לילית מנוקדת
לילית מנוקדת | |
---|---|
לילית מנוקדת | |
מצב שימור | |
קרוב לסיכון (NT)[1] | |
מיון מדעי | |
ממלכה: | בעלי חיים |
מערכה: | מיתרניים |
על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
מחלקה: | עופות |
סדרה: | דורסי לילה |
תת־סדרה: | תרופודה |
משפחה: | ינשופיים |
סוג: | לילית |
מין: | לילית מנוקדת |
שם מדעי | |
Strix occidentalis John Xántus de Vesey, 1860placid | |
תחום תפוצה | |
לילית מנוקדת (שם מדעי: Strix occidentalis) היא מין עוף דורס לילי בגודל בינוני במשפחת הינשופיים. היא ניחנת במופע נוצות חום המנוקד בלבן ובעינים חומות היוצאות דופן במשפחת הינשופיים. במשך היום היא נחה בין ענפי העץ והצללים, קרוב לגזע כדי להסתוות עם קליפתו. היא תושבת יערות ראשוניים ועתיקים הנמצאים במערב אמריקה הצפונית, ומעדיפה מקומות צפופים ואפלים. במקומות אלו היא אוהבת לקנן בגובה, כמו בעצים חלולים, קנים ישנים של דורסים ובסדקי סלעים. היא ניזונה בעיקר מיונקים ליליים קטנים וציפורים, ונהנית לשתות מנחלי יער ולהתרחץ בהם.
אוכלוסיות הליליות המנוקדות עומדות בפני סכנת הכחדה, זאת למרות מאמצי השימור שלהן. מאמצים אלו גרמו למהומות רבות בקרב תעשיית כריתת העצים, ועקב כך היא ככל הנראה הינשוף והחיה המאוימת המוכרת ביותר באמריקה הצפונית.
מאפיינים גופניים וטקסונומיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קיומה של הלילית המנוקדת דווח לראשונה בשנת 1860 על ידי המהגר ההונגרי "John Xántus de Vesey".היא שייכת לסוג לילית אותו היא חולקת עם 24 מינים חיים אחרים. שמה המדעי Occidentalis מגיע מהשפה הלטינית ומשמעותו "מערבי".
מופע הנוצות הרכות של הלילית המנוקדת יכול להיות בצבע ערמוני, חום כהה וחום-אפרפר. היא קיבלה את שמה מהנקודות הלבנות שמפוזרות באופן לא סדיר על נוצותיה, במיוחד על בטנה וחזה. פרצוף-השמע העגול והבהיר מוקף בטבעת בצבע חום כהה, ומפוספס בטבעות מעגליות בצבעי חום-ערמוני ואפור המקיפות את מרכז הפנים ועיניה; הלילית המנוקדת היא אחת מהינשופים המעטים שלהם עיניים שחורות ולא צהובות. מעטה נוצות יכול להקנות לראש מראה גדול יתר על המידה; לנקבות ראש כהה יותר. כמו לרוב הליליות וחלק מהינשופים, ללילית המנוקדת יש פסי נוצות לבנות-אפרפרות המתחיל מעל גבותיה ומתעקל אל מתחת עיניה, מה שיוצר צורת איקס מכופף. זנבה מפוספס, צבעו של המקור צהבהב, והיא חסרת ציציות אוזניים.[2][3]
הלילית המנוקדת דומה למין לילית אמריקנית (Strix varia), אך הראשונה קטנה ובעלת מראה כהה יותר, והאחרונה בעלת פסים וקווים על נוצותיה.
