מאיר וייס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מאיר וייס
Meir weiss.jpg
לידה 1908
בודפשט, האימפריה האוסטרו-הונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 7 במאי 1998 (בגיל 90 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות היהודי בהר הזיתים עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הונגריה, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים פרס ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הרב פרופסור מאיר וייס (1908 - 7 במאי 1998; ה'תרס"ט - י"ב באייר ה'תשנ"ח) היה רב, מחנך וחוקר מקרא ישראלי, חתן פרס ישראל למדעי היהדות בשנת ה'תש"ן (1990). שימש כפרופסור בחוג למקרא באוניברסיטה העברית בירושלים ונודע בעיקר בזכות מחקריו הספרותיים במקרא ובמיוחד בספר תהלים, מחדש ה"אינטרפרטציה הכוליית" בניתוח הספרותי של המקרא.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בשם מאיר פאול וייס בבודפשט, הונגריה (האימפריה האוסטרו-הונגרית דאז) לחיים וייס וחיה-שרה לבית פירט. בשנת 1926 החל ללמוד בבית המדרש לרבנים בבודפשט ובמקביל, משנת 1927 למד גם באוניברסיטה הממלכתית למדעים בהונגריה שם התרכז בלימודי בלשנות שמית, תולדות המזרח הקדום ותולדות רומא העתיקה ותרבותה. בשנת 1932 קיבל את התואר דוקטור לפילוסופיה עבור עבודתו בנושא "האגדה בתרגומו של יונתן בן עוזיאל לנביאים" ובשנת 1933 הוסמך לרבנות. מיד לאחר קבלתו את הסמיכה עלה לכס הרבנות בעיירה הודמזוושרהיי הסמוכה לעיר סגד ובשנת 1937 קיבל את משרת הרבנות בעיר דברצן, משרה בה החזיק עד שנת 1944. בעת כהונתו ברבנות בעיר זו התמנה לחבר הקורטריון של הסמינר הרבני של בודפשט, בו שימש בין השנים 19421944.

לאחר כיבוש הונגריה בידי גרמניה הנאצית בשנת 1944 צורף וייס עם אשתו אילי ושני בניו, רפאל וגבריאל לרכבת ההצלה על קיומה סוכם בין אנשיו של אדולף אייכמן לבין ישראל קסטנר ואנשי "ועד העזרה וההצלה". במקום להגיע לארץ נייטרלית כמסוכם, נשלחה הרכבת למחנה הריכוז ברגן-בלזן. בעקבות התקדמות המשא ומתן ("סחורה תמורת דם") שהתנהל בין קורט בכר לאנשי הסוכנות היהודית והג'וינט שוחררו יהודי הרכבת לאחר מספר חודשים ונשלחו לשווייץ בסוף אותה שנה. לאחר סיום מלחמת העולם השנייה, בכ"ז באלול ה'תש"ה (2 בספטמבר 1945) עלתה משפחת וייס לארץ ישראל.

לוייס הוצעה משרת הרבנות הראשית בשוודיה על ידי הרב הראשי לישראל דאז, הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, אולם וייס דחה הצעה זו על הסף. לאחר עלייתו ארצה החל וייס לעסוק בחינוך וניהל את בית הספר "יבנה" ברעננה בין השנים 19461949. בשנים 19491955 שימש כמורה בבית הספר התיכון הדתי "מעלה" בירושלים ובשנת 1955 מונה למנהלו עד שנת 1957, אז החל לשמש כמרצה ראשי למקרא באוניברסיטת בר-אילן שזה לא מכבר הוקמה. משנה זו ואילך החל להשתתף ברציפות בקונגרס העולמי למדעי היהדות בירושלים, עד לשנת 1993. בשנת 1960 הצטרף לחוג למקרא באוניברסיטה העברית בירושלים ובשנת 1962 התמנה כמרצה בכיר. וייס קודם לדרגת פרופסור חבר בשנת 1967 ולדרגת פרופסור מן המניין בשנת 1972. בשנה זו זכה וייס בפרס הרצל עבור מפעליו בחקר המקרא ושנתיים לאחר מכן זכה גם בפרס מכס נורדאו.

