מוחמד באקר קאליבאף
.jpg) | |||||
| לידה |
23 באוגוסט 1961 (בן 62) טורקבה, המדינה האימפריאלית של איראן | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| מדינה |
 איראן | ||||
| השכלה |
אוניברסיטת תרבית מודרס  | ||||
| עיסוק | איש צבא, פוליטיקאי | ||||
| מפלגה | מפלגת הקידמה והצדק של איראן | ||||
|
ghalibaf | |||||
| |||||
| |||||
| פרסים והוקרה | |||||
| |||||
| חתימה |
 | ||||
  | |||||
מוחמד באקר קאליבאף (בפרסית: محمدباقر قالیباف, נולד ב-23 באוגוסט 1961), הוא איש צבא לשעבר ופוליטיקאי איראני המכהן כיו"ר הפרלמנט של הרפובליקה האסלאמית של איראן משנת 2020. כיהן כראש עיריית טהראן, בירת איראן, מספטמבר 2005 עד אוגוסט 2017. לפני כן שירת שנים רבות במשמרות המהפכה של איראן כמפקד דיוויזיה, מפקד חיל האוויר ומפקד כוחות המשטרה של איראן.
נעוריו ותחילת דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד ב-23 באוגוסט 1961 בטורקבה, עיירה קטנה ליד העיר משהד, לאם ממוצא פרסי ולאב כורדי[1]. כסטודנט סיים קאליבאף תואר ראשון בגאוגרפיה אנושית מאוניברסיטת טהראן, תואר שני בגאוגרפיה אנושית מאוניברסיטת אזאד האסלאמית, ודוקטורט בגאוגרפיה פוליטית מאוניברסיטת תרביאת מודרס[2].
קריירה צבאית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בגיל 19 שירת בצבא כמפקד במהלך מלחמת איראן-עיראק ולאחר מכן מונה למפקד דיוויזיית ראסולוללה. כשהיה בן 22 כבר מונה לפקד על גדודי נאסר, ולאחר המלחמה הוא נבחר לשרת כסגן מפקד כוח הבסיג'.
קאליבאף קיבל דרגת גנרל בשנת 1996 לאחר שסיים תואר שני בגאוגרפיה פוליטית. בשנת 1998 מונה למפקד חיל האוויר של משמרות המהפכה. בעת שירותו ארוך השנים במשמרות המהפכה יצר חברות קרובה עם המפקד העולה דאז, גנרל קאסם סולימאני[3]. מאוחר יותר, בבחירות לנשיאות איראן ב-2013, דווח כי סולימאני הצביע בעד קאליבאף, שייצג את האינטרסים של ותיקי משמרות המהפכה, נגד המועמד המתון חסן רוחאני, שבסופו של דבר ניצח.
במהלך הפגנות הסטודנטים בשנת 1999, כמפקד חיל האוויר, קאליבאף היה אחד מ-24 מפקדי משמרות המהפכה ששלחו מכתב איום לנשיא הרפורמיסטי מוחמד ח'אתמי, לפיו אם יאפשרו להפגנות להימשך, הם ייקחו את העניינים לידיהם[4].
מפקד משטרת איראן[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעקבות ההפגנות ב-1999, הוא מונה למפקד כוחות המשטרה האיראניים על ידי המנהיג העליון של איראן, עלי ח'אמנאי, במקום המפקד הקודם, שהודח במהלך ההפגנות. לאחר שהפך למפקד המשטרה, יזם רפורמות ותהליכי מודרניזציה במשטרה, במטרה להנגיש את המשטרה לציבור הרחב[5].
באפריל 2005 התפטר מכל תפקידי הצבא והמשטרה בשל כוונתו לרוץ בבחירות לנשיאות איראן.
קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]
כאחד מהמועמדים בבחירות לנשיאות איראן בשנת 2005, הוא נחשב כמי שזוכה לפופולריות בקרב כמה פלגים מהשמרנים. עם זאת, הוא הפסיד בבחירות למחמוד אחמדינז'אד, והצליח להגיע רק למקום הרביעי. לאחר שהפסיד במרוץ לנשיאות, הוא התמודד לראשות עיריית טהראן. ב-4 בספטמבר 2005, הוא נבחר לכהן כראש העיר הבא על ידי מועצת העיר של טהראן, ובכך ירש בתפקיד את מחמוד אחמדינז'אד. בשנת 2007, הוא נבחר מחדש לכהונה שנייה לאחר שקיבל במועצת העיר 12 קולות וללא מתנגדים. לפי חברת החדשות בלומברג, הוא ניצל את תפקידו כראש עיר "כדי לטפח מוניטין של פוליטיקאי ביצועיסט"[6].