- אורך: אורך הנקבות הוא 48 סנטימטר בערך, בעוד הזכרים מעט יותר קטנים, כ-46 סנטימטר.[4][2][3]
- מוטת כנפיים: בערך 109 סנטימטר אצל הנקבות, וכ-106 סנטימטר אצל הזכרים.[4][5][2][3]
- אורך חיים: היא מאריכת חיים יחסית לציפורים; פרטים בטבע הגיעו לגיל 16–17 שנים, ובשבי לגיל "זקן" של 21 שנים.[4][3]
- משקל: בין 518–760 גרם; 590 גרם בממוצע; השיא הוא 800 גרם בערך.[5][2][3]
תפוצה, בית-גידול ואוכלוסייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בית גידולה של הלילית המנוקדת נמצא ביערות ראשוניים ועתיקים, בהם העצים בני לפחות 150–200 שנה, לרוב כאלו הנמצאים אצל צלע-ההר או באזורים חופיים לחים (כמו אלו שצומחים בקניונים ובמערכת הפארקים רדווד); העץ העיקרי ביער יהיה לרוב האשוח למיניו או אשוח דאגלס למיניו, אבל היא יכולה להשתמש גם בעצי צפצפה, אלמון, אלון (בעיקר ליד עמקי-נהר גבוהי קירות). היא מעדיפה מקומות צפופים ואפלים, מה שתורם לעובדה כי יש לה מעטה נוצות עבה מאוד היכול להוביל למכת חום בימים חמים. היא קיימת אך ורק במערב אמריקה הצפונית.[2] אוכלוסיות הלילית המנוקדת החיות בשטח זה אינן חופפות, ושונות בצבע נוצותיהן: הליליות המנוקדות השוכנות ליד חוף האוקיינוס השקט כהות יותר מאחיותיהן הנמצאות פנימה יותר במערב.[4] טווח הגבהים בהם שוכנת הלילית המנוקדת מתחיל מגובה פני הים עד 1,200 מטרים מעליו בחלק הצפוני, ועד 2,700 מטרים בחלק הדרומי.
תת-מינים
[עריכת קוד מקור | עריכה]אוכלוסיית הליליות המנוקדות מונה כ-15,000:[6][7]
- "Strix occidentalis occidentalis" – תת-המין הקליפורני. שוכנת במרכז הסיירה נבדה, מרכז ודרום קליפורניה ובעבר בבאחה קליפורניה. האוכלוסייה מונה כ-3,050 פרטים. מעטה נוצותיה בעל צבע חום בהיר ונקודות גדולות.
- "Strix occidentalis caurina" – תת-המין הצפוני. נפוצה מדרום-מערב קולומביה הבריטית, דרך מערב וושינגטון ומערב אורגון עד צפון קליפורניה. האוכלוסייה מונה מינימום של 3,778 זוגות ו-1,001 פרטים בעלי טריטוריה. מעטה נוצותיה הוא הכהה ביותר, ולה הנקודות הלבנות הקטנות ביותר.
- "Strix occidentalis lucida" – תת-המין המקסיקני. נמצאת מיוטה וקולורדו, דרומה להרי אריזונה, ניו מקסיקו, צפון-מערב טקסס ומרכז מקסיקו. האוכלוסייה מונה מינימום של 777–1,554 פרטים. מעטה נוצותיה הוא הבהיר ביותר ובעל הנקודות הגדולות ביותר; היא הקטנה מבין תת-המינים.
התנהגות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הלילית המנוקדת מעדיפה את חשכת הליל כשעות הפעילות שלה. במשך היום היא נחה בין ענפי העץ והצללים, קרוב לגזע כדי להסתוות עם קליפתו. למרות העדפתה את מקומות המסתור, הלילית המנוקדת אינה ביישנית והיא מין רגוע למדי. היא אף מרשה לבני-אדם להתקרב אליה. מעוף הלילית המנוקדת מאופיין בחבטות כנפיים "כבדות" ושיטתיות, אך עקב גודלן, לצופה מהצד הן ייראו קלילות. היא תושבת קבועה באזורה, אך ייתכנו מקרים, כמו חורפים קשים, בהם תנדוד. ליליות הסיירה נבאדה "נודדות" במורד המדרון בחורף. היא נהנית לשתות מנחלי יער ולהתרחץ בהם.
