ליזלוטה גרז'בינה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף ליזלוטה גז'בינה)
ליזלוטה גרז'בינה
Liselotte Grschebina
ליזלוטה גרז'בינה - "דיוקן עצמי" (1933 בקירוב)
ליזלוטה גרז'בינה - "דיוקן עצמי" (1933 בקירוב)
לידה 2 במאי 1908
קרלהסרוהה, באדן, גרמניה
פטירה 14 ביוני 1994 (בגיל 86)
ישראל
שם לידה ליזלוטה ביליגהיימר
לאום ישראלית
מקום לימודים האקדמיה הממלכתית לאמנויות היפות שטוטגארט עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה צילום
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ליזלוטה גרז'בינהגרמנית: Liselotte Grschebina לפעמים גז'בינה) (2 במאי 190814 ביוני 1994) הייתה צלמת ישראלית ילידת גרמניה. תצלומיה של גרז'בינה משקפים את השפעת האמנות המודרניסטית בצילום הארצישראלי של שנות השלושים והארבעים. בין נושאי תצלומיה פורטרטים, מראות העיר המודרנית ותצלומי הווי העיר.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרז'בינה נולדה בשנת 1908 בקרלסרוהה שבדרום גרמניה. אביה, טודרוס-אוטו ביליגהיימר, היה סוחר יין שנהרג במלחמת העולם הראשונה בעת שירותו בצבא הגרמני. אמה, רוזה, נותרה אלמנה ואם לליזלוטה ואחותה הילדה, הצעירה ממנה בשנתיים.

בגיל 17 גרז'בינה החלה ללמוד גרפיקה וציור באקדמיה בקרלסרוהה. משם עברה לשטוטגרט שם למדה צילום פרסומי. היא החלה ללמד באקדמיה בקרלסרוהה, והייתה המורה הראשונה בתחום זה. כעבור שנתיים פוטרה גרז'בניה בטענה שלא הייתה דרישה ללימודים הללו.

לאחר פיטוריה, ביקשה לפתוח בית ספר פרטי לצילום פרסומי. לבסוף פתחה סטודיו לצילום בשם "Bilfoto", אך נאלצה לסגור אותו לאחר מספר חודשים, בשל עליית הנאצים לשלטון. צילומיה מאותה עת נטועים יותר מכול במסורת אמנות הצילום של ימי רפובליקת ויימר. היו אלה שנות המהפך מהגדולים ביותר בצילום של המאה ה-20. צלמים הגיעו להכרה שהצילום הוא ענף חדש באמנות, התייחסו אליו כאל שפה חדשה, ופנו לביטוי רגשותיהם והתנסויותיהם בכלים חדשים בתוך המדיום עצמו, שנקרא "אובייקטיביות חדשה" (Neue Sachlichkeit). צילומיה של גרז'בינה מגרמניה מבטאים רוח זו, היא חיפשה אחר זוויות מרתקות ואלכסונים חזקים ושִכללה את השימוש במראות, בהשתקפויות ובמשחקי אור וצל היוצרים צורות גאומטריות ומכניסים לצילום אווירה, עניין ומשמעות נוספים.[1]

בשנת 1934 נישאה גרז'בינה בדנציג, לד"ר יעקב גרז'בין, הם הכירו בעקבות עבודתו כפתולוג.בבית החולים העירוני בקרלסרוהה. בעקבות עליית המפלגה הנאצית לשלטון בגרמניה, פוטר ד"ר גרז'בין, ביום החרם\ ב 1 באפריל 1933. בני הזוג עברו לדנציג, שם שימש אביו של ד"ר גרז'בין המנהל האזורי של חברת ויסוצקי. בשנת 1934, בני-הזוג עלו לארץ ישראל. גרז'בינה התיישבה בתל אביב ופתחה ביחד עם אלן רוזנברג אוארבך, שהייתה חלק מצמד היוצרות בברלין "רינגל + פיט" (ringl + pit), וולטר אוארבך את הסטודיו לצילום "אישון" ברחוב אלנבי 62. הסטודיו התמחה בצילום ילדים, אולם לאחר שבני הזוג אוארבך עזבו את ארץ ישראל, בעקבות המרד הערבי הגדול שפרץ בשנת 1936, נאלצה גרז'בינה לסגור אותו.

לאחר סגירת הסטודיו, גרז'בינה עברה לעבוד מביתה ברחוב בן-יהודה. תצלומיה פורסמו בכתבי עת שונים ובתערוכות. היא התמקדה בדיוקנאות, בעיקר של עולים. בשנת 1937 הציגה בתערוכת צילום בינלאומית בפריז ובשנת 1938 הציגה בתערוכה "חיים ישנים, חיים חדשים" בברלין.

בארץ ישראל גרז'בינה פעלה כחלק מקבוצת צלמים יוצאי גרמניה ולקחה חלק בהקמת "התאחדות הצלמים המקצועיים בארץ ישראל" (PPPA). ב-1941 אף הציגה בתערוכה שערכה ההתאחדות בחנות הספרים "לוגוס" בתל אביב. משנות ה-30 ועד לשנות ה-50 גרז'בינה צילמה עבור חברת הרכבת פלשתינה-א"י, תנובה, קיבוצים וגופים פרטיים שונים. בשנים 1934–1937 הייתה הצלמת הרשמית של ויצו.