בשנת 2008, הוא הכריז על תמיכתו בדיאלוג עם ארצות הברית כפי שהציע ברק אובמה. וטען כי, "הקהילה העולמית, החברה האיראנית והחברה האמריקנית ירוויחו משיחות מסוג זה". בספטמבר 2013 הוא נבחר לראשות העיר לקדנציה נוספת לאחר שניצח את האשמי בסיבוב שני עם 51.6% מהקולות. בבחירות לנשיאות איראן בשנת 2013 הוא הגיע למקום השני עם 16% מהקולות והפסיד לחסן רוחאני. בבחירות לנשיאות שנערכו בשנת 2017 הוא פרש מהמירוץ ימים לפני הבחירות ולא התמודד לבסוף[7].
קאליבאף נחשב למנהיג הרוחני של מפלגת הקידמה והצדק של איראן, ומכהן כחבר בפרלמנט האיראני וכיו"ר הפרלמנט משנת 2020.
בשנת 2024 לאחר מותו של נשיא איראן אבראהים ראיסי בהתרסקות מסוק, הכריז קאליבאף על התמודדותו לנשיאות, ומועמדותו אושרה על ידי מועצת שומרי החוקה[8].
במהלך קמפיין הבחירות קאליבאף הציג את עצמו כמנהל חזק עם רקורד מוכח. הוא הדגיש את מעמדה האזורי והבינלאומי של איראן, עמידותה בפני מלחמות וסנקציות, והתקדמותה בתחומים שונים. הוא תיאר את הישגיו בעבר בתחומי הביטחון, תחבורה, תשתיות ורפורמות, ואת כוונתו להמשיך ולפתור בעיות כלכליות, חברתיות ובריאותיות, והבטיח לפעול בתוקף ובכוח לשיפור מצב המדינה[9].
האשמות בשחיתות[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך כהונתו כראש עיריית טהראן הואשם בשימוש בקשריו כמפקד לשעבר במשמרות המהפכה כדי לכסות על פרשיות שחיתות שהתרחשו בטהראן במהלך כהונתו[10].
אסחאק, בנו של קאליבאף, ניסה להשיג תושבות קבע קנדית. כאשר נודע הדבר לציבור, קמה מחאה בקרב מתנגדי משטר איראנים, שהצטרפו לעצומה המבקשת מממשלת קנדה לא להעניק את האשרה. בפברואר 2024 נדחתה בקשת התושבות הקבועה של אסחאק קאליבאף. על פי ההודעה לתקשורת, בקשתו נדחתה מכיוון ש"המשטר האיראני עוסק בפעולות טרור והפרות של זכויות אדם, ואנו עומדים לצד העם האיראני"[11].
בנוסף, מואשם קאליבאף בהתאכזרות ושימוש באש חיה נגד מפגינים מתנגדי המשטר האיראני, במהלך שירותו כמפקד המשטרה וכהונתו כראש עיריית טהראן[8].
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1982, התחתן עם זהרה סאדאת מושיר, ולהם שלושה ילדים. כשכיהן כראש עיריית טהראן, מושיר הצטרפה לבעלה כיועצת וראש לענייני נשים בעירייה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מוחמד באקר קאליבאף, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
מוחמד באקר קאליבאף, ברשת החברתית אינסטגרם
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Mohammad Baqer Ghalibaf – Mayor of Tehran". City Mayors, 22-01-2008
- ^ Biography of the 6th President of the Islamic Parliament of Iran, 27-10-2016
- ^ The Shadow Commander: Soleimani, the US, and Iran's Global Ambitions, 2020
- ^ Ahmadinejad's Foreign Policy, 2007
- ^ The Paradoxical Politician, 18-08-2010
- ^ Defying Iran Sanctions Propels Tehran Mayor Before Vote, 04-02-2013
- ^ ראש העיר טהרן פרש מהמרוץ לנשיאות איראן, באתר ynet, 15 במאי 2017
- ^ 1 2 סוכנויות הידיעות, הבחירות באיראן: אחמדינג'אד נפסל, קליבף הקיצוני אושר ומסתמן כמועמד הבולט, באתר ynet, 9 ביוני 2024
- ^ قالیباف: از تورم و گرانی شرمندهایم, 16-06-2024
- ^ Exclusive: Documents Show Guards Took Over Lands in Tehran by Force, 24-04-2022
- ^ Canadian Visa Bid Exposes Wealth Of Iran Parliament Speaker's Son, 2024