קריאתה השכיחה מכילה בין ארבע לחמש הברות – "Whoop, hoo-hoo, hooo." – רמות ובעלות מרווחים ביניהן, המזכירות נביחה של כלב (ראו קישורים חיצוניים, קובץ שמע מספר 1). הן הנקבות והן הזכרים משתמשים בקריאה זו כקריאה טריטוריאלית וכדי למצוא בני-זוג. בזמן מריבות על שטח מחיה, הלילית המנוקדת תפיק גרסה נרגשת ומשולהבת יותר של הקריאה. קריאות אחרות הן (ראו קישורים חיצוניים בתחתית הדף): סדרות של 7 עד 15 קריאות "Hoo", המשמשות במריבות טריטוריאליות ובין בני זוג: סדרות של 3 עד 7 "נביחות" רמות ומהירות, המופקות לרוב על ידי הנקבה בזמן מריבות טריטוריאליות; קריאות המיוחדות לתקופה הקודמת לקינון; נהימות, גניחות, אנקות ותקתוקים המשמשות בזמן איום; קריאה הנשמעת כ"co-weeep" אשר מופקת על ידי נקבה שרוצה לתקשר עם בן זוגה; שריקות וקריאות דמויות סירנה המשמשות לתקשור.
תזונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הציד נעשה בעיקר בשעות החשיכה, משקיעת החמה עד חצי שעה לפני זריחתה. בעת שיחור מזון יושבת הלילית במקום מוגבה (כמו ענף עץ או גדר) ומחכה לטרף שיצוץ כדי לצלול עליו מן העלטה. לעיתים רחוקות היא תרה אחר טרף תוך כדי מעוף. תזונתה של הלילית המנוקדת מורכבת כמעט כולה מיונקים קטנים (כ-90%), שהעיקריים בהם הם סנאים מעופפים (בעיקר באזורי הצפון) וחולדות סוחרות (בעיקר באזוריים הדרומיים), והשאר כולל ארנבים, עטלפים, עכברים, סנאי-כיס צפוניים (Thomomys talpoides), ארנבות וחפרפרות. תפריט הקיץ מגוון עם האוגר היערוני (Peromyscus) ומכרסמים מהמשפחה "Vole". בנוסף, היא אוכלת לפעמים עופות אחרים, זוחלים (כמו נחשים), וחסרי חוליות (כמו חיפושיות, צרצרים ועשים). בסך הכל ידועה הלילית המנוקדת כטורפת של 30 מיני יונקים ו-23 מיני ציפורים. היא נצפתה גם מסתובבת ליד אתרי מחנאות כדי ללקט שאריות מזון. אם לילית שאכלה לשובעה, שנחה במשך היום או שנתונה תחת לחץ גידול גוזלים מזהה טרף אפשרי, היא עשויה לצוד אותו ולהטמין אותו במקום מחבוא, כמו נקודת המפגש בין שורשי עץ שבולטים מן האדמה, כדי לחזור לאוכלו ביום שלמחרת. הצנפה דחוסה וגדולה, באורך כ-5.1 עד 7.6, ומכילה פריטים רבים כמו עצמות, גולגולות ושיניים, המוחזקים ביחד על ידי פרווה וריר.[3][4][2]
רבייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הלילית המנוקדת היא מונוגמיסטית למשך כל חייה, אך אם ייעלם בן הזוג הנוכחי, תבחר בבן זוג חדש.
עונת הרבייה מתחילה בחודש מרץ ומסתיימת בספטמבר. היא מעדיפה לקנן במקומות חבויים ומבודדים (לרוב בטווח גבהים בין 12 ל-60 מטר), ראשיהם של עצים שבורים, סבך עבה של דבקון (הדבקון גדל כטפיל על העץ), בתוך גזעי עצים חלולים, בין סדקים ומערות הנמצאים בסלעים וצוקים, ובקינים ישנים של חיות אחרות כמו דורסים (הנץ הגדול לדוגמה) וסנאים, על ענף עץ גדול ורחב. זוג ליליות מנוקדות עשוי לחזור לאותו הקן שנה אחר שנה. קינים ישנים אינם עוברים שיפור ותחזוק לפני הטלת הביצים. גודל התטולה נע בין שתיים לארבע ביצים (אבל בממוצע יוטלו שתיים או שלוש) בהפרשים של שלושה עד ארבעה ימים (בין מרץ ומאי, בדרך כלל באפריל[6]) הנקבה דוגרת במשך 28–32 ימים והזכר מביא לקן טרף ערוף ראש כדי לסעוד עם משפחתו.[2][3] בשונה משאר הינשופים, ליליות אלה עלולות לא להגן על ביציהן וגוזליהן מפני טורפים, והן צופות מהצד בזמן שהקן מושמד.