בארץ, בעקבות עבודתה המשותפת עם אלן אוארבך, נוספו לצילומיה ממדים חדשים. גרז’בינה החלה לצאת גם לימי צילום מחוץ לסטודיו ומצאה עניין בתיאור החברה הישראלית. צילומיה היו לדיוקן רגיש של גווניה השונים של החברה. המצולמים בצילומיה של גרז'בינה עסוקים בשגרת יומם ואינם נראים מוטרדים מנוכחות הצלמת והמצלמה, אך הם מודעים לה ומישירים אליה מבט בנינוחות. גם צילומי הדיוקן עברו שינוי; החפצים ששולבו בהם, כגון בדים, תכשיטים וכובעים, קיבלו חשיבות זהה לפניו של המצולם, ויחד היו לרכיבים שווי-ערך בקומפוזיציה.[1]

רק לאחר מותה של גרז'בינה, בשנת 1994, בנה היחיד בני קיבל לידיו את ארגזי התצלומים ובהם כ-1,800 צילומים נדירים המתעדים את החברה הישראלית בשנות ה-30 וה-40. דרך דיוקנאות וצילומים אותנטיים, ובהם גם דיוקנאות של ספורטאים. בשנת 2000, בסיועם של רחל ודב גוטסמן, הגיע ארכיונה למוזיאון ישראל. מעט מאוד היה ידוע על ליזלוטה גרז'בינה מאז שהפסיקה לצלם ותערוכה והקטלוג הם חשיפת בכורה והמחקר הראשון על חייה ועל יצירתה. שורשיה האמנותיים של גרז'בינה נטועים יותר מכול במסורת אמנות הצילום של ימי רפובליקת ויימר.

  • רוב הצלמים בארץ ביקשו לגבש את זהותם כחלק מהקולקטיב הבונה את הארץ והיו לצלמים המתעדים ומפארים את הבנייה הציונית ומזדהים אתה. גרז'בינה הייתה שונה, שכן כבר בהגיעה לארץ ישראל הייתה צלמת בעלת סגנון מגובש. דרך השתלבותה כייקית בארץ אשר שמרה על תודעת מוצאה, שופכת אור על יכולתה של גרז'בינה כיוצרת לשמור על סגנונה להמשיך ואף לפתח את רוח היצירה הווימרית כאן בתל אביב. גרז'בינה לא השאירה אחריה עדות כתובה או תיעוד אחר על יצירתה, ונותרו רק צילומיה כדי להעיד על אישיותה האמנותית הייחודית. מהם מצטיירת צלמת שנוכחותה מול האובייקט המצולם היא של צופה סקרן המסקר ומתעד את הסובב בעין תמימה ונקייה מהעמדת העצמי לפני הצילום, שאינו משמש אמצעי להגדרת זהותה העצמית. ראייה חיצונית זו של הסובב מעניקה למתבונן בעבודותיה תחושה שהוא מבקר מבחוץ שמאפשרת לראות ראייה חדשה ואובייקטיבית את המצולם. וכמו שכתב הצלם מוהולי-נאג', גאונות המצלמה טמונה "ביכולתה לספק דיוקן אובייקטיווי: יש לצלם את היחיד כך שהכוונה הסובייקטיווית לא תאפיל על התוצאה הצילומית". (יהודית קפלן 2011)

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לימודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1925-1929 - לימודי ציור וגרפיקה, אקדמיה לאמנות, קרלסרוהה (BLk)
  • 1929 - לימודי צילום מסחרי, בית הספר לאמנות שימושית, שטוטגרט

הוראה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1929 - מתחילה ללמד צילום במסלול פרסומות בבי'ס BLK

תערוכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1937 - תערוכת צילום בינלאומית, פריז (תערוכה קבוצתית)
  • 1938 - "חיים ישנים, חיים חדשים", ברלין (תערוכה קבוצתית)
  • 1941 - תערוכה של התאחדות הצלמים המקצועיים בארץ ישראל, תל אביב
  • 2000 - "מסגרת זמן", מוזיאון ישראל, ירושלים (תערוכה קבוצתית)
  • 2005 - "העברים החדשים, 100 שנות אמנות בישראל", מרטין-גרופיוס-באו, ברלין (תערוכה קבוצתית)
  • 2008 - "אישה עם מצלמה: ליזלוטה גרז’בינה, גרמניה 1908 - ישראל 1994", מוזיאון ישראל, ירושלים
  • 2009 - "אישה עם מצלמה: ליזלוטה גרז’בינה, גרמניה 1908 - ישראל 1994", מרטין-גרופיוס-באו, ברלין
  • Karl Hubbuch und das Neue Sehen,Karlsruhe,Stae
  • dlichen Galerie,2013

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 ראו: קפלן, יהודית, אישה עם מצלמה: ליזלוטה גרז’בינה, גרמניה 1908 - ישראל 1994, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2008