

למרות הבעיות הכספיות, ה-MLS הצליחה להשיג כמה הישגים שיבססו את התחייה מחדש של הליגה. בחסותו של גרבר, נבנה אצטדיון קולומבוס קרו בשנת 1999 שהפך לאצטדיון הייעודי לכדורגל הראשון של ה-MLS.‏[49] מאז החלה מגמה בקרב רוב קבוצות ה-MLS לבנות אצטדיונים משלהם במקום לשכור אצטדיוני פוטבול אמריקאי.[50] ובשנת 2000, הליגה זכתה בתביעה בנושא הגבלים עסקיים שהשחקנים הגישו בשנת 1996. בית המשפט קבע כי המדיניות של ה-MLS להחתמת שחקנים באופן מרוכז והגבלת שכר השחקנים באמצעות תקרת שכר והגבלות אחרות היו שיטות חוקיות כדי שהליגה תשמור על כושר הפירעון ועל שוויון התחרותית.[30]

תחייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מונדיאל 2002, בו עלתה ארצות הברית במפתיע לרבע הגמר לאחר ניצחונות נגד פורטוגל ומקסיקו, תרם במקביל לתחייה מחדש בכדורגל האמריקאי וב-MLS.‏ משחק גביע MLS‏ 2002, שנערך ארבעה חודשים לאחר גמר מונדיאל 2002, קבע שיא חדש עם 61,316 צופים באצטדיון ג'ילט שצפו בלוס אנג'לס גלאקסי זוכה באליפות הראשונה בתולדותיה.[51] אירוע זה היה בעל מספר הצופים הגבוה ביותר בגמר גביע ה-MLS (שיא שהחזיק עד שנת 2018), והשני בגובהו בהיסטורית הכדורגל האמריקאי המקומי בכל הזמנים, אחרי משחק האליפות של ליגת הכדורגל הצפון-אמריקאית בשנת 1978, שם נכחו כמעט 75,000 צופים באצטדיון ג'איינטס.[52]

בשנת 2003 ה-MLS הגבילה את הקבוצות לשלושה חילופים למשחק. הליגה איפשרה בעבר ארבעה חילופים, כשהחילוף הרביעי מיועד להחלפת שוער בלבד, אך שינתה את החוק לאחר שמאמן המטרוסטארס בוב בראדלי השתמש בפרצה זו כדי להכניס שחקן שדה כמחליף רביעי. לבסוף הליגה אימצה את חוקי המשחק של ועידת התאחדות הכדורגל הבינלאומית במלואם בשנת 2005.[53]

MLS משכה תשומת לב בינלאומית בשנת 2004 עם הופעת הבכורה של פרדי אדו בן ה-14 במדי די. סי. יונייטד, שנכנס לליגה בקול תרועה רמה והוכרז כאחד הכישרונות המובילים בתולדות הכדורגל האמריקאי.[54]

ה-MLS עברה מעבר משמעותי בשנים שקדמו למונדיאל 2006. לאחר ששווקה את עצמה בכישרונותיהם של שחקנים אמריקאים, הליגה ראתה כמה מכוכבי הבית הגדולים שלה עוזבים לליגות בכירות יותר באירופה. טים הווארד, שוער המטרוסטארס, נמכר למנצ'סטר יונייטד תמורת 4 מיליון דולר באחת מהעסקות הרווחיות ביותר בתולדות הליגה אז בזמנו.[55][56] דאמרקוס ביזלי משיקגו פייר עזב לפ.ס.וו. איינדהובן, ואילו לנדון דונובן, שהושאל מבאייר לברקוזן, הוחזר לגרמניה. שהותו של דונובן בגרמניה הייתה קצרה, ולפני תחילת עונת 2005 של ה-MLS הוא נמכר בחזרה ל-MLS ושיחק בלוס אנג'לס גלאקסי.

שחקנים אמריקאים רבים יותר, אף על פי שלא היו חלק מהנבחרת האמריקאית, השפיעו משמעותית ב-MLS. בשנת 2005 ג'ייסון קרייס מקבוצת ההרחבה ריאל סולט לייק הפך לשחקן הראשון שכבש 100 שערי MLS בקריירה.[57] בשנת 2005 הוקמה גם ליגת המילואים של ה-MLS, כאשר כל קבוצת מילואים שיחקה 12 משחקים, והעניקה זמן משחק יקר לפיתוח שחקני ספסל מסגלי הקבוצות ב-MLS. ליגת המילואים פורקה יותר מאוחר בשנת 2014.

חלק מתוכנית הייצוב הכספי של הליגה כללה העברת הקבוצות מאצטדיוני פוטבול אמריקאי הגדולים, לאצטדיונים ייעודיים לכדורגל. משנת 2003 ועד שנת 2008 פיקחה הליגה על הקמתם של שישה אצטדיונים ייעודיים לכדורגל נוספים, שמומנו ברובם על ידי בעלים כמו למאר האנט ופיל אנשוץ, כך שעד סוף 2008, רוב הקבוצות שיחקו כעת באצטדיונים ייעודיים לכדורגל.[36]

בעידן זה ה-MLS גם התרחבה לראשונה מאז ההתכווצות בשנת 2001. ריאל סולט לייק וצ'יבאס ארצות הברית החלו לשחק בשנת 2005, כאשר צ'יבאס הפכה למועדון השני בלוס אנג'לס, כשהיא חולקת את הום דיפו סנטר עם הגלקסי. צ'יבאס ארצות הברית גם הפכה לקבוצה הראשונה ב-MLS שקשורה ישירות למועדון זר, מועדון האם גוודלחרה. בשנת 2006 הבעלים, השחקנים וכמה מן המאמנים של סן חוזה ארת'קווייקס עברו לטקסס כדי להפוך ליוסטון דינמו, לאחר שלא הצליחו לבנות אצטדיון ייעודי לכדורגל בסן חוזה. יוסטון הפכה לקבוצת הרחבה חדשה, והשאירה את ההיסטוריה שלה מאחור לקבוצת בעלות חדשה בסן חוזה שהוקמה מחדש בשנת 2007 (בדומה למקרה של הקליבלנד בראונס).[58]

חוק השחקן המיועד[עריכת קוד מקור | עריכה]

יום פתיחת האצטדיון הייעודי לכדורגל של ניו יורק רד בולס, רד בול ארנה, 2010.

עונת 2007 הייתה נקודת מפנה עבור ה-MLS במספר דרכים.[48] הליגה התרחבה בפעם הראשונה מעבר לגבולות ארצות הברית כשטורונטו הצטרפה לליגה כקבוצת הרחבה עם אצטדיון מלא ואלפי ברשימת ההמתנה לכרטיסים, סטן קרונקי רכש את קולורדו ראפידס עם תוכנית לבנות אצטדיון ייעודי לכדורגל, ודייוויד בקהאם הצטרף ל-MLS כשחקן המיועד הראשון של הליגה מה שגרם לקהל למלא את האצטדיונים.[48]

מאז 2007 הליגה נקטה בצעדים להעלאת הרמה בליגה ולבינלאומיות של הליגה. בין המהלכים הראשונים בהקשר זה היה חוק השחקן המיועד (Designated Player Rule), שסייע ל-MLS להביא כוכבים בינלאומיים לליגה, למרות תקרת השכר הנמוכה יחסית של ה-MLS,[59] ויצירת הסופרליגה, שהעמידה את המועדונים המובילים ב-MLS נגד המועדונים המובילים ממקסיקו, בניסיון לספק תחרות משמעותית יותר בין שתי הליגות. ה-MLS שינתה את הכללים לגבי מספר השחקנים הזרים בליגה ואפשרה לכל קבוצה להחתים שמונה שחקנים זרים.[60] בתקופה זו הליגה גם התרחבה מעבר לגבולות ארצות הברית, לקנדה כשטורונטו הצטרפה לליגה.