הגוזלים לבני-הפלומה מטופלים על ידי הנקבה במשך שני שבועות, אז היא מתחילה לצוד שוב. לפני צמיחת נוצות התעופה במלואן, בגיל חמישה שבועות הפרחונים מטפסים במאמץ מן הקן כדי לשבת על ענפים סמוכים. תכופות הם נופלים ומרפרפים עד הקרקע, אך מטפסים חזרה. כעבור שבוע בערך, בגיל 40–45 ימים, הפרחונים מסוגלים לעוף חלושות למרחקים קצרים. כעבור שלושה–ארבעה שבועות נוספים הם יכולים לצוד בכוחות עצמם, בעיקר חרקים.[4][2][3] בגיל שנתיים–שלוש הם כשירים להתרבות.[3] המשפחה נשארת קשורה בקשר רופף במהלך הקיץ לפני עזיבת הגוזלים את הקן בסתיו (למרחק רב, כ-100 עד 200 קילומטר מהקן), אך ליליות בוגרות נוטות להישאר קרוב לשטח הקינון המסורתי שלהן.
הלילית המנוקדת אינה מין פורה. קצב רבייתה איטי מאד[4]; מה גם שזמינות הטרף משפיעה על איכות הרבייה, דבר שגורם לחלק מהזוגות לא להתרבות כל שנה.[3]
איומים
[עריכת קוד מקור | עריכה]האיום העיקרי על קיומה של הלילית המנוקדת הוא כריתת העצים הנרחבת; שיעור הירידה באוכלוסייה של תת-המין "caurina" משוער בכ-3% בשטחו בשנה, בכ-7% במדינת וושינגטון בשנה, וכמעט ונכחד בקנדה; מצב האוכלוסייה של תת-המין "lucida" באריזונה מצביע על יציבות, אך בניו מקסיקו נוצר שיעור ירידה של כ-6% לשנה.[6] תמותת הליליות המנוקדות הצעירות גבוהה מאוד, בעיקר בזמן התרחקותן מהקן, בערך 60 עד 95 אחוזים מהן מתות. לעומת זאת, שיעור תמותת הבוגרים נע בין 5 ל-20 אחוזים בשנה. אויביה הטבעיים הם אוח וירג'יניה, שטורף הן גוזלים והן בוגרים; העקב אדום-הזנב, שטורף ביצים וגוזלים; העורב השחור, שהורס את ביציהן; והרעב, שהורג הרבה מהליליות הצעירות.[4][3][5]
לילית אמריקנית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בגלל מידותיה הגדולות יותר, לעיתים קרובות דוחקת הלילית האמריקנית (Strix varia) את הלילית המנוקדת ותופסת את מקומה. דבר זה מעודד את הידרדרות אוכלוסיית הליליות המנוקדות, שכבר היו בסכנת הכחדה מלכתחילה.
יתרה מזאת, מאגר הגנים של הלילית המנוקדת מתדלדל כתוצאה מרבייה בין מינית בינה לבין הלילית האמריקנית; בני-כלאיים אלו מסוגלים להתרבות, ומכונים "Sparred Owl", שילוב של המילה "Barred" מהשם האנגלי של לילית אמריקנית ושל המילה "Spotted" מהשם האנגלי של הלילית המנוקדת.[4] לילית אמריקנית פלשה לראשונה אל שטחו של תת-המין הצפוני של הלילית המנוקדת בקולומביה הבריטית בשנת 1943. לקראת 1965, היא התפשטה אל תוך וושינגטון, בשנת 1974 לאורגון, ובשנת 1981 אל קליפורניה. תוך עשורים ספורים, שני המינים שהיו נפרדים במשך אלפי שנים הפכו שכנים.
בין 1970 ל-1999, יותר מ-9,000 ליליות מנוקדות סומנו על ידי טיבוע בוושינגטון ואורגון, ומתוך אלה, כ-47 היו בני-כלאיים. כשבני-הכלאיים התרבו עם ליליות צפוניות, הם הניבו כ-15 גוזלים, בעוד כשהתרבו עם ליליות מנוקדות הם הניבו רק גוזל אחד.