בשנת 1974 נפטר בנו, ד"ר רפאל ויס, חוקר מחונן בזכות עצמו ללשון עברית ומקרא, מרצה באוניברסיטת תל אביב.

מלבד משרת ההוראה באוניברסיטאות, לימד פרופסור וייס גם בגימנסיה העברית, ובבתי המדרש למורים ולגננות "אפרתה", ו"גבעת וושינגטון". בשנת 1964 לימד וייס באוניברסיטת קרנפילד שבאנגליה ובין השנים 19651968 לימד בבית המדרש לרבנים "נווה שכטר".

באוקטובר 1978 פרופ' וייס פרש לגמלאות אך המשיך במתן הרצאות, במחקר ובכתיבה גם לאחר מכן, עד ימיו האחרונים ממש. בין השאר, בשנת 1985 השתתף בסימפוזיון לחקר המקרא בברן. בשנת 1989 לימד באוניברסיטאות בציריך ובטורונטו. בשנת ה'תש"ן (1990) זכה מאיר וייס בפרס ישראל במדעי היהדות על תרומתו הייחודית לחקר המקרא, ובשנת ה'תשנ"ח (1998) נפטר לאחר מחלה קצרה.

שיטתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

וייס היה בין מובילי ומפתחי הגישה הספרותית למקרא וידוע כמי שפיתח את "האינטרפרטציה הכוליית" בלימודי המקרא, פיתוח שלימים זיכה אותו בפרס ישראל.

את עיקרי תפיסותיו החל לפרוש בספרו "המקרא כדמותו: שיטת מחקר והסתכלות במקרא על-פי עיקרי מדע-הספרות החדש" שיצא לאור בשנת ה'תשכ"ב ומאז זכה לשתי מהדורות מורחבות נוספות, האחרונה שבהן נקראת "‫המקרא כדמותו: שיטת האינטרפרטאציה הכוליית". בספרו זה הציג והדגים וייס כיצד, באמצעות פירוש המילים, צירופי המילים, המשפטים הפסקאות והחטיבות, יכול הלומד להגיע לכדי פירוש יצירה מקראית בשלמותה. שיטה זו הומחשה גם בספריו הבאים, פירושו השלם לספר עמוס (ה'תשנ"ב) וקובץ ממאמריו שנדפס בשם "מקראות ככוונתם" (ה'תשמ"ח), שם הודגמה האינטרפרטציה הכוליית בשלל הסוגות הקיימות במקרא.

לאחר פטירתו, יצא לאור הספר "אמונות ודעות במזמורי תהלים" (ה'תשס"א), ובו פירושים שכתב למבחר מזמורים מספר תהלים, ספר שעמד במרכז עיסוקו.

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • המקרא כדמותו: שיטת מחקר והסתכלות במקרא על-פי עיקרי מדע-הספרות החדש, מוסד ביאליק תשכ"ב.
  • הסיפור על ראשיתו של איוב, הסוכנות היהודית לארץ ישראל, תשכ"ט.
  • מקראות ככוונתם: לקט מאמרים, מוסד ביאליק, תשמ"ח.
  • ספר עמוס, הוצאת מאגנס, תשנ"ב.
  • אמונות ודעות במזמורי תהילים, מוסד ביאליק, תשס"א 2001.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ברוך יעקב שורץ, "משנתו של רבי מאיר: האינטרפרטציה הכוליית", בתוך: ‫לזכרו של פרופ’ מאיר וייס: דברים שנאמרו במלאת שלושים לפטירתו, המכון למדעי היהדות, האוניברסיטה העברית בירושלים, תשנ"ט, עמ' 9 - 20.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]