עונת 2007 הייתה גם עונת הבכורה של דייוויד בקהאם ב-MLS, כשהחתמתו נתפסה כמהפכנית בתולדות הכדורגל האמריקאי. החוזה של בקהאם עם לוס אנג'לס גלאקסי התאפשר על ידי חוק השחקן המיועד. שחקנים כמו קוואוטמוק בלנקו מקלוב אמריקה שחתם בשיקגו פייר, וחואן פאבלו אנחל שעבר מאסטון וילה לניו יורק רד בולס, הם כמה מהשחקנים המיועדים הראשונים שתרמו תרומות משמעותיות למועדונים שלהם.[61]

יציאותיהם של קלינט דמפסי וג'וזי אלטידור לאירופה, יחד עם חזרתם של כוכבי נבחרת ארצות הברית לשעבר קלאודיו ריינה ובריאן מקברייד לניו יורק ושיקגו בהתאמה, הדגישו את חילופי הכישרונות המובילים לאירופה עבור ותיקים מנוסים ל-MLS.[62] כמה שחקנים זרים ידועים אחרים עקבו אחר בקהאם ובלנקו והצטרפו ל-MLS, כגון גיז'רמו בארוס שלוטו לקולומבוס.[63]

הליגה הכריזה על "משחק ראשון" בשנת 2007, סדרה של יוזמות שמטרתן לשפר את הליגה בכמה אופנים. זאת כללה יצירת המנון ליגה רשמי על ידי Audiobrain - בדומה לתחרויות אחרות מרחבי העולם. ישנן שתי גרסאות של המנון ה-MLS,‏ גרסת תזמורת ביוטיוב המושמעת לפני כל משחק בעונה הסדירה וגרסת מקהלה המנוגנת לפני משחק האולסטאר של ה-MLS וגביע ה-MLS.

בשנת 2008 סן חוזה ארת'קווייקס חזרה לליגה בבעלות חדשה, ושנה לאחר מכן, בשנת 2009, קבוצת ההרחבה סיאטל סאונדרס הצטרפה ל-MLS, ובמשחקה הראשון שיחקה לעיני קהל של 32,523 בקווסט פילד.[64] סיאטל קבעה שיא חדש בכמות צופים ממוצעת בליגה בעונה, עם 30,943 צופים למשחק,[65] והייתה לקבוצת ההרחבה הראשונה שהעפילה לפלייאוף בעונת הבכורה שלה מאז שיקגו פייר בעונת 1998.

עונת 2010 החלה בהצטרפות קבוצת ההרחבה פילדלפיה יוניון ופתיחת האצטדיון הייעודי לכדורגל של ניו יורק רד בולס, רד בול ארנה. בהמשך העונה בקיץ נפתח גם האצטדיון החדש של פילדלפיה PPL פארק, ובנוסף לכך תיירי הנרי, מלך השערים בכל הזמנים של ארסנל ונבחרת צרפת, חתם עם ניו יורק רד בולס וערך את הופעת הבכורה שלו ב-MLS.[66]

בעונת 2011 חלה הרחבה נוספת, כשונקובר וייטקאפס, הקבוצה הקנדית השנייה ב-MLS, ופורטלנד טימברס נוספו לליגה. ריאל סולט לייק הגיעה לגמר 2010/2011 של ליגת האלופות של CONCACAF בו הפסידה למונטריי המקסיקנית 3-2 בסיכום שני המשחקים.[67] במהלך העונה, לוס אנג'לס גלאקסי החתימה כוכב בינלאומי נוסף, רובי קין, הקפטן ומלך השערים בכל הזמנים של אירלנד.[68] בעונת 2011 ממוצע הצופים למשחק עמד על 17,872, גבוה יותר מהמספר הממוצע של ה-NBA וה-NHL, כאשר לכמעט שליש ממשחקי העונה הסדירה ב-MLS נמכרו כל הכרטיסים.[69]

בשנת 2012 הפכה מונטריאול אימפקט לקבוצה ה-19 בליגה והשלישית מקנדה. לאחר ששיחקה את משחק ה-MLS הראשון שלה בוונקובר, מונטריאול ערכה את הבכורה הביתית באצטדיון האולימפי מול קהל של 58,912.[70] ובעונה זו צירפה ניו יורק רד בולס את מלך השערים האוסטרלי בכל הזמנים טים קייהיל.

2013–הווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההרכב הפותח של סיאטל סאונדרס במשחקה הראשון ב-MLS‏, 2009

בשנת 2013 הציגה ה-MLS את ניו יורק סיטי[71] כקבוצה ה-20, ואת אורלנדו סיטי[72] כקבוצה ה-21 של הליגה, כשתיהן יחלו לשחק בשנת 2015. בשנת 2013 הטמיעה הליגה את יוזמת "שחקני הליבה" שלה המאפשרת לקבוצות להחזיק שחקני מפתח על ידי שימוש ב"כספי השמירה" במקום לאבד את השחקנים לליגות זרות.[73] בין השחקנים בעלי פרופיל גבוה הראשונים שהוחתמו מחדש בשנת 2013 באמצעות "כספי השמירה" היו שחקני הרכב בנבחרת ארצות הברית גרהאם זוסי ומאט ביזלר. החל מקיץ 2013 ועד מונדיאל 2014, ה-MLS החתימה כוכבים אמריקאים ששיחקו בחו"ל, בהם קלינט דמפסי, ג'רמיין ג'ונס ומייקל בראדלי מאירופה, ודמרקוס ביזלי מליגה MX המקסיקנית.[74] עד עונת 2014, חמישה עשר מתוך תשעה עשר המאמנים הראשיים ב-MLS שיחקו בעבר ב-MLS.[75] עד שנת 2013 גברה הפופולריות של הליגה עד כדי כך שה-MLS הייתה פופולרית כמו ה-MLB בקרב ילדים בני 12 עד 17, כפי שדווח על ידי סקר לוקר למגמות של ESPN בשנת 2013, ה-MLS עלתה בפופולריות מאז מונדיאל 2010.[76][77]

בשנת 2014, ה-MLS הודיעה על מה שהייתה אמורה להיות הקבוצה ה-22 של הליגה, כשהליגה חוזרת למיאמי בבעלותם של דייוויד בקהאם, סיימון פולר ומרסלו קלאורה. הקבוצה תחל לשחק בשנת 2017 לכל המוקדם, תלוי בהשלמת אצטדיון ייעודי לכדורגל חדש.[78] לבסוף הצעה זו לא יצאה אל הפועל.[79]

בנוסף לכך, בשנת 2014, הליגה הכריזה על אטלנטה יונייטד כקבוצה ה-22 בליגה שתתחיל לשחק בשנת 2017.[80] אף על פי שניו יורק סיטי ואורלנדו סיטי לא היו אמורות להתחיל לשחק רק עד 2015, שתי הקבוצות עלו לכותרות במהלך חלון ההעברות של קיץ 2014 בהכרזותיהן על השחקנים המיועדים הראשונים שלהם - מלך השערים של ספרד דויד וייה ומלך השערים של צ'לסי פרנק למפארד חתמו בניו יורק, וזוכה כדור הזהב קאקה באורלנדו.[81] במונדיאל 2014 היו 21 שחקני MLS בסגלים במונדיאל, ושיא של 11 שחקני MLS ששיחקו עבור נבחרות זרות - ביניהם שחקנים במדינות דומיננטיות ומסורתיות בכדורגל כמו ברזיל (ז'וליו סזאר) וספרד (דויד וייה). במשחק ארצות הברית נגד גרמניה, נבחרת ארצות הברית פתחה עם שבעה שחקני MLS בהרכב.[82]

ב-18 בספטמבר 2014 חשפה ה-MLS את הלוגו החדש שלה כחלק מיוזמת המיתוג "MLS Next". בנוסף ללוגו הליגה החדש, על חולצות של קבוצות ה-MLS הוצגו גרסאות של הסמל החדש בצבעי כל מועדון.[83]

ה-MLS הודיעה ב-27 באוקטובר 2014 כי צ'יבאס ארצות הברית תפסיק את פעילותה באופן מיידי, ותוחלף בשנת 2017 בזכיינית הרחבה חדשה בלוס אנג'לס.[84] הליגה קנתה את צ'יבאס ארצות הברית, שנאבקה להטביע את חותמה על המגרש ומחוצה לו, מוקדם יותר השנה תמורת כ-70 מיליון דולר.[85] לאחר הפירוק של צ'יבאס ארצות הברית, ניו יורק סיטי ואורלנדו סיטי הצטרפו לליגה בשנת 2015 כקבוצות ה-19 וה-20.[86] ספורטינג קנזס סיטי ויוסטון דינמו עברו מהמחוז המזרחי למחוז המערבי בשנת 2015, כך שהיו שני מחוזות של 10 קבוצות כל אחד.[86][87]

בתחילת 2015, הליגה הודיעה ששתי קבוצות - מועדון הכדורגל לוס אנג'לס ומינסוטה יונייטד - יצטרפו לליגה בשנת 2017 או 2018.[88] בעונה ה-20 של ה-MLS הופיעו כמה שחקנים שכיכבו ברמות הגבוהות ביותר של כדורגל המועדונים האירופי ובכדורגל הבינלאומי: ג'ובאני דוס סנטוס, קאקה, אנדראה פירלו, פרנק למפארד, סטיבן ג'רארד, דידייה דרוגבה, דויד וייה וסבסטיאן ג'ובינקו.[89] ב-6 בדצמבר 2015, ה-MLS הודיעה על כוונתה להתרחב ל-28 קבוצות.[90] ה-MLS אישרה באוגוסט 2016 שמינסוטה יונייטד תתחיל לשחק בשנת 2017 יחד עם אטלנטה יונייטד.[91]

באפריל 2016 חזר נציב הליגה דון גרבר על כוונת הליגה להתרחב ל-28 קבוצות, כשסבב ההרחבה הבא "יתרחש ככל הנראה בשנת 2020".[92][93] בדצמבר 2016 הוא עדכן את תוכניות ההרחבה וקבע כי הליגה מתכננת לאשר את הקבוצות ה-25 וה-26 בשנת 2017 ושהן תחלנה לשחק בשנת 2020.[94] בינואר 2017 הליגה קיבלה הצעות על קניית המקומות בליגה מ-12 קבוצות בעלות שונות.[95]

ביולי 2017 דווח שה-MLS דחתה הצעה בסך 4 מיליארד דולר של חברת MP & Silva לרכוש את כל זכויות הטלוויזיה של הליגה למשך 10 שנים, אם תפסיק את החוזים הנוכחיים שלה עם פוקס, ESPN ו-Univision. אף על פי שהעסקה הציעה עלייה משמעותית בסכום בהשוואה להסכמים הנוכחיים, MP & Silva התעקשו כי העסקה תותנה בכך שה-MLS תאמץ את מערכת העלייה והירידה בדומה לליגות בינלאומיות אחרות. בנוסף לכך שהליגה הצהירה שהיא דחתה את ההצעה בשל תקופת הבלעדיות שיש לבעלי הזכויות הנוכחיות (רשתות השידור) לנהל משא ומתן על הארכות לחוזים שלהם, צוין בתקשורת כי ה-MLS התנגדה מזה זמן רב לאימוץ מערכת העלייה והירידה, וממשיכה להשתמש במודל הקבוע המבוסס על זיכיון המשמש בליגות ספורט אמריקאיות אחרות.[96][97] יתרה מזאת, נראה כי ריקרדו סילבה, מייסד MP & Silva, היה בעל ניגוד אינטרסים מכיוון שבבעלותו נמצא גם מועדון הכדורגל מיאמי מה-NASL, שעשוי היה להפיק תועלת ממערכת עלייה וירידה שכזו.[97]

באוקטובר 2017 הודיע אנתוני פריקורט, בעלי קולומבוס קרו, על תוכניות להעביר את הקבוצה לאוסטין שבטקסס עד שנת 2019.[98] ההודעה הולידה התנגדות מרחבי אוהדים בליגה ופעולה משפטית שנעשתה נגד הליגה על ידי ממשלת מדינת אוהיו.[99] ב-15 באוגוסט 2018, מועצת העיר אוסטין הצביעה ואישרה את ההסכם עם פריקורט להעברת קולומבוס קרו לאוסטין, וב-22 באוגוסט 2018 הוכרז שמו החדש של המועדון, מועדון הכדורגל אוסטין.[100] לאחר שהוכרז על משא ומתן בין פריקורט לג'ימי האסלם, הבעלים של קליבלנד בראונס, ה-MLS הבהירה כי אוסטין תקבל קבוצת הרחבה רק לאחר שתושלם עסקה למכירת קולומבוס קרו לקונה מקומי.[101] רכישת הקרו על ידי קבוצת הרכישה של האסלם הושלמה בסוף דצמבר 2018,[102] וב-15 בינואר 2019, אוסטין הוכרזה רשמית כקבוצת ההרחבה ה-27 עם תאריך כניסה לליגה בשנת 2021.

ה-MLS הודיעה ב-20 בדצמבר 2017 על הענקת קבוצת הרחבה לנאשוויל, שתשחק באצטדיון ייעודי לכדורגל בעל 27,000 מושבים שיבנה בעתיד, אצטדיון גני הירידים נאשוויל, ותצטרף ל-MLS בשנת 2020.[103] הנהלת קבוצת ההרחבה נאשוויל הודיעה בפברואר 2019 שקבוצת ה-MLS תישא את השם מועדון הכדורגל נאשוויל שאז היה בשימוש על ידי הקבוצה מה-USL צ'מפיונשיפ מהעיר.[104]

סינסינטי במשחק הבית הראשון שלה ב-MLS לעיני 32,250 צופים, 2019

ב-29 בינואר 2018, ה-MLS העניקה למיאמי קבוצת הרחבה, בהובלת דייוויד בקהאם. אינטר מיאמי תחל לשחק בעונת 2020 ותפתח אצטדיון בעל 25,000 מושבים זמן קצר לאחר מכן.[105] קבוצת הרחבה הוענקה לסינסינטי שבאוהיו ב-29 במאי 2018, לקבוצת הבעלות של מועדון הכדורגל סינסינטי מה-USL. הקבוצה, ששמרה על השם של המועדון הקיים "מועדון הכדורגל סינסינטי", החלה את לשחק ב-MLS בשנת 2019 ותעבור לאצטדיון חדש בשנת 2021 עם קיבולת מינימלית של 26,000 מושבים.[106]

ב-19 במרץ 2019, ה-MLS הודיעה על 'שותפות אסטרטגית רב-שנתית' שהפכה את מפעילת הקזינו MGM Resorts International לשותפה הרשמית הראשונה של הליגה בתחום ההימורים. Roar Digital, מיזם משותף של MGM ו-GVC Holdings, מפעילת ההימורים בממלכה המאוחדת, יהפוך לשותף הבלעדי להימורי ספורט של הליגה.[107]

בשנת 2013, ניו יורק סיטי הסכימה לשלם שיא של דמי זיכיון בסך 100 מיליון דולר עבור הזכות להצטרף ל-MLS בשנת 2015.[108] את השיא הזה עברו קבוצות הבעלות של סינסינטי ונאשוויל ששילמו כל אחת 150 מיליון דולר כדי להצטרף ל-MLS (סינסינטי בשנת 2019 ונאשוויל בשנת 2020).[109] [א] אותו סכום שולם כדמי כניסה לליגה על ידי קבוצת הבעלות שקנתה את קולומבוס קרו בשנת 2018, מה שהוביל לכך שהמפעיל הקודם של הקבוצה, אנתוני פריקורט, קיבל זיכיון לאוסטין, שתצטרף ל-MLS בשנת 2021.[110][111] ה-MLS הודיעה גם כי קבוצות הבעלות של הקבוצות ה-28 וה-29 ישלמו כל אחת דמי כניסה בסך 200 מיליון דולר.[108]

הליגה מתכננת להתרחב ל-30 קבוצות, כאשר התכנון המקורי היה עם הצטרפות אוסטין ושארלוט בשנת 2021,[112] וסקרמנטו רפאבליק וסנט לואיס סיטי בשנת 2022. הנציב דון גרבר דיבר על כך שסבב הרחבה נוסף עשוי להוביל ל-32 קבוצות ב-MLS.[113]

עם תפוסה ממוצעת של מעל 20,000 צופים למשחק, ליגת ה-MLS היא בעלת כמות הצופים השלישית בגובהה מכל ליגת ספורט אחרת בארצות הברית, אחרי ה-NFL ו-MLB,[4] והיא במקום השביעי מבחינת ממוצע צופים למשחק מבין ליגות הכדורגל ברחבי העולם החל משנת 2013.[4]

הליגה השעתה את עונת 2020 ב-12 במרץ 2020, שבועיים בלבד לאחר שהחלה, עקב התפשטות מגפת הקורונה בארצות הברית. ההשעיה נקבעה בתחילה לתקופה של 30 יום לאחר שגם ליגות ותחרויות אחרות הושבתו, ביניהן ליגת האלופות של CONCACAF וגביע ארצות הברית הפתוח.[114][115] מגפת הקורונה היא ההפרעה הראשונה לעונה הסדירה מאז עונת 2001, בה בוטלו משחקי עונה רגילה רבים מאוחר בגלל פיגועי 11 בספטמבר. לאחר מכן השעיית הליגה הוארכה בחודש נוסף עד 10 במאי בהתאם להמלצה של המרכזים לבקרת מחלות ומניעתן. ה-MLS הודיעה גם שהיא שוקלת לוח זמנים ארוך יותר שידחה את גביע ה-MLS לחודש דצמבר.[116]

ב-1 במאי הודיעה הליגה כי יתאפשר לשחקנים לחזור לאימוני חוץ פרטיים במתקני ה-MLS החל מ-6 במאי.[117] ב-10 ביוני, ה-MLS הודיעה כי טורניר סגור במתכונת של מונדיאל המכונה "MLS is Back Tournament" יחל ב-8 ביולי ויערך במתחם עולם הספורט של ESPN בדיסניוורלד שבפלורידה, ויסתיים במשחק הגמר ב-11 באוגוסט.[118] הזוכה בטורניר "MLS is Back Tournament", תיזכה במקום בליגת האלופות של CONCACAF לעונת 2021, ללא קשר אם מדובר במועדון אמריקאי או קנדי. הזוכה בטורניר תיקח את הכרטיס הניתן לזוכת מגן האוהדים של עונת 2020. מעבר לטורניר, גורלה של שארית העונה אינו ברור.

בעקבות השפעת מגפת הקורונה, ב-17 ביולי 2020, ה-MLS הודיעה על לוח זמנים חדש לשלוש מתוך ארבע קבוצות ההרחבה, ובמסגרתו אוסטין תצטרף לליגה כמתוכנן ב-2021, אך עונת ההצטרפות של שארלוט תידחה בשנה ל-2022, וכן עונת ההצטרפות של סנט לואיס סיטי וסקרמנטו רפאבליק גם כן תידחה לשנה ל-2023.[119]

ב-5 בנובמבר 2021, הודיעה מנהלת הליגה כי עקב משחקי מונדיאל 2022 בקטאר אשר יתקיימו (לראשונה) בסתיו, בחודשים בהם הליגה נכנסת לשלב הפלייאוף, תוקדם תחילת העונה ל-26 בפברואר 2022, כמעט חודש מוקדם יותר ממועד תחילתה של עונה 2021. כמו כן, מחזור הליגה האחרון יתקיים ב-9 באוקטובר 2022, ומשחק הגמר של גביע ה-MLS יתקיים ב-9 בנובמבר, כשבועיים לפני שריקת הפתיחה בקטאר.[120]

קבוצות הליגה[עריכת קוד מקור | עריכה]

28 מועדוני ה-MLS מחולקים באופן שווה לשני מחוזות (14 קבוצות בכל מחוז), מחוז המזרח ומחוז המערב. כל מועדון רשאי שיהיה לו עד 30 שחקנים בסגל הקבוצה הבוגרת. כל 30 השחקנים נתונים לבחירה לסגל המשחק (הרכב + שחקני ספסל) במהלך העונה הרגילה וגם בפלייאוף.[121]

החל מעונת 2005 הליגה נמצאת בתהליך של התרחבות, במטרה לגדול ל-30 קבוצות עד עונת 2023, עם הצטרפותן סנט לואיס סיטי וסקרמנטו רפאבליק בעונת 2023.[119]

קבוצות נוכחיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצה עיר אצטדיון תכולה נוסדה הצטרפה לליגה
האזור המזרחי
אורלנדו סיטי ארצות הבריתארצות הברית אורלנדו, פלורידה אצטדיון אקספלוריה 25,500 2013 2015
אטלנטה יונייטד ארצות הבריתארצות הברית אטלנטה, ג'ורג'יה אצטדיון מרצדס-בנץ[ב] 42,500‏[ג] 2014 2017
אינטר מיאמי ארצות הבריתארצות הברית פורט לודרדייל, פלורידה אצטדיון דרייב פינק 18,000 2018 2020
די. סי. יונייטד ארצות הבריתארצות הברית וושינגטון די. סי. אאודי פילד 20,000 1994 1996
טורונטו קנדהקנדה טורונטו, אונטריו, קנדה בימו פילד[ד] 28,351 2007 2007
מונטריאול קנדהקנדה מונטריאול, קוויבק, קנדה אצטדיון סאפוטו 20,801 1992 2012
ניו אינגלנד רבולושן ארצות הבריתארצות הברית פוקסבורו, מסצ'וסטס אצטדיון ג'ילט[ב][ה] 20,000 1995 1996
ניו יורק סיטי ארצות הבריתארצות הברית ניו יורק, ניו יורק אצטדיון יאנקי[ב][ה] 30,321‏[ג] 2013 2015
ניו יורק רד בולס ארצות הבריתארצות הברית הריסון, ניו ג'רזי רד בול ארנה 25,000 1994 1996
סינסינטי ארצות הבריתארצות הברית סינסינטי, אוהיו אצטדיון TQL 26,000 2015 2019
פילדלפיה יוניון ארצות הבריתארצות הברית צ'סטר, פנסילבניה סובארו פארק 18,500 2008 2010
קולומבוס קרו ארצות הבריתארצות הברית קולומבוס, אוהיו אצטדיון מפרה 19,968 1994 1996
שארלוט ארצות הבריתארצות הברית שארלוט, קרוליינה הצפונית אצטדיון בנק אוף אמריקה 38,000 2019 2022
שיקגו פייר ארצות הבריתארצות הברית שיקגו, אילינוי סולג'ר פילד[ב] 24,995 1997 1998
האזור המערבי
אוסטין ארצות הבריתארצות הברית אוסטין, טקסס אצטדיון Q2 20,500 2019 2021
דאלאס ארצות הבריתארצות הברית פריסקו, טקסס אצטדיון טויוטה 20,500 1995 1996
ונקובר וייטקאפס קנדהקנדה ונקובר, קולומביה הבריטית בי סי פלייס[ב] 22,120‏[ג] 1974 2011
יוסטון דינמו ארצות הבריתארצות הברית יוסטון, טקסס אצטדיון PNC 22,039 2005 2006
מועדון הכדורגל לוס אנג'לס ארצות הבריתארצות הברית לוס אנג'לס, קליפורניה אצטדיון בנק קליפורניה 22,000 2014 2018
לוס אנג'לס גלאקסי ארצות הבריתארצות הברית קרסון, קליפורניה דיגניטי הלת' ספורטס פארק[ד] 27,000 1994 1996
מינסוטה יונייטד ארצות הבריתארצות הברית סיינט פול, מינסוטה אליאנץ פילד 19,400 2010 2017
נאשוויל ארצות הבריתארצות הברית נאשוויל, טנסי אצטדיון ניסאן[ב][ה] 69,143 2017 2020
סיאטל סאונדרס ארצות הבריתארצות הברית סיאטל, וושינגטון לומן פילד[ב] 39,419‏[ג] 2007 2009
סן חוזה ארת'קווייקס ארצות הבריתארצות הברית סן חוזה, קליפורניה פייפאל פארק 18,000 1994 1996
ספורטינג קנזס סיטי ארצות הבריתארצות הברית קנזס סיטי, קנזס צ'ילדרנס מרסי פארק 18,467 1995 1996
פורטלנד טימברס ארצות הבריתארצות הברית פורטלנד, אורגון פרובידנס פארק 25,218 2009 2011
קולורדו ראפידס ארצות הבריתארצות הברית קומרס סיטי, קולורדו דיקס ספורטינג גודס פארק 18,061 1995 1996
ריאל סולט לייק ארצות הבריתארצות הברית סנדי, יוטה אצטדיון ריו טינטו 20,213 2004 2005



קבוצות עתידיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצות עתידיות
מועדון עיר אצטדיון מושבים שנת ייסוד עונת הצטרפות
סנט לואיס סיטי סנט לואיס, מיזורי אצטדיון סנטין 22,500 2019 2023
סקרמנטו רפאבליק סקרמנטו, קליפורניה אצטדיון רייליארדס 20,100 2012 2023

קבוצות עבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצות עבר
קבוצה עיר אצטדיון מושבים שנות פעילות
צ'יבאס ארצות הברית קרסון, קליפורניה סטאבהאב סנטר 27,000 2005–2014
טמפה ביי מיוטיני טמפה, פלורידה אצטדיון ריימונד ג'יימס 65,857 1996–2001
מיאמי פיוז'ן פורט לודרדייל, פלורידה אצטדיון לוקהארט 20,450 1998–2001

אלופות הליגה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון לסוף עונת 2019, 26 מועדונים שונים השתתפו בליגה, כש-13 זכו בלפחות גביע MLS (אליפות) אחד, ו-13 זכו בלפחות מגן אוהדים אחד. שני התארים הוחזקו על ידי אותו מועדון באותה עונה שבע פעמים (כאשר שני מועדונים השיגו את ההישג הזה פעמיים).[122]

אלופי גביע ה-MLS ומחזיקי מגן האוהדים:

לפי שנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה גביע MLS (אליפות) מגן האוהדים
1996 די. סי. יונייטד טמפה ביי מיוטיני
1997 די. סי. יונייטד די. סי. יונייטד
1998 שיקגו פייר לוס אנג'לס גלאקסי
1999 די. סי. יונייטד די. סי. יונייטד
2000 קנזס סיטי וויזרדס קנזס סיטי וויזרדס
2001 סן חוזה ארת'קווייקס מיאמי פיוז'ן
2002 לוס אנג'לס גלאקסי לוס אנג'לס גלאקסי
2003 סן חוזה ארת'קווייקס שיקגו פייר
2004 די. סי. יונייטד קולומבוס קרו
2005 לוס אנג'לס גלאקסי סן חוזה ארת'קווייקס
2006 יוסטון דינמו די. סי. יונייטד
2007 יוסטון דינמו די. סי. יונייטד
2008 קולומבוס קרו קולומבוס קרו
2009 ריאל סולט לייק קולומבוס קרו
2010 קולורדו ראפידס לוס אנג'לס גלאקסי
2011 לוס אנג'לס גלאקסי לוס אנג'לס גלאקסי
2012 לוס אנג'לס גלאקסי סן חוזה ארת'קווייקס
2013 ספורטינג קנזס סיטי ניו יורק רד בולס
2014 לוס אנג'לס גלאקסי סיאטל סאונדרס
2015 פורטלנד טימברס ניו יורק רד בולס
2016 סיאטל סאונדרס דאלאס
2017 טורונטו טורונטו
2018 אטלנטה יונייטד ניו יורק רד בולס
2019 סיאטל סאונדרס מועדון הכדורגל לוס אנג'לס
2020 קולומבוס קרו פילדלפיה יוניון
2021 ניו יורק סיטי ניו אינגלנד רבולושן

לפי קבוצות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מועדון אליפויות שנות זכייה מגן האוהדים שנות זכייה סה"כ עונות ב-MLS
לוס אנג'לס גלאקסי 5 2002, 2005, 2011, 2012, 2014 4 1998, 2002, 2010, 2011 9 25
די. סי. יונייטד 4 1996, 1997, 1999, 2004 4 1997, 1999, 2006, 2007 8 25
קולומבוס קרו 2 2008, 2020 3 2004, 2008, 2009 5 25
סן חוזה ארת'קווייקס 2 2001, 2003 2 2005, 2012 4 23
ספורטינג קנזס סיטי 2 2000, 2013 1 2000 3 25
סיאטל סאונדרס 2 2016, 2019 1 2014 3 12
יוסטון דינמו 2 2006, 2007 0 2 15
שיקגו פייר 1 1998 1 2003 2 23
טורונטו 1 2017 1 2017 2 14
ריאל סולט לייק 1 2009 0 1 16
קולורדו ראפידס 1 2010 0 1 25
פורטלנד טימברס 1 2015 0 1 10
אטלנטה יונייטד 1 2018 0 1 4
ניו יורק סיטי 1 2021 0 1 7
ניו יורק רד בולס 0 3 2013, 2015, 2018 3 25
*טמפה ביי מיוטיני 0 1 1996 1 6
*מיאמי פיוז'ן 0 1 2001 1 4
דאלאס 0 1 2016 1 25
מועדון הכדורגל לוס אנג'לס 0 1 2019 1 3
פילדלפיה יוניון 0 0 2020 1 11
* המועדון התפרק בסיום עונת 2001.

שיאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנתונים להלן הם מחזיקי שיאי כל הזמנים ב-MLS. הנתונים הם של העונה הרגילה בלבד (בלי נתוני הפלייאוף). ההדגש מציין שחקני MLS פעילים.

נכון ל-6 באוקטובר 2019.[123]

שערים
דירוג שחקן שנים שערים
1 ארצות הבריתארצות הברית כריס וונדולובסקי 2005–הווה 159
2 ארצות הבריתארצות הברית לנדון דונובן 2001–2014; 2016 145
3 ארצות הבריתארצות הברית ג'ף קאנינגהאם 1998–2011 134
4 בוליביהבוליביה חיימה מורנו 1996–2010 133
5 סיירה לאוןסיירה לאון קיי קמארה 2006–2013; 2015–הווה 126
6 ארצות הבריתארצות הברית אנטה ראזוב 1996–2000; 2001–2009 114
7 ארצות הבריתארצות הברית ג'ייסון קרייס 1996–2007 108
אנגליהאנגליה בראדלי רייט-פיליפס 2013–הווה
9 קנדהקנדה דוויין דה רוסאריו 2001–2014 104
10 ארצות הבריתארצות הברית טיילור טוולמן 2002–2010 101
בישולים
דירוג שחקן שנים בישולים
1 ארצות הבריתארצות הברית לנדון דונובן 2001–2014; 2016 136
2 ארצות הבריתארצות הברית סטיב ראלסטון 1996–2010 135
3 ארצות הבריתארצות הברית בראד דייוויס 2002–2016 123
4 קולומביהקולומביה קרלוס ולדרמה 1996–2002 114
5 ארצות הבריתארצות הברית פרקי 1996–2005 112
6 בוליביהבוליביה חיימה מורנו 1996–2010 102
7 בוליביהבוליביה מרקו אצ'ברי 1996–2003 101
8 ארצות הבריתארצות הברית סשה קלסצ'ן 2006–2010; 2015–הווה 93
9 ארצות הבריתארצות הברית קובי ג'ונס 1996–2007 91
10 ג'מייקהג'מייקה אנדי ויליאמס 1998–2011 86
שערים נקיים (ללא ספיגה)
דירוג שחקן שנים משחקים ללא ספיגה
1 ארצות הבריתארצות הברית ניק רימאנדו 2000–2019 154
2 ארצות הבריתארצות הברית קווין הארטמן 1997–2013 112
3 ארצות הבריתארצות הברית ג'ו קאנון 1999–2002; 2003–2013 86
4 ארצות הבריתארצות הברית ג'ון בוש 2002–2015 83
5 שווייץשווייץ סטפן פריי 2009–הווה 76
ארצות הבריתארצות הברית זאק ת'ורנטון 1996–2011
7 ארצות הבריתארצות הברית מאט ריס 1998–2013 75
8 ארצות הבריתארצות הברית לואיס רובלס 2012–הווה 72
9 ארצות הבריתארצות הברית ביל חמיד 2009–הווה 68
10 קנדהקנדה פאט אונסטד 2003–2011 64
הופעות
דירוג שחקן שנים הופעות
1 ארצות הבריתארצות הברית ניק רימאנדו 2000–2019 514
2 ארצות הבריתארצות הברית קייל בקרמן 2000–הווה 488
3 ארצות הבריתארצות הברית ג'ף לרנטוביץ' 2005–הווה 418
4 ארצות הבריתארצות הברית קווין הארטמן 1997–2013 416
5 ארצות הבריתארצות הברית צ'אד מרשל 2004–2019 409
6 ארצות הבריתארצות הברית בראד דייוויס 2002–2016 392
7 ארצות הבריתארצות הברית דרו מור 2005–הווה 382
8 ארצות הבריתארצות הברית סטיב ראלסטון 1996–2010 378
9 ארצות הבריתארצות הברית בריאן קרול 2003–2017 371
10 ארצות הבריתארצות הברית בובי בוסוול 2005–2017 366

שיאי שחקנים פעילים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנתונים להלן הם נתוני השיא של השחקנים הפעילים. הנתונים הם נתוני העונה הרגילה בלבד (בלי נתוני הפלייאוף).

נכון ל-6 באוקטובר 2019.[123]

שערים
דירוג שחקן שערים
1 ארצות הבריתארצות הברית כריס וונדולובסקי 159
2 סיירה לאוןסיירה לאון קיי קמארה 126
3 אנגליהאנגליה בראדלי רייט-פיליפס 108
4 ארצות הבריתארצות הברית דום דוואייר 81
5 ונצואלהונצואלה ג'וזף מרטינז 77
בישולים
דירוג שחקן בישולים
1 ארצות הבריתארצות הברית סשה קלסצ'ן 93
2 ארגנטינהארגנטינה דייגו ואלרי 81
3 ארצות הבריתארצות הברית גרהאם זוסי 65
4 ארצות הבריתארצות הברית בני פילהאבר 60
5 ארצות הבריתארצות הברית דקס מקארטי 58
ארצות הבריתארצות הברית לי גווין
שערים נקיים (ללא ספיגה)
דירוג שחקן משחקים ללא ספיגה
1 שווייץשווייץ סטפן פריי 76
2 ארצות הבריתארצות הברית לואיס רובלס 72
3 ארצות הבריתארצות הברית ביל חמיד 68
4 ארצות הבריתארצות הברית שון ג'ונסון 60
5 ארצות הבריתארצות הברית בראד גוזאן 54
הופעות
דירוג שחקן הופעות
1 ארצות הבריתארצות הברית קייל בקרמן 488
2 ארצות הבריתארצות הברית ג'ף לרנטוביץ' 418
3 ארצות הבריתארצות הברית דרו מור 382
4 ארצות הבריתארצות הברית דקס מקארטי 361
5 ארצות הבריתארצות הברית כריס וונדולובסקי 359

נציבי הליגה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסי MLS[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – פרסי MLS
  • שחקן השנה ב-MLS
  • מלך הנקודות ב-MLS
  • שוער השנה ב-MLS
  • שחקן ההגנה של השנה ב-MLS
  • רוקי השנה ב-MLS
  • מאמן השנה ב-MLS
  • שחקן הקאמבק של השנה ב-MLS
  • הרכב העונה ב-MLS
  • מגף הזהב ב-MLS

הרכב כל הזמנים ב-MLS[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2005 נבחרו אחד עשר השחקנים הטובים ביותר בתולדות ה-MLS. ההרכב הוא:

שוער
הגנה
קישור
התקפה

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא MLS בוויקישיתוף

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הקבוצה ממיאמי שהוכרזה בינואר 2018 ואחר כך שמאוחר יותר נקראה בשם אינטר מיאמי שילמה דמי זיכיון של 25 מיליון דולר בלבד. דייוויד בקהאם, הפנים הציבוריות של קבוצת הבעלות, קיבל אופציה לבעלות על זיכיון לקבוצת MLS עתידית בתשלום מוזל זה כחלק מחוזה המשחק המקורי שלו עם ה-MLS משנת 2007.
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 7 אצטדיון משותף, לא ייעודי לכדורגל
  3. ^ 1 2 3 4 תכולת האצטדיון למשחקים ניתנת להרחבה
  4. ^ 1 2 אצטדיון ייעודי לכדורגל, אך הוא משותף עם קבוצות מענפי ספורט אחרים
  5. ^ 1 2 3 הקבוצה אמורה לעבור לאצטדיון ייעודי לכדורגל

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Borg, Simon (17 בדצמבר 2010). "MLS celebrates 17th anniversary of formal debut". MLSSoccer.com. MLS Digital. ארכיון ארכיון מהמקור מ-12 בינואר 2014. נבדק ב-14 בספטמבר 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  2. ^ mlssoccer, רשימת המועדונים בליגת ה-MLS, mlssoccer (באנגלית)
  3. ^ MLS announces plans to expand to 30 teams, mlssoccer, ‏2019-04-19 (באנגלית)
  4. ^ 1 2 3 4 Abatan, Ezechiel (18 במאי 2018). "MLS 2017 attendances ranked it among top leagues worldwide". sportcal.com. נבדק ב-28 בפברואר 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  5. ^ "About Major League Soccer". MLSnet.com. 5 בספטמבר 2008. אורכב מ-המקור ב-25 ביוני 2008. נבדק ב-5 בספטמבר 2008. {{cite news}}: (עזרה)
  6. ^ "1996 Season Recap". נבדק ב-20 בספטמבר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ "Major League Soccer's Most Valuable Teams". Forbes. 20 בנובמבר 2013. ארכיון ארכיון מהמקור מ-21 בספטמבר 2014. נבדק ב-20 בספטמבר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ Smith, Chris (19 באוגוסט 2015). "Major League Soccer's Most Valuable Teams 2015". Forbes. ארכיון ארכיון מהמקור מ-20 באוגוסט 2015. נבדק ב-20 באוגוסט 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  9. ^ Fraser v. Major League Soccer, 01 F.3d 1296 (US 1st Cir. March 20, 2002). “MLS owns all of the teams that play in the league (a total of 12 prior to the start of 2002), as well as all intellectual property rights, tickets, supplied equipment, and broadcast rights. … However, MLS has also relinquished some control over team operations to certain investors. MLS contracts with these investors to operate…the league's teams”
  10. ^ "Dempsey Transfer Highlights Influence of MLS Single-Entity Economic Structure". Business of Soccer. 26 באוגוסט 2013. ארכיון ארכיון מהמקור מ-12 באוגוסט 2014. נבדק ב-20 בספטמבר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  11. ^ "MY TWO CENTS Part II: A few reasons how promotion/relegation system could be a success in the United States". אורכב מ-המקור ב-1 ביולי 2014. נבדק ב-20 בספטמבר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ^ "Major League Soccer, L.L.C. Company Information". Hoovers, Inc. ארכיון ארכיון מהמקור מ-28 בספטמבר 2013. נבדק ב-2 ביוני 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  13. ^ "MLS vs. Liga MX: 2020 MLS All-Star Game presented by Target heads to LA". 20 בנובמבר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  14. ^ "Los Angeles Football Club secures home-field advantage throughout Audi 2019 MLS Cup Playoffs with Supporters' Shield". 25 בספטמבר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  15. ^ "MLS announces new playoff format for 2019 season". MLSsoccer.com. 17 בדצמבר 2018. נבדק ב-13 בינואר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  16. ^ Lewis, Michael (19 ביוני 2010). "FIFA president Blatter says MLS needs to adopt int'l calendar to compete". Daily News. New York. ארכיון ארכיון מהמקור מ-29 ביוני 2011. נבדק ב-22 בדצמבר 2010. {{cite news}}: (עזרה)
  17. ^ "MLS May Change Its Schedule To Help The US's World Cup Bid". Business Insider. 22 בנובמבר 2010. אורכב מ-המקור ב-13 בינואר 2012. נבדק ב-24 באוקטובר 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  18. ^ "Playoffs expand to 10 teams, more changes ahead" (Press release). Major League Soccer. 22 בנובמבר 2010. ארכיון ארכיון מהמקור מ-27 בדצמבר 2010. נבדק ב-22 בדצמבר 2010. {{cite press release}}: (עזרה)
  19. ^ "MLS' Garber: No plans for international calendar". USA Today. 15 בפברואר 2011. ארכיון ארכיון מהמקור מ-7 בינואר 2012. נבדק ב-19 באוקטובר 2011. {{cite news}}: (עזרה)
  20. ^ "Canada Soccer announces move to new timeframe for future Amway Canadian Championships". Canada Soccer. 21 במרץ 2014. ארכיון ארכיון מהמקור מ-2014-10-16. נבדק ב-1 באוגוסט 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  21. ^ Goff, Steven (10 באפריל 2018). "Toronto FC ousts Club America, earns berth in Concacaf Champions League finals". The Washington Post. נבדק ב-1 ביוני 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  22. ^ "Major League Soccer and Liga MX Fuel Rivalry with New Partnership" (Press release). Major League Soccer. 13 במרץ 2018. נבדק ב-13 במרץ 2018. {{cite press release}}: (עזרה)
  23. ^ Shoalts, David (19 בספטמבר 2018). "Mexico's Tigres get a little payback, defeat Toronto FC in Campeones Cup". The Globe and Mail. נבדק ב-1 ביוני 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  24. ^ Marshall, Tom (29 במאי 2019). "MLS and Liga MX announce Leagues Cup". ESPN. נבדק ב-1 ביוני 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  25. ^ "History and Progress of the AFA". "Spalding's Official "Soccer" Association Foot Ball Guide". 1910. p. 27. {{cite news}}: (עזרה)
  26. ^ "Football: The Association Cup Draw". The Manchester Guardian. 23 בפברואר 1909. p. 10. {{cite news}}: (עזרה)
  27. ^ "North American Soccer League Statistics". nasljerseys.com. נבדק ב-17 בינואר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  28. ^ "NASL 1968-1984". nasl.com. נבדק ב-14 באפריל 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  29. ^ "By The Numbers… North American Soccer League vs Major League Soccer". נבדק ב-20 בספטמבר 2014. {{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: url-status (link)
  30. ^ 1 2 3 4 5 "FRASER v. MAJOR LEAGUE SOCCER, 97 F.Supp.2d 130 (D. Mass. 2000)". ארכיון ארכיון מהמקור מ-22 בפברואר 2014. נבדק ב-20 בספטמבר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  31. ^ "Major League Soccer: Still Big, Still Bold, Nearly 20 Years Later". wordpress.com. 19 בדצמבר 2012. אורכב מ-המקור ב-2013-12-18. נבדק ב-16 במרץ 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  32. ^ "First MLS player in league history: US soccer legend Tab Ramos". MLSsoccer.com. 3 בינואר 2020. נבדק ב-29 בפברואר 2020. {{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: url-status (link)
  33. ^ "U.S. Pro League Moves Along By Signing a Television Deal". The New York Times. 16 במרץ 1994. נבדק ב-22 בפברואר 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  34. ^ "MLS KICKS OFF TO FESTIVE CROWD, MIXED ON-FIELD REVIEWS". ארכיון ארכיון מהמקור מ-3 באפריל 2015. נבדק ב-20 בספטמבר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  35. ^ "Trophy Case". D.C. United. 19 במאי 2011. ארכיון ארכיון מהמקור מ-22 ביוני 2017. נבדק ב-20 בספטמבר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  36. ^ 1 2 3 4 "MLS 3.0 Series: A History of MLS 1.0". Last Word on Sports. 25 ביולי 2014. ארכיון ארכיון מהמקור מ-8 באוגוסט 2014. נבדק ב-20 בספטמבר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  37. ^ "Resurgence and Expansion of the MLS". Soccer Politics / The Politics of Football. 25 בנובמבר 2013. ארכיון ארכיון מהמקור מ-9 בדצמבר 2014. נבדק ב-20 בספטמבר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  38. ^ "Shootout banned; TV lineup changed". Sports Illustrated. ארכיון ארכיון מהמקור מ-21 בפברואר 2014. נבדק ב-20 בספטמבר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  39. ^ "Mls Boots Commissioner, Turns To Nfl For Successor". Chicago Tribune. 4 באוגוסט 1999. נבדק ב-22 בפברואר 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  40. ^ Holmes, Stanley (22 בנובמבר 2004). "Soccer: Time To Kick It Up A Notch". Bloomberg BusinessWeek. אורכב מ-המקור ב-28 ביוני 2011. נבדק ב-11 במאי 2008. {{cite news}}: (עזרה)
  41. ^ "For M.L.S., the Sport's Future Is in the Eye of the Beholder". The New York Times. 11 בנובמבר 2005. ארכיון ארכיון מהמקור מ-20 בדצמבר 2013. נבדק ב-23 בינואר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  42. ^ "MLS fans in several cities wait nervously for contraction decision". אורכב מ-המקור ב-24 בספטמבר 2015. נבדק ב-20 בספטמבר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  43. ^ "MLS considering weight-loss program". ארכיון ארכיון מהמקור מ-11 בדצמבר 2013. נבדק ב-20 בספטמבר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  44. ^ "MLS fans in several cities wait nervously for contraction decision". 27 בדצמבר 2001. אורכב מ-המקור ב-2015-09-24. נבדק ב-20 בספטמבר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  45. ^ "MLS considering weight-loss program". ESPN. 28 בדצמבר 2000. נבדק ב-22 בפברואר 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  46. ^ Baxter, Kevin (5 בדצמבר 2015). "MLS goes from near extinction to remarkable success". Los Angeles Times. נבדק ב-30 באוגוסט 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  47. ^ "The Throw-In: Did eliminating Tampa, Miami save MLS?". MLSsoccer.com. 5 בינואר 2012. ארכיון ארכיון מהמקור מ-18 בספטמבר 2014. נבדק ב-20 בספטמבר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  48. ^ 1 2 3 "Out of the Darkness: How MLS Commissioner Don Garber Took His League From Contraction to Expansion". Grantland. 8 באפריל 2014. נבדק ב-14 באפריל 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  49. ^ "Columbus Crew history". MLSsoccer.com. ארכיון ארכיון מהמקור מ-30 באוקטובר 2014. נבדק ב-20 בספטמבר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  50. ^ Club, Tennessee Smokies Baseball; Nauright, John; Parrish, Charles; Strutner, Matthew (2014). "Making Soccer 'Major League' in the USA and Beyond:Major League Soccer's First Decade". Sport History Review. 45 (1): 23–36. doi:10.1123/shr.2012-0017. נבדק ב-20 בספטמבר 2014. {{cite journal}}: (עזרה)
  51. ^ "MLS Cup 2002". Major League Soccer. 20 באוקטובר 2002. ארכיון ארכיון מהמקור מ-16 במאי 2013. נבדק ב-16 במרץ 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  52. ^ "North American Soccer League Players, Standings". nasljerseys.com. נבדק ב-25 במרץ 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  53. ^ "Formatting MLS, Part 4: Global Tradition, American Appeal". Waldlichtung. 7 בספטמבר 2012. ארכיון ארכיון מהמקור מ-14 באוגוסט 2014. נבדק ב-20 בספטמבר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  54. ^ "On this day: Freddy Adu makes his MLS debut for DC United". mlssoccer.com. 3 באפריל 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  55. ^ Hale, Ellen (22 בינואר 2004). "American goalie rises to top of soccer world". USA Today. Manchester, England. נבדק ב-12 בינואר 2009. {{cite news}}: (עזרה)
  56. ^ "Tim Howard club career". ארכיון ארכיון מהמקור מ-8 באוקטובר 2014. נבדק ב-20 בספטמבר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  57. ^ "Jason Kreis still has something to prove". ESPN. ארכיון ארכיון מהמקור מ-24 בפברואר 2014. נבדק ב-20 בספטמבר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  58. ^ "Quakes History". San Jose Earthquakes. ארכיון ארכיון מהמקור מ-23 בספטמבר 2014. נבדק ב-20 בספטמבר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  59. ^ McMahon, Bobby (5 באוגוסט 2012). "Has The 'Beckham Rule' Worked For MLS?". ארכיון ארכיון מהמקור מ-24 בספטמבר 2015. נבדק ב-20 באוגוסט 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  60. ^ Davis, Steve (26 בדצמבר 2007). "Desire to maintain quality drives foreign player rule". ESPNsoccernet. נבדק ב-11 במאי 2008. {{cite news}}: (עזרה)
  61. ^ Lalas, Greg (17 באפריל 2007). "Foreign exchange program". Sports Illustrated. ארכיון ארכיון מהמקור מ-21 באפריל 2007. נבדק ב-22 באפריל 2007. {{cite news}}: (עזרה)
  62. ^ "A brief guide to Major League Soccer". The Boot Room. 8 ביוני 2012. ארכיון ארכיון מהמקור מ-10 במאי 2015. נבדק ב-20 בספטמבר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  63. ^ Lalas, Greg (17 באפריל 2007). "Foreign exchange program". Sports Illustrated. נבדק ב-22 באפריל 2007. {{cite news}}: (עזרה)
  64. ^ "SOUNDERS FC STARTS WITH A WIN". soundersfc.com. 19 במרץ 2009. נבדק ב-18 בינואר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  65. ^ "Sounders FC set all-time attendance mark" (Press release). MLSNet.com. 25 באוקטובר 2009. אורכב מ-המקור ב-19 בינואר 2010. נבדק ב-26 באוקטובר 2009. {{cite press release}}: (עזרה)
  66. ^ "New York Red Bulls sign international star Thierry Henry". New York Red Bulls. 14 ביולי 2010. ארכיון ארכיון מהמקור מ-16 ביולי 2010. נבדק ב-14 ביולי 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  67. ^ "Real Salt Lake: Monterrey wins CONCACAF Champions League, 3–2 on aggregate". Deseret News. 27 באפריל 2011. ארכיון ארכיון מהמקור מ-30 ביוני 2015. נבדק ב-20 בספטמבר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  68. ^ "Spurs striker Robbie Keane joins MLS side LA Galaxy". BBC Sport. 16 באוגוסט 2011. נבדק ב-22 באוגוסט 2011. {{cite news}}: (עזרה)
  69. ^ Baxter, Kevin (18 בנובמבר 2011). "MLS steadily builds toward goal of profitability". Los Angeles Times. ארכיון ארכיון מהמקור מ-14 בדצמבר 2014. נבדק ב-20 בספטמבר 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  70. ^ "Fire tie Impact in MLS opener". ESPN. Associated Press. 17 במרץ 2012. ארכיון ארכיון מהמקור מ-1 בפברואר 2013. נבדק ב-27 באפריל 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  71. ^ "Major League Soccer announces New York expansion team: New York City Football Club". 21 במאי 2013. ארכיון ארכיון מהמקור מ-7 ביוני 2013. נבדק ב-21 במאי 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  72. ^ "Major League Soccer Awards Expansion Team to Orlando". Orlando City Soccer Club. 19 בנובמבר 2013. ארכיון ארכיון מהמקור מ-13 במרץ 2015. נבדק ב-20 בנובמבר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  73. ^ "Retention funds explained: MLS reveals list of 14 players like Graham Zusi re-signed under initiative". MLSsoccer.com. 2 באוגוסט 2013. ארכיון ארכיון מהמקור מ-21 באוגוסט 2014. נבדק ב-20 בספטמבר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  74. ^ ""FC Dallas technical director Fernando Clavijo waits on US internationals: "More players are coming""". MLSsoccer.com. 30 בינואר 2014. ארכיון ארכיון מהמקור מ-9 בספטמבר 2014. נבדק ב-20 בספטמבר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  75. ^ "The Throw-In: Enjoy MLS in 2014, because this league will never be the same again". MLSsoccer.com. 15 במרץ 2014. ארכיון ארכיון מהמקור מ-10 בספטמבר 2014. נבדק ב-20 בספטמבר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  76. ^ Bennett, Roger (7 במרץ 2014). "MLS equals MLB in popularity with kids". ESPN FC. ארכיון ארכיון מהמקור מ-28 במאי 2014. נבדק ב-20 בספטמבר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  77. ^ Edwards, Andy (7 במרץ 2014). "2013 poll results: MLS equal to MLB in "avid interest" popularity among adolescents – SIDELINE". MLSsoccer.com. ארכיון ארכיון מהמקור מ-14 בספטמבר 2014. נבדק ב-20 בספטמבר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  78. ^ "David Beckham's Miami partner Marcelo Claure says team hopes to begin play in 2017".
  79. ^ "David Beckham's Miami MLS plans on hold until stadium secured". Sports Illustrated. 29 ביולי 2014. נבדק ב-4 באוגוסט 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  80. ^ "Major League Soccer names Atlanta as 22nd franchise, set for 2017 debut". MLSsoccer.com. 16 באפריל 2014. ארכיון ארכיון מהמקור מ-3 במאי 2014. נבדק ב-2 במאי 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  81. ^ "De George: New clubs raising the stakes in MLS". ארכיון ארכיון מהמקור מ-10 בספטמבר 2014. נבדק ב-20 בספטמבר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  82. ^ "USMNT 0, Germany 1, FIFA World Cup, Group G Match Recap". MLSsoccer.com MatchCenter. 26 ביוני 2014. ארכיון ארכיון מהמקור מ-1 בספטמבר 2014. נבדק ב-20 בספטמבר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  83. ^ Vaccaro, Adam (18 בספטמבר 2014). "Major League Soccer Unveils New Logo". Boston.com. נבדק ב-8 באוקטובר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  84. ^ "Chivas USA folds; MLS will realign, relaunch 2nd LA team in 2017".
  85. ^ "MLS eyes LA solution after spending around $70 million to purchase Chivas USA".
  86. ^ 1 2 Tannenwald, Jonathan (27 באוקטובר 2014). "MLS shuts down Chivas USA, realigns conferences". The Philadelphia Inquirer. נבדק ב-8 באוקטובר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  87. ^ "MLS announces new strategy for Los Angeles market, 2015 conference alignment". MLSsoccer.com. Major League Soccer. 27 באוקטובר 2014. ארכיון ארכיון מהמקור מ-28 באוקטובר 2014. נבדק ב-28 באוקטובר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  88. ^ Stejskal, Sam (25 במרץ 2015). "MLS Commissioner Don Garber: Minneapolis represents everything that is spurring growth of MLS". MLS. ארכיון ארכיון מהמקור מ-28 במרץ 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  89. ^ Baxter, Kevin (23 באוגוסט 2015). "MLS develops a buzz with international influx of talent". Los Angeles Times. ארכיון ארכיון מהמקור מ-31 באוגוסט 2015. נבדק ב-1 בספטמבר 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  90. ^ "MLS announces possible plans to expand league to 28 teams, 2016 scheduling updates". MLSsoccer.com. 6 בדצמבר 2015. ארכיון ארכיון מהמקור מ-7 בדצמבר 2015. נבדק ב-7 בדצמבר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  91. ^ Stejskal, Sam (19 באוגוסט 2016). "Minnesota United FC to join MLS in 2017, debuting at TCF Bank Stadium". MLSSoccer. Major League Soccer. ארכיון ארכיון מהמקור מ-22 באוגוסט 2016. נבדק ב-20 באוגוסט 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  92. ^ "Commissioner Garber: Next round of MLS expansion "likely happening in 2020"". MLSsoccer.com. 14 באפריל 2016. ארכיון ארכיון מהמקור מ-26 באוקטובר 2016. נבדק ב-16 בנובמבר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  93. ^ "Cincinnati set to welcome Commissioner Don Garber in push for MLS expansion". MLSsoccer.com. 15 בנובמבר 2016. ארכיון ארכיון מהמקור מ-16 בנובמבר 2016. נבדק ב-16 בנובמבר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  94. ^ Couch, Ben (15 בדצמבר 2016). "MLS announces expansion process and timeline". MLSsoccer.com. MLS Digital. נבדק ב-8 באוקטובר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  95. ^ "MLS receives 12 applications by expansion submission deadline". Sports Illustrated. Associated Press. 31 בינואר 2017. נבדק ב-8 באוקטובר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  96. ^ "MLS rebuffs rich offer tied to relegation". Sports Business Daily. נבדק ב-25 ביולי 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  97. ^ 1 2 "Pro/rel component made $4B bid for MLS media rights a non-starter". ESPN FC. נבדק ב-25 ביולי 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  98. ^ Erickson, Andrew (18 באוקטובר 2017). "Without a Downtown stadium, Crew likely to bid adieu". The Columbus Dispatch. נבדק ב-11 בדצמבר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  99. ^ Jeffery, James (27 במאי 2018). "Columbus Crew: Two US cities fight over one football team". BBC News. נבדק ב-29 במאי 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  100. ^ "City's MLS Franchise to be Dubbed Austin FC". נבדק ב-22 באוגוסט 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  101. ^ MLSsoccer staff (12 באוקטובר 2018). "Cleveland Browns owners emerge as potential buyers of Columbus Crew SC". MLSSoccer.com. MLS Digital. נבדק ב-13 באוקטובר 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  102. ^ Axelrod, Ben (28 בדצמבר 2018). "Haslam family and ownership group finalize agreement to buy Columbus Crew". Cleveland: WKYC. נבדק ב-11 בפברואר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  103. ^ Rosano, Nicholas (20 בדצמבר 2017). "Nashville awarded MLS expansion club". MLSsoccer.com. נבדק ב-21 בדצמבר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  104. ^ "Nashville MLS expansion team unveils name, crest". 20 בפברואר 2019. נבדק ב-20 בפברואר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  105. ^ "MLS finally awards Miami team to Beckham". ESPN. נבדק ב-16 במרץ 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  106. ^ "Cincinnati awarded MLS expansion club, will start play in 2019" (Press release). Major League Soccer. 29 במאי 2018. נבדק ב-29 במאי 2018. {{cite press release}}: (עזרה)
  107. ^ "MLS announces multi-year gaming partnership with MGM Resorts International". MLSsoccer.com. 19 במרץ 2019. נבדק ב-20 במרץ 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  108. ^ 1 2 Carlisle, Jeff (21 באוקטובר 2019). "Sacramento awarded latest MLS expansion franchise". ESPN. נבדק ב-17 במרץ 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  109. ^ "MLS to expand to 28 teams with huge jump in fees for new entrants". USA Today. Associated Press. 16 בדצמבר 2016. נבדק ב-17 במרץ 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  110. ^ Bench, Emily (6 בדצמבר 2018). "Columbus Crew's proposed buyers pledging $645M total investment". Columbus Business First. נבדק ב-3 בינואר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  111. ^ Salazar, Daniel (19 בדצמבר 2018). "Austin and PSV finalize soccer stadium deal; MLS team likely to kick off in 2021". Austin Business Journal. נבדק ב-3 בינואר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  112. ^ Newton, David (17 בדצמבר 2019). "Charlotte gets MLS' 30th franchise for record $325 million". ESPN. נבדק ב-17 בדצמבר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  113. ^ Blum, Ronald (5 בדצמבר 2019). "MLS hopes to put 30th team in Charlotte, North Carolina". Associated Press. נבדק ב-17 בדצמבר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  114. ^ Goff, Steven (12 במרץ 2020). "MLS suspends matches for 30 days because of coronavirus outbreak". The Washington Post. נבדק ב-17 במרץ 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  115. ^ Tannenwald, Jonathan (13 במרץ 2020). "MLS, U.S. national teams and European soccer leagues shut down because of coronavirus". The Philadelphia Inquirer. נבדק ב-17 במרץ 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  116. ^ Torres, Luis (19 במרץ 2020). "MLS extends suspension, eyes playing MLS Cup in December". Pro Soccer USA. אורכב מ-המקור ב-2020-03-19. נבדק ב-19 במרץ 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  117. ^ "MLS announces players may begin to use outdoor training fields for individual workouts May 6". MLSSoccer.com. 1 במאי 2020. נבדק ב-1 במאי 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  118. ^ "MLS is Back tournament". Major League Soccer. 10 ביוני 2020. נבדק ב-10 ביוני 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  119. ^ 1 2 "MLS Expansion: New timeline released for inaugural season of newest clubs". www.mlssoccer.com. 17 ביולי 2020. נבדק ב-27 ביולי 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  120. ^ MLS Announces 2022 Schedule
  121. ^ "MLS Roster Rules and Regulations". MLSsoccer.com. MLS Digital. 2 במרץ 2018. נבדק ב-13 בפברואר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  122. ^ MLS guide: Learn more about Orlando's new pro league, באתר Orlando Sentinel
  123. ^ 1 2 "MLS Statistics: All-Time". MLSsoccer.com. MLS Digital. נבדק ב-6 באוקטובר 2019. {{cite web}}: (עזרה)