שימור ויחסים עם האדם
[עריכת קוד מקור | עריכה]נכון לשנת 2012, הלילית המנוקדת מוגדרת על פי IUCN כקרובה לאיום;[6] בארצות הברית, הלילית המנוקדת נמנית כ"מאוימת" מבחינה פדרלית תחת "חוק המינים בסכנת הכחדה"; בקנדה, היא נמנית תחת "חוק המינים בסכנה".
במשך מאות שנים, תת-המין "לילית מנוקדת צפונית" שכן ביערות הראשוניים והעתיקים הנמצאים בצפון אמריקה, שרוב העצים בהם הם בני 140 ואף 1,000 שנים. אך העצים המחטניים ששימשו לה כבית, הפכו במאה ה-19 למקור ראשי לתעשיית כריתת העצים הגורפת מיליארדי דולרים. כתוצאה מכך, יערות נושנים אלו הידלדלו לכדי 10% מהכמות המקורית שלהם, וכפועל יוצא מכך, גם מספר הליליות המנוקדות. היא ככל הנראה הינשוף והחיה בסכנת הכחדה המפורסמים ביותר בצפון אמריקה, זאת בגלל הפיקוח עליה והתבססותה על שטחים גדולים של יערות ראשוניים ועתיקים, שעוררו מהומות אדירות ממדים בתעשיית כריתת העצים, והובילו למספר עצום של מחקרים עליה ובנושא. עקב מאמצי השימור והקפאת אלפי קילומטרים רבועים של שטחי כריתת עצים אפשריים, הלילית הפכה לשם נרדף לאיבוד הפרנסה ועליית מחירי העץ, ולשנואה בקרב העובדים הקשורים לתעשייה זו. סטיקרים נפוצים היו "אני אוהב ליליות מנוקדות... מטוגנות" ו"הצל חוטב עצים, אכול לילית מנוקדת".[5][8]
בתרבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הינשופים נמצאים במקום מרכזי במערכת האמונות והמיתוסים של ילידי אמריקה הדרומית, וכך גם הלילית המנוקדת. לדוגמה, בני ה"האידה" (Haida) שנמצאים בדרום-מזרח אלסקה וצפון קולומביה הבריטית גילפו את דמותה על עמודי הטוטם הטקסיים שלהם.[5]
היא ידועה בשמות נוספים כמו: "ינשוף הקניון" ו"ינשוף חום-עיניים".[3]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- לילית מנוקדת, באתר ITIS (באנגלית)
- לילית מנוקדת, באתר NCBI (באנגלית)
- לילית מנוקדת, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- לילית מנוקדת, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
- לילית מנוקדת, באתר GBIF (באנגלית)
- אוסף קולות וקריאות של הלילית המנוקדת; לשמיעה יש ללחוץ על הסימן ] (באנגלית)
- The Spotted Owl's New Nemesis, אויבתה החדשה של הלילית המנוקדת – Strix varia, מגזין "Smithsonian" (באנגלית)
- Spotted Owl Strix occidentalis, מידע כללי ומידע מורחב על שימור ואיומים של הלילית המנוקדת, מאתר הארגון "BirdLife International" (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ לילית מנוקדת באתר הרשימה האדומה של IUCN
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 Cynthia Berger, "Owls", Stackpole Books, 2005. ISBN 9780811732130.
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 Deane P. Lewis, "Spotted Owl - Strix occidentalis", The Owl Pages, 2012-08-13. שמות נוספים ללילית המנוקדת
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 Jim Burns, "North American Owls: Journey Through a Shadowed World", P.56–65, Willow Creek Press,2004. ISBN 9781572236820.
- ^ 1 2 3 4 5 Wayne Lynch, "Owls of the United States and Canada: A Complete Guide to Their Biology and Behavior", JHU Press, 2007. ISBN 9780801886874. hybrid: P.152; weight: P.6; totem: P.18
- ^ 1 2 3 4 "Strix occidentalis (Spotted Owl)" הרשימה האדומה של IUCN
- ^ "Spotted Owls" AvianWeb
- ^ Elizabeth Arnold, "Saving the Spotted Owl" Npr.com, August 06, 